"רוצה להצליח?" מפתה מודעה קטנה ללימודי אנגלית באחד החינמונים המחולקים בתיבות הדואר בשכונות החרדיות בירושלים. היא דחוקה בין מודעות גדולות ממנה, המנסות למשוך את הקהל לעסוק בתחומי עניין מגוונים - מקורסי קואצ'ינג ומודעות עצמית ועד ללימודי גרפיקה, שחייה ונגינה. קשה ללמוד ממנה על הפופולריות הגואה של השפה האנגלית במגזר החרדי.

"יש מודעות לחשיבות של ההיכרות עם שפה זרה", אומרת ש', מורה לאנגלית מירושלים. "הורים שלא יודעים אנגלית רוצים לתת לילדיהם כלים שלא היו להם, כי מי יודע לאן החיים יובילו אותם. הם מבינים שידע בסיסי כבר לא מספיק. רצוי שלאדם יהיה אוצר מלים באנגלית ושיוכל לדבר ברמה סבירה". המורה הנמרצת הזאת מתפנה לשיחת טלפון רק אחרי 11 בלילה. עד אז היא מלמדת, בביתה. "יש דרישה היסטרית", היא מתנצלת.

המידע על חוגי אנגלית המתקיימים בבתים עובר מפה לאוזן. הקבוצות והשיעורים הפרטיים מיועדים לבנות, אבל ש' מדווחת שלאחרונה מורגשת התעניינות גם מצד הבנים. יש לה תלמידים מכל הזרמים. "השנה היו לי פניות מליטאים, מחסידים, כל שבוע אני מפנה למורות אחרות, כי אין לי מקום". מורה אחרת, תושבת בני ברק, מספרת שבחורי ישיבות מגיעים לשיעורים בהתגנבות יחידים. היא מקפידה להשאיר מרווח של זמן בין שיעור לשיעור, כדי שהתלמיד היוצא יוכל לחמוק בלי להיתקל בתלמיד הבא. "אם ייוודע שהם לומדים אנגלית, השידוך עלול להיפגע", היא אומרת.

נהירה ללימודי אנגלית מבטאת רחשי לב עמוקים בציבור החרדי. רצון להצליח, כדבר המודעה, ואם לא אנחנו לפחות הילדים. שיעסקו בהיי-טק, למשל, תחום מקצועי נחשב במגזר החרדי. אבל קודם כל עליהם לדלג מעל משוכת האנגלית: זה לא סוד שמרבית הגברים ילידי הארץ בחברה החרדית מתקשים בשפה זו. זו תוצאה של אידיאולוגיה, ששוללת מכל וכל לימודי חול לבנים, מכיוון שעליהם ללמוד תורה.

בעוד העסקנים החרדים זועקים חמס נגד הדרישה לשלב את לימודי הליבה בחינוך החרדי, יותר ויותר הורים צעירים משכבה המחוברת יותר לעולם העבודה מחפשים דרך עקיפה כדי לסייע לילדיהם לצמצם פערים. מכל לימודי החול, נראה שלימודי אנגלית נתפשים כהכרחיים ביותר.

ג' ובעלה א', תושבי ירושלים, אברך לשעבר ובוגרת סמינר למורות, שולחים את ילדיהם לחוגים ומספקים להם תוכנות מחשב, ספרי לימוד ואנציקלופדיות, כדי שישלימו את הפערים. כל ילד לומד לפי יכולתו, אחרי שהוא חוזר מיום לימודים ארוך.

א', שכמו אשתו נמצא בסוף שנות ה-20 לחייו, לומד כיום במוסד אקדמי. עם האנגלית הוא מתמודד בחריקת שיניים, אבל לדבריו אינו חש תסכול. "המוסדות האקדמיים הרי לא ישתנו", הוא אומר בהשלמה. השנה, לראשונה, הצליחה ג' לגייס מספיק הורים ולשכנע את ש' לפתוח קבוצה לבנים. עשרה ילדים לומדים בה, שלושה מהם שלה. "אבא שלי שאל בשביל מה זה טוב. הוא חשש מה יגידו בחדר", אומרת ג'. אבל נראה שהילדים, תלמידי כיתה ה', ג' וב', מעדיפים לא לספר בחדר על שיעורי האנגלית שלהם.

למרות הביקוש הגובר, לימודי אנגלית הם עדיין עניין מחתרתי במגזר החרדי. השיעורים מתקיימים בחדרי-חדרים, לא במתנ"סים או בקורסים בבתי ספר לשפות. ייתכן שהסיבה לכך היא שבמשך זמן רב לימוד השפה היה קשור לאחד האיסורים החמורים ביותר בחברה החרדית: חרם השפות. הכוונה היא לאיסור על לימוד שפות זרות (חוץ מיידיש), שהוטל על הקהילה האשכנזית ביישוב הישן בירושלים לפני 150 שנה. נראה שהחרם עדיין מהדהד ביחסם האמביוולנטי של החרדים ללימוד שפות זרה, והוא מורגש בירושלים יותר מבכל במקום אחר.

שפה, כפי שהבינו רבנים מאז ומעולם, היא אמצעי תקשורת, כרטיס כניסה לעולם הגדול. הם אסרו על לימוד שפות, בניסיון ליצור מעין חומה נפשית נגד החילון והתבוללות. בתקופת ההשכלה פרצו את הגדר תלמידי ישיבה רבים. זו גם הסיבה לחרם שהוכרז בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר שבעיר נפתחו בתי ספר שהלימודים בהם התנהלו בשפות זרות - כמו למל (גרמנית), אליאנס (צרפתית) ואוולינה דה רוטשילד (אנגלית). החרם הוחמר אחת לכמה שנים, כל אימת שהרבנים חשו באיום גובר. כך היה בתקופת המנדט, למשל, כשחששו שבנות ידברו עם חיילים בריטים.

אבל היו דרכים לעקוף את החרם. היו כאלה שהתרחקו אל פאתי העיר, לאזור מושב אורה, או לגבעת שאול, ושם למדו. בתקופות מסוימות הותר להורים לשכור חדר ליד תלמודי התורה, שנועד לשיעורי אנגלית פרטיים.

היום לומדים אנגלית בכל בתי הספר החרדיים לבנות, מלבד אלה של החוגים הקיצוניים. בבתי הספר מאפשרים לבנות ממשפחות ירושלמיות שבהן המסורת של החרם נשמרת עדיין, ללמוד ב"שיטת הזוגות". בשיטה זו הן לומדות שתיים-שתיים, לבדן, ומורה עוברת ביניהן ומדריכה אותן.

החרם לא הצליח למנוע היכרות עם העברית, אבל ביחס לאנגלית נוצר המחסום הנפשי שהרבנים קיוו להקים. דומה שרק עכשיו מתחילים אנשי המגזר החרדי להכיר בחשיבות השפה. רכזת האנגלית בסמינר גדול בירושלים אומרת, שבמגזר "לא התייחסו למקצוע מספיק ברצינות". בסמינר שלה, היא מספרת, שיפרו מאוד את רמת לימודי האנגלית.

השינוי גרם לבתי הספר היסודיים להשקיע מאמצים רבים יותר באנגלית, כדי לאפשר לבוגרות שלהם להתקבל לסמינר הזה. "לאורך כל הדרך לא שמעתי שלא צריך אנגלית", אומרת הרכזת. "צריכים אנגלית. זו שפה חשובה מאוד".

http://www.haaretz.com/hasite/pages...SubContrassID=0

בתגובה לזה אני רואה ענין לספר שבזמן שירותי בירושלים, נתקלתי לא אחת בתלמידי ישיבות תורניות שפשוט סירבו לדבר כל שפה אחרת מלבד יידיש- היו לנו שיחונים ביידיש ע"מ שנוכל לתקשר איתם. זה לא שהם לא הבינו- הם פשוט לא היו מוכנים לדבר שום שפה אחרת.

שאלתי חרדי שהיה בתחנה אם קו מסויים עבר
והוא ענה "יו"
שאלתי שוב כדי להיות בטוח שזה "יו" ולא "לא"
ואז הוא הוסיף קצת מלל ביידיש מדוברת