שמדובר בעלי אלון ועל כן יש קשר כל שהוא לגרמניה (למרות הכיתוב הערבי/תורכי) ?...
וכאמור - זה הימור.... (וגם חרוז)....

"גרמניה" ו-"תורכי" - נכון!

כאשר ביקר וילהלם השני בדמשק ב-1898, הוא נדהם לגלות שצלח-א-דין קבור בארון עץ פשוט.

הקיסר הורה להכין סרקופג שיש מפואר, וזר עלי דפנה מברונזה מצופה זהב ולשלחם לדמשק.

המקומים לא התלהבו מארון השיש וסרבו להחליף את ארון העץ הישן, את הזר דחו בגלל הצלב

הטבוע בו. רק בהוראת הסולטן הוצב סרקופג השיש הריק ליד ארון העץ, והזר המוזהב הונח עליו.

ב-1918 הגיעו לדמשק האמיר פייסל ולורנס (איש ערב). לא ברור מי מן השנים "סחב" את הזר,

אבל לורנס היה זה ששלח אותו למוזיאון המלחמה בלונדון ובמכתב שצרף כתב
"לקחתי את הזר מכיוון שלצלח-א-דין אין יותר צורך בו"

ב-1932 פנתה ממשלת סוריה למוזיאון בבקשה להחזיר את "הפריט הקדוש", המוזיאון הסכים,
משרד החוץ סירב והגדיר את הזר "כפריט תעמולתי". נסיון נוסף נעשה ב-1987 הפעם ביקשו הסורים
להכין להם העתק. בבריטניה הסכימו בתנאי שהסורים ישלמו את מחיר העלות. לסורים נראה המחיר
מופרז והעיסקה לא יצאה לפועל.

הזר בתצוגה עד היום ב- Imperial War Museum בלונדון במדור ע"ש תומס אדוארד לורנס מוצג מספר EPH 4338.

הכתובת על הזר (בערך) : "אביר ללא חת שלימד את יריביו את הדרך הנכונה לנהוג באבירות"

(למרות שנראה כי התייאשת מהר מדי לא?...)...

ללא ספק אובייקט יפהיפה !

משום מה התצורה הזו של הזרים (לרוב בתוספת של בלוטים) מאוד אפיינה פריטים גרמניים (צבאיים ואזרחיים) לפחות עד סוף מלחמת העולם השנייה .
אגב - בגלל הבלוטים הייתי תמיד בטוח שמדובר בעלי אלון ולא דפנה....

תודה.

לבני.

לאחרונה קצת רדום כאן, אז חשבתי בשביל מה למשוך...