WildCat-שריונית ממוגנת של תעש

אבל העובדה ד"ר נוה שמתיימר להיות אסטרטג (ולצערינו אכן היה ה"אסרטג" הבכיר של צה"ל) עוד מעיז להראות את הפרצוף שלו בציבור מצליחה להוציא אותי מדעתי.

"ד'ר" נוה אחראי כמעט באופן בלעדי על ההשחתה של כל חלקה טובה בצה"ל.

יחד עם פטרונו בוגי יעלון הוא החדיר לצבא את הג'יבריש הפיקודי, את ה"המשגה" שהפכה כל פקודת משימה לבליל מילים חסרות משמעות ואת תורת המערכה שביסודה עומדת ההנחה שאם תנסח את הפקודות שלך בצורה שאף אחד לא יבין תמיד תוכל לקחת קרדיט על כל הצלחה ולהתנער מכל כשלון.

כמעט כל חולי שהופגן במלחמה הזאת (למעט אולי הציוד) נבע מהעובדה שהמפקדים חונכו בידי השרלטן הזה וחניכיו וכך אין להם מושג כיצד יש להפעיל כוח צבאי.

טוב היה עושה שמעון אם היה עושה לכולנו טובה ונותן לנו ולצבא להחלים מהמשבר שנוצר (בחלקו הגדול בגללו ובגלל חסידיו) ועוזב אותנו בשקט.

ואם כבר בתמיכה בחלוץ עסקינן (ושוב אני לא בדיוק יו"ר מועדון המעריצים של הטייס החייכן) טוב עשה שזרק את ד"ר נוה מהצבא יחד עם חבר מרעיו. אם יצליח להדיח גם את חניכיו המצטיינים (גל הירש ומפקדי האוגדות האחרים) יכפר במקצת על כשלונותיו במלחמה ואולי, רק אולי, יצליח להביא את הצבא למקום ממנו יוכל להשתקם.

ולסיכום, על סגירתו של המכון לתכנון המערכה:

ציטוט:

אסון לחשיבה הצבאית
טוב שנסגר ´המכון לתכנון המערכה´ בראשותם של דוביק תמרי ושמעון נוה. השפה הפוסט מודרנית שהחדירו לצה"ל הרסה כל פוטנציאל לחשיבה המקצועית בצה"ל. תגובה למאמרה של קרולין גליק
יעקב עמידרור מקור ראשון

בשבוע שעבר קוננה קרולין גליק מעל דפי עיתון זה על סגירתו של 'המכון לתכנון המערכה' (מלת"מ), עקב חשדות לאי סדרים כספיים ('סדר יום', גיליון 461). טענתה היתה שיש בכך משום חיסולו של מגדלור אינטלקטואלי ששימש את צה"ל ברגעי מבחן. יתר על כן, גליק טוענת שיש בכך משום איתות של הרמטכ"ל ושל סגנו נגד חשיבה מערכתית, וחזרה למדבר הציה הדוקטרינרי שאפיין את צה"ל מאז 1973.

מעבר לשאלה האתית שבעצם כתיבתה על המכון שבו היא מועסקת – נכון לשאול איזו הכשרה יש לכותבת כדי לשפוט את ערכה הצבאי של החשיבה המערכתית, שלה היא מעניקה ציונים חיוביים ברחבות לב שכזאת.

אני יכול להעיד על עצמי שלא הצלחתי להבין מה הם מלמדים, מה "מערכתי" בשיטת החשיבה שלהם, ומה תרומתם לצה"ל. אני ממש מקנא בכל מי שירד לעומק הדברים שנשגבו ממני. כדי לוודא שאין זאת רק חולשת הדעת שלי הבאתי אל המכון באחד הימים קצין בכיר אחר, מהיותר מלומדים (גם פורמלית וגם מעשית) שהיו באותה עת בצבא, וגם הוא נכשל בהבנת התיאוריות שהשמיעו בפנינו אנשי המכון.

מול קצין מהמארינס שמשבח את תוצרי הצוות, לדברי גליק, אני יכול להביא את עדותו של פרופסור להיסטוריה צבאית באוקספורד, אותו פגשתי לפני ארבע שנים, ששמח לגלות שגם קצינים ישראלים לא מבינים את התיאוריות של ד"ר (תא"ל במיל') שמעון נוה; עד אותה פגישה הוא חשב שזאת אי ההבנה שלו בשפה האנגלית המונעת ממנו לרדת לעומקם של הרעיונות של נווה בספרו (שתורגם בינתיים לעברית, בעידודי).

מול השבחים שמביאה קרולין גליק אני מבקש לצטט את המלומד השוודי ניקלאס זֶטֶרְלין, שכתב עוד ב-2002 ביקורת נוקבת על ספרו של נוה, המשמש תשתית בסיסית לכל שיטת החשיבה המערכתית במכון שנסגר. זטרלין מדגיש: "אעסוק במלחמת הבזק הגרמנית לעומק כי כך ניתן יהיה להוכיח שהמתודולוגיה (של נוה) מושחתת ללא תקנה כשהוא דן בנושא", ומציין כי "נוה נכשל כמעט לחלוטין בהבאת איזושהי הוכחה מהמציאות לכל התיזה שלו". בהמשך הוא תוקף הן את הלוגיקה, הן את ההבנה ואפילו את היושר האינטלקטואלי-מדעי של נוה. נראה, אפוא, שכל אחד מהצדדים בוויכוח יוכל להביא תנא דמסייע מחו"ל. זאת לא הוכחה אלא עוד טיעון ותו לא, ואני במקום קרולין גליק לא הייתי מתרשם מדבריו המנומסים של אמריקאי זה או אחר.

בורות באצטלא מדעית
עוד בטרם התגלו אי הסדרים שבהם מדובר עתה טענתי פעם אחר פעם, ולא הייתי בודד בדעתי, שהשפה העמומה והחשיבה שאינה רואה אמת או שקר בשום טענה - כמיטב המסורת הפוסט מודרנית - שהחדיר המכון לצבא הרסו כל פוטנציאל של חשיבה צבאית. במספר מאמרים הראיתי איך מה שמכונה "חשיבה מערכתית", בצירוף שובל ארוך של מילים לועזיות, הוא עניין חסר ערך, חלול, וגרוע מכך - מאפשר לבורות המקצועית להיראות מדעית ומתקדמת מאוד.

איש מאנשי המכון לא השתדל להוכיח לכותבי המאמרים החושבים כמוני היכן טעינו, ומהי תרומת החשיבה הפוסט מודרנית לעשייה הצבאית. שום דיון לא התפתח, שום שמץ של קנאת סופרים. שם המשחק של חבורת המלת"מ היה התעלמות, יוהרה ללא בסיס מלבד כוח, שכן הם היו מקורבים למלכות שבאותה עת. לדעתי, לא בכדי הם לא השיבו לביקורת בכתב, שהרי על דברים כתובים קשה יותר להגן מאשר על אמירות עלומות בעל פה. הם לא היססו להשתיק בלשון קשה ובגסות כל מערער על דעתם, בטענה המעניינת שאינו מבין את התהליך וכי כל דבר הוא "תלוי הקשר", ולכן גם אם הדבר אינו נראה הגיוני לאחד הוא תורם רבות לאחר המצוי בסיטואציה שונה. אם הכל תלוי הקשר אזי הכל כשר, בסופו של דבר.

מעניין שחלק מתפיסת עולמם הלוגית והלשונית, כפי שבאה לידי ביטוי במסמך שאותו מזכירה קרולין גליק, הוצג בפני כמה מחשובי המדענים ובכירי האקדמיה בישראל, והתרשמותם היתה שלילית ביותר. כמה מהם אף השתוממו על כך שהצבא מדבר ממבו ג'מבו במקום בשפה בהירה. בניגוד לגליק איני מכיר את המסמך המדובר ולכן אין לי דעה לגביו, אבל ברור לי שמה שאינו נהיר לקורא לא ברור גם לכותב. שמעון נוה עצמו אמר לי כי, לצערו, "לא מבינים אותו".

לאור שירותם רב הזכויות של שני התא"לים, שמעון נוה ודב תמרי, בטרם ייסדו את המכון, אני מקווה מאוד שיתברר שבכל הקשור להערות המבקר ולחקירת מצ"ח מדובר בטעות שאין בה היבט פלילי. עם זאת, אסור שהחמלה הראויה תשבש את חוש הביקורת: טוב שהמכון נסגר, כי הוא היה אסון לחשיבה המקצועית בצבא. הוא לא היה פתוח לביקורת ולא עודד ויכוח אינטלקטואלי, אלא אם הדברים תאמו את תפיסת העולם של אנשיו.

הצבא זקוק למוסדות מחקר וחשיבה אמיתיים ורציניים, מבוססים על ידע ולא על שרלטנות, המעודדים ויכוח וביקורת גם כשאין הדברים נוחים לראשי המכון, שהלומדים בהם מבינים מה הם אומרים והדבר ברור גם לשומעים את דברי החוכמה. המכונים החדשים יצטרכו ללמוד היטב את מה שפיתחו לכאורה נוה ותמרי. אחרי ככלות הכל, לא יעלה על הדעת שלא לנסות להפיק ולו משהו מההשקעות הגדולות שנעשו במכון במתכונתו האחרונה, המסתכמות במיליוני שקלים. אם יהיה בדברים מרכיב בעל ערך נכון יהיה לאמצו, על אף שבאופן עקרוני אני חושב שאין ממש בתפיסת עולמם. אני מקווה שבאותם מכוני מחקר חדשים לא יעבדו עיתונאים, כך שיתאפשר לעיתונות לבקר את פעילותם בלא מעורבות רגשית, כי השיח בין המחשבה הצבאית לבין המדיה, ודרכה - עם הציבור, הוא קריטי במדינה דמוקרטית. אין לי ספק שהכותבת קרולין גליק תוכל, בזכות כישרונותיה, לתרום לכך לא מעט.

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1452796

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...08/13582712.pdf

ראש נפץ\ מאת יותם פלדמן

תא"ל (מיל') שמעון נוה, האיש החושב של צה"ל בעשור האחרון, לימד את הקצונה הבכירה לחשוב על לחימה בשטחים במונחים של פילוסופיה צרפתית פוסט מודרנית. נוה הפך לאליל, פרש מהצבא בזעם וכעת, עם השלמת ספר על פועלו, הוא יורה לכל הכיוונים, במיוחד במפקדי מלחמת לבנון השנייה: בדן חלוץ "האפס", במפקד חיל הים "הפושע" ובאלוף פיקוד צפון שהוא "חתיכת כלום". הכינו את המקלטים
אנשים מדברים על שמעון נוה כאילו היה אלוהים. לא מעט קציני צה"ל, אנשים קשוחים עם כומתה על הכתפיים, רואים בתא"ל (מיל') נוה אליל, מצביא ואינטלקטואל יחיד מסוגו שהצעיד אותם אל מחוזות שבהם לא דרכו מעולם. נוה מצדו סבור שמרבית הקצינים אנאלפביתים ובורים ויש לו ספק אם מישהו מהם הצליח להבין את עומקי מחשבתו.
נוה, בן 59, היה מובילו של זרם מחשבתי חדש שהתפתח בצה"ל בתקופת סוף הסכמי אוסלו וראשית האינתיפאדה השנייה. יחד עם מפקדים-אינטלקטואלים אחרים הוא ניסה להסביר ולפתח את הפעולה הצבאית באמצעות מערכות מושגים חדשות, ולצורך כך לא היסס להשתמש בפילוסופיה צרפתית פוסט-מודרנית, תיאוריה ספרותית, מחשבה אדריכלית ופסיכולוגיה. לאחרונה השלים ספר על ניסיונו כראש המלת"ם, הוא המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל שהוא עצמו הקים ב-95' ועמד בראשו עד שפורק ב-2005, בעקבות דו"ח קשה של מבקר המדינה. שניים מתלמידיו הבולטים במכון, תא"ל (מיל') גל הירש, מפקד אוגדה 91 שהודח מתפקידו בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ותא"ל אביב כוכבי, לשעבר מפקד הצנחנים ואוגדת עזה והיום ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, ניסו ליישם את שלמדו במכון בפעולות צה"ל השונות בגדה המערבית.
האם יכול נוה להסביר את הגותו לציבור הרחב? הוא לא אופטימי במיוחד. "לא קל להבין את זה, הכתיבה שלי לא נועדה לבני תמותה רגילים", הוא אומר בראיון בביתו בחדרה. הוא לא לגמרי מתנשא. בחינת תרשימיו הצפופים ורשתות המושגים הנפתלות שלו עלולה לגרום לסחרחורת גם למוחות החדים ביותר.
לנוה יש אולי ראש של פילוסוף, אבל הגוף הוא גוף של רמבו. "מישל פוקו על סטרואידים", הגדיר אותו פעם סטודנט. הוא בעל מסת שרירים עצומה וקרחת בוהקת וגם היום, לקראת העשור השביעי לחייו, הוא נראה כאיש קומנדו. בחדר העבודה שלו, מוקף ספרי פילוסופיה, היסטוריה צבאית, פסיכולוגיה וספרות, הוא מטיח את דבריו בהתלהבות בלתי רגילה. מזל שמפעם לפעם הוא צריך לצאת למטבח כדי לטפל בסיר מרק שהוא מכין לאשתו, פרופסור חנה נוה, ראש הפקולטה לאמנויות שמרצה בחוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. השניים הכירו בכיתה א'.
הדאגה לאשתו מרגיעה אותו לפרק זמן קצר בלבד. במענה לשאלות שמכעיסות אותו הוא מרעים בחמת זעם, ואזכור שמותיהם של מרבית בכירי צה"ל מעורר אצלו מה שנראה כהתקף טורט בלתי נשלט - הוא זועם, מגדף וגוזר גזר דין מוות על חלקם. "ראוי להוציאם להורג", הוא קורא. למראה הפליאה העולה על פני העיתונאי הוא לא מתבלבל. "כמו שאתה רואה אני מחרבן על כולם, לא אכפת לי", הוא אומר. כשכלבו מקדם את פני בכניסה לביתו הוא מצביע עליו ואומר בצהלה: "אתה רואה אותו, הוא חכם יותר מרוב אנשי המטה הכללי".
הכישלון של צה"ל
נוה מתאר את מפעלו הצבאי-אקדמי האחרון ואולי החשוב ביותר, המלת"ם, ככרוניקה של כישלון. "הסיפור שלנו נכשל, והכישלון הוא של הקבוצה וכישלון אישי שלי, אבל במובן הרבה יותר עמוק הוא כישלון של צה"ל. אני התאוששתי מהכישלון הזה, אני נווד. עשיתי איזה טיול שהגיע בסופו של דבר למיצוי משום שהטריטוריה מוצתה, ואני הולך לטריטוריות חדשות. צה"ל לא התאושש כי אין לו יכולת, אלא אם יעבור מהפכה".
נוה, שהקים את המכון ביחד עם תא"ל (מיל') דב תמרי, משתמש בדימויים מתחום הבנייה כדי להסביר את מפעלו. "רצינו ליצור רמת ביניים בין בעל המלאכה, הארטיזן-הרצף או החשמלאי שמקביל למג"ד או למח"ט, ובין היזם או האסטרטג, שמקביל למפקדים העליונים, שרוצה לשנות את העולם אך חסר ידע בבנייה".
בין שתי הרמות, הוא ממשיך, מצוי האדריכל-מצביא, שתפקידו "לאפשר למערכת להבין מה הבעיה, להגדיר אותה ולפרש אותה באמצעות מהנדסים". בהיעדר החוליה הזאת, הוא גורס, נתקלים צבאות בחוסר יכולת לממש את התכנון האסטרטגי באמצעים טקטיים. "יזמים ובעלי מלאכה לא יכולים לדבר", הוא אומר. כבר ב"אמנות המערכה", ספרו הראשון מ-2001 שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, הוא תיאר את רמת האדריכל הצבאי. "רמת הביניים, זו ההמצאה הגדולה של הרוסים. הם תופסים את האמצע, הוא זה שמסדר ומאפשר לשדות האחרים, החל בפוליטיקה ועד הקילרים, להבין, לתכנן וללמוד".
אז למה בצה"ל זה לא עובד?
"הבעיה היא שמבחינה מקצועית ראשי הצבא הם חדלי אישים, אפסים מוחלטים. הטרגיות של הצבא היא שיש לו בעלי מלאכה טובים, אבל בעל מלאכה תמיד מוגבל אם לא יסדרו לו את המסגרת. בצבא אין מצביאים, והוא לא מצליח לייצר אותם למעט כמה מקרים יוצאים מהכלל. אדם כמו חלוץ, ברור שהוא מניאק מבחינה פוליטית, אולי הוא אפילו היה טייס טוב ומפקד טייסת טוב, אבל כארכיטקט הוא אפס. הוא אפילו קורבן של המערכת".
וגם האחרים מטומטמים?
"זה אנשים שעל גבול האנאלפביתיות. הטרגדיה של הצבא היא שמנהלים אותו מג"דים שהיו טובים וגנרלים שלא קיבלו את הכלים להתמודד עם האתגרים שלהם. חלוץ לא מטומטם, אפילו דודו בן בעש"ט (מפקד חיל הים במלחמת לבנון השנייה) לא מטומטם, למרות שהוא אידיוט, ומחליפו (אלוף אורי מרום) הוא נבלה גמורה. אלה אנשים בלי שום יכולת לחשיבה מופשטת".
וגבי אשכנזי?
"היתה לי הערכה גדולה אליו, למרות שמה שקורה עכשיו נראה לי לא טוב. הוא הופך קורבן של סיפור גדול ממנו, כי מרגע שנהיה רמטכ"ל הוא הופך ל'גרדיאן', ויש לו פונקציה יותר חשובה, להיות הכופר שגורם למערכת להשתנות, לא רק האידיאליסט שמדבר איתם ברמה של נקניקים וזיונים".
כמו תולעת שמכרסמת
אמנות המערכה של נוה היא הגילום הצבאי של "תורת המערכות" (System Theory), תיאוריה בין-תחומית שמשמשת בין היתר למחשבה על מדעי החברה, הביולוגיה או מדעי המחשב. תורת המערכות מבקשת לבחון את עקרונות הפעולה של יחידה מסוימת (קהילה, אורגניזם או רשת מחשבים) באמצעות מכלול היחסים בין הפרטים שמרכיבים אותה, ואת השפעת האינטראקציות ביניהם על המערכת השלמה.
נוסף על תורת המערכות הסובייטית ניסו נוה וחבריו להשתמש במערכות מושגים שונות, חדשות יותר. נוה נלהב במיוחד מהפילוסופיה הצרפתית של המחצית השנייה של המאה ה-20 ובעיקר מזו של ז'יל דלז ופליקס גואטרי, מחברי הספרים "אנטי אדיפוס" ו"אלף מישורים". נוה ניסה להשתמש בפילוסופיה של השניים כדי לתאר צורת פעולה צבאית מבוזרת, בלתי סדירה, ניסיון של הצבא לחקות את שיטות הפעולה של לוחם הגרילה.
התיאוריה של דלז וגואטרי, שנכתבה כפילוסופיה של התנגדות ושחרור, והושפעה ממהפכת הסטודנטים בצרפת של 1968 וגם ממחשבה פמיניסטית ואנטי-לאומית, הוסבה בידי נוה ותלמידיו כבסיס תיאורטי לחיסולים, חישופים, הריסות הבתים ושבירת הקירות. שיטות אלה הגיעו לשיא מימושן במבצע חומת מגן שביצע צה"ל בגדה המערבית באביב 2002. במבצע נהרגו לפי הערכות האו"ם 497 פלסטינים ונהרסו, לפי צה"ל, 800 בתים.
נוה דירבן את קציניו לקרוא בכתבי דלז וגואטרי ולדון בהם. מש"קים ששירתו במכון של נוה אף תירגמו לעברית כמה טקסטים של השניים ושל פילוסופים אחרים בשביל הקצינים. נוה חילק לקצינים גם טקסטים של ז'אן-פרנסואה ליוטאר ("המצב הפוסט-מודרני") והאדריכל-פילוסוף פול ויריליו. נראה שבשנות הפעילות של מלת"ם לא היה להוצאת רסלינג לקוח נלהב יותר מצה"ל.
אולי המשכתם את דרכם של הפילוסופים הצרפתים בטשטוש ההבחנה בין תיאוריה למעשה? הם תירגמו את הגותם להפגנות נגד הממסד ואתם לפעולות בגדה המערבית.
"אני ניסיתי להיחלץ מההפרדה המערבית בין פרקטיקה ותיאוריה, וזה שיחק לידינו. בהצגה של הגיבור הזה, המפקד האופרטיווי, הוא איש שמממשק את שני הדברים האלה, הוא חי במרחב מתהווה קבוע, הוא צריך תיאוריה כדי לחשוב ביקורתית על מושא ההתבוננות שלו, וברגע שהוא פועל הוא משנה את העולם, מה שמחייב אותו להגדיר מחדש את התיאוריה".
איך תורגמו הדברים הלכה למעשה? הנה, בקיצורים קלים, ציטוט מתוך דברים שאמר אביב כוכבי בראיון שהעניק לחוקר האדריכלות איל ויצמן (שמקדיש לנוה פרק בספרו החדש "Hollow Land"):
"המרחב שאתה מסתכל עליו, החדר הזה שאתה מסתכל עליו הוא פרשנות שלך. ואתה יכול למתוח את גבולות הפרשנות - לא באופן בלתי מוגבל - כי בסוף זה פיזיקה, יש שם בתים, יש שם סמטאות. השאלה היא איך אתה מפרש את הסמטה. האם הסמטה היא מקום, כמו שכל מתכנן ערים כמו שכל ארכיטקט חושב, שהולכים דרכו. או שהסמטה היא מקום שאסור ללכת דרכו... הפרשנות של האויב היא הפרשנות הקלאסית של המרחב, ואני לא רוצה לציית לפרשנות הזאת, כי אני לא רוצה ליפול לתוך המלכודת שלו. אני רוצה להפתיע אותו. אני צריך להגיח ממקום לא צפוי. לכן בחרנו את השיטה של לעבור דרך קירות, ממש כמו תולעת שמכרסמת ומגיחה מפעם לפעם".
זר לא יבין זאת, אבל בתוך צה"ל נודעה לתורתו של נוה חשיבות רבה. "החשיבה המערכתית היא נכס ואני ממליץ לצבא להמשיך להשתמש בה", אומר תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וקצין המודיעין של פיקוד המרכז, בשיחת טלפון מארצות הברית שם הוא משמש כיועץ ביטחוני. "כדי להבין את המציאות החדשה צריך להבין אילו מתחים מתפתחים, אילו מגמות מאפיינות את המערכת הזאת, איך היא עובדת, ואז אפשר להבין את הדרך שבה אתה יכול לפעול בתוכה".
מי היה שותף לתהליכי החשיבה?
"הקדשנו מאמץ להטמעת החשיבה המערכתית בדרגים היותר נמוכים. חשבנו שכל אדם צריך להבין מרכיבים מסוימים מתוך החשיבה הזאת, כי כל רב"ט הוא הרב"ט האסטרטגי. אם הוא עומד במחסום, הוא צריך להבין שאם הוא מתנהג או לא מתנהג בצורה מסוימת יש לכך משמעות".
מלחמת לבנון לא מבטאת כישלון של החשיבה המערכתית? דובר על פקודות מעורפלות, חוסר הבנה של מערכת המושגים?
"אני לא חושב שלבנון הדגימה את הכישלון. לא התקיים שם הדיון בין הדרג המדיני לבין הדרג הביטחוני, הדיון היה די חפ-לפי. אם מסתכלים על עדויות ראש הממשלה ושר הביטחון בוועדת וינוגרד אתה רואה שהם הבינו כמה דברים, אבל לא הבינו אותם לעומקם. זה מה שקרה, ולכן ביום הרביעי לא הבינו שצריך לשנות את המדיניות. כל התפיסה המערכתית היתה שאם הולכים למהלך כזה צריך לגייס את המילואים מיד, אבל לא גייסו את המילואים. אני חושב שהפקודות היו סבירות לחלוטין, ובמקביל בוצעה חשיבה מערכתית. לא דיברו עם החיילים בלשון בלתי מובנת".
הכי שמאלני שיש
לדידו של נוה נועדה התיאוריה שלו למזער נזקים בצד הפלסטיני. הוא מגדיר עצמו כשמאלן, אם כי "בבחירות האחרונות לא הצבעתי", הוא מעיר מיד, "ובבחירות שלפני הצבעתי לברק בגלל אשתי, כי באמת, השמאל בארץ הוא מגוחך בעיני, בתפיסות הפוליטיות אני הרבה יותר שמאלני מכולם. כשהלכתי ב-82' למלחמה הלכתי כי אני גם נהנה להרוג, אבל כבר ב-80-81' אמרתי שמדינה פלסטינית חייבת לקום".
הפילוסופים הצרפתים בטח היו מתפלצים אילו היו שומעים איך הסבתם את תורתם לצבא. איך הגעת אליהם?
"הבנתי שדלז וגואטרי מאפשרים להסביר בעיות שאף אחד שקראתי קודם לא הסביר. למשל אביב (כוכבי) מדבר על 'תמרון מערבולתי' בשכם. לצה"ל לא אמרתי את זה, אבל דלז מדבר על מערבולות, על צורה כזו של פעולה".
קציני צה"ל ממש קראו את הפילוסופיה של דלז?
"היו קצינים שזה הטריף אותם, במובן החיובי של המלה, גל הירש, ניצן אלון (ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן), גרשון הכהן (מפקד המכללות בצה"ל). אבל הרוב המכריע של הקצינים בצבא, היות ואין להם תודעה חינוכית והשכלתית ולימודית, ממילא הם מסתכלים על כל דבר בעיני עגל. רוב עם ישראל הם כאלה, כמו קופים".
דלז סבר שהמחשבה שלו היא פילוסופיה של שחרור, השימוש שלך בו גם משחרר?
"בוודאי, אני יכול להסביר את זה בשני ממדים מאוד ברורים. קודם כל, המלחמה הזאת מול הפלסטינים צריכה להוביל לשחרור שלהם. קח את התאריך של סוף חומת מגן, חצי שנה אחרי חומת מגן, פרש אותו ולך למקום אחר, תחליף את הדיסקט. מובן לי לגמרי שזה צריך להוביל לשחרור הפלסטינים, אחרי שגובים את המחיר. השחרור השני הוא ליצור כלא ולפרק אותו, ליצור צורת מחשבה ולפרק אותה, הרעיון של השתנות קבועה הוא שחרור".
שבירה ופיצוץ של קירות בתי פלסטינים כדי לעבור דרכם זה שחרור?
"אני יוצר מורכב. מצד אחד יש כאן הברקה צבאית, וברור שיש לה מחיר, אבל יש כאן גם שחרור. בתנועה של הצבאות יש שחרור של המחשבה מכבלים. כל הלוגיקה של תנועה מהבתים היתה להסתיר את צורתך מהיריב, וברגע שאתה עושה את זה, הוא מאבד את היתרון היחסי שלו. אביב המציא משהו. הדבר המופלא כאן זה שהוא הצליח לסגור את הפער בין הדוקטרינה הזוחלת, המתגלגלת לאט, לבין האתגרים של החתרנים. אתה רוצה לקרוא לזה פוסט-מודרני, אולי זה יהיה נכון. במודרנה המדינה היא הרעיון האידיאלי ואתה מנצח באמצעות נוכחות. כאן אתה פועל, אבל לא בנוכחות. ברגע שאתה מעלים מהיריב את היכולת לתת לך צורה, אתה יכול לקרוע אותו, you can fuck him. אביב עשה עם זה דברים נהדרים".
לא צורם לך שהאויב כאן הוא אזרחים שחיים במחנה פליטים? שהקירות שדרכם הולכים הם קירות של אנשים?
"לכן אני חושב שהיה צריך לשנות כיוון אחרי חומת מגן. כל מה שנמשיך לעשות יספק אשליה של ביטחון, בטווח הארוך אנחנו הורסים את כל הסביבה".
והמחיר של חומת מגן היה סביר?
"זה כבר דיון אחר".
אתה אדם דעתן, בטח יש לך דעה.
"היחסים בין הנזק שנוצר לבין ההישג היו סבירים. נוצר מצב חדש, דרך פעולה שהיתה לה מידה מסוימת של הצלחה. הבעיה היא שלא יוצאים מתוך הדבר הזה. עד היום מתעכבים, עושים אותו הדבר. אגב, כמעט שלא הרגו אזרחים בחומת מגן".
הרסו די הרבה בתים.
"נו בסדר, בתים בונים והורסים. וגם לא הרסו כל כך הרבה".
מה לדעתך היה חושב דלז המנוח על השימוש שלך במחשבתו?
"הוא היה מתלהב, מוטרף מזה".
הייתם יכולים להיות ידידים?
"בטוח, כי אני שמאלני, הייתי בכמה מפגשים של אנשים שהם רדיקליים יותר מהתפיסות הפוליטיות המקובלות. ישבתי עם אגמבן (פילוסוף פוליטי איטלקי מהשמאל הרדיקלי), הוא הבין שאני פי עשרה יותר חתרן ממנו, ועשיתי לו מניפולציות. ישבתי גם עם ויריליו".
הראית להם את תצלומי האוויר של שכם?
"כן. ויריליו היה נסער, וגם אגמבן. הוא אמר: 'תראה, זה מדהים, זה גם מצמרר. זו מלחמה, זה ביזנס'".
חולה צבא
נוה, שנולד ב-48' בחדרה, התגייס ב-66' לצנחנים. הוא מתאר את עצמו כחייל חדור מוטיווציה בעל נטיות אינטלקטואליות שבטירונות קרא טולסטוי והמינגווי. הוא השתתף בכל המלחמות מאז ששת הימים והתקדם בסולם הדרגות עד שהיה מפקד חטיבה ולאחר מכן מפקד אוגדת מילואים. ב-91' החל את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, ב-94' כבר היה דוקטור.
"הייתי גנרל, כבשתי את כל הפסגות", הוא מספר בצניעות אופיינית. "הייתי מוקף באידיוטים שמברברים כל הזמן. בא איתמר רבינוביץ האידיוט הזה, אמרו לו 'זה גאון, קח אותו'. שאל אותי: 'בשלוש-ארבע שנים תגמור דוקטורט?' גמרתי בשנתיים. לא היה לי מושג מה זה לכתוב דוקטורט, נכנסתי שם לסדר מרחבים חדשים. ברגע שאני בונה משהו אני מיד הורס אותו והולך למקום אחר. המטומטמים זה הג'מוסים, הם חיים בשלולית שלהם, למה לצאת החוצה, יש אוכל, יש עשב. מה שמאפיין גנרל זה הדחף האודיסיאני, ללכת למקומות אחרים שלא היית בהם, והיו אנשים שהצליחו בדבר. למשל אביב (כוכבי), גל הירש, למשל איציק איתן (אלוף פיקוד מרכז לשעבר) שנמחק מההיסטוריה כי הוא עילג ואנטי גיבור".
יכול להיות שפיספסת את ייעודך? אם לא היית גנרל היית איש אקדמיה?
"אני חולה צבא, זה החלק הטוב של החיים שלי. אני אוהב את השדה, את החלק הזה בעול, את הפלח הזה של העשייה שיש לו פוטנציאל אדיר. כשאתה מח"ט עם חטיבה בדרום אתה הולך לישון בלילה, עד שאתה נרדם בשק השינה הקר אתה קם בבוקר ואומר: בואו נעשה את זה היום. תחושה אדירה".
לרווחתו של נוה הוא לא היה מוקף בצבא רק במטומטמים. הוא מדגיש את חובו לכמה מעמיתיו ותלמידיו שהיו שותפים לפיתוח רעיונותיו. כך אין גבול להתלהבותו מהירש: "גל בעיני הוא הקצין הכי פואטי, הכי יצירתי שפגשתי הרבה הרבה שנים. זו חלק מהטרגדיה שלו, שלא מבינים אותו". הוא גם מדגיש את תרומתם של כוכבי, תמרי, משה (בוגי) יעלון ועוזי דיין לפועלו. מתומכים אחרים הוא מתלהב פחות. "מופז תפס שהדבר הזה, שהוא אף פעם לא טרח ללמוד, נותן לו חזות אינטלקטואלית", הוא מספר, "לכן היה התומך הכי חזק שלנו בסוף, הגענו לשיא עוצמתנו בזכותו. אני מכיר אותו. הוא מסריח, אידיוט אבל ממזר אימים, צנחן אבל ממש מהזבל של..."
נוה עזב את הצבא ב-2005 בעקבות דו"ח קשה של מיכה לינדנשטראוס על עבודת המלת"ם. המבקר ביקר את המכון על כך שכל עבודתו היתה בעל פה, מבלי שמישהו השכיל להעלות על הכתב את הרעיונות, ובה בעת העלה טענות על אי סדרים בניהולו. "אני מפרק את הביקורת הזאת לחתיכות בשניות", עולץ נוה. "זו ביקורת של אידיוט, הוא בא לבדוק תחום ולא לומד את התחום, הוא לא טרח לקרוא מלה על אמנות המערכה, מה זה אומר, איפה אנחנו עומדים בעולם. אני אומר לו, לך קיבינימט, אתה אידיוט, אתה לא מבין כלום. באותה נשימה הוא בודק איך אנחנו מדווחים על שעות, ומה קורה בניהול, טענות שכולן הופרכו".
היו עוד ביקורות: יעקב עמידרור אמר שהעבודה שלכם נגועה ב"חוסר הבחנה בין אמת לשקר, קשקושים במיטב המסורת הפוסט-מודרנית".
"זה אדם שלא קרא מלה על פוסט-מודרניזם, הוא שקרן פתולוגי, מעמיד פנים, איש שלא עשה כלום בחיים שלו בצבא, בטלן גמור, ברברן, כל מה שעשה זה דרך מניפולציות פוליטיות, אני את ההכרה על הערכיות של התיאוריה שלי לא מקבל מאפסים, האידיוט הזה היה תלמיד איתי בפו"ם, תמיד היה בלוח מתחתי".
אז ממי אתה מקבל הכרה?
"מקציני צבא ארצות הברית, להם אני מייעץ כיום. בארצות הברית אני מנטור, אתה יודע מה זה מנטור?"
אתה חולש על מגוון עצום של תחומי דעת - מחשבה צבאית, פילוסופיה צרפתית, פסיכולוגיה, מדעי המוח. אדם אחד יכול להתמצא בכל זה?
"הערוץ העיקרי של פעולתי הוא הערוץ הצבאי ובו אני הכי טוב בעולם. אין לי יומרות להיות הפרשן של דלז, אני צנוע בעניין. אני משתמש בו באופן מאוד מסוים, אני מודע לכך שיש אנשים שלא יקבלו את פרשנותי".
יכול להיות שיש מרכיב לא דמוקרטי מסוכן בכוח העצום שניתן כאן לקצינים - הכוח להמציא את השפה ולהסביר את המצב לפוליטיקאים לפי ראות עיניהם?
"אין כאן מה לחשוש כי הדמוקרטיה סידרה מבנה היררכי. אתה זה שממליץ לו אם לצאת או לא לצאת".
ולקצינים אין אג'נדה, הם לא מובילים כלום?
"אתה תמיד מוביל את האג'נדה שלך, בוודאי שיש לך אג'נדה, איזו מין שאלה, למי שלמד פוקו. אבל אנשים כאלה (קצינים) מראש לא ילכו לכיוון של לכסח. הבעיה היא לא רק שהגנרלים לא יודעים מצביאות, אלא גם את המקצוע שלהם הם לא יודעים. אלוף פיקוד צפון חתיכת כלום, מפקד חיל הים לא מתבייש להגיד שלא חשב שיהיו להם טילים. מעבר לזה שהיו ידיעות, התפקיד שלך הוא לחשוב. אחד כזה ראוי להיות מוצא להורג, אמרתי את זה גם על חלוץ. במדינה מתוקנת היו מוציאים אותו להורג, זה פושע זה, זה פושטק".
עד כמה השינוי שהובלת היה כרוך בשינוי לשוני? פתאום הופיעו כל מיני דימויים ומטאפורות חדשות בעולם המושגים הצבאי - צריבת תודעה, מולקולה דינמית, השתבללות. נטען שחלק מחוסר הבהירות הזה, גרם לקצרים בתקשורת בעת מלחמת לבנון.
"ברור שכשהידע שלך מתפתח, אחד הביטויים הראשונים לכך הוא הלשון. ברגע שאתה מרחיב את גבולות הידע, המרחב המושגי חייב להתפתח, נוצרות הבנות חדשות וצריך לסמן ולהבין אותן. כאן קרתה לנו תאונה שלא היינו ערים לה, הבאנו לצבא משהו חדש שלא הכירו וזה החריד את האנשים - מה זה כל הלוגיה הזה? חלק מהאנשים נבעתו מהדבר הזה, היותר אמיצים וחתרניים רצו עם זה. הבעיה היתה שלא הבנו מספיק טוב את הפערים בין התרבות של הארגון, של המוסד, ושל מה שניסינו להכניס. לכן התרסקנו. לי היתה ביקורת על הדברים האלה. זה שאתה מאבחן תופעות חדשות, אתה לא יכול להגיד את המלים האלה לטייחים ולנגרים. חלק מהמלל הזה הופך להיות אופנה ואנשים מאבדים את הערכיות של הביטויים.
"הערך בשימוש במטאפורה זה לא לקדד משהו אלא לעזור ללמוד משהו, להבין משהו שאתה לא מבין אותו. בוגי הבין שבמקום שהוא נמצא כל בעיה היא בעיה יחודית, אז הוא השתמש במטאפורות כדי להסביר בעייתיות - האור בקצה המנהרה, לרכוב על גב הנמר. חלק מהאנשים לא הבינו מה שהוא אומר וסילפו. הרעיון זה לא לתאר משהו מהעולם הצבאי, אלא לתאר משהו חיצוני לצבא שאין לנו מערכת כלים לדבר עליו. אז כולם נהיו פואטיים פתאום, האלוף אומר אור בקצה המנהרה. היו כאלה ששנאו את זה, קפלינסקי, כי הוא אידיוט, סוג של בוק".
המלים האלה זלגו לחברה, גם מחוץ לצבא החלו להשתמש בהן.
"זה שייך לממשק בין הצבא לחברה ולעיתונאים, שיש לי זלזול עמוק בהם. אתה רואה את האופנה הזאת, ספרים כאלה כמו של עמוס הראל, עפר שלח. זו בושה".*
תגובות
דובר צה"ל מסר בשם הקצינים שנוה מתקיף: "דבריו של נוה אינם ראויים כלל להתייחסות והם מבזים את נוה עצמו. דבריו הגסים ונטולי הרסן מטילים רפש בחבורה איכותית ומובחרת שעשתה ועודנה עושה לילות כימים על מנת להבטיח את שלום המדינה ותושביה, ואנו בטוחים כי ציבור הקוראים יידע להבחין כי הדברים הנאמרים אינם ענייניים ובאופן מוזר הם באים רק לאחר שהסתיימה העסקתו בצה"ל".
האלוף (מיל') יעקב עמידרור הופתע, בשיחת טלפון מסין, לשמוע שנוה כותב ספר. "משך שנים ניסיתי לשכנע אותו לנסח את דבריו בכתב והוא סירב", הוא אומר. לעצם העניין אמר כי "אם זו רמת השיח, אני מעדיף שלא להיות חלק ממנו". השר שאול מופז מסר כי דבריו של נוה "אינם ראויים לתגובה", ואילו נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר, איתמר רבינוביץ מסר: "סגנונו ושפתו של נוה מדברים בעד עצמם". דן חלוץ סירב להגיב.
תגובת מבקר המדינה: "אנו דוחים את סגנונו הבוטה והמשתלח של נוה, שבא כנראה לחפות על טענותיו הלא נכונות. העובדה שצה"ל החליט לארגן את המכון לחקר תורת המערכה במתכונת חדשה והחליף את רוב החוקרים מדברת בעד עצמה. יצוין שהביקורת מצאה שבמשך שנים לא נכתבה תורת המערכה בספר או חוברת רשמיים. הביקורת התריעה שבמצב זה קיימת סכנה של פרשנויות שונות והיעדר שפה משותפת מחייבת וברורה בקרב סגל הפיקוד הבכיר. למרבה הצער, מצב זה אכן קרה במלחמת לבנון השנייה. הטענות לאי סדרים בניהול המכון מעולם לא הוזמו, ובהן הטענות לגבי רישום יתר של שעות נוספות, כולל של נוה עצמו, שאמר כי הליקוי נבע מ'טעות טכנית וחוסר דיוק שלי בדיווח'".
("הארץ", 23.10.2007)

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.09 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה