04-02-2008, 11:38
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.11.02
הודעות: 21,199
|
|
אם נתעלם לשניה מהאובססיה שלו, דבריו אינם חסרי טעם לחלוטין
רוב ההחלטות בארץ מבוצעות בצורה חפוזה ושטחית, וזה כולל את כל התחומים, המדיני, הבטחוני, הכלכלי ועוד.
ניקח לדוגמא את נושא ההפרטה. מטרת ההפרטה, בגדול, היא לספק שיורת יעיל יותר לאזרח עם פחות בירוקרטיה. מן הסתם העובדים יתנגדו להפרטה כי חלק ממשמעות ההפרטה היא התיעלות אשר יכולה לפגוע בשכרם וןמכאן מתחיל השיח הציבורי, כן הפרטה, לא הפרטה, הפעלת כוח ע"י לוביסטים מכאן ומכאן ומרוב שמתחבטים בשאלה אם צריך לבצע הפרטה או לא, שוכחים את השאלה הכי חשובה והיא איך לבצע את ההפרטה בצורה הטובה ביותר.
ואז, כאשר לבסוף מחליטים לבצע הפרטה, מבצעים את כל הטעויות האפשריות וגומרים גם עם עובדים שנפגעו זכויותיהם וגם עם שירות פחות טוב לאזרח.
גם ההתנתקות גוררת אחריה פיספוס. התהליך עצמו בוצע ביעילות תוך כדי מינימום נפגעים משני הצדדים (המפנים והמפונים), אולם בשני דברים כשלה המדינה:
א) טיפול במפונים לאחר ההתנתקות. כאן יש אשמה חלקית של המתנחלים מפני שהם עשו הכל על מנת למנוע את התחלת הטיפול לפני ההתנתקות עצמה, אולם אין זה פוטר את הממשלה מאחריות.
ב) הטיפול הרצועת עזה לאחר ההתנתקות. זה לא חוכמה לבחון אפשרות למבצע צבאי נרחב בעזה כיום, אחרי יותר משנתיים מההתנתקות כאשר החמאס השתלט על עזה, החדיר כמויות עצומות של נשק ופרץ את הגבול למצרים, ולטעון שעדיף שלא לצאת למבצע מפאת הסיכוי הגבוה שעזה תהפוך למלכודת מוות לחיילי צה"ל. החוכמה היתה לקיים מבצע כזה ישר אחר ההתנתקות, לאחר ירי הקסאם והפצמ"ר הראשונים (גם אם הם לא גרמו לנפגעים או לנזק).
מבצע כזה היה משיג שתי מטרות: הו היה מטהר את קיני הטרור מעזה וגם היה מונע מהחמאס וארגוני הטרור להציג את ההתנתקות בתור נצחון, מה שככל הנראה היה מחליש את כוחו הפוליטי של החמאס.
כמובן שרוב הסיכויים שהימין, במקום לברך על פעולה כזו, היה תוקף את הממשלה בטענה של "אתם רואים, בשביל מה היתה ההתנתקות?".
ההרגשה בארץ היא שרוב המאמץ מושקע בהרצת רעיונות והתנגדות אליהם ועל הרווח הפוליטי שינבע מתמיכה או התנגדות לרעיון זה או אחר. כמעט ולא מושקע מאמץ בביצוע הרעיון ובצורה בה כדאי לנהוג בתגובה לתוצאות ביצוע הרעיון.
|