05-03-2008, 11:22
|
|
|
חבר מתאריך: 04.02.08
הודעות: 98
|
|
אם אתה רוצה להיות מלך - שרות קרבי לבנים של המנהיגים - מאמר
דובר פה על ארז אשל רבות ( גם באשכול שכן) ולכן אני לא אציג אותו.
מצ"ב מאמר בעקבות התמונות של הנסיך הבריטי באפגניסטאן, לצערנו ערכים שברורים לציבור האנגלי כבר לא ברורים אצלנו. למאמר
אם אתה רוצה להיות מלך
ברגע שהמלך - השלטון נמצא בין שורות העם במצבי חירום, מתעצמת יכולתו לקבל הכרעות קשות ולשלוח את טובי בניו לקרב. כשבניו של אולמרט אינם חיים ביננו, יכולתו להכריע נפגמת פורסם: 05.03.08, 08:45
בשבוע האחרון שמענו על הנסיך הארי, יורש העצר הבריטי ועל שירותו הצבאי באפגניסטן. הנסיך לוחם בחזית המסוכנת ביותר, בשליחות הכתר של הוד מעלתה. הכתר יודע שדמו של המלך, גם אם הוא כחול, אינו סמוק יותר מדמם של שאר נתיניו.
השירות הצבאי בחזית הוא חלק ממסורת עתיקת יומין של אומה, שדמותו השייקספירית של הנרי החמישי חקוקה בנשמתה. המלך נלחם כתף אל כתף עם נתיניו בשדה הקרב ללא כתר לראשו. האזרחים נלחמים יחד עם המלך - ולא למענו.
קשה להתעלם מההיסטוריה של אומה גדולה שמזה מאות שנים שולחת את בני האליטה שלה ובכלל זה את בני בית המלוכה בראש לוחמיה. באלף השנים האחרונות ניצחה בריטניה בפועל בכל מערכה בה נאבקה על חייה. החותם אותו הטביעה כבר הספיק להעניק לה גדולה ותהילת עולם.
ברגע שהמלך - השלטון נמצאים בין שורות העם במצבי חירום המתרגשים על המדינה, מתעצמת יכולתו של השליט לקבל הכרעות קשות ולשלוח את טובי בניו ובנותיו לשדה הקרב, להביט בעיניהם, ולדרוש מהם ללא ציניות - דם יזע ודמעות. רק הנהגות מסוג זה יכלו למלחמת הכרעה והצליחו לבצע מהלך משמעותי שהפך משבר להזדמנות, הפך את השעה האפלה לשעה הגדולה ביותר.
התרבות היהודית והמנטאליות הישראלית אמנם אינן מחבבות מלכים, אך תמיד ידעו לדרוש ההתנהגות מלכותית מהנהגתם. מימי המלך שאול ובניו בהרי הגלבוע, ועד למורשת הקרב של צה"ל, מרבית בניה של ההנהגה לקחו חלק במלחמה ולעיתים אף נפלו יחד עם שאר בני העם.
לא כך היום. בימים אלו אין מלך בישראל, אך יש בה ראש ממשלה השולח את בני עמו להגן על מדינתם כשבניו שלו אינם חיים בארץ ואינם משרתים במערך המילואים. מהיכן ישאב ראש הממשלה את האומץ המוסרי לקבל הכרעות קשות, הדורשות מרבים וטובים אחרים לסכן את חייהם, או לשלוח את בניהם לעשות זאת?
גם אם ראש הממשלה פטריוט, גם אם הוא מוכשר, גם אם בתוך תוכו הוא יודע שאין מנוס מהכרעה, ואף מיטיב לנסח זאת ברהיטות מרשימה, הוא מאבד את אחת היכולת החשובות ביותר של מנהיג בשעת משבר - היכולת המוסרית לשלם את המחיר הנדרש כדי להוביל להכרעה וניצחון.
גם אצלנו (להבדיל) מנהיג הדורש מעמו קורבנות, חייב להיות מוכן להם גם כאדם פרטי. כשאומה מנוסה במלחמות ובידיה אחד הצבאות הגדולים והחמושים בעולם מגששת באפלה אחר אויביה, זוחלת בעקבותיהם בהיסוס ומתכתשת עמם לסירוגין, בעוד אזרחיה מותקפים ללא הרף - מתבלט ביתר שאת החוסר במנהיגות כזאת.
עוצמות ואומץ שואב כל אדם ובכלל זה גם ראש הממשלה מסביבתו ומשפחתו. אך במקרה זה היא איננה עימו, איננה עם עמו ואיננה כאן בכלל. הוא, שלא טעם לחימה מה היא יודע כי עליו לקבל הכרעה, אך הוא חושש.
מדי פעם עולה השאלה האם מנהיגינו חייבים להיות מי ששימשו כמפקדים קרביים בעבר. אינני סבור שעל כל מנהיגינו להיות גנרלים, אך ההיסטוריה מלמדת שרוב רובם של המנהיגים הגדולים שימשו כלוחמים וכמפקדים שמיצו את עוצמת לחימתם, והמשיכו, ברוחם, להיות חלק תמידי מהמערכה המקיימת את המדינה.
יש לומר לו: אדוני ראש הממשלה, הדור שלנו מבין ויודע את המחיר הכבד שהלחימה גובה מאיתנו. התנסינו בכך לפני שנה וחצי ואנו מוכנים להגן על המולדת ולהכריע את האויב מתוך ידיעה ברורה שלעולם יהיה לכך מחיר, ואף מחיר כבד. אם ברצונך להוביל אותנו כמנהיג למבחן העומד לפנינו, גלה את האומץ ואת הגבורה שאמור לגלות כל מנהיג, ובפרט מנהיג ישראלי. קרא לשני בניך לחזור הביתה ולהצטרף אל מערך המילואים, ומי מהם שיזדקק לתקופת השלמה של השירות הסדיר, ימצא שגם לכך צה"ל יודע לתת פתרונות. אנחנו נדע להעריך זאת.
על המנהיגים הבאים של מדינת ישראל לדעת כי אתגרי המדינה בעתיד יהיו גדולים יותר, מורכבים יותר, ואף אכזריים יותר. חנכו את ילדיכם לאור העובדה שבעת הצורך אפילו נסיכים מוצאים את מקומם בין שורות הלוחמים. רק כך, כשאנחנו נהיה בחזית גם משהו מכם יהיה שם איתנו.
ארז אשל, ראש המדרשה למנהיגות
|