מצאתי לנכון לשים דבר מאוד אינטימי בפורום שהוא כמו המשפחה שלי!
אני חושבת שכל בנאדם צריך לקרוא/לשמוע את ה"כתבה" שכתבתי אחרי הביקור אצל צבי רגב, אביו של אלדד רגב החייל החטוף.
ולקלוט טוב טוב את המסר.


http://hevratova.org.il/?CategoryID...leID=138&Page=1

מקווה שתאהבו-


"ושבו בנים לגבולם"

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

עצוב בשביל החיילים, עצוב בשביל המשפחות של החיילים ובעיקר עצוב שהמדינה שלנו מפקירה חיילים כבר למעלה משנה בשבי האויב.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

עצוב לי מאוד לראות את זה. אבל אני מעדיף לראות אפילו עשרה הורים כאלה שמחכים אפילו 2000 ימים מאשר הורים שיאבדו את קרוביהם לכל חייהם ואפילו לא יהיה להם שביב תקווה לראות את בניהם אלא רק לבוא לבית העלמין ולראות חתיכת שיש.

''אל-תתהלל ביום מחר כי לא-תדע מה-ילד יום'' (משלי כ''ז א')

העיקר שהילדים האלו ישובו מתישהו להורים שלהם.
אבל אם היית נידון להיות אחד מההורים של שלושת נעדרי סולטן יעקוב, שכבר יותר מ9,000 יום לא ידוע מה עלה בגורלם, כבר יותר מ-25 שנים. אני לא רוצה לשפוט, אבל אני חושב שרבים היו מעדיפים קבר לבכות על בניהם מאשר לחיות בחוסר ידע מה עלה בגורל בניהם, ולדעת כמו כן שהסיכויים שהם עדיין בחיים קלים שבקלושים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ושוב, כל הכבוד על המצב ועל ההשקעה שלך בנושא.

תראי ים, מהתדמית שנוצרה לי אישית את נשמעת בחורה מאוד אנרגטית, ערכית ומאוד נחושה ולא מוותרת על העקרונות שלך. מאוד מזכירה לי את עצמי בגיל הזה(ואני ממש לא גדול ממך בהרבה). מדריך שכבה בוגרת, מאוד רומנטי בתפיסת עולם, נלחם עם הרגש בהכל. וכן, גם אני שנאתי שדיברו על ערכים בכזה יובש ואדישות(ואני עדיין שונא את האדישות בתחומים האלה).

אבל יש משהו שאת צריכה לקחת בחשבון, לא כל מה שמדבר ללב הוא בהכרח נכון. רוב הדברים בעולם הם ממש לא שחור לבן וצריך להתגבר ולתקוף את הסוגיות מכל הכיוונים ומכל הצדדים, צריך לחשוב עליהם הרבה. העולם הרבה יותר מורכב מפסיקות חד משמעיות בנושאים הערכיים האלה.

וניגש לתגובה הענינית. תראי, אני תליתי כבר מזמן דגל גדול של החטופים בבית וגם על הרכבים יש לנו דגלים כאלה. אני בעד לדחוף את הנושאים האלה קדימה למודעות הציבורית ובטח שאני קם בבוקר ובטלויזיה ובעיתון מדברים על השיער של נינט, אין ספק שסדרי העדיפויות עצובים.אבל מה אני אגיד לך, הנושא מאוד מאוד מאוד לא פשוט(בלשון המעטה). יש פה שאלה מוסרית רצינית. לא מדברים פה על אסירים ששחקו שש-בש וזרקו הערה פרו פלשתינאית אז עצרו אותם. מדובר פה על אנשים שמסכנים את קיומה של מדינת ישראל בלי ספק בכלל. מדובר באנשים שאחראים למותם של יהודים, של אזרחים. מדובר על אנשים שכל מטרתם ופעילותם הייתה למחוק את מדינת ישראל(ואולי גם אותנו בתור אנשים?). מדובר על אנשים שלמען התפיסה שלהם סיכנו חיי אדם, חיילים, אנשי שב"כ או מוסד וגם אנשים שמהצד שלהם עוזרים. אני מגיע ממשפחה שכולה, אני לא יודע אם את יודעת מה ההשלכות של מקרה כזה בתוך משפחה. אני גם לא מצפה באמת שתדעי, כי עד שחווים את זה לא באמת יודעים מה ההשלכות של זה.
ברגע שאנחנו משחררים את אותם מחבלים / מרצחים אנחנו אחראים באופן ישיר על הרג של עוד אזרחים, לסיכון חיי אדם של עוד אנשים. זה לא פשוט לשחרר אותם זה החלטות הרות גורל.חייל שיוצא למשימה צריך לדעת שהמדינה עומדת מאחוריו ושיעשו הכל להחזיר אותו. חייל שיוצא למשימה צריך לדעת שהצבא יעשה הכל בשביל שהוא לא יופקר בשטח פצוע או הרוג. אבל זה לא אבסולוטי, לא במקרה הזה.ברגע שאנחנו נותנים את אותם מחבלים אנחנו נותנים המון לגיטימציה להמשיך בדרך הזאת, להמשיך במסחטת רגשות הזאת. מה הגבול האדום שאנחנו מוכנים לוותר?

האם את תוכלי לעמוד בלב שלם מול אמא שכולה שאיבדה את הבן שלה בגלל אותם מחבלים?

זוכרת את החיילים לפני שבועיים שנהרגו בדרום הר חברון? הבחור מהשייטת ומשלדג. תראי, במקרה הכרתי אותם, והמחבלים שהרגו אותם(והרגו אותם, הם לא נרצחו, הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה) היו קשורים למנגנונים הפלשתינאיים(אחד עובד בשביל ה"בטחון המסכל" והשני שוטר פלשתינאי). את יודעת מה ההרגשה והתחושה שאתה מקבל שאתה שומע שמביאים להם עוד רובים?

צריכים להיות רציונאליים. צריכים לתמוך בהם בכל דרך, הם גיבורים לא פחות מהחיילים שנחטפו(המשפחות). אבל צריך ללחוץ גם בהמון תחומים אחרים, צריך ללכת גם רחוק בתחומים אחרים בשביל להביא אותם בחזרה.

מקווה שהתגובה לא מכעיסה אותך ושתגרום לך לחשוב על הנושא שוב.

את האמת שכן, אני יודעת בדיוק עלמה אתה מדבר.
חברה הכי טובה שלי נרצחה בפיגוע.
אבל עדיין,
המוטו של הצבא שלנו זה:"לא מפקירים חיילים בשטח" לא?!

אז מה קרה עכשיו?!
עדיף לשחרר ולהגביר כוחות ביטחון מאשר לא לשחרר ולהרוג 3 אנשים שאנחנו יודעים שלא עשינו בשבילם יותר מדי!

אני יודעת ומודעת להכל, וגם דיברתי עם המון אנשים "גדולים" וחשובים מהכנסת ועם המשפחות ועם המון מקורות שגרמו לי להבין שלא עושים מספיק.
אני לא כותבת על דברים שהם לא בידיעה בטוחה.
תאמין לי שאתה צודק במובן כלשהו אבל ההורים והאחים של החטופים לא חושבים ככה.
ואת האמת?!
גם אני לא.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אנחנו ממש לא עושים תחרות, ממש לא, אבל רק שתדעי שאין בכלל בסיס להשוואה בין חבר לבן משפחה(ולצערי אני מנוסה משני צדדי המציאות).

לא מפקירים חיילים בשטח, תעשה הכל להגיע אליהם, לשחרר מחבלים זה לא לעשות הכל.
מה הגבול האדום? המהלך הוא פשוט הרסני. יכול להיות שלא עושים מספיק, גם פולארד אגב, שהוכר כסוכן ישראלי והרבה יותר פשוט לפעול לשחרור שלו זה לא מתקדם מספיק, וכן, גם זה עסק מאוד לא פשוט.

השיקול חייב להיות רציונאלי, ואבא שהבן שלו נחטף הוא לא באמת אובייקטיבי כמה שזה מזעזע ונשמע לא בסדר. אפשר לחטוף כלפי מיקוח(כמו שעשינו כמה פעמים בעבר, אם מתרפקים עליו, תראי איך המנהיגים הקודמים של ישראל התייחסו לסוגיה הזאת. ראי ערך חטיפת הקצינים הסוריים ברמת הגולן של סיירת מטכ"ל ועוד כהנה וכהנה). בקיצור, קטונתי, באמת. אבל השחרור הזה ממש לא פשוט, אין ערכים אבסולוטיים ככה אני מאמין.

בקיצור המודעות חייבת להיות, וצריך להגביר אותה וכל הכבוד שאת עושה את זה, אבל הפתרון לא כ"כ פשוט, ממש לא.