לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה פעם הזמנים היו יותר טובים; כולם אומרים - ככה כולם חושבים... גלים של נוסטלגיה עפים באויר, כי פעם החורף היה די סביר... גלים של נוסטלגיה עפים באויר, כי פעם בקיץ היה די קריר... אני לא כל כך זוכרת; מתגעגעת רק בערך, כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב: רוצה לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב... והם יגידו: זהירות מהמרווח, זהירות מהמרווח, זהירות מהמרווח... חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > אמצע החיים
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 12-01-2008, 08:22
  Sam Weller Sam Weller אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,971
אבל אבא, למה זה קרה לי?

קצת אחרי תחילת יום העבודה מטלפנים מהגן. הדרדק נפל ופתח את הסנטר, נראה לא טוב. טס לגן, אוסף ילד מפוחד וכואב וממשיכים ביחד לרופא. בדרך אני מספר לו (שוב) על הפעם שנפלתי מהאופניים, ועל הפעם שנחתתי על פינת השולחן בסלון כשניסיתי לעוף כמו סופרמן, ושכאב ובכיתי אבל בסוף הסתדר. הרופא הסתכל, התרשם מעומק החתך ושלח אותנו בבהילות לפלסטיקאי שהבטיח שהוא ידחה בכמה דקות ניתוח ויתפור אם נגיע אליו מהר. הדרדק כבר נרגע בשלב הזה, ואצל הפלסטיקאי שיתף פעולה ולא נבהל ורק צרח כשקיבל את זריקות ההרדמה בסנטר. בשלב התפרים (שישה) הוא ממש התלוצץ עם הרופא והוא אפילו לא בן ארבע. אחרי זה כמה פינוקים וחזרה הביתה, קצת לשחק ביחד בשקט ולהרגע. אחרי הצהריים כבר כמעט שכח את כל העניין, למרות שרואים שהוא מחזיק את הראש גבוה שלא ישתפשפו התפרים. ורק באמבטיה של סוף היום כשהיה כבר נינוח כל כך, הוא פתאום פרץ בבכי ושאל "אבל אבא, למה זה קרה לי?" במין שילוב של עלבון ותחושת חוסר צדק (תמיד הוא זהיר כל כך) והתרסה וחוסר אונים. מה יכולתי להגיד לו? שזו רק ההתחלה? שזה חלק ממה שהחיים מזמנים לנו? שלא תמיד אנחנו אוכלים רק את הדיסה שבישלנו לעצמנו (למרות שבגדול זה נכון מאד), אלא שיש גם אקראיות, ושרירותיות, וחוסר מזל, וגם לא מעט זדון מצד אחרים? אז ניחמתי אותו והסברתי לו כמו שצריך, ורק הזעקה הזו שלו ממשיכה להדהד לי בראש ולהזכיר לי שעם כל האהבה שאנחנו מעניקים לילדים, וכל הכוונות הטובות, הבאנו אותם לעולם הזה מסיבות אנוכיות, וגזרנו עליהם חיים של לא מעט כאב וצער ואכזבה.

נערך לאחרונה ע"י Sam Weller בתאריך 12-01-2008 בשעה 08:31.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 12-01-2008, 10:22
  haimhadashim haimhadashim אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.01.07
הודעות: 152
צירוף מקרים נחמד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sam Weller שמתחילה ב "אבל אבא, למה זה קרה לי?"

רק לפני כשעה שוחחתי עם בכורי בן השבע-עשרה על הנושא...
דברנו על שתי נשים (באמצע החיים) שאנחנו מכירים, שלא נישאו ולא ילדו מעולם, וכמה בודדות הן נראות.
הוא שאל אותי אם עושים ילדים כי "כולם עושים" או כי באמת רוצים.
אני אמרתי לו שזה צורך שבא מבפנים, משהו ביולוגי שמציף אותך עד לרגשות.
זה רגש של אין-ברירה, כאילו לא שאלו אותנו בכלל אם אנחנו רוצים ילדים או לא. זה בנוי אצלנו בטבע.
זה רצון שחזק מאיתנו.
וכן, ללדת ילדים זה מעשה אגואיסטי לחלוטין מצד אחד, ומצד שני - כהורים, נעשים הכי לא-אגואיסטים בעולם.
ולהגן עליהם מזוועות העולם - לו רק יכולנו!
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 12-01-2008, 10:32
צלמית המשתמש של looopy
  looopy looopy אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.04.02
הודעות: 17,485
אבל אבא, למה זה קרה לי?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sam Weller שמתחילה ב "אבל אבא, למה זה קרה לי?"

שאלה בוגרת לילד בגן, סחה.

זכורני מקרה דומה שאירע למבוגר מארבעת בני.

לענין,
בסוף שנות השבעים, הסתובבתי באירופה כשאני מתפרנס ממכירת פוסטרים בחוצות הערים.
מקץ כמה חדשים, כבר "עשיתי חברים" במקומות שונים ונחשפתי בפעם הראשונה של חוסר רצון בולט להביא ילדים ל"עולם רע ומפחיד כל כך"..
באותם ימים, השיחות בנושא היו זרות לי ולא הצלחתי להתמקם בהן.

זוגות באירופה לא רצו להביא ילדים.
זה היה "טרנד", ספק אגואיסטי אמיתי, ספק "טרנדי" שכזה ואולי גם פצפיסטי, מן הסתם..לא ממש יודע.

עקב נסיוני האישי (לא דוגמא טובה) ועקב הארועים העולמיים ושל מדינת ישראל במיוחד במהלך השנים, בואכה ממש לימים אלה, עלתה בי לא פעם המחשבה, שאולי יש משהו באותן שיחות שהייתי עד להן לפני כשלושים שנה.

הפילוסופיה והפסיכולוגיה בנושא, תעשינה "שעות נוספות"...החל מאגואיזם וכלה בבורא עולם, שלא סתם חנן אותנו באמצעי אחד - להנאה ורבייה..

לו אלוהים היה משאיר את מקור התענוג שבין שתי רגלינו מיותם מרבייה ואילו את יכולת הרבייה היה "דוחף" לאצבע,
לעולם לא היינו מחדירים את האצבע...

"ילדים זאת שמחה.."

אבל, העלת כאן לופ רציני ביותר.
למה בעצם אנחנו זקוקים/לא רוצים בילדים?
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
looopy

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 12-01-2008, 10:55
  משתמש זכר juda juda אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 29.10.01
הודעות: 7,439
הבאת ילדים לעולם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sam Weller שמתחילה ב "אבל אבא, למה זה קרה לי?"

זה משהו שגדול מאיתנו... זה צורך קיומי שנטוע בנו...
אבל מאותו הרגע שבאים אותם צאצאים לעולם- כל עולמנו מתהפך...

הצורך לגונן, לחנך, לרצות בצורה הכי לא אנוכית ש"יהיו טובים מאיתנו",
נטוע בתוכנו כמו זרע שנובט לו ברגע שהם באים להם לעולם...

ציטוט:
וגזרנו עליהם חיים של לא מעט כאב וצער ואכזבה.

נראה לך?
אולי הדברים נאמרים ברגע של סערת נפשות, כשאתה רואה את בנך פצוע ודואב,
ושואל את השאלה המרגשת (והאנושית) כל כך- "אבל אבא, למה זה קרה לי?"

אבל אם נביט על התמונה הכוללת- אנחנו עושים את הכל בכדי שיהיה להם רק טוב,
ושים לב עד כמה החלטות חשובות בחיים מתקבלות (או נדחות, לא פעם) על בסיס קיומם של ילדינו...
_____________________________________
(טליה שפירא)
תפילת הטוקבקיסט הישראלי:
''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 13-01-2008, 17:20
צלמית המשתמש של HotChillis
  HotChillis HotChillis אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.05.07
הודעות: 1,077
רק רגע גוטה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sam Weller שמתחילה ב "אבל אבא, למה זה קרה לי?"

אני מודה להורי שהביאוני עד הלום
אחרת איך הייתי נהנה מהשיר הזה?

פגישה לאין קץ
אלטרמן

כי סערת עליי, לנצח אנגנך
שווא חומה אצור לך
שווא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך, ואליי גנך
ואליי גופי סחרחר אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פיתאומית לעד, עיניי בך הלומות
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי לאלומות.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך הלך,
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת והיא אומרת- הא לך

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל, ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני שאת לעוללייך
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת
שם רקיע לח את שיעולו מרעים
שם שיקמה תפיל,
ענף לי כמטפחת
ואני
אקוד לה
וארים.

ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חירשות וכואבות
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
עת חיוכנו זה מבין המרכבות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 14-01-2008, 17:59
  שונרא1 שונרא1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.06.03
הודעות: 11,249
מה זה טבחת?
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי HotChillis שמתחילה ב "רק רגע גוטה"

אנחנו מבאים ילדים כי אנחנו אגואיסטים....
וגם כי
ילדים זה שמחה


מילים: יהושע סובול
לחן: שלמה בר

תביאו שניים תביאו שלושה
תביאו ארבעה ילדים
תקבלו שיכונים עם כניסה ומטבח
ושני חדרים קטנים
תביאו ארבעה תביאו חמישה
תביאו ששה ילדים
תקבלו הנאה וכבוד מקרובים
אתם אוהבים ילדים

ילדים זה שמחה
ילדים זה ברכה
ולכם יש לב של זהב
כתוב בתורה
אולי בגמרא
לכו תשאלו את הרב

תביאו ששה תביאו שבעה
תביאו שמונה ילדים
זאת לא בדיחה
הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים

תביאו תריסר ולמה לא חי?
תביאו עשרים ילדים
אלוהים כבר יתן
הסעד גם כן
מה שצריכים ילדים

אלוהים הוא גדול
קשה לו לסבול
שאחד יקבל את הכל
לאחד הוא דוחף כסף, כח וכיף
ולכם הוא נותן ילדים
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 14-01-2008, 19:39
  Sam Weller Sam Weller אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,971
אם כבר אלתרמן
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי HotChillis שמתחילה ב "רק רגע גוטה"

תיבת הזמרה נפרדת מתאים יותר לטעמי. "בך נותרתי קרע-קרע על קוצי המחסומים" מסכם את הנושא כל כך טוב.

על העיר עפות יונים,
על העיר, על יער פרא,
על ככר התלינים,
על ריסי נשים בערב.

עם הרוח הנודדת
לא נסע הרחק מכאן.
השקיעה נשאה בדרך
את סלי הדבדבן.

ערב, ערב, עיר ערבית.
אפרד מרחוב האבן.
אל עיני סוסים אביט,
כהביט אשה אוהבת.

כי הסוף, אחים, הוא אלם.
כי באוני הדממות.
כעינים מול ההלך
הדרכים נעצמות.

עוד מקטרת נעשן,
על מפתן עתיק נשבה
את חיינו נישן
כתינוק נרדם בשבע.

רוח סער ועננת,
ריח יער ושנים.
בואי, בואי, על משענת,
בת שירי הנושנים.

הה, ימים יפי קומה,
סחרחרים משוק וקיץ,
מקרונות ומקמה,
משמלות ומברכיים

מנתיבת אבק רועשת,
מרכסי זמרה תלולים,
מן הרשע והרשת
של תוגות והיתולים.

מה דבקתי בך תבל,
שווא לפרוק אותך ניסיתי.
מה חיכיתי לך עם ליל,
כתלמיד לגימנזיסטית.

רק הטל הזה בחפן,
רק השיר הזה- עדי,
כי גם לי אדמו באפל
תפוחיך שבגי.

כעלות נחשול זוהר,
גחת אלי לקרב ביניים.
בך גלגלתי כעוור
ברחובות מלאי עיניים.

בך נותרתי קרע-קרע
על קוצי המחסומים,
של חימות, של עת נמכרת.
של פגישות ופתאומים.

על העיר יונים עפות,
כל ימי שטים ביחד,
אור, ערים ומרצפות,
זרוע מניפה מטפחת

ומפלת ליל נתכת
אדוני האדונים!
גוף נופל על אדמותיך...
על העיר עפות יונים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.shiron.net/images/shir2005/spacer.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.shiron.net/images/shir2005/spacer.gif]
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 21:48

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר