24-02-2008, 07:39
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.02.08
הודעות: 19
|
|
יפה, לדעת כותב המאמר, כיוונת בדיוק לדעת השליטים הערביים 
כותב המאמר (עבד אלסתאר קאסם, פלסטיני, להלן: "קאסם") טוען, שהאמנה נועדה להגן על עורם של השליטים ואנשי הדת מפני השתלחויות הציבור וגילוי האמת אודותם בכלי התקשורת, בעידן בו העולם הפך ל"כפר גלובאלי", המרחק בין הציבור לתקשורת "התקצר", ולמנגנוני המודיעין קשה לשים את ידם על כל מביע דעה חופשית.
להלן קורטוב מביקורתו של קאסם על האמנה (בהתייחס לסעיפים שצוינו לעיל):
סעיף 1:
קשה מאד להאמין שהממשלות הערביות דוגלות בחופש הביטוי וקוראות לכבד אותו. כל תושב ערבי סובל מדיכוי חופש הביטוי ומודע לסכנות שבהבעת דעתו החפשית. העיתונים והפרסומים אינם פועלים לפי עקרון "חופש הביטוי", אלא אם הוא תואם את ההגבלות שהוטלו על ידי השלטון. בנוסף, מי יקבע מה תואם את "התודעה והאחריות"? השלטון עצמו? אנשי הדת? פילוסופים? לכל אחד, כאמור, יש קנה מידה אחר. אשר ל"אינטרסים העליונים של מדינות ערב", הוכח בעבר שהכוונה לאינטרסים של השלטון, שבדרך כלל אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הציבורי.
סעיף 2:
בדרך כלל אמצעי התקשורת מרוממים ומקדשים את המנהיגים והאזרח הערבי מוצא אך במעט מערוצי הלווין מפלט להבעת דעתו על "גאונים גדולים" אלה. בערוצים מועטים אלה רואים המנהיגים פגע רב שיש לתקנו. ה"חשיבה הערבית" אינה מסוגלת לספוג ביקורת ומתייחסת אליה בהתעלמות ובצביעות.לגבי ה"סמלים הדתיים", מי מגדיר אותם? הלא מי שהוא "סמל" עבור אחד עשוי להיות "קלון" עבור אחר. בנוסף, סעיף זה בא לכסות על פגיעה בכבוד אנשי הדת, המשרתים את הסולטאן יותר מאשר את רבון העולמים ויראים ממנגנוני המודיעין יותר משהם יראים ממנו.
סעיף 3:
חשוב לשמור על צנעת הפרט, אך מי ש"תוחב את אפו" לענייני הפרט יותר מכל, הם השלטון באמצעות מנגנוני המודיעין שלו. חשוב להם לדעת הכל על כל אחד, עד לעניינים הפרטיים ביותר, כולל על איזה צד הוא ישן.
אשר ל"הסתה לאלימות", מהי? האם הכוונה לאלימות המשטר כלפי האזרחים וכלפי מתנגדיו? או האלימות שבדיכוי הדעה האישית וכפייתה? או האלימות שבהתקוממות נגד הכיבוש הישראלי והכיבוש האמריקאי בעירק?
האמנה לא עוסקת בהסתה לכניעה ולקבלת ההשפלות. יש ערוצי לווין שמטרתם לגרום לדיכוי רוח הקוממיות הערבית, והם יותר ישראליים מישראל ויותר אמריקאיים מאמריקה.
מי שזורע את השנאה בקרב הערבים הם המשטרים הערביים, וזאת לטובת אינטרסים מדיניים וחלק ממדיניות "הפרש ומשול".
סעיף 4:
סעיף זה חשוב, אך לשם יישומו יש לקבוע מערכת מוסרית, ובנוגע לכך אין לסמוך על השליטים, אלא יש להפקיד עניין זה בידי חכמי האומה.
ניתן להבחין בכך שהערוצים הדתיים והלאומיים אינם נוטים להדרדרות מוסרית, בעוד שהערוצים בעלי הנטיות הכניעתיות מעסיקים את האזרח בזוטות ובאמנות זולה במטרה למשוך את דעתו מהעניינים הבוערים באמת.
עד כאן הביקורת.
קאסם טוען, שהביקורת מופנית בעיקר כלפי הערוצים "אלג'זירה", "אלמנאר" ו"אלאקצא", המטיחים את האמת בפני השלטון וחושפים אותה לאזרח, ובין היתר עוסקים בהתנגדות לכיבוש ובמצב הקשה בעזה, כמו גם באזלת היד הערבית לעומתו.
כמו כן הוא טוען, שבעולם הנגישות התקשורתית, השליטים מצוים במשבר נפשי בהרגישם את קץ שלטונם הממשמש ובא ולכן מחפשים כל דרך אפשרית כדי לחנוק את האזרח בכדי להשאר בשלטון. הם אינם לומדים לקח מההסטוריה, המראה שצעדים כאלה מובילים לפיצוץ בסופו של דבר.
זוהי תמצית הביקורת. הכדור בידי הקוראים היקרים. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
