קראתי קצת בדיון החדש בפורום "כגודל הציפייה, גודל האכזבה" של רוזוולט, ועכשיו החששות שלי מקרבי גוברות עוד יותר.

הוא ועוד אנשים כותבים שם, שקרבי זה לא לכולם, אז איך אני יודע אם זה גם בשבילי?

מבחינה גופנית אני בטוח לא מתאים לקרבי. היה לי פרופיל 82 על תת-משקל (כרגע אני שוקל 53-54 והגובה שלי הוא 1.72. מה שעדיין נחשב תת-משקל לפי BMI), ואחרי שהעלתי איזה קילו, הלכתי ללשכת גיוס, נשקלתי, והעלו לי ל-92.
אני לא אגיד שנלחמתי, כי לא באמת נלחמתי, לא אכלתי בכמויות, ולא ניסיתי לדחוף לעצמי אוכל, זה פשוט בא בטבעיות.
אבל הקטע פה שכן ניסיתי להעלות את הפרופיל, ועשיתי את זה, בזמן שהייתי יכול להשאר עם 82 (לפחות עד הגיוס, אם שוקלים אותך שם ומעלים פרופיל, אבל אני לא מאמין שזה קורה).

אבל זה לא הדבר שהכי מטריד אותי, נפלתי על היד לפני כמה חודשים (באימון "אחריי". כמה אירוני), נקעתי את היד (הימנית), או יותר נכון את פרק כף היד (לפחות חלק ממנו). הייתי מביא לכם את המונח הרפואי המדויק אבל המסמכים לא לידי.
בגלל הנקע הזה, קשה לי לעשות שכיבות שמיכה, וזו לדעתי הבעיה הגדולה שלי.
בשאר הדברים, שזה אני חושב הכל, אלא אם כן יש עוד דברים שמאמצים את פרק כף היד כמו שכיבות שמיכה, אני מתפקד רגיל לחלוטין ומסוגל לעשות הכל (למשל לירות בנשק בלי שום קושי).

כמו גם יש לי קטע עם דפיקות לב מהירות שהתחיל לפני כמה שנים, שבא והולך ללא שום קשר לכלום.
הדפיקות המהירות יכולות לקרות בכל רגע, ובד"כ ללא קשר לפעילות זו או אחרת. זה יכול לקרות גם שאני יושב ולא עושה כלום.
בעקבות זה, עשיתי אקג כמה פעמים, הולטר, ואפילו אולטרא סאונד (לא במיוחד, סתם אצל הרופא שבדק את התוצאות של ההולטר).
כל התוצאות תקינות, לפחות לפי שני רופאים שנחשבים טובים בתחום (אחד מהם ראש מחלקה בבית חולים בירושלים).
הרופא השני המליץ לי לקחת קרדיוביפר לצבא, שזה מין מכשיר אקג נייד (בגודל של פלאפון) ששולח את התוצאות ישירות לרופא אחרי שהם נלקחות.
זה בגלל, שלמעט בלשכת גיוס, הדפיקות המהירות אף לא קורות בנוכחות רופא, ולכן הוא המליץ לבצע את הבדיקה עם המכשיר, בזמן אמת.

זה בערך ההיסטוריה הרפואית שלי.
ואני יודע שזה לא פורום רפואה, אבל רציתי לשמוע את חוות דעתכם כי אין לי מושג מה לעשות, ואני רק יומיים לפני הגיוס (גבעתי).
בשבוע האחרון (גם בגלל משפחה וגם בגלל כמה כתבות פה, כוללת זאת הנ"ל של רוזוולט) קיבלתי שכל, והחלטתי לא להסתיר שום דבר מהצבא (חשבתי על זה בהתחלה), גם אם יקרה שאני לא אלך לקרבי.
הסבירו לי, ואני עכשיו גם מבין, ששום דבר לא שווה את הבריאות שלי.
ולמרות מה שכתבתי פה, אני בכלל לא בנאדם חולה, פשוט יש לי את הדברים הקטנים האלה (שיכולים להיות גדולים) שמפריעים.

עכשיו אני ידוע שחפרתי הרבה, ואתם גם כנראה לא יודעים מה אני רוצה ממכם, אבל גם אני לא יודע מה אני צריך לעשות: ללכת לקרבי, מה שאני חושב שאני רוצה? לרדת כבר מראש מהמחשבה שאני אהיה בקרבי?

לא יודע מה אני מבקש פה, או אם יש בכלל תשובה, ואני מאמין שאתם מבולבלים מהנושא הזה, ואני חושב שזה נובע מהבלבול שלי.
אף פעם לא הייתי סגור על מה אני רוצה להיות בצבא, לא לפחות כמו שאחרים פה בפורום מציגים את זה, או אפילו חברים וחברות, שכבר כמעט סגורים על מה הם רוצים להיות.
אולי הם סתם משדרים את זה, או שהם באמת חושבים ככה, ואולי אני היחיד שחושש מכל הדברים שכתבתי הנ"ל (ותאמינו לי, שאם לא היו לי את כל הבעיות הנ"ל, הייתי פחות חושש).

אשמח אם תתנו פה חוות דעת על כל הנושא הזה...
תודה.

לא צריך להיות סגור על כלום. קרבי זה לא לכולם - נכון. אבל אתה לא יודע אם זה בשבילך עד שאתה לא שם. מה שמפיל אותך ביחידות לוחמות זה לא כושר. זה צפיות גבוהות ומיותרות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עוד לא הבנתי מה החשש הנורא שלך כאן, לא תיארת שום בעיה רפואית משמעותית...

עניין הנקע ביד-אם אתה מסוגל לתפקד באופן עקרוני כמו שאתה מעיד והבעיה היחידה שלך היא בפעולות ספציפיות (שכיבות שמיכה למשל) אז תקבל פטור ממצב 2 עד להחלמה המלאה שלך. זה ממש לא מסובך, יכול להיות שבכלל תחלים מזה לפני הגיוס שלך.

בנוגע לעניין עם דפיקות הלב, אני גם סובל ממשהו דומה ועד כמה שהבנתי זה די נפוץ, הדופק שלי במנוחה ברגע נתון יכול להיות 55וברגע אקראי אחר לחלוטין 80~, זה לא מפריע לי לתפקוד ולא פגע לי בפרופיל.
ברור שאני לא רופא ואני לא יודע אם מה שיש לך זהה לשלי, בכל מקרה, אם בדקו אותך רופאים ואמרו לך שאתה תקין, אז אין בעיה.

בנוגע לתת-משקל כביכול, הצבא משאיר לעצמו מרווחי בטיחות, ככה שאם אתה במשקל שמתאים לפרופיל 97 (וגם ל82 אגב) אתה תהיה מסוגל להתמווד עם הפיזיות של השירות, אולי יהיה לך טיפה קשה בהתחלה אבל תתרגל, הגוף שלך יתחזק, תשמין, תעלה מסת שריר, יהיה בסדר.
אם אנשים שסובלים מעודף משקל, לפעמים קשה מאוד התסדרו לפניך, אין שום סיבה שאתה לא תסתדר.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

גולנצ'יק, תודה על המילים. השכלתי, וגם ענית לי על כמה תשובות, וגם הרגעת אותי קצת (וגם לפי מה שאמרת, יש לנו את אותו תסמינים של ה"דבר" הזה, הדפיקות).
גם אני לא חשבתי שזה רציני מדיי, אבל לאור מה שאמרו ואומרים לי לאחרונה, אם זה משפחה, או סתם אנשים, לא רציתי לקחת יותר מדי סיכונים.

ולמרות המילים המעודדות, עדיין המילים של בת-דודה שלי (מ"כית במג"ב) מהדהדות לי בראש.
היא אמרה שאם יש לך בעיה כלשהי, הצבא והשירות רק יעצימו אותה והמצב של הבעיה המסויימת רק ידרדר, מה שיגרום לסבל.
היא לא פירטה על מה ולמה, לא ממש הספקנו לדבר חוץ מהמשפט הזה, אבל זה היה מין משפט שמחלחל לך במוח, לפחות אצלי, וזה מה שגורם לי לחששות האלה.

ביטיס, אף פעם לא היו לי ציפיות גבוהות מהשירות בצבא (שאולי זה גם לא טוב), אבל אף לא נמוכות מדיי, מאז שגילו לי את הפרופיל ידעתי שאני אלך לקרבי (ולא התכוונתי להוריד פרופיל כדי להתחמק מזה).
אז גם רציתי יחידה מיוחדת, אבל מאז שידעתי שאני הולך לגבעתי דיי ירדתי מזה, ממספר סיבות.
בהתחלה התבאסתי שכקיבלתי גבעתי. משום מה רציתי גולני, בלי שום סיבה מיוחדת, כנראה קשור לבאז שלפני הגיוס, ולסיפורים וחוויות שכל מלש"ב שומע ממישהו שהוא מכיר, או סתם משמועות כאלה ואחרות (שאחרי זה מתבררות כשטויות, בד"כ).
אני כבר סגור על זה שאני הולך לגדוד, ולא מתכוון ללכת לגיבוש יחט"יות. אני מאמין שזה לא בשבילי, ולא מנסה לקפוץ מעל הפופיק.

גולנצ'יק, גם אתה עשית בדיקות לפני הגיוס, לפחות כאלה שקשורות לדופק? או שפשוט לא לקחת את זה יותר מידי ברצינות?

נ.ב: כשהדפיקות לב המהירות מתחילות, אני מתחיל להרגיש מין מועקה כזאת, אני צריך לקחת "שלוקים" גדולים של אוויר דרך הפה כדי להסדיר את זה קצת. שזה לעצמו דבר דיי מעיק.

שוב, תודה על החוות דעת.

גם לי יש את זה.. \: זה מהתרגשות, מלחץ, אם אני לא טועה קוראים לזה תסמונת החלוק הלבן.

אני לא חושב שאנחנו מדברים על אותו דבר.
לפי ויקיפדיה זה קשור ללחץ הדם, ולא לדפיקות לב מהירות.

אמנם בצו הראשון כשזה קרה בלשכת גיוס, הייתי מאוד לחוץ, והיו לי דפיקות לב בשמיים (אפילו הורידים שלי בלטו, כך שלקח כמה זמן לעשות את הזריקה שם), ברוב הפעמים שזה קורה, אני לא נמצא בשום מצב לחץ, ואני יכול לא לעשות כלום וזה פתאום יקרה.

אמא שלי הציגה לי נקודת מבט שונה על זה, היא אמרה שזה יכול לקרות כשאני חושב על משהו שמלחיץ או מפחיד אותי, גם אם אני לא עושה כלום.

בגדול, אני חושב שזו סתם חרדה, והיד שלי יותר מטרידה אותי מזה.

שוב, אני לא יודע אם הבעיה שלך זהה לשלי, אבל מה שקורה הוא לא בגלל התרגשות או חרדה או מחשבות או כלום.

פעולה טבעית של הגוף, בכל מצב נתון, בכל שעה ביום, אם אני אמדוד דופק אני אקבל קיצוני גבוה או נמוך.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

תסמונת החלוק הלבן זה משהו אחר...

אדם שהלחץ דם שלו קופץ כל פעם ש...באים למדוד לו לחץ דם.
ז"א, אתה יכול להיות בעל לחץ דם תקין, אבל ברגע שתגיע אחות למדוד לך אותו, מההתרגשות הוא יקפוץ, יש דרכים להתמודד אתו וגם, זה לא בעיה של ממש...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אוקיי, בוא נגיד ככה-
סביר להניח שתסיים את השירות הצבאי שלך עם פציעה כלשהי, יכול להיות גם כזאת שתגרור כל החיים.
אין מה לעשות, זה חלק מההקרבה, בדיוק כמו שאתה יודע שבתור חי"רניק יש סיכוי לא קטן למות בפעילות, אתה צריך לדעת שיש סיכוי לא קטן שתסיים את השירות עם בעיות פיזיות.
שתי הפציעות היותר חמורות שסבלתי ואני סובל מהן הן נטו תוצר של הצבא וסביר להניח שלא היו קורות לי אם הייתי משרת בשלישות בר"ג, אבל אין מה לעשות, ככה זה...
אני לא אעטוף לך את זה בקישוטים וסיפורים יפים, זה המצב וצריך להכיר שלמרות שזה חרא, עדיין צריך לעשות את זה.

בנוגע לבדיקות-לא, לא עשיתי בדיקות לפני הצבא, האמת שגילו לי את העניין הזה (זה אפילו לא בעיה) באשפוז האחרון שלי בבי"ח, לפני 3 שבועות-חודש...)

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 אוקיי, בוא נגיד ככה- סביר להניח שתסיים את השירות הצבאי שלך עם פציעה כלשהי, יכול להיות גם כזאת שתגרור כל החיים. אין מה לעשות, זה חלק מההקרבה, בדיוק כמו שאתה יודע שבתור חי"רניק יש סיכוי לא קטן למות בפעילות, אתה צריך לדעת שיש סיכוי לא קטן שתסיים את השירות עם בעיות פיזיות. שתי הפציעות היותר חמורות שסבלתי ואני סובל מהן הן נטו תוצר של הצבא וסביר להניח שלא היו קורות לי אם הייתי משרת בשלישות בר"ג, אבל אין מה לעשות, ככה זה... אני לא אעטוף לך את זה בקישוטים וסיפורים יפים, זה המצב וצריך להכיר שלמרות שזה חרא, עדיין צריך לעשות את זה. בנוגע לבדיקות-לא, לא עשיתי בדיקות לפני הצבא, האמת שגילו לי את העניין הזה (זה אפילו לא בעיה) באשפוז האחרון שלי בבי"ח, לפני 3 שבועות-חודש...)

אני לא מעוניין להקריב את היד שלי ואת הבריאות שלי בשביל השירות.
יש הבדל בין למות בפעולה, לבין להקריב את היד שלך ולגרום למצב שעכשיו קיים להיות יותר גרוע.
אני לא מזוכיסט.

"שתי הפציעות היותר חמורות שסבלתי ואני סובל מהן הן נטו תוצר של הצבא וסביר להניח שלא היו קורות לי אם הייתי משרת בשלישות בר"ג, אבל אין מה לעשות, ככה זה..."

אתה מתחמק מהמצב הספציפי שלי, ונותן לי משפטים של מפקדים, אין לי צורך בזה (עם כל הערכה אליך).
אני מודע לזה שאני כנראה יפצע בשירות, אם זה שברי מאמץ או כאבים אחרים, אבל היד שלי זה סיפור שונה לחלוטין.

תראה אני לא יודע אם אתה מנסה לעזור או לא, אבל הדברים שלך לא בדיוק מעודדים (וזה לא קשור לסיפורים יפים ולקישוטים. לדברים האלה אני מודע).
אתה מציג את הבעיה שלי, כשאני בעצם צריך איזו עצה או חוות דעת (ולא אתה הולך להדפק עם זה, כאילו שלא ידעתי את זה קודם. כמו שכתבתי בהודעה הראשונה, בת-דודה שלי כבר סיפרה לי את זה).

בכל מקרה, דיברתי היום עם מישהו שמשרת בבא"ח גבעתי, ואמר שאפשרי ויתנו לי פטור ממצב 2 לפרק זמן מסוים, לפחות עד שהיד תשתפר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Benor2005 אם אתה לא בטוח בעניין הבריאות הרפואית שלך אז אל תלך לקרבי! אני אומר לך שמנסיון יהיה לך נורא קשה לצאת משם ויהיו לך כל מיני בירוקרטיות. אצלי בגדוד יש אנשים עם בעיות גב, בעיות ברכיים, אנמיה/מיגרנות , לחץ דם גבוה וכו'. את האנשים האלה תוקעים בכח ואפשר להגיד שעושים להם טובה בזה שמטפלים בהם. את שלי אני אמרתי עכשיו תתחיל לעשות חשבון עם עצמך.

כי זה כל-כך קל לעשות את זה?
מה, לסרב פינוי בבקו"ם ולא לדעת מה יהיה איתך, אולי להכנס למעצר, וגם להיות חייל בעייתי?

אני לא יודע אם אתם מודעים למה שאתם עושים, אבל אתם באים לפה, מציינים את הבעיה שלי, ואומרים לי "זה מה יש, אתה תדפק ואין מה לעשות עם זה" או "עכשיו תתחיל לעשות חשבון עם עצמך", ופשוט משאירים אותי באפלה, בלי שום עצה, בלי ביקורת בונה, ובלי איזו חוות דעת שאולי תעזור לשפר את המצב.

ת'אמת להגיד לשניכם, אני לא מעוניין לשמוע דברים שמבאסים אותי, ושאני מודע כבר אליהם, אני כן מעוניין בהנ"ל.

Benor, אני חושב שקל לך מאוד להגיד משפט כזה, "תעשה חשבון עם עצמך", כאילו מה זה אמור להגיד לי יומיים לפני הגיוס? על מה אני אמור לעשות חשבון, אם להיות בקרבי או לא?
אתה חושב שלא חשבתי על זה כבר? אז כן, חשבתי.
היית באמת עוזר אם היית נותן לי עצות מה בדיוק לעשות במצב הספציפי שלי ולא לשלוח לי משפטי חוכמה שלא עושים לי כלום, ולא עוזרים לי בפסיק.

מצטער, אבל לא ממש עזרתם לי, רק עשיתם אותי מדוכדך יותר.

ואני אשמח אם מישהו כן ייתן לי עצה בקשר למה לעשות עכשיו במצבי, ואיך אני אוכל להקל את השירות עם היד (שזה הקטע המרכזי ב"חולי" שלי) או כל סעיף אחר.
וד"א, בנאור, חוץ מהסעיפים למעלה אין לי שום בעייה בריאותית.
ואמנם אני לא בטוח בקשר לבעיות הרפואיות שלי, אבל אני כן רוצה לשרת בקרבי.

גולנצ'יק, אם זה כמו שאתה אומר, אז אני מאמין שיש לנו את אותו המקרה.
ואין לי בעיות עם לחץ דם, עשיתי בדיקה השבוע בנוכחות רופא, והתוצאות נורמליות לחלוטין.

סוף.

שוב, כמו שאמרתי, אני נותן לך את האמת ולא את מה שאתה רוצה לשמוע.

אתה תהיה זכאי לפטורים עד להחלמה של היד שלך, אף אחד לא יחמיר בזדון את הבעיות הרפואיות שלך, אל תדאג,
אבל,
אתה כן צריך לקחת בחשבון שאתה עלול להפצע שוב, בין אם זה ביד או בכל מקום אחר, אל תצפה עכשיו שיעטפו אותך בנייר משי ויגנו עלייך מהעולם.

אם כשתתגייס עדיין תסבול מהנקע ביד, תקבל את הפטורים המתאימים (מצב 2 וכד') ברגע שתחלים, תחזור להיות כמו כל אחד אחר.
וזאת בעצם העצה שלי אלייך.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אבל אתה בטוח שיתחשבו בי? אתה בטוח שיתנו לי פטור?

מישהו שאני מדבר איתו כרגע, אמר לי שהרופאים שם לא ממש מתחשבים, וצריך להתווכח ולעמוד על שלך ולא להשבר אם אתה רוצה משהו.
הוא אמר שאם במקרה הרופאים לא ישימו עליי, ואני בכל זאת אעלה לאוטובוס לקציעות (ד"א, גולנצ'יק, הגיוס שלי עוד יומיים או בעצם יום, אז אני לא מאמין שהיד תחלים עד אז), ובמקרה שלא התחשבו בי ואני אצטרך לעשות מצב שתיים ושכיבות סמיכה, אני אראה רופא רק 3 חודשים אחרי שאני אגיע לבסיס, וכשהיד שלי כבר תהיה במצב גרוע.

אז עכשיו באמת, הרופאים בלשכת גיוס באמת לא שמים עליך זין?

הבנאדם המליץ להקצין קצת דברים, אבל גם אם אני אגיד את כל הדברים האלה, אני מפחד שגם פטור ממצב 2 לא יתנו לי...

אל תאמין להנפצות של אנשים מתוסכלים.

היית אצל רופא נכון? יש לך צילומים ואישורים שאכן נקעת את היד נכון?
קיצרת את התהליך ב90%.

בהזדמנות הראשונה שיש לך אתה אומר למפקדים בטרום שיש לך בעיה רפואית (אני מאמין שאתה גם עם איזה תחבושת על היד לא?) ומבקש לראות רופא, במקרה הכי גרוע אתה תכנס לרופא יחד עם כולם כחלק מהטרום (ועד אז תבקש מהמפקדים להתחשב בך, תאמין לי שהם יתחשבו) לרופא תביא מן הסתם את כל המסמכים והוא יתן לך את הפטורים שצריך (כולל המשך טיפול אם יש צורך).

סיימת עם הטרום, נכנסת לפלוגה, עדיין יש לך פטורים/היד לא החלימה?
תכנס לחופ"ל, שוב, תביא לו את כל המסמכים כולל הפטור שקיבלת בטרום ותמשיך טיפול שם.

אני לא זוכר אם רואים רופא בבקו"ם או לא, אבל אל תסתמך עליהם יותר מדי, כי המטרה שלהם היא יותר להריץ אותך ולהשאיר את הכאב ראש לרופאים בבא"ח, אבל, אם ניתנה לך ההזדמנות לראות רופא כבר ביום גיוס, תבוא אליו עם המסמכים הרלוונטים ותתחיל את כל הפרוצדורה משם.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לא, אין לי שום תחבושת, היד לרוב מתפקדת כרגיל.
עדיין יש לי קצת בצקת (אני חושב, זה נראה ככה), ואני ממש לא יכול לעשות שכיבות סמיכה.

אבל אין מצב שיורידו לי פרופיל על זה?
לא שאני לא רוצה לשרת בקרבי, אבל אני לא מוכן לסכן את היד שלי עוד יותר...
בשעות האחרונות אני כבר ממש לא רוצה, אבל אני לא יודע...

ואני לא מעוניין להגיע לבא"ח קציעות ורק אז להתחיל את התהליך, שיכול להמשך.

כן, יש לי מסמכים וצילומים, שד"א, איפה אני אמור לשים אם אני לא יכול לסחוב איתי תיק קטן?

פרשתי לחשוב קצת, ואתם עדיין מוזמנים להגיב פה עם כל חוות דעת או עצה.

תודה.

ד"א, גם את חששתם ככה לפני הגיוס, אם זה מבעיה רפואית ואם לא?

לא יורידו לך פרופיל.

ברגע שתראה רופא תקבל את הפטורים שלך, עד אז תדבר עם המפקדים שלך והם יתחשבו בך.
אתה יכול להביא תיק קטן נוסף, זה ממש לא משנה, למרות שאני מציע לך להיגרר עם כמה שפחות ציוד.

אתה רק קצת מתרגש, זה הכל, תרגע, הכל יהיה בסדר.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

טוב, תשכחו מכל הבלבלות שעברתי בצהריים, כנראה שזו הייתה סתם התרגשות, כמו שאמר גולנצ'יק.

לקחתי שעה לחשוב על מה אמרו לי ומה הציעו לי, ואני מסכים עם מה שהציע לי גולנצ'יק (לא יודע למה אני קורא לך ככה, כנראה יותר תופס מסתם גולני 2).
אני סתם מתרגש, וסתם נכנסתי לחרדות מדברים לא כל-כך גדולים.
לא ידוע מה קרה, כנראה איזה שלב שלפני הגיוס (ולשנייה אפילו חשבתי להוריד פרופיל בגלל זה ולהיות ג'ובניק), אבל התאפסתי על עצמי, חשבתי כל מה שכתבתי והכנסתי דברים לפרופורציה.
חוץ מזה, דיברתי עם אחי הגדול, ששירת בצנחנים, והוא אמר לי כמו הרוב פה, שקורעים לך את התחת, שקשה, שאתה לא מבין למה אתה עושה את החרא הזה, ומתי תגיד לפעילות האמיתית.
אבל כשאתה עוצם את העיניים, אתה כבר בן 29, אחרי החוויה הזאת, שעוברת כל-כך מהר, אבל כל-כך לאט.

מצטער אם השבזתי פה את אחד מהמלש"בים, ממש לא התכוונתי, נכנסתי לפאניקה חסרת פרופורציות שלא צריכה להיות אצל אף אחד.
אז אל תכנסו לזה בכלל, זה בסדר לפחד, אבל לא צריך להוציא את זה לגמרי מחוץ לתחום של התרגשות רגילה מהגיוס.
אם אתם סגורים על משהו (כמו על קרבי, מה שאני הייתי סגור עליו, אבל פקפקתי בו לכמה שעות) אל תתנערו. אל תקשיבו לאנשים שאומרים לכם שהבחירה שלכם לא נכונה, תאמינו בעצמכם ותלכו עד הסוף.

וגולנצ'יק ובנאור, אני מבקש סליחה אישית, לא התכוונתי לפגוע או להעליב או אפילו לזלזל, פשוט קצת התרגשתי יתר על המידה.

שיהיה גיוס נעים לכולנו.

לא פגעת ולא נעלבתי, שמח לעזור.


גיוס נעים.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אם אתה לא בטוח בעניין הבריאות הרפואית שלך אז אל תלך לקרבי!
אני אומר לך שמנסיון יהיה לך נורא קשה לצאת משם ויהיו לך כל מיני בירוקרטיות.
אצלי בגדוד יש אנשים עם בעיות גב, בעיות ברכיים, אנמיה/מיגרנות , לחץ דם גבוה וכו'.
את האנשים האלה תוקעים בכח ואפשר להגיד שעושים להם טובה בזה שמטפלים בהם.
את שלי אני אמרתי עכשיו תתחיל לעשות חשבון עם עצמך.