06-11-2007, 23:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.10.07
הודעות: 23
|
|
|
אוכל קלוקל
השקעה נוסעת
ידעתי שלא היינו צריכים להיכנס ל"שם".
האוכל "שם" לא טעים ובודאי שלא מזין. מילא, פעם ברבעון מותר לחגוג גם אם מחיר המניה לא עולה. יצאנו בני וחברו הצעיר לקניון חיפה. למי שלא יודע יש שם אוצר בלום. כל הכסף שארוויח בעתיד עומד להיות מושקע שם (מושקע ללא תמורה ויווכח מי שיקרא בסבלנות עד ה ס ו ף). לא מושקע בחנויות הבגדים, לא מושקע בתכשיטים. יש שם "קארטינג".
ההורים חולמית הבנים מגשימים
בעברי שקלתי להיות נהגת מרוצים.
כנראה בני יגשים את חלומי ו.. על חשבוני.
טוב, האמת היא שהוא מממן את התענוג ע"ח מעות שקיבל מסבו לכבוד יום הולדת 7, יום הולדת 7 ורבע ויום הולדת אחרון שחגג במלאות לו 7 וחמישה חודשים כמעט.
הבזבוז שלי הוא על המסביב: ארטיקים, גלידות, בגדים (בדיוק היה מבצע), החלפת ציוד ב- ACE ו...מק (דונלד/ בורגר) "יו ניימ איט". זה לא משנה.
במילא אני לא אוכלת משהו שקודם התנסח ב: "מוווו".
אבל הבן שלי כן. וגם החבר שלו.
לא נרגעתי
אז זה מה שקרה אמש ...ואני עדיין מזועזעת.
אני לא ממש מבינה באוכל החפוז הזה. ברור שמה שלוקח להכין אותו בפחות משריקה לא נעשה מהנשמה. ההיא צועקת משהו למיקרופון וההוא צועק לה חזרה: "דיייי". אתה לא מספיק לחתום על שובר הכרטיס (האשראי..אלא מה) והאוכל כבר ארוז על מגש פלסטיק דביק.
עבור הבן ביקשתי "לחמניה עם קציצה וקטשופ" וגם תפודים מטוגנים. מה לא ככה אומרים?
עבור חברו ביקשתי בדיוק את הנ"ל רק בנוסח יבש, קרי בלי הקטשופ + ק.ק. (קוקה קולה).
כמובן שאחרי חצי שריקה קיבלתי את ההזמנה עם כמה משגים.
התפודים נראו כמו גוויות יבשות, אם קודם היו דקיקות עם היסטוריה של טיגון, כעת הספיקו להצטנן כליל. אז ביקשתי מנה חלופית כלומר צ'יפס חם.
הגיע!
נגחה בלב שלי
בינתיים הבן שלי נתן נגחה לאיזה כונן פרסומי. ומאז אסור לי לנשק אותו בראש. כואב לו. נו באמת..
התיישבנו לאכול. אני מזועזעת על הערך התזונתי שעל המגשים.
הבן נגס בלחמניה, החבר שאב את הק.ק. לגרונו ואני התבוננתי בשניהם מיוסרת.
האמת? התחלתי לרעוב, אבל בגין המחאות שלי, ההטפות שלי וההפגנות שלי על התפריט לא העזתי לגשת ולהזמין לעצמי דבר.
כל אימת שהבן נגס בלחמניה, אני שלפתי אצבעות וכמו חתולה שהתעוררה מתנומה ארוכה וחזרה להיות טורפת, הברחתי קיסם צ'יפס ממגשו ישר לפי. מסתירה ביד השניה את העובדה שאני לועסת משהו.
אחרי מקלון תפל אחד נתפסתי.
הבן כעס, צעק וכמעט קרא לאחראי משמרת.
"מה את גונבת לי. זה שלי. פ-ם ב-אה תשאלי. ועכשיו אין לך גם מה לבקש. אני רעב וזהו."
התיישבתי מבויישת. ידעתי שאין לי מה לצפות לקבל תרומת צ'יפס מהחבר כי אין לו. (יש לו ק.ק.)
גבר אומר: לא = מתכוון: "אמא, לך - לעולם לא "
הגעתי לרמת רעב כזו שממש שילבתי חינוך, תחנון וחנחון מול הבן: "תראה שילמתי, תראה אם אני רעבה אני עצבנית, לא כדאי, תחשוב על עתידו של הערב הזה... הקרטינג..."
"לא ולא ולא"
עברו דקות. קיבתו הקטנה כנראה התפייסה. וכמו כל גבר נורמטיבי הוא נרגע.
אט-אט ראיתי אותו מותיר מעשר (מצוות מעשר, יענו, עשירית) בפינה הימנית של המגש שלו קרוב אלי.
בנה לי מין בית תמחוי קטן ועליו ערם בין 2 ל-3 קיסמי צי'פס מהוהים.
ואני בלית ברירה השפלתי עצמי, ליקטתי אותם והודתי לו בחום על נדיבותו, נשבעת בליבי שכשאני אוכל מעדנים אמיתיים לא אציע לו כלום. ובודאי לא מימון לאוכל רייקני מתוכן.
גבר שפעם אמר לא
הבן שמקפיד לא לשתות/ לאכול מפה לפה, גם לא בקרב בני המשפחה. הביט בעיניים כלות בק.ק. שמולו ניגרת לגרון של החבר. ידע ש: Now or Never והעז לבקש: "אפשר לטעום מהקולה שלך" כאילו שבימי שני למשקה השחור (שמנקה אסלות) יש טעם שונה.
החבר טוב הלב או המנומס הגיש לו את הכוס עם המכסה והקש.
בתמורה שאל החבר הבאמת נחמד את בני אם יוכל לזכות לטעום מצ'יפסו.
בני התרבותי, הנדיב, נצר לחינוך בריטי אציל השיב לו מיד: "ב ט ח"
ושפך (אל מול פרצופי ה מ ש ת א ה) את כל מה שחסך ממני על המגש שמולו.
בערב (אחרי שכרגיל מילאתי את מחוייבותי בסיפור, דגדוג ושיר בג'יבריש) זכיתי לקבל ממנו הסבר פלמ"חי בענייני צ'יפסים ומחיר המניה שלי:
"טוב, הוא ח ב ר שלי" .
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
