גברים מייחסים אחריות רבה יותר למדינה בטיפול באוכלוסיית המבוגרים, לעומת נשים המייחסות אחריות רבה יותר למשפחה; מידת האחריות שמייחסים למדינה עולה ככל שעולה הגיל. ככל שעולה ההשכלה, עולה מידת האחריות המיוחסת לאדם עצמו - אלה כמה מהממצאים הבולטים העולים מסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבדק את עמדות הציבור כלפי טיפול באנשים מבוגרים וכאלה הסובלים מקשיי תפקוד

יעל ברנובסקי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/SendArtResponse/mail.gif]
פורסם: 11.12.07, 22:42

כל אדם בוגר שלישי בישראל מטפל ללא תמורה כספית בלפחות אדם בוגר אחד. כך עולה מסקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבדק את עמדות הציבור כלפי טיפול באנשים הסובלים מקשיי תפקוד ב-2006. מהסקר שמתפרסם היום (ג') עולה כי 41 אחוז מהנשאלים סבורים כי המדינה היא האחראית העיקרית לטיפול באנשים בגיל מבוגר הסובלים מקשיי תפקוד. יותר ממחצית מהנשאלים סבורים כי המדינה היא האחראית העיקרית לטיפול באנשים מוגבלים הסובלים מקשיי תפקוד.



הסקר נועד לבחון היבטים שונים הקשורים לאוכלוסיית המטפלים בישראל. מחברי הסקר שמו דגש על בחינת אוכלוסיית המטפלים והעוזרים, ולא על אוכלוסיית המטופלים. בסקר רואיינו 7,300 בני אדם בני 20 ויותר מכל רחבי הארץ, המייצגים כ-4.4 מיליון איש בגילים אלה.





46 אחוז מהנשאלים חשבו כי המשפחה היא האחראית העיקרית לטיפול באוכלוסיית המבוגרים. 41 סברו כי המדינה אחראית, וכ-10 אחוזים חשבו כי האדם עצמו אחראי. השאר סברו כי ארגונים קהילתיים נושאים באחריות.



גברים מייחסים אחריות רבה יותר למדינה לעומת נשים; הן מייחסות אחריות רבה יותר למשפחה. מידת האחריות שמייחסים למדינה עולה ככל שעולה הגיל. ככל שעולה ההשכלה, עולה מידת האחריות המיוחסת לאדם עצמו. כמו כן, אחוז גבוה מבין אלה שהכנסתם גבוהה רואים את האדם עצמו כאחראי. מבין היהודים, 58 אחוז מהחרדים רואים את המשפחה כאחראית עיקרית לאדם הסובל מקשיים הנובעים מגיל מבוגר, לעומת 47 אחוז אצל החילונים.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/04062007/1251507/30337787_wa.jpg]


אל תשליכני לעת זיקנה. איך רצוי לטפל בגיל הזהב? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

לידיעה המלאה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כל צעיר צריך להניח שבשלב מסויים הוא יזדקן ויזדקק לעזרה, ולהכין מראש את המשאבים הכספיים לצורך טיפול עתידי. בצורה כזאת, הנטל לא יפול לא על הילדים ולא על המדינה. אני בהחלט בעד חוק ביטוח סיעודי חובה, גם אם זה יפגע בכיס של העובדים.
לו אני קשישה סיעודית, לא הייתי רוצה שהילדים שלי יפסיקו לעבוד ולבלות בשביל לשמור עלי. המצפון שלי לא היה סובל את זה.

כאיש שהוא בן לאבא מבוגר, חולה ונזקק, אני חש שאחריות הטיפול בו הינה עלי וכך אני נוהג ללא שום טרוניות (יש ימים קשים יותר, כמו בגידול ילדים, לא הכל הולך מאה אחוז כל הזמן, אבל מביטים על התמונה הכללית)
אני לא רואה בזה מטלה או חובה, אלא זכות, זה אבא שלי, שגידל אותי והעניק לי רבות במהלך שנים רבות גם בבגרותי, גם לאישת וגם לילדיי.
אני בספק אם הייתי נוהג אחרת, לו המדינה העניקה הכל בצורה מושלמת. זה כמו לתת למדינה לטפל באחד מילדיך ולהסיר מעליך אחריות. זה לא אני, בכל אופן. אני כן נעזר במה שהמדינה מעניקה להם. לא צריך להיות עשיר גדול כדי להעניק רמת חיים גבוהה (טוב, זה בהחלט יחסי), שמכבדת את זיקנתם ואת היותם בני אדם.
הכל עיניין של חינוך. אצל הילדים שלי, אין יום שעובר ללא זמן איכות עם סבא, אמנם אישתי ואני הרגלנו וחינכנו, אך הם עושים זאת לבד , כולל בכורי שעומד לפני גיוס ומוחו מלא בשטויות של בני הטיפשעשרה, ללא שנבקש מהם או נעמוד על ראשם. הרווח כולו שלהם.

מיני, כסף הוא חשוב מאד ומסייע להעניק תנאים נוחים, אופטימאליים ומכבדי אדם, אבל זה לא הכל. הוא אינו תחליף לחיבוק או הקשבה גם כשאתה כבר אינך צלול, או נוכחות של מי שחשוב לך ואתה אוהב. ואבי בהחלט אינו תלוי בי כלכלית.

אם כבר בקשישים עסקינן, אני חייב לתת מילה טובה למוסד לביטוח לאומי, שהצליח להפתיע אותי בשבוע הקודם והגיע בהפתעה לבקר את אבי, לבדוק את תנאי מחייתו מכל ההיבטים הקיימים, להתעניין בו ולשאול אותו אחרי שהם בדקו אם, הוא מרוצה בסה"כ ממה שיש לו, מהתנאים, מהמטפל, אפילו אם האוכל טעים לו (לא משנה שהוא שמח מאד לראותם, והיה בטוח שהם באו לשוחח איתו על הא ודא והירצה להם שעה על הבריגדה היהודית).
אני מוצא בביקורות האלו בבית הקשיש חשיבות גדולה. וזה בנוסף למתנדבי ב"ל שהם שולחים אלינו לבדיקה מידי פעם, בנוסף לביקורת הדו-חודשית מהסוכנות של המטפל וביקור אחד ל...של עובדת סוציאלית שמתעסקת בקשישים מטעם הרווחה (כל הפיקוח הזה אותי דיי הפתיע והפתיע לטובה).

אם הילד טרוד בהשגת המימון, ואם הילד הוא זה שמטפל ממש פיזית, אז לא יוותרו לו כוחות לתת את התמיכה הנפשית שאתה מזכיר. הניסיון עם אבא שלי מוכיח שזה לא נגמר טוב. בכל פעם שהוא צריך לעלות ולטפל בסבא והסבתא זה נגמר בצעקות ששומעים עד קצה הרחוב.
לכן, לדעתי צריך להפריד. אנשי מקצוע הם אלו שיבצעו את הטיפול השוטף (רחצה,האכלה וכו') והתקפיד של הילד יהיה באמת להקשיב ולחבק.

בשביל זה יש לנו אחד כזה 24 שעות ביממה (זה בהחלט מקל ומוריד לחץ אטומי , ואבי אינו מרגיש מושפל) ועדיין, אישתי או אני הם אלו שרצים לרופאים ובודקים כל יום כמה פעמים ביום, בסיוע הילדים גם לא קורה מצב שהוא אוכל את אחת משלושת הארוחות העיקריות רק עם המטפל.
ובניגוד לדיעה הרווחת זה לא סיפור כל כך יקר, אחרי שביטוח לאומי משלם את השעות שמגיעות לקשיש בהתאם לרמה שהם קבעו.
אני בטוח שיש כאלו, שגם את הלא יקר, מבחינתי, ידם אינה משגת, לאלו המדינה צריכה לסייע יותר. אני לא בקי בסיוע מטעם המדינה, למעט המקרה האישי שלי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שומר סוד אם כבר בקשישים עסקינן, אני חייב לתת מילה טובה למוסד לביטוח לאומי, שהצליח להפתיע אותי בשבוע הקודם והגיע בהפתעה לבקר את אבי, לבדוק את תנאי מחייתו מכל ההיבטים הקיימים, להתעניין בו ולשאול אותו אחרי שהם בדקו אם, הוא מרוצה בסה"כ ממה שיש לו, מהתנאים, מהמטפל, אפילו אם האוכל טעים לו (לא משנה שהוא שמח מאד לראותם, והיה בטוח שהם באו לשוחח איתו על הא ודא והירצה להם שעה על הבריגדה היהודית). אני מוצא בביקורות האלו בבית הקשיש חשיבות גדולה. וזה בנוסף למתנדבי ב"ל שהם שולחים אלינו לבדיקה מידי פעם, בנוסף לביקורת הדו-חודשית מהסוכנות של המטפל וביקור אחד ל...של עובדת סוציאלית שמתעסקת בקשישים מטעם הרווחה (כל הפיקוח הזה אותי דיי הפתיע והפתיע לטובה).

ידידי, מאחל לך ולאביך הרבה שנים טובות.
אבל הסר דאגה מליבך , החברים הנכבדים של הביטוח הלאומי לא באו בגלל שהם ממש אוהבים את אביך ו/או אותך .הם באו לעשות בקורת ולראות אם בכלל אביך צריך סיוע ועד כמה הוא נזקק. אחרת לא היו מראים את פרצופם אצלכם גם בעוד 50 שנה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

שנית - ונניח שזו הייתה מטרת הביקורת שלהם - מה פסול בכך?
נהפוך הוא, מבחינתי, מחובתם לגלות היכן הם מענקים סיוע שהוצא מהם בדרכי רמיה ומונע מאוכלוסיה שלמה להזדקן בכבוד במדינה הזו.

והיות ונכחתי בזמן הביקורת שלהם, ראיתי מה בדקו ושמעתי מה שאלו, הם לא באו לבדוק כשירות או הקטנת סיוע (אבי מקבל במילא את המקסימום שהם נותנים - 18 שעות), כי אדם עם דיסמנציה קשה על סף אלצהימר - סביר להניח מצבו רק יחמיר ולא להפך. לדעתי, הם באו כדי להכין את הקרקע לנושא האפוטרופוסות, שפתאום בוער בעצמותיהם.

אם אינך עו"ד כדאי מאד שתקח אחד כשזה שיארגן את צוואת אביך ,ואולי ידאג להחלפת בעלות של נכסים שאביך רשום כבעלים שלהם אחרת ה"בחורים הטובים" עלולים לשים יד על נכסים כאלה לצרכי מימון .
נראה קלוש? יתכן , ובכל זאת כדאי להזהר בעניין.

אין לך אדם שאין לו שעה.

השאלה אינה ברורה.
כי בהיות המדינה מגדירה את עצמה "מדינת רווחה" - הטיפול צריך להיות על המדינה .
היות שהמדינה קוראת לעצמה ":מדינת רווחה" רק בשמה אבל בפועל מתכחשת לתפקידיה כמדינה רווחה אמיתית כבר הרבה זמן ומשתדלת ככל יכולתה להתחמק מתקפידה- מחוסר ברירה המטלה נופלת על היחיד והקהילה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

לא "מדינת רווחה" אלא "מדינת רווח" הא?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.