26-12-2007, 18:37
|
|
|
חבר מתאריך: 20.09.04
הודעות: 51
|
|
מלחמת לבנון השניה-משימה בלתי אפשרית
התוצאות הלא כל כך חיוביות של מלחמת לבנון השניה הביאו את ישראל לגל של חיפוש אשמים.
החל מוועדת ווינוגרד, דרך הפגנות המילואימניקים, בואך להתפטרויות של קצינים בכירים ועד למבט שני ששודר השבוע-נדמה כי טרם נרגע העם בישראל ממפח הנפש שנגרם לו על ידי כנופיית פרחחים מאומנת ומצוידת המכנה עצמה "מפלגת האל"
צריך לאמר את האמת חברים, מלחמת לבנון השניה, כמו כל מלחמה שתבוא וגם שהיתה בלבנון - יהיו תמיד משימות בלתי אפשריות, לעולם לא נצליח להגיע להכרעה בעימות בלבנון פרופר ותמיד נצא משם פגועים, מושפלים שפופי רוח ומחפשי אשמים.
הדבר נובע ממספר סיבות:
א. תוואי השטח והצמחיה בלבנון המהווים תנאים אידיאליים ללוחמת גרילה
ב. הגב הסורי הממשיך לתמוך לכל אורך הלחימה
ג. העדר ריבונות ברורה בלבנון
באשר לתוואי השטח והצמחיה-כל ילד שמכיר מעט את לבנון יכול לאמר שפגיעה בטרוריסטים, או בירי רקטות לסוגיהן מהאויר בלבנון היא משימה בלתי אפשרית לחלוטין.
תמהני כיצד זה המטכ"ל במלחמה האחרונה, לרבות הרמטכ"ל בעצמו, חשבו לעצמם כי יוכלו להגביל ולו במשהו את יכולת החיזבאללה לירות טילים על ישראל באמצעות תקיפות מהאויר בלבד.
לישראל יש הסטוריה ארוכה של תקיפות מחבלים בלבנון מהאויר. התוצאות של תקיפות מחבלים מהאויר באזורים הרריים ומיוערים היו תמיד גרועות ביותר, כולל תקיפות של משגרי רקטות לטווח קצר.
די לקחת לדוגמא את מבצע דין וחשבון, שהיה אחד העימותים המוצלחים ביותר, יחסית, שהיו לצה"ל בלבנון (הרוג אחד לכוחותינו לעומת עשרות הרוגים לחיזבאללה)- גם שם אף פעם לא הצלחנו אפילו להפחית את ירי הקטיושות על ישובי הצפון, לא באמצעות תקיפות מהאויר ולא באמצעות הפגזות טנקים ותותחנים מהקרקע.
מאז החיזבאללה התעצם, השתכלל, התאמן, הצטייד, התחפר- אין מה להשוות את החיזבאללה של 1993 לחיזבאללה של 2006.
כיצד זה, אם כן, מישהו חשב, שניתן יהיה להכריע את החיזבאללה, או אולי, לפחות להשבית את יכולת ירי הרקטות שלו לעבר ישראל, באמצעות תקיפות מהאויר?
צריך רק לברך הגומל על כך שהנזק מהרקטות של החיזבאללה במלחמה האחרונה לא הסתיים בתוצאות הרבה יותר גרועות מבחינת פגיעות בנפש בקרב האזרחים.
אם כי הגירה של מאות אלפי אנשים מבתיהם למשך מספר שבועות, במדינה קטנה כמו שלנו, זה די גרוע כשלעצמו.
על כניסה קרקעית אני כבר לא מדבר, ושאף אחד לא יאשים את הצבא.
גם אם נתאמן ללא הרף ונהיה הצבא המושלם בעולם-לא ניתן להתמודד מול גרילה כל כך מאומנת ומצויידת במיטב האמצעים ומחופרת בצורה מושלמת בתווי שטח מיוער והררי כמו בלבנון.
צריך לזכור שאת המכות הכואבות הללו שספגנו בלחימה הקרקעית ספגנו קילומטרים ספורים מהגבול.
במשך כשלושה שבועות בקושי הצלחנו להתקדם מרחק לא רב מהגבול וזה תוך הפעלת כוחות בסד"כ גדול שנעזרו בכל האמצעים העומדים לרשות הצבא.
איך הדברים אמורים להראות כשהלחימה מתנהלת יותר בעומק השטח? כשכבר צריך להפעיל שיירות הספקה וכו'? כשכל הצירים ממולכדים?
ולאן בכלל אמור הצבא להגיע בשביל להכריע את המערכה?
במלחמת של"ג גם הגעה עד ביירות לא הספיקה
זה משום שכל עוד עומד הגב הסורי ללבנון - הלחימה במחבלים משולה ללחימה בקן נמלים באמצעות השמדת כל נמלה ונמלה.
האמריקאים חוו בעיה זו בעצמם בעיראק.
כל עוד ממשיכים לזרום ציוד, ואולי אף לוחמים, מעבר לגבול הלבנוני- אין כל כך משמעות לפגיעה במחבלים ובאמצעים בתוך לבנון.
ולסיום-המנופים, שהופעלו, ו/או כאלה שהיו יכולים להיות מופעלים כלפי לבנון במלחמה - לא רק שלא תרמו למצבה של ישראל אלא אף השיגו את התופעה ההפוכה בדמות פגיעה בדימויה של ישראל בדעת הקהל העולמית
שהרי ברור לכל בר דעת, שלא לבנון, לא העם בלבנון ולא ממשלת לבנון הן הכתובת, שכן לבנון היא בת ערובה בעצמה בידי סוריה ואיראן.
אלו מחככות ידיהן בהנאה בכל פעם שאנו תוקפים את לבנון בתגובה לפעולות החיזבאללה הבאות נגדנו משטח לבנון.
|