גדודי חרמ"ש, רכבי לחימה, טנקי חי"ר ותותח 57 מ"מ.

כיום כאשר האיום של פלישת צבאות ערב לישראל כמעט ואינו קיים, צה"ל לוקח סיכון מחושב וסוגר את חטיבות המגח, המרכבה-1 וגם את המרכבה-2. זהו שינוי מבורך לכשעצמו אבל, הוא אולי משאיר את צה"ל עם מעט מידי טנקים למילוי כל משימותיו. לדעתי זו הזדמנות לבצע שינוי משמעותי בצבא היבשה ולהחזיר את גדודי החרמ"ש לשריון ולחי"ר.

לענ"ד גדוד חרמ"ש צריך להיות בנוי מ- 2 פלוגות חרמ"ש על נגמ"שי לחימה, פלוגה אחת של טנקי חי"ר וסוללת מרגמות 120 מ"מ.

1. נגמ"שי לחימה.

מקובל כיום בעולם להפוך את הנגמ"שים לנגמ"שי לחימה וזאת ע"י התקנת תותח 30 מ"מ ושיפור המיגון. נגמ"שי הלחימה החדשים שוקלים כ-30 טון וחלקם יכולים להגיע גם ל-40 טון. המשקל הנוסף נועד לשפר את מיגון הרכב כך שחזית הרכב למשל, תהיה מוגנת מפגזי ח"ש בקליבר 30 מ"מ.

לכן, מי שמביט קדימה מבין שתותחי ה-30 מ"מ שייכים לעבר וכיום צריך לחפש תותח טוב יותר. מספר מדינות כגון דנמרק, הולנד ולאחרונה גם אסטוניה העדיפו לרכוש את הנגמ"ש השודי CV-9035 שמצוייד בתותח 35 מ"מ במקום נגמ"ש שחמוש בתותח 30 מ"מ. דרום קוריאה רכשה את הנגמ"ש K-21 שחמוש בתותח 40 מ"מ של Bofors ושבדיה רכשה את הנגמ"ש CV-9040 שגם הוא חמוש בתותח 40 מ"מ של Bofors.

חברת CTI, שהוקמה ע"י החברות BAE מאנגליה ו-Nextel מצרפת, פיתחה תותח בקליבר 40 מ"מ שיורה "פגזים טלסקופיים", תותח זה יותקן על נגמ"שי ה-Ajex וה-Worrior של אנגליה, ועל נגמ"שי ה-VBCI וה-JAGUAR של צרפת.

גם האמריקאיים החליטו לשדרג את רכבי הסטרייקר והם יתקינו על חלקם צריח עם תותח 30 מ"מ. מקצה שיפורים יגיע גם לברדלי שתותח ה-25 מ"מ שלו חייב להיות מוחלף, ידוע שנעשו ניסיונות ירי עם צריח נושא תותח 30 מ"מ ועם צריח נושא תותח 35 מ"מ. נחכה ונראה מה יקרה. קישורים למידע על תותחי ה-35 מ"מ וה-40 מ"מ למטה:

http://warfaretech.blogspot.com/201...tic-cannon.html

http://www.dtic.mil/ndia/2005garm/w...y/duckworth.pdf

ברוסיה שחלק מהנגמ"שים שלהם חמושים בתותח 30 מ"מ, יש דיבורים על התקנת תותחי 45 מ"מ ו/או 57 מ"מ על נגמ"שי ה-ARMATA ואפשר להניח שגם על נגמ"שים נוספים. לתותח ה-45 מ"מ מפותח פגז טלסקופי בדומה לפגז ה-40 מ"מ שאנגליה וצרפת פיתחו.

לאחרונה הוצג נגמ"ש BMP-3 משודרג שהותקן בו צריח שנקרא AU-220 ומותקן בו תותח 57 מ"מ. תמונתו למטה וקצת הסברים בהמשך.

א. הצריח AU-220.

תמונה מס'-1 BMP-3 נושא צריח לא מאוייש עם תותח 57 מ"מ.

אחד הדברים המענינים בצריח זה, הוא התקנת מחסנית של 20 פגזים שמזינה את התותח בצורה אוטומטית. מילוי המחסנית נעשה ממחסן פגזים שנמצא בתחתית הצריח. בסה"כ מותקנים בצריח כ-100 פגזים מוכנים לירי. לתותח קצב אש של 120 פגז לדקה, טווח של 12 ק"מ, הגבהה של 60 מעלות ופגז אימתני.

תמונה מס'-2 מחסנית ל-20 פגזי 57 מ"מ שמזינה את התותח.

תמונה מס'-3 צריח AU-220 ל-2 אנשי צוות מותקן על ה-PT-76, בתמונה ניתן לראות את הפגזים שמותקנים בתחתית הצריח שמזינים את המחסנית.

ב. תחמושתו של תותח ה-57 מ"מ.

תמונות 4 ו-5 מראות את הפגז הגדול של ה-57 מ"מ גם יחסית לפגז 40 מ"מ.

תמונה מס'-4 פגז נפיץ לתותח 57 מ"מ.

תמונה מס'-5 השוואה בין פגז 57 מ"מ לפגז 40 מ"מ.

חברת BAE פיתחה פגז חכם "רואה כתם" פגז זה שנקרא ORKA שמתביית על כתם לייזר. הפגז פותח על מנת לתת תשובה לאיום של ספינות המירוץ האיראניות, כך שכל פגז יפגע באחת מספינות המירוץ. לתותח שמותקן על ספינות ה-LCS קצב אש של 300 פגז בדקה וטווח של 16 ק"מ. אני מניח שניתן להשתמש בפגז זה גם לתותח הרגיל ולא רק לתותחי הצי.

תמונה מס'-6 פגז 57 מ"מ מונחה לכתם לייזר שפותח ע"י BAE.

ג. רכבים נוספים עם הצריח AU-220.

בנוסף ל-BMP-3 הצריח AU-220 הותקן על 2 רכבים נוספים:

הרכב הראשון הוא הטנק האמפיבי PT- 76, שנראה בתמונה מס'-3. הטנק עבר מקצה שיפורים רציני כולל התקנת צריח לתותח 57 מ"מ. אחד ההבדלים בין 2 הצריחים הוא שהצריח של ה-BMP-3 הוא לא מאוייש והשליטה עליו נעשית מהתובה, ואילו הצריח שמותקן על ה-PT-76 הינו ל-2 אנשי צוות.

הרכב השני נקרא ,ATOM והיה אמור להיות מפותח ע"י חברת רנו מצרפת וחברות מרוסיה, אבל הצרפתים יצאו מהפרוייקט במחאה נגד רוסיה על מעורבותה באוקראינה, ואת מקומם החליפו חברות מאיחוד האמריות.

ה-ATOM מבוסס על השילדה של הרכב הצרפתי VBCI ומשקלו כ-32 טון. על הרכב הותקן צריח לא מאוייש שנושא תותח 57 מ"מ. בצריח מותקנים בין 80-ל-100 פגזים מוכנים לירי והוא יכול לשאת כ-100 פגזים נוספים בתא הלוחמים. לתותח יש הגבהה של בין 8- ל 70+ מעלות וזהו יתרון גדול בלש"ב. הרכב נושא צוות של 3 לוחמים ו-8 לוחמים פורקים.

תמונה מס'-7 הנגמ"ש האופני שנקרא ATOM

ד. מהי מערכת הנשק שמתאימה לנגמ"ש הלחימה?

לענ"ד תותח ה-57 מ"מ הוא התותח שמתאים לנגמ"ש הלחימה. נמ"ר עם תותח 57 מ"מ, טעינה אוטומטית, קצב אש של 120 פגזים בדקה, טווח של 12 ק"מ ופגזים חכמים, יהפוך את הנמ"ר מנגמ"ש חי"ר, שחמוש ב-"0.5 שעבר זמנו, לנגמ"ש הלחימה הטוב בעולם. זה יהיה הנגמ"ש הכבד ביותר, הממוגן ביותר, ועם עוצמת האש הגבוהה ביותר וזה מה שכוחות החי"ר שלנו צריכים.
חימוש הנמ"רים בתותח 57 מ"מ יהיה שובר שיוויון בלחימה עם החמאס והחיזבאלה, וככל שנמהר לעשות זאת, כך נהיה מוכנים טוב יותר לקרבות שעוד נכונו לנו.

התחמושת לתותח זה כוללת פגזים נפיצים, פגזים מונחים לכתם לייזר, ואני מניח שגם פגז טרמובארי.עוצמת הפגזים של תותח זה תעשה שמות בביצורי האוייב, בבתים וכל מה שנמצא מעל הקרקע.

הצריח AU.-220 הוא בהחלט מעניין אבל, הוא לא עונה לדרישות בהתאם להבנתי מצריח עבור נגמ"שי לחימה. אני הייתי רוצה לראות צריח שיענה לדרישות הבאות:

1. למפקד יהיו 2 אופציות לשלוט על הצריח והם:

א. לשבת בצריח ולהפעיל את הצריח ממקומו.

ב. לרדת לתובה, לסגור את הפתח לצריח ולהפעיל את הצריח מהתובה.

נכון שהעולם הולך לכיוון שליטה מרחוק, אבל בשלב זה של הזמן, שליטה מרחוק על הצריח, צריכה להיות אופציה נוספת ולא מצב ראשוני.

2. אני לא אוהב את שיטת הטעינה ואיחסון התחמושת בצריח כפי שראינו בצריח זה. בצריח של הנגמ"ש יש יותר מדי פגזים, והיה והנגמ"ש יחדר או יעלה על מוקש, יש סיכוי רב שהתחמושת שבנגמ"ש תתפוצץ והלוחמים יפגעו.

לכן אני הייתי מעדיף להתקין בחלקו האחורי של הצריח מחסנית לפגזי 57 מ"מ עם טעינה אוטומטית, עם דלתות בגג הצריח, (בדומה להתקנתם באברהמס) ועם אפשרות לשלוף את המחסנית הריקה ולהתקין מחסנית חדשה. זו לדעתי שיטה עדיפה משיטת איחסון התחמושת וטעינתה כפי שראינו בצריח ה-AU-220.

חברת MEGGITT פיתחה מחסנית אוטומטית לפגזי 120 מ"מ עבור טנקי ה-M-1 של ארה"ב, מחסנית זו מכילה 34 פגזים ואני מניח שהיא תוכל להכיל כמות כפולה של פגזי 57 מ"מ. תמונת המחסנית וקישור למטה.

תמונה מס'-8 מחסנית ל-34 פגזי 120 מ"מ.

קישור לחברה היצרנית למטה:

https://www.meggittdefense.com/inde...ask=view&id=363

3. על הדופן החיצונית של הצריח הייתי מתקין בנוסף למקלע המקביל (כפי שנראה בתמונה מס'-1) גם תותח קל בקליבר 23 מ"מ. אפשר להניח שלתותח תהיה הגבהה של כ-70 מעלות וזו נקודה חשובה מאד בלחימה בשטח בנוי. תותח קל זה הינו תותח רוסי שמותקן בדרך כלל ע"ג מסק"רים, אבל ניתן להתקינו גם על כלי רכב, תותח זה נקרא GSh-23, משקלו כ-50 ק"ג, אורכו כ-1.5 מטר וקצב אש של 3,000 כדור לדקה.

4. ע"ג הצריח נתקין עמדה נשלטת מרחוק עם תותח בקליבר 23 מ"מ (כמו בצריח) ומקלע מקביל 7.62 מ"מ.העמדה תופעל ע"י המפקד ו/או מקלען.

תמונה מס'-9 תותח קל בקליבר 23 מ"מ שנקרא-GSh-23

בלי להתייחס לפרטים טכניים, יש לך שתי בעיות לוגיות:
א. יש בעיה שאין די טנקים (?)-> פתרון ע"י המצאת כלי חדש שנראה ועולה כמו טנק אך שייך לחי"ר; ברור ארגונית שצה"ל, אם הוא בכלל סבור שחסרים טנקים (והרי הוא שקיצץ אותם!)- ייטה פשוט להרחיב את השריון בחזרה; אולי עם אמצעים וסוגי חימוש נוספים.

ב. אתה משליך מצבאות זרים על צורך ברכב לחימה לחי"ר; צבאות שבהם יש מגבלה פשוטה שלא קיימת בצה"ל: הקושי לשנע טנקים "אמיתיים" לזירה הלחימה ובתוכה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור בלי להתייחס לפרטים טכניים, יש לך שתי בעיות לוגיות: א. יש בעיה שאין די טנקים (?)-> פתרון ע"י המצאת כלי חדש שנראה ועולה כמו טנק אך שייך לחי"ר; ברור ארגונית שצה"ל, אם הוא בכלל סבור שחסרים טנקים (והרי הוא שקיצץ אותם!)- ייטה פשוט להרחיב את השריון בחזרה; אולי עם אמצעים וסוגי חימוש נוספים. ב. אתה משליך מצבאות זרים על צורך ברכב לחימה לחי"ר; צבאות שבהם יש מגבלה פשוטה שלא קיימת בצה"ל: הקושי לשנע טנקים "אמיתיים" לזירה הלחימה ובתוכה.

א. אני לא רוצה להחזיר את הטנקים, הם צריכים להישאר בחטיבות הטנקים האורגניות שלהם. אני כן רוצה לתת לחי"ר אמצעים כך שהם לא יצטרכו את הסיוע הצמוד של הטנקים. אני לא רוצה שחטיבה 7 תעביר פלוגת טנקים לטובת פעילות חי"רית, זה לא נכון לטנקים לפצל את הכוחות שלהם, וזה לא נכון לחי"ר שמקבל פלוגת טנקים ולא יודע איך להפעיל אותה.

לכן אני מעדיף שלחי"ר תהיה עוצמת אש אינטגלית כך שהוא יוכל לפעול מבלי לבקש סיוע מכוחות טנקים. בנוסף החי"ר יכול לפעול בשטחים בנויים, זה חלק מהעבודה שלו, לטנקים אין מה לחפש בשטח בנוי הטנק צריך לנצל את יכולת התמרון שלו וזו אינה קיימת בשטחים בנויים, גם תותח ה-120 מ"מ לא מתאים ללחימה בשטחים בנויים.

אני לא ממציא כלי חדש אלא לוקח את הנמ"רים שקיימים בחי"ר ומשדרג אותם ע"י התקנת צריח נושא תותח 57 מ"מ וכלי נשק נוספים כפי שכתבתי.

ב. נגמ"שי לחימה יש בכל העולם ובדרך כלל הם נגמ"שים רגילים שמערכות הנשק שלהם שודרגו. לא צריך לחשוב שכל העולם לא מבין כלום ורק אנחנו גאונים יודעים הכל.
אשר לשינוע, אם הימ"חים ואיזורי הגבול יהיו תחת אש יהיה קשה להניע כוחות באותם איזורים, עדיף שהכוחות שקיימים לאורך הגבול יהיו חמושים ומצויידים בצורה נכונה למקרה שפורצת מלחמה ומכיוון שכוחות חי"ר מחזיקים את הקו, הייתי רוצה שהיכולת שלהם לפגוע בכוחות אוייב תהיה שלהם ולא תלוייה בעזרה זו או אחרת שאולי לא תגיע.

1)טנקים לא חסר בצה"ל. יש בערך ~780 טנקי מרכבה 3 ועוד 660 טנקי מרכבה 4. תוסיף לכך את טנקי הכרמל שאמורים לצאת מקווי הייצור עוד לפני שההזמנות למרכבה 4 יושלמו.
לפי נתונים רשמיים לישראל יש מעל ל4000 טנקים. חלקם הגדול הם מג"חים למקרי חירום ושוט להסבות מהירות, אך בכל זאת אם צריכים מסה גדולה של טנקים ימצאו לך כמעט 2000 טנקי מרכבה מכל הדגמים שזה הרבה יותר ממספיק אפילו בשביל מלחמה טוטאלית (חס וגראס).

2)זה שנגמשי חי"ר בשאר המדינות בנויים בשביל לעמוד בפני פגזי ח"ש 30ממ לא אומר ש30ממ זה פתאום לא יעיל. הנמ"ר יעמוד יפה נגד פגזי ח"ש 120ממ ועוד יותר טוב נגד 125ממ (שבאופן טבעי חלשים יותר) אבל כמות מיגון כזאת היא פשוט לא נדרשת ולא רצוייה בשאר המדינות. את מי נפגיז עם 57ממ? באמת.

תותחי 30ממ ישתתפו בקרבות עוד הרבה שנים. זאת מהעובדה שהם לא פותחו על מנת להשמיד נגמ"שים או רכבים ממוגנים אחרים. אלה לסייע לחי"ר נגד שלל מטרות. לדוגמה מבנים, ביצורים, מטרות רכות מאחורי מחסה (פיצוץ באוויר), כלי רכב לא ממוגנים (משאיות לדוגמה) וכו'.
למטרות של השמדת שריון הם מצויידים בטילי נ"ט כדוגמת ספייק, מילאן או טאו.

40ממ נדרשים בידי מספר מצומצם של מדינות על מנת להתמודד טוב יותר עם איומים נוספים כגון מסוקים, כלי רכב ברמות מיגון שונות וכו'. זאת במחיר של משקל רב יותר, הגדלת ממדים וכמובן יכולת נשיאת תחמושת מוקטנת באופן די משמעותי.

57ממ כרגע רק רוסיה רוצה. למה? לא יודע. כנראה בשביל להשמיד מסק"רים יותר ביעילות ומסות של נגמ"שי אוייב הממוגנים נגד 30ממ (STANAG 5-6). אין ל57ממ שום יתרון מלבד חדירה . בכל הנוגע לסיוע לחי"ר זה על גבול הזוועתי מכיוון שזה יוצר הרס רב מדי (תאמין לי 30 זה מספיק) למבנים, עלול לגרום לירי דו"צ בלש"ב ויכולת נשיאת התחמושת לא מאפשר לנגמ"ש לסייע למשך כמות זמן נורמלית.
בשביל תותח אוטומטי מה זה 120 פגזים? באמת. ועוד כשמחשבים שצריך לחלק אותם לסוגים אוי ויי.

מבחינתי המנצח הגדול הוא 35ממ אבל לך תשיג בשבילו תחמושת.


3)התקנת תותח הגדול מ30-35ממ מצריכה צריח מאוייש. במיוחד ה57ממ שמצריך 2 אנשים אם אני לא טועה.
זאת בניגוד לתותחים של רפא"ל או אלביט שמציעים כוח אש מצויין כאשר הם לא מאויישים בכלל. התותחן מתפעל אותם מהעמדה שלו מקדימה.
תכניס תותח של 40-57ממ ותצטרך כבר לקדוח לתוך התובה ולהכניס אליה חלק ניכר מהמערכת.

הפומה שכולם אוהבים לשבח על היותה הנגמ"ש הטוב בעולם בלה בלה בלה. עם תותח של רק 30ממ ותראה מה עובר עליה בתוך בתובה. יושבים בפומה סך הכל 6 חיילים בניגוד ל9 אצלנו. ועוד צריכים להצטופף.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.rommelkiste.de/Fahrzeuge/Puma/puma11.jpg]


4)אם אתה מציע נגמ"ש שמוכנים לוותר על כמות הנוסעים (לדוגמה מקסימום 7), אז אני הייתי הולך טיפה רחוק יותר.
אני מציע פתחים עיליים על מנת לאפשר לחימה רכובה, תוך כדי שימוש בנשקי חי"ר כבדים כגון משגרי נ"ט (גיל וכדומה), מה שיהווה מכפיל כוח במקרים רבים.

5)2 תותחים כמו שאתה מציע ועוד מקלעים נוספים להם זה מה שנקרא overkill. תאר לעצמך את חיל החימוש שצריכים להביא לנמ"ר שהצעת לא פחות מ-4 סוגי תחמושת. 7.62, 12.7, 23ממ (בשימוש רק של רוסים), ו57ממ.

נסחפת עם הכמויות טנקי מרכבה 3 ו4 שאתה חושב שיש לצהל
בלחץ יש היום 400 יחידות משני הדגמים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ariel_zuk 1)טנקים לא חסר בצה"ל. יש בערך ~780 טנקי מרכבה 3 ועוד 660 טנקי מרכבה 4. תוסיף לכך את טנקי הכרמל שאמורים לצאת מקווי הייצור עוד לפני שההזמנות למרכבה 4 יושלמו. לפי נתונים רשמיים לישראל יש מעל ל4000 טנקים. חלקם הגדול הם מג"חים למקרי חירום ושוט להסבות מהירות, אך בכל זאת אם צריכים מסה גדולה של טנקים ימצאו לך כמעט 2000 טנקי מרכבה מכל הדגמים שזה הרבה יותר ממספיק אפילו בשביל מלחמה טוטאלית (חס וגראס). 2)זה שנגמשי חי"ר בשאר המדינות בנויים בשביל לעמוד בפני פגזי ח"ש 30ממ לא אומר ש30ממ זה פתאום לא יעיל. הנמ"ר יעמוד יפה נגד פגזי ח"ש 120ממ ועוד יותר טוב נגד 125ממ (שבאופן טבעי חלשים יותר) אבל כמות מיגון כזאת היא פשוט לא נדרשת ולא רצוייה בשאר המדינות. את מי נפגיז עם 57ממ? באמת. תותחי 30ממ ישתתפו בקרבות עוד הרבה שנים. זאת מהעובדה שהם לא פותחו על מנת להשמיד נגמ"שים או רכבים ממוגנים אחרים. אלה לסייע לחי"ר נגד שלל מטרות. לדוגמה מבנים, ביצורים, מטרות רכות מאחורי מחסה (פיצוץ באוויר), כלי רכב לא ממוגנים (משאיות לדוגמה) וכו'. למטרות של השמדת שריון הם מצויידים בטילי נ"ט כדוגמת ספייק, מילאן או טאו. 40ממ נדרשים בידי מספר מצומצם של מדינות על מנת להתמודד טוב יותר עם איומים נוספים כגון מסוקים, כלי רכב ברמות מיגון שונות וכו'. זאת במחיר של משקל רב יותר, הגדלת ממדים וכמובן יכולת נשיאת תחמושת מוקטנת באופן די משמעותי. 57ממ כרגע רק רוסיה רוצה. למה? לא יודע. כנראה בשביל להשמיד מסק"רים יותר ביעילות ומסות של נגמ"שי אוייב הממוגנים נגד 30ממ (STANAG 5-6). אין ל57ממ שום יתרון מלבד חדירה . בכל הנוגע לסיוע לחי"ר זה על גבול הזוועתי מכיוון שזה יוצר הרס רב מדי (תאמין לי 30 זה מספיק) למבנים, עלול לגרום לירי דו"צ בלש"ב ויכולת נשיאת התחמושת לא מאפשר לנגמ"ש לסייע למשך כמות זמן נורמלית. בשביל תותח אוטומטי מה זה 120 פגזים? באמת. ועוד כשמחשבים שצריך לחלק אותם לסוגים אוי ויי. מבחינתי המנצח הגדול הוא 35ממ אבל לך תשיג בשבילו תחמושת. 3)התקנת תותח הגדול מ30-35ממ מצריכה צריח מאוייש. במיוחד ה57ממ שמצריך 2 אנשים אם אני לא טועה. זאת בניגוד לתותחים של רפא"ל או אלביט שמציעים כוח אש מצויין כאשר הם לא מאויישים בכלל. התותחן מתפעל אותם מהעמדה שלו מקדימה. תכניס תותח של 40-57ממ ותצטרך כבר לקדוח לתוך התובה ולהכניס אליה חלק ניכר מהמערכת. הפומה שכולם אוהבים לשבח על היותה הנגמ"ש הטוב בעולם בלה בלה בלה. עם תותח של רק 30ממ ותראה מה עובר עליה בתוך בתובה. יושבים בפומה סך הכל 6 חיילים בניגוד ל9 אצלנו. ועוד צריכים להצטופף. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.rommelkiste.de/Fahrzeuge/Puma/puma11.jpg] 4)אם אתה מציע נגמ"ש שמוכנים לוותר על כמות הנוסעים (לדוגמה מקסימום 7), אז אני הייתי הולך טיפה רחוק יותר. אני מציע פתחים עיליים על מנת לאפשר לחימה רכובה, תוך כדי שימוש בנשקי חי"ר כבדים כגון משגרי נ"ט (גיל וכדומה), מה שיהווה מכפיל כוח במקרים רבים. 5)2 תותחים כמו שאתה מציע ועוד מקלעים נוספים להם זה מה שנקרא overkill. תאר לעצמך את חיל החימוש שצריכים להביא לנמ"ר שהצעת לא פחות מ-4 סוגי תחמושת. 7.62, 12.7, 23ממ (בשימוש רק של רוסים), ו57ממ.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

מה שפרסמתי אלה מספרים רשמיים שידועים בכל מקור.
בנוגע לכמות המרכבה 3 שבאמת בשימוש ולא מחלידים במחסנים, וכמות המרכבה 4 שיוצרו מאז הזמנת 300 היחידות, הכל רק בגדר ניחוש ואני לא מנסה אפילו לעשות זאת.

אוסף הדיונים הקודמים בנושא (כי אני בטוח שדברים יחזרו על עצמם):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/se...earchid=7852002
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F7%EC%F2%E9%ED

אני מופתע שחמישה מהאשכולות לא נפתחו על ידי AJ-47

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

על תובת BMP-3






על תובת PT-76. כנראה מדובר במדגים חד פעמי, הבאתי את תמונתו לפורום לפני 6-8 שנים ומאז לא הרבה השתנה. ניתן לראות שמדובר בדגם מאוד מוקדם של הצריח, בהשוואה לדגם החדש בתמונות הקודמות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

The new BMP-3M Dragun

בתערוכת הנשק REA-2015 שנערכה ברוסיה הוצגו מספר כלי רכב חדשים. אחד מהם הוא ה-BMP-3 שנושא תותח בקליבר 57 מ"מ ורכב נוסף הוא הנגמ"ש BMP-3-100 שנקרא DRAGUN. (ראה תמונה מס'-1) זהו נגמ"ש BMP-3 משודרג שנעשו בו 2 שינויים עיקריים והם:

1. המנוע הועבר לחזית הרכב והוחלף במנוע בהספק של 800 כ"ס. שזו הגדלה ניכרת יחסית ל-BMP-3 הישן. (500-660 כ"ס) השינוי איפשר להתקין דלת בדופן האחורית של הרכב שמאפשרת כניסה ויציאה נוחים לנגמ"ש בדומה לרכבים מערביים. הרכב נושא 8 חיילים פורקים. (ראה תמונה מס'-2)

2. הצריח לא מאוייש והוא מופעל מהתובה ע"י 3 אנשי צוות שיושבים בחזית הרכב. בצריח מותקנים, כמו בדגם הקודם, תותח 100 מ"מ עם 22 פגזים, תותח 30 מ"מ עם 500 פגזים ומקלע מקביל בקליבר 7.62 מ"מ עם 2,000 כדורים. ברכב הותקנה מערכת בקרת אש משופרת שנקראת Vityaz.

בשנת 2015 רוסיה חתמה על הסכם לרכישת מאות נגמ"שי BMP-3 חדשים עד שיגיעו נגמ"שי ה-Kurganets

http://www.armyrecognition.com/rae_...5_21109152.html

ציטוט:

אני לא רוצה להחזיר את הטנקים, הם צריכים להישאר בחטיבות הטנקים האורגניות שלהם. אני כן רוצה לתת לחי"ר אמצעים כך שהם לא יצטרכו את הסיוע הצמוד של הטנקים. אני לא רוצה שחטיבה 7 תעביר פלוגת טנקים לטובת פעילות חי"רית, זה לא נכון לטנקים לפצל את הכוחות שלהם, וזה לא נכון לחי"ר שמקבל פלוגת טנקים ולא יודע איך להפעיל אותה.

אתה כותב על פלטפורמות אבל לב העניין הוא בכלל ארגוני. אם חטיבה 7 לא תעביר טנקים לסיוע לחי"ר בחרום - מה היא תעשה בדיוק?

יש די והותר טנקים בסדיר על מנת להקצותם לחי"ר בסדיר , ואפילו מקבלים כבר את הקיצוניות של הפעלת טנק בודד עם מסגרת חי"ר בחרום כאשר הפרדוקס הוא כי בשגרה המפקד המשותף של שניהם הוא מפקד אוגדה. ההגיון המערכתי הזה עובד רק במקום אחד בעולם - בצה"ל .

כל זמן כי ההגיון הזה עובד , הרכש משועבד לעניין - בשביל מה נגמ"ש צריך תותח? בשביל זה יש טנק.

ההגיון הצה"לי יתחיל להשתנות באחד משני מקרים -

כאשר יחליטו שיהיה זה רעיון מוצלח כי למ"מ חי"ר ומ"מ טנקים יהיה מפקד ברמה נמוכה מתת - אלוף
או כאשר יצמצמו מאוד את הטנקים בסדיר (ראה "התוכנית" לסגור את חטיבה 7) ואז לקחת נמ"ר של גולני ולהוסיף לו תותח 30-35 זו פעולה הגיונית וכלכלית כי חסרים קנים של טנקים.

יוצא איפה כי כל זמן שיש בצה"ל מפקדים גאונים היכולים להפעיל באופן מייטבי בחרום קיבוץ כוחות לא אורגאני וקיים עודף טנקים להשקיע ב IFV נתפס כבזבוז

[QUOTE=tby]אתה כותב על פלטפורמות אבל לב העניין הוא בכלל ארגוני. אם חטיבה 7 לא תעביר טנקים לסיוע לחי"ר בחרום - מה היא תעשה בדיוק?
הסר דאגה מליבך, והיה ותפרוץ מלחמה לחטיבה 7 ולחטיבות הטנקים האחרות יהיה הרבה עבודה.

יש די והותר טנקים בסדיר על מנת להקצותם לחי"ר בסדיר , ואפילו מקבלים כבר את הקיצוניות של הפעלת טנק בודד עם מסגרת חי"ר בחרום כאשר הפרדוקס הוא כי בשגרה המפקד המשותף של שניהם הוא מפקד אוגדה. ההגיון המערכתי הזה עובד רק במקום אחד בעולם - בצה"ל .
אני לא חושב שחטיבות הטנקים ישאילו טנקים לכוחות החי"ר, הטנקים יצטרכו להשקיע הרבה עבודה על מנת להתגבר על מערכי הנ"ט של האוייב, ואני בספק אם הם יוכלו להקצות טנקים לחי"ר. לכן אני בעד הגדלת עוצמת האש של מסגרות החי"ר/חרמ"ש ולא לסמוך על קבלת טנקים מחטיבות הטנקים.

כל זמן שההגיון הזה עובד , הרכש משועבד לעניין - בשביל מה נגמ"ש צריך תותח? בשביל זה יש טנק.
ההיגיון הצה"לי בהחלט מוכר לי, בגלל שיש מטוסים לא צריך ארטילריה, ובגלל שיש טנקים לא צריך תותח על הנגמ"ש. הבעיה שההיגיון הזה עלול לא לפעול בעתיד ואז הצרה תהיה גדולה מאד.
לכן אני מעדיף להקנות לחי"ר עוצמת אש אינטגרלית ועכשיו.

ההגיון הצה"לי יתחיל להשתנות באחד משני מקרים -
כאשר יחליטו שיהיה זה רעיון מוצלח כי למ"מ חי"ר ומ"מ טנקים יהיה מפקד ברמה נמוכה מתת - אלוף,
או כאשר יצמצמו מאוד את הטנקים בסדיר (ראה "התוכנית" לסגור את חטיבה 7) ואז לקחת נמ"ר של גולני ולהוסיף לו תותח 30-35 זו פעולה הגיונית וכלכלית כי חסרים קנים של טנקים.
שת"פ של טנקים ונגמ"שים הוא לא הפתרון הנכון ללחימה בלש"ב. אם אתה רוצה להוסיף תותח לנגמ"ש, אז לך על 57 מ"מ או 35/50 מ"מ.

יוצא איפה כי כל זמן שיש בצה"ל מפקדים גאונים היכולים להפעיל באופן מייטבי בחרום קיבוץ כוחות לא אורגאני וקיים עודף טנקים, להשקיע ב IFV נתפס כבזבוז
מקווה שהמחשבה הזו תשתנה ומהר.
/QUOTE]

אתה סתם מבזבז את זמנך.

א.זה רק ישתנה אחריי שיקרה אסון

ב.לא ישתמשו פה בתותח כזה גדול אלא בתותח 30 מ"מ כדי לשאת יותר תחמושת

ציטוט:

במקור נכתב על ידי vlad_k ב.לא ישתמשו פה בתותח כזה גדול אלא בתותח 30 מ"מ כדי לשאת יותר תחמושת

יש עוד סיבה, חשובה לא פחות.
בעוד ברוסיה, יש קושי לוגיסטי רב לשנע כוחות, ולכן מעדיפים כלי וורסטילי ככל הניתן,
האוייב של ישראל השתנה: מכוחות משוריינים בכמות גדולה, לכוחות קרקע המתבצרים בשטח בנוי,
והשאיר את צה"ל עם ציוד מעולה נגד פלישה משוריינת עם עמידות מעולה ועלות נמוכה להשמדת מטרות,
אבל ללא מטרות.
ולכן כמעט בכל מלחמה תראה שימוש אינטנסיבי באותם טנקים שאינם במפורש עתודה (עקב שריון פגיע לנ"ט).
והעברת משוריינים חדשים לחיל רגלים - תהפוך את חיל השריון לבלתי-רלוונטי.


לכן המשוריינים החדשים שתרצה לייצר הם הכלים הכי יעילים ללש"ב (מתוך ידיעה שיש ארטילריה וטנקים סמוכים במקרי קיצון), שמצליחים לחדור קירות בקלות, ומחזיקים בבטן כמה שיותר חיילים וחימוש,
אבל לא נדרשים לחדור משוריינים ומטרות מבוצרות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 יש עוד סיבה, חשובה לא פחות. בעוד ברוסיה, יש קושי לוגיסטי רב לשנע כוחות, ולכן מעדיפים כלי וורסטילי ככל הניתן, רוסיה מעדיפה כלים שהאחזקה שלהם דומה. ואם תיראה את הרכבים החדשים שמפותחים, תמצא רכבים עם מנועים זהים, בק"ש זהה וכו'. מחיר העלות לרכב יהיה גבוה יותר, אבל לטווח הארוך הקטנת הלוגיסטיקה חשובה להם יותר. האוייב של ישראל השתנה: מכוחות משוריינים בכמות גדולה, לכוחות קרקע המתבצרים בשטח בנוי, והשאיר את צה"ל עם ציוד מעולה נגד פלישה משוריינת עם עמידות מעולה ועלות נמוכה להשמדת מטרות, אבל ללא מטרות. כל זה נכון. ולכן כמעט בכל מלחמה תראה שימוש אינטנסיבי באותם טנקים שאינם במפורש עתודה (עקב שריון פגיע לנ"ט). לא הבנתי את המשפט הזה. והעברת משוריינים חדשים לחיל רגלים - תהפוך את חיל השריון לבלתי-רלוונטי. זה לא יקרה, לטנקים יש את התפקיד שלהם ולחי"ר יש את התפקיד שלהם. אם נצליח לתת לחי"ר עוצמת אש גבוהה, אולי הם לא יצטרכו סיוע מהטנקים וזה יהיה טוב לכולם. לכן המשוריינים החדשים שתרצה לייצר הם הכלים הכי יעילים ללש"ב (מתוך ידיעה שיש ארטילריה וטנקים סמוכים במקרי קיצון), שמצליחים לחדור קירות בקלות, ומחזיקים בבטן כמה שיותר חיילים וחימוש, אבל לא נדרשים לחדור משוריינים ומטרות מבוצרות. זו בהחלט הכוונה. אבל אני לא מייצר משוריינים חדשים אלא משדרג את הנמ"רים הקיימים. מטרות מבוצרות יפגעו ע"י תותחי 57 מ"מ וע"י טנקי חי"ר שמשוייכים לחי"ר. הטנקים של חטיבות השריון יכולים לתת סיוע לכוחות החי"ר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 רוסיה מעדיפה כלים שהאחזקה שלהם דומה. ואם תיראה את הרכבים החדשים שמפותחים, תמצא רכבים עם מנועים זהים, בק"ש זהה וכו'. מחיר העלות לרכב יהיה גבוה יותר, אבל לטווח הארוך הקטנת הלוגיסטיקה חשובה להם יותר.

אין באמת קשר.
רוסיה מדינה ענקית, וקשיי שינוע ואימונים שבישראל הקטנה נראים בעייתיים, הופכים לסיוט כשמדובר במדינה כה ענקית, ולכן כלי שהוא טנק קל עם תותח מוקטן ויכולת נשיאה משודרגת, הוא הפיתרון האידאלי שמאפשר למקסם את כמות החי"ר הממוכן בלי לפגוע ביכולות תקיפת משורייני אוייב.
פיתרון שאינו רלוונטי לישראל, שיש לה מספיק טנקים מודרנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 האוייב של ישראל השתנה: מכוחות משוריינים בכמות גדולה, לכוחות קרקע המתבצרים בשטח בנוי, והשאיר את צה"ל עם ציוד מעולה נגד פלישה משוריינת עם עמידות מעולה ועלות נמוכה להשמדת מטרות, אבל ללא מטרות. כל זה נכון. ולכן כמעט בכל מלחמה תראה שימוש אינטנסיבי באותם טנקים שאינם במפורש עתודה (עקב שריון פגיע לנ"ט). לא הבנתי את המשפט הזה.

אני יוצא מנקודת הנחה שהתמרונים המוצלחים במבצע האחרון מהווים הדגמה לחשיבות התימרון, והימצאותו של טנקים עם תותח גדול סביב השטח העירוני שבו הנגמ"שים פועלים ויוכלו לספק כוח אש זול וזמין, לעומת הנגמ"שים שיכנסו ממש לשטח העירוני עצמו.
במצב כזה, טנקים יוכלו לטווח מטרות מוקשחות, אבל כמעט כל המטרות שהנגמ"ש יתקל בהם לא יהיו כאלו,
ולכן העדיפות היא לתותח הקטן ביותר שיוכל לבצע את המשימה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 והעברת משוריינים חדשים לחיל רגלים - תהפוך את חיל השריון לבלתי-רלוונטי. זה לא יקרה, לטנקים יש את התפקיד שלהם ולחי"ר יש את התפקיד שלהם. אם נצליח לתת לחי"ר עוצמת אש גבוהה, אולי הם לא יצטרכו סיוע מהטנקים וזה יהיה טוב לכולם.

השריון הישראלי לא יכול לשמש אך ורק לבלימת משורייני אוייב, שבמרבית הקרבות - פשוט לא יהיו.
כדי לשמר רלוונטיות, עדיין צריך תמרון, ותפעול משולב של טנקים כתמיכה לנגמ"שים שבתוך השטח העירוני.
אז למה לבצע הפרדה מלאכותית בין משוריין נושא תותח אחד למישנהו?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 זו בהחלט הכוונה. אבל אני לא מייצר משוריינים חדשים אלא משדרג את הנמ"רים הקיימים. מטרות מבוצרות יפגעו ע"י תותחי 57 מ"מ וע"י טנקי חי"ר שמשוייכים לחי"ר. הטנקים של חטיבות השריון יכולים לתת סיוע לכוחות החי"ר.

תותח 57 - הופך את הנמ"ר בחזרה למרכבה עם צריח רק עם תותח קטן במקצת.
לא ברור בכלל מה הרעיון בכך, שהרי השימוש בתותח הוא משני ולא עיקרי, ומדובר בשינוי מבני משמעותי.
מה גם - שמשוריינים חדשים יווצרו, והסבות הלוך ושוב של טנקים לנגמ"שים ובחזרה - הינו חסר הגיון.
ולכן הדיון הוא בחימוש של אותם משוריינים חדשים שכרגע הינם בתכנון, או בתוספת תותח אוטומטי קטן שלא יצריך בנייה מחדש של חצי מהנמ"ר.

כנגד טנקי אויב יש היום לצה"ל שפע של טילי נ"ט לטווחים משתנים (כולל ארוכים מאוד) שניתנים לשיגור ממגוון פלטפורמות שמרביתן זולות בהרבה מטנק. מבחינה זו אין לצה"ל צורך באלפי טנקים.
וגם זאת רק בהנחה שישתנה משהו מהותי וישראל תמצא עצמה במתאר כמו מלחמת יום כיפור עם הסתערות טנק אויב על גבולה.
לעומת זאת, ישראל זקוקה לכלי רק"מ שיספקו הגנה מירבית ללוחמי החי"ר שלה ויתנו להם סיוע אש משמעותי. לייצר כלים כאלו בשיעור גבוה זה עניין יקר ופשוט לא יקרה.
במקום זה, הגיוני יותר לשלב את הטנקים שממילא יש ככוח אש נייד, לצד נגמ"שים כבדים בעיקר תפקידם מיגון לוחמי החי"ר.
כלומר, המטרה צריכה להיות לא להשקיע את הכסף בפלטפורמות מסוג חדש אלא בהשלמת מספר הנגמ"שים הכבדים הממוגנים ואימון הכוחות בשת"פ חי"ר וטנקים במסגרות הנמוכות. המטרה צריכה להיות שבעת לחימה של ממש כל פלוגת חי"ר, ואולי אפילו כל מחלקה, תיפעל תמיד בליווי מעין-אורגני של קומץ טנקים, בהתאם לצרכים. ושוב, זה דורש אימון והכשרה מתאימים.

ציטוט:

המטרה צריכה להיות שבעת לחימה של ממש כל פלוגת חי"ר, ואולי אפילו כל מחלקה, תיפעל תמיד בליווי מעין-אורגני של קומץ טנקים, בהתאם לצרכים. ושוב, זה דורש אימון והכשרה מתאימים.

ניסוח מצויין של המטרה.

אבל לא עדיף ליצור את המסגרת המשותפת הזו בשיגרה כפי שמבוצע בצבאות העולם?

איזה יתרון יש לשמור על 100% מחטיבות השריון בשלמותן אם בוודאות חלק מהשריון יהפוך להיות חלק ממחלקה / פלוגה / גדוד חי"ר?

לא עדיף כי ת"פ מג"ד גדוד ממוכן עם נמ"רים יהיו 3 פלוגות חי"ר , פלוגת שריון ומסייעת?

ואנא לא לתת תשובה של "סיבוך לוגיסטי" כי התשובה לכך היא - ובקרב הסיבוך הלוגיסטי לא יותר גדול? אז נימנע מ"סיבוך" בשיגרה רק על מנת להיכשל בחרום כי זה מסובך?

אותם הטנקים אמורים להתמודד מול משורייני אוייב במצב מלחמה (גם אם יחד עם כלים אחרים),
לבצע תמרון עצמאי כדי להגיע לעמדות שולטות ולספק חיפוי לכוחות אחרים,
לבצע "פתיחת צירים", באזורים חשודים,
ולהתקדם יחד עם הכוחות במקרים מסויימים,
כדי לבצע זאת, מוותרים על הרבה טנקים שאין להם מיגון דרוש, ולא נראה שנותרו מספיק טנקים כדי לדלל עוד כדי להקצותם באופן ייעודי.

לדעתי,
הכיוון צריך להיות הפוך,
הנגמ"שים צריכים לעבור לשריון, ויחד עם הטנקים לספק שירותים לח"יר בגזרה.
ההפרדה של משוריינים בין החיילות נראית לי מלאכותית ולא מובנת בכלל.

ציטוט:

הנגמ"שים צריכים לעבור לשריון, ויחד עם הטנקים לספק שירותים לח"יר בגזרה.

מה זה משנה מי עובר לאן למה התמהיל המדוייק. השאלה מדוע לא לוקחים את חטיבת גולני ומאחדים אותה עם חטיבת שריון - X פלוגות "גולני" Y פלוגות שריון + מסייעת בגדוד

את פלוגות השריון בונים ממחלקות של 4 טנקים ואת מחלקות של גולני שומרים על תקן קרבי של 35-40 חיילים - הרבה יותר לוחמים (אינדיאנים) פחות צ'יפים - ויש חטיבה שכל גדוד שלה עוצמתי, וורסטלי והכי חשוב - חי ונושם לחימה של חי"ר ממוכן עם טנקים כמהות ולא כאילתור קרבי.

על הדרך חוסכים מפקדת חטיבה , מג"דים, שלישים ושאר תקורות ניהוליות .....

לא להפוך את כל צה"ל - רק חטיבה אחת כזו באוגדה 36 עם משימות שיותאמו לה

אני מבין כי "גולני" זה סמל וחטיבה 7 זה סמל, אבל אנו עוסקים בחיי אדם.

אני לא חושב שהנגמ"שים צריכים לעבור לשריון, אבל לענ"ד בגדודי הטנקים יש מקום לגדודי חרמ"ש. למשל בהרכב של גדוד טנקים יהיו 2 פלוגות טנקים ו-2 פלוגות חרמ"ש, ארטילריה וכוחות נוספים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tby ניסוח מצויין של המטרה. אבל לא עדיף ליצור את המסגרת המשותפת הזו בשיגרה כפי שמבוצע בצבאות העולם? איזה יתרון יש לשמור על 100% מחטיבות השריון בשלמותן אם בוודאות חלק מהשריון יהפוך להיות חלק ממחלקה / פלוגה / גדוד חי"ר? בהחלט נכון. לא עדיף כי ת"פ מג"ד גדוד ממוכן עם נמ"רים יהיו 3 פלוגות חי"ר , פלוגת שריון ומסייעת? ברשותך אני הייתי מנסח את זה קצת אחרת, גדוד חרמ"ש כולל: 3 פלוגות חרמ"ש, פלוגת טנקי חי"ר ומרגמות 120. ואנא לא לתת תשובה של "סיבוך לוגיסטי" כי התשובה לכך היא - ובקרב הסיבוך הלוגיסטי לא יותר גדול? אז נימנע מ"סיבוך" בשיגרה רק על מנת להיכשל בחרום כי זה מסובך?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס לעומת זאת, ישראל זקוקה לכלי רק"מ שיספקו הגנה מירבית ללוחמי החי"ר שלה ויתנו להם סיוע אש משמעותי. לייצר כלים כאלו בשיעור גבוה זה עניין יקר ופשוט לא יקרה. מסכים עם מה שכתבת למעלה. אשר לייצור נמ"רים זה תהליך שמתבצע ואני מקווה שימשיך ויעשה בכמויות גדולות יותר, גם בסה"כ וגם לגבי ייצור שנתי. במקום זה, הגיוני יותר לשלב את הטנקים שממילא יש ככוח אש נייד, לצד נגמ"שים כבדים בעיקר תפקידם מיגון לוחמי החי"ר. כמות המרכבות שישארו בשירות אחרי הוצאתם של המגח והמרכבות 1 ו-2 לא תספיק לכסות את כל הדרישות של השריון ואני בספק אם במצב מלחמה יהיו טנקים פנויים לסייע לחי"ר. לכן אני חושב שצריך להתקין צריח על הנמ"ר ולהתקין בו תותח, כך שהדרישה לכח האש של הטנקים תפחת. כלומר, המטרה צריכה להיות לא להשקיע את הכסף בפלטפורמות מסוג חדש, אלא בהשלמת מספר הנגמ"שים הכבדים הממוגנים ואימון הכוחות בשת"פ חי"ר וטנקים במסגרות הנמוכות. עד כאן אני מסכים ונגמ"ש לחימה הוא לא פלטפורמה חדשה, כמו שמרכבה 4 היא לא פלטפורמה חדשה. המטרה צריכה להיות שבעת לחימה של ממש כל פלוגת חי"ר, ואולי אפילו כל מחלקה, תיפעל תמיד בליווי מעין-אורגני של קומץ טנקים, בהתאם לצרכים. ושוב, זה דורש אימון והכשרה מתאימים. זה לא יקרה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי vlad_k אתה סתם מבזבז את זמנך. א.זה רק ישתנה אחריי שיקרה אסון מקווה שאתה טועה, ומישהו בצבא יבין את הדברים קודם. ב.לא ישתמשו פה בתותח כזה גדול אלא בתותח 30 מ"מ כדי לשאת יותר תחמושת אם אתה מחפש רק את הכמות אזי "0.5 יהיה עדיף על ה-30 מ"מ. אבל אם אתה מחפש את היעילות אזי אולי פגז אחד של 35 מ"מ יעשה עבודה של 3 פגזי 30 מ"מ ואז זה סיפור אחר, וזה עוד מבלי לקחת בחשבון טווח ומהירות לוע,

אתה יודע טוב מאוד שאיך שהכל מתנהל פה במדינה,
רק אחריי שקורה אסון משהו משתנה.
ומצטער אם התגובה נראית קצת כטוקבק..

זה נכון ובשביל זה אנחנו כותבים ומביעים את דעתנו על מנת שאולי מי שהוא יקרא ויעשה את השינוי לפני שיהיה מאוחר מידי.

אני מניח שאת הבעיות האלה יפתרו 2 הפלפורמות הנ"ל. האיתן האופני שהשנה עוד אמור להיבנות כאב טיפוס, ושייכנס לייצור ב-2020, והכרמל הזחלי שייכנס לייצור ב-2023.

2 אלה פלטפורמות די אוניברסליות. ככה לפחות האדם הפשוט אמור להבין. אני מניח שאת התצורות המיוחדות כגון לש"ב הם כבר יקבלו.

ואת השולף היו אמורים להתחיל לנסות ולייצר עוד לפני בערך 6 שנים אבל זה לא קורה. מה לעשות שהכל לוקח זמן?

השולף ז"ל

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

התכוונתי כמובן לתומ"ת שהוכרז אי שם לפני מעל לחצי עשור, שהיה אמור לעבור מבחנים ב-2010 ולהיכנס לשירות ב-2012.
האטמוס היה הדבר שכולם חשבו שהכי הגיוני אבל לאור העובדה שמיוצרים לפחות 4 כלים מבוססי מרכבה, הדבר הכי פשוט וזול לעשות זה לבנות תומ"ת חדש על בסיס המרכבה 4.
לא רק שזה יתן לצה"ל את האפשרות לקנות תומ"תים שהם לא אופנים או על בסיס בראדלי, אלא זה הקלה לוגיסטית משמעותית. שלא לדבר על העובדה שאת התובות גם ככה מייצרים באמריקה (General Dynamics).

היתרון המשמעותי מלבד עלות ולוגיסטיקה, זה עוצמת האש.
כמות החימוש, ומורכבות המערכת בתוך תובה יחסית ענקית של מרכבה 4 ועוד צריח בקוטר 2 מטר שנכנס שם, מאפשרים ליצור כלי חזק, עמיד, ובעל יכולת להעביר פי 2 מעוצמת האש של אטמוס.
ואז יש ניידות ומיגון וכו'.

המחיר, המחיר.

התקנת צריח לתותח 155 מ"מ על גבי הנמר"ים לא יעלה הרבה כסף מפני שהרכב מיוצר ומשולם מתקציב הסיוע. וחלק מהעבודה יוכל להתבצע ע"י קבלנים מקומיים.

אז בא ונקנה מטוסי חמקן, מפציצים, משחתות, צוללות, נושאות מטוסים, אלפי טנקי אברמס. כמה שמתחשק לנו.
מה אכפת לך, זה לא אתה משלם, זה מכספי הסיוע.

די! תפסיקו עם הטענה של "כספי הסיוע". בין אם אתה משלם במזומן או באשראי, אתה עדיין משלם.

כבר יש צריח ותותח מוכנים בשביל השולף. וגם תובה.
את האלקטרוניקה ניתן לקחת פשוט מהאטמוס בגרסה משופרת.

וזה לא אמור לעלות הרבה גם עם כספי סיוע. האמריקאים מייצרים את החלקים והרכב עצמו מורכב ע"י חיל החימוש.

אתה די מגזים. בגדול.
השולף כנראה יהיה יקר יותר מאטמוס אופני אבל אמור להיחסך כסף בטווח הרחוק בגלל שבשולף יש צוות של 4 לעומת 8 באטמוס. וגם כמובן משלמים על יכולות טיפה.

ישראל מקבלת כל שנה כ-3.1 מיליארד דולר לרכישת ציוד צבאי בארצות הברית וגם כעזרה לתעשיה הישראלית. את הכסף הזה לא צריך להחזיר, לכן זה בחינם.

רק 20% בערך מותר להשתמש על מנת לבצע רכישות בתוך הארץ. כל השאר חייב ללכת לחברות אמריקאיות.
חכם האמת. גם נותנים לאזרחיהם עבודה ומשאירים קווי ייצור פתוחים, וגם עוזרים לבעלת ברית.

אז יש לך תוספת תקציב של 3.1 מיליארד דולר. הציוד שאתה תקנה בכסף זה איננו בחינם.
אילו ציוד זה היה בחינם, לאחר הקניה היו נשארים לך ביד 3.1 מיליארד דולר.

אם מישהו נותן לך 100 שקל ואומר לך שאתה יכול לקנות עם זה חולצה, או שאתה יכול לא לקנות חולצה ובמקרה הזה הוא לא יתן לך כסף.
במידה ובחרת לקנות ולקחת ממנו את הכסף, אתה עדיין תחשיב את זה כאיו שילמת מכספך?

הדוגמה שלך לא טובה כי האמריקנים לא מכריחים אותך לקנות דווקא חולצה. האמריקנים מאפשרים לך לקנות גם מכנסיים.
אך אם תקנה את החולצה, לא יישאר לך כסף למכנסיים.
לכן החולצה איננה בחינם.

זו תמונה של 155/39 וראה איזה צריח גדול מותקן על הרכב.

לא יודע איפה AJ-47 ואתה חיים, אני די בטוח שזה לא בישראל. השולף הוא פרוייקט שהחל בשנת 1977 - לא טעית, זה היה לפני 40 שנה. בפועל יוצרו עשור לאחר מכן שני אבות טיפוס ובזאת תם הסיפור. אני מניח שמושגים מטופשים וזניחים כמו "התקדמות טכנולוגית", "רלוונטיות למציאות הנוכחית" או "עלות פיתוח" לא ממש נחשבים בעיניכם, אבל בניגוד אליכם יש כמה אנשים בתוך המערכת הבטחונית שדוקא כן מתייחסים אליהם (בורים חובבנים שכמותם!).

אז לא, הפיתוח והייצור לא יהיו זולים בכלל ובהכרח יבואו על חשבון כלים אחרים וחשובים יותר, כי פס הייצור של תובות המרכבה 4 והנמ"ר מוגבל בהיקפו ועדיין לא עובד בקצב של טויוטה ויונדאי - ובמצב הנוכחי התובה היא overkill מטורף ביחס לדרישות. והצריח ממש לא יהיה הצריח של השולף המקורי, וגם התותח לא. ובמחשבה נוספת, גם מערכת הטעינה ובקרת האש. ואם מסתכלים על התמונה הגדולה - זה תומ"ת חדש לגמרי, ולא משנה אם תקרא לו שולף או חוצב או פוחז.

החליט מי שהחליט שהתומ"ת העתידי יהיה גלגלי - קחו את זה כמו בוגרים ותרדו מהעץ שטיפסתם עליו, במיוחד AJ חובב הפנטזיות (טוב שלא הציע לרכוש צריח של Msta ולהתקין בו תותח סיני זול). ובתור התעללות אחת אחרונה, תמיד תזכרו שרק לא מזמן מישהו כבר חשב על זה קודם...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לא ברור לי מה אתה אומר. לא כתבתי ולא רמזתי שצה"ל צריך לייצר את השולף, אם הבנת את זה ממה שכתבתי אזי סימן שלא הסברתי את עצמי נכון וקבל את התנצלותי. אבל אני בהחלט בעד מרגמות 120 מ"מ ברמת הגדוד ואולי גם ברמת הפלוגה. זה שצריך תומ"ת חדש זה דבר ידוע ואני בהחלט מסכים שצריך אותו על גלגלים. דוגמה לתומ"ת על גלגלים זה ה-BOXER שנושא תותח 155 מ"מ.

אשר לפנטזיות שלי, הרעיון שלך (השילוב הרוסי סיני) בהחלט שווה בדיקה אבל את זה יחליטו בעירייה.

ציטוט:

החליט מי שהחליט שהתומ"ת העתידי יהיה גלגלי

וזה פורסם היכן?

צה"ל החליט שהתומ"ת לא יהיה גלגלי אלא זחלי על גבי תובת בראדלי. לאלה שלא יבינו מיד, זוהי אותה התובה של המנתץ.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://2.bp.blogspot.com/-QeD-R9-bdpw/Tn2Rg1ob8KI/AAAAAAAAH4k/nE9RaoHHRFY/s1600/KMW_DONAR_01.jpg]

אחת לכמה שנים אנחנו חוזרים לאותו הדיון ומסתובבים שוב ושוב באותו מקום.
למרות גודלו של תקציב הבטחון, אין לנו מספיק כסף לכל מה שאנחנו רוצים.
בעולם אוטופי, היו גדודי חי"ר קל, והיו גדודי חי"ר ממוכן, והיו גדודי חרמ"ש עם השיריון, והיו נגמש"י לחימה והיו נגמש"י סיוע, והיו חטיבות שיריון, והיתו לזרוע היבשה כלי טיס משלה שעונים ישירות לציחי"ם שלה ולא מתועדפים ע"י מישהו מהכחולים. כאמור - עולם אוטופי.
בצה"ל יש גדודי חי"ר ויש גדודי שיריון (ומעט שבמעט גדודי חרמ"ש).
והחי"ר צריך לדעת להיות קל,, ולנוע מהר וחרישי, והוא צריך לדעת להיות ממוכן, והוא צריך לדעת להיות ת"פ שיריון ולדעת לקבל תחתיו שיריון.
והשיריון צריך להיות מוכן ללוחמת שב"ש, אבל גם ללחימה בשטח סבוך ועירוני רווי נ"ט ולסייע לחי"ר באש לקרוב ואש לרחוק ואש שטוחת מסלול ותלולת מסלול ולקבל תחתיו חי"ר ולעבוד מתחת לחי"ר.

כל הפנטזיות על נגמש"י לחימה כבדים עם מקלעים בקטרים גבוהים ימשיכו להיות פנטזיות.
מה שמתאים לרוסיה או גרמניה או שוודיה או כל מדינה אחרת מתאים לה ולא לאחרת.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

ציטוט:

למרות גודלו של תקציב הבטחון, אין לנו מספיק כסף לכל מה שאנחנו רוצים.

יש לך נגמ"ש מעולה בשווי של 3 מיליון דולר. כמה יעלה להוסיף לו תותח 30mm ?

ציטוט:

בעולם אוטופי, היו גדודי חי"ר קל, והיו גדודי חי"ר ממוכן, והיו גדודי חרמ"ש עם השיריון, והיו נגמש"י לחימה והיו נגמש"י סיוע, והיו חטיבות שיריון, והיתו לזרוע היבשה כלי טיס משלה שעונים ישירות לציחי"ם שלה ולא מתועדפים ע"י מישהו מהכחולים. כאמור - עולם אוטופי. בצה"ל יש גדודי חי"ר ויש גדודי שיריון (ומעט שבמעט גדודי חרמ"ש). והחי"ר צריך לדעת להיות קל,, ולנוע מהר וחרישי, והוא צריך לדעת להיות ממוכן, והוא צריך לדעת להיות ת"פ שיריון ולדעת לקבל תחתיו שיריון. והשיריון צריך להיות מוכן ללוחמת שב"ש, אבל גם ללחימה בשטח סבוך ועירוני רווי נ"ט ולסייע לחי"ר באש לקרוב ואש לרחוק ואש שטוחת מסלול ותלולת מסלול ולקבל תחתיו חי"ר ולעבוד מתחת לחי"ר.

שיתוף פעולה בין חי"ר לשריון - צה"ל ניסה זאת במלחמת ששת הימים ונכשל.
ניסה זאת שוב במלחמת יום הכיפורים ונכשל.
ניסה זאת שוב במלחמת שלום הגליל ונכשל.
ניסה זאת שוב במלחמת לבנון השנייה ונכשל.
ניסה זאת שוב בעופרת יצוקה ובצוק איתן והצליח חלקית, אך בשתי מערכות אלה מדובר בלחימה בעצימות נמוכה יחסית.

בא ואציע לך מודל אחר:
חי"ר שנלחם רגלית בלבד.
שריון המורכב (בשגרה ובחירום) מטנקים ומרגלים הרכובים על נמרים (עם תותחי 30mm ), הנלחמים בשיתוף פעולה.
מה דעתך?

התגובה הייתה צינית?

אפשר פירוט איך הקרב המשולב נכשל במלחמות ישראל?

אתן כמה דוגמאות:

ששת הימים - חטיבת גולני בצפון רמת הגולן, וגדוד הטנקים 377 (עד כדי חילופי האשמות בין החי"ר והטנקים). חטיבת הצנחנים הסדירה דרומית לרפיח, וגדוד הטנקים 46 (הטנקים דוהרים קדימה, הצנחנים נשארים מאחור, אחרי שהטנקים מגיעים למפקדת הדיביזיה המצרית הם חוזרים אחורה לחלץ את הצנחנים מגדוד 50).
יש לציין שבמלחמת ששת הימים המצב היה הכי גרוע מכיוון שהחי"ר והשריון אפילו לא יכלו לדבר זה עם זה במכשירי הקשר.

יום הכיפורים - התייחסות המפקדים הבכירים לטנקים בלבד הביאה לשליחתם של טנקים לקרבות ללא ליווי של חרמ"ש. אפילו פירקו מסגרות שריון שהכילו טנקים וחרמ"ש ושלחו את הטנקים להילחם לבד. אחרי כמה פגיעות, המג"דים הבינו שהם לא זזים מטר אחד ללא חרמ"ש צמוד. אבל עד המלחמה הבאה הכל נשכח כאילו לא היה.
לגבי שילוב בין חטיבות החי"ר לחטיבות השריון במלחמת יום הכיפורים - אין לי דוגמאות.

שלום הגליל - אם אתה רוצה דוגמא מעולה, יש את חטיבה 460 בעין תינה. פלוגת החרמ"ש האורגנית של החטיבה בכלל נמצאת במקום אחר, כי הם מילואימניקים. כוח חי"ר שהוצמד לחטיבה נלקח ממנה בשנייה האחרונה לטובת משימה אחרת. מה עושים? ממשיכים עם טנקים. מה עושים כשהטנקים נתקעים? מ"פ/מג"ד מנסים לשלוח כוח חרמ"ש שכן היה עם החטיבה כדי לסייע לטנקים. אבל אז הטנקיסטים חושבים שזה כוח אויב וכמעט יורים עליהם. אז המח"ט מחליט שזה מסוכן מדי. נמשיך עם הטנקים לבד.

לבנון השנייה - מחלקות טנקים נשלחות להילחם תחת פלוגות וגדודי חי"ר, וחוטפות אש. היכן פלוגות החרמ"ש של חטיבות השריון? אין לי מושג.

אז היום המצב יותר טוב. עושים גם אימונים משותפים בין חטיבות החי"ר וחטיבות השריון.
השאלה היא האם כל הכוחות מתאמנים ומגיעים ליכולת לפעול בשיתוף פעולה.
כשיתחילו הקרבות, אתה לא תדע מראש מי ילחם לצידך. גדוד X שאיתו התאמנת לפני חודש או גדוד Y שאף פעם לא התאמנתם יחד.
ואולי שוב, ברגע האחרון גדוד X יקבל משימה אחרת ולא יוכל לסייע לך?
לא חבל שאין כוח אורגני?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פורטן אז היום המצב יותר טוב. עושים גם אימונים משותפים בין חטיבות החי"ר וחטיבות השריון. השאלה היא האם כל הכוחות מתאמנים ומגיעים ליכולת לפעול בשיתוף פעולה. כשיתחילו הקרבות, אתה לא תדע מראש מי ילחם לצידך. גדוד X שאיתו התאמנת לפני חודש או גדוד Y שאף פעם לא התאמנתם יחד. ואולי שוב, ברגע האחרון גדוד X יקבל משימה אחרת ולא יוכל לסייע לך? לא חבל שאין כוח אורגני?

אז גם בלי שיהיו כוחות אורגניים - מתקבלת אותה תוצאה שמלחמות עבר פינטזו עליה.

היות והכוחות מצויידים במערכת אלקטרונית שנותנת לכולם את תמונת שדה הקרב,
ובצורה זו למשל איש מודיעין שלא מכיר אישית מפקד טנק מסויים יכול לדביר איתו ולתת הסבר מדוייק במידת הצורך,
עולה השאלה האם יש בכלל צורך בחלוקה מלאכותית שתייצר כוחות אורגניים שכן מכירים זה את זה אישית?
ואם כן יש צורך, האם חלוקה זו אמורה לכלול גם את אנשי המודיעין?
ואת הטייסים שעובדים על אותם מטרות כמו אותם טנקיסטים וחירניקים?

לכאורה נראה שההתפתחות הטכנולוגית מייתרת צורך כזה.

זה לא רק ההיכרות האישית אלא בעיקר המקצועיות שתגיע מהאימונים המשותפים.
אילו הייתי רוטשילד הייתי בונה אפילו טייסת מסוקים אורגנית לכל כוח (וכן מודיעין וכו').

אני חושב שעד רמת החטיבה רצוי שהכוחות יהיו אורגניים. חוץ מהפן של מקצועיות הלחימה, זה גם יקל מאוד מבחינת לוגיסטיקה, חימוש, ושליטה בכוח אדם.
במידה וצריך, אפשר "לצוות" פלוגה או מחלקה לגדוד או פלוגה אחרים בתוך החטיבה עצמה ללא בעיות מיותרות. זאת אותה לוגיסטיקה חטיבתית ואותו חימוש (לדוגמה, נניח ויש בכל גדוד 2 פל' טנקים ו-2 פל' חרמ"ש, ולצורך משימה מסוימת צריך ריכוז של 3 פל' טנקים בגדוד אחד).

מעצמה שפורסת למרחקים עצומים, חייבת שכל כוח יהיה אורגני, כי אחרת לא ניתן לתפקד: כל הכוח נשלח למיקום אחד המרוחק מכוחות אחרים ומצופה שיפעל עצמאית.
אצלנו כל החזיתות במרחקים ממש נמוכים ויש ניוד כוחות לפי משימות..

נקודה אחרת, חשובה אפילו יותר זו ההתמחות:
כשאתה מעביר חטיבת טנקים ונגמ"שים לחי"ר, אותה חטיבה תתנתק מכל גורמי האימון והתחזוקה הרגילים והיא תתנוון לכל צורך אחר.
ואם אתה מקצה לחטיבה גם כוחות מסוקים אורגניים, קיבלת חטיבה "מיש-מאש" שהח"יר בה לא יתמקצעו ויהיו מעולים בתו"ל אחד, אלא בעלי יכולת בינונית בהרבה צורות הפעלה.


הכיוון ההפוך יותר הגיוני:
יותר הגיוני להגיד שחטיבת טנקים אחת הופכת לחטיבה שמתמחה בסיוע לחי"ר, והטנקים והנגמ"שים שלה מקבלים דגש על אימון לצורך משימה זו, ומצד שני בחטיבת חי"ר מתמחים בפעילות חרמ"ש בשטח בנוי.
וכשמדובר בפעילות מוסקת - חטיבה אחרת תצבור את הנסיון ותתמחה בו - לצד טייסת מסוקים שתתמחה באופן דומה

הסיבה שזה יותר הגיוני מאשר איחוד קבוע - היא מציאות שבה צורת הפעלה מסויימת לא באה לידי ביטוי במבצע מסויים,
והכוחות חוזרים לפעול ככוחות "רגילים", כל אחד בנפרד.
ותקבל חטיבות שכל אחת מהן עובדת אחרת, כל אחת מעולה בתחום שלה, אבל כולם גם יודעים לעבור לצורת הפעלה מורכבת פחות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פורטן במידה וצריך, אפשר "לצוות" פלוגה או מחלקה לגדוד או פלוגה אחרים בתוך החטיבה עצמה ללא בעיות מיותרות. זאת אותה לוגיסטיקה חטיבתית ואותו חימוש (לדוגמה, נניח ויש בכל גדוד 2 פל' טנקים ו-2 פל' חרמ"ש, ולצורך משימה מסוימת צריך ריכוז של 3 פל' טנקים בגדוד אחד).

במצב כזה, יש לך צורך לבצע הכשרות תחזוקה וחימוש לטנקים ונגמ"שים, לצד הכשרה תחזוקה וחימוש לכל הכלים וההתמחויות של חי"ר, ובשעת קרב יש לך צורך בביצוע בקרת אש של שריון, לצד כל הפעילות שצפויה מח"יר. יש לך סיבוך לוגיסטי כפול, שנופל על אותה כמות צ'יפים.

ציטוט:

במצב כזה, יש לך צורך לבצע הכשרות תחזוקה וחימוש לטנקים ונגמ"שים, לצד הכשרה תחזוקה וחימוש לכל הכלים וההתמחויות של חי"ר, ובשעת קרב יש לך צורך בביצוע בקרת אש של שריון, לצד כל הפעילות שצפויה מח"יר. יש לך סיבוך לוגיסטי כפול, שנופל על אותה כמות צ'יפים.

אני מציע שתחשוב על דוגמא קונקרטית -

נניח ו"צוות קרב חטיבתי" המורכב בגדוד שריון של חטיבה X ושני גדודי חי"ר ממוכן של חטיבה Y נשלחים לקרב בלבנון כדוגמת מלחמת לבנון הראשונה. הם נכנסים 60 ק"מ - נניח לסביבות צידון.

היכן 2 הגדודים האחרים של גדוד שריון X? היכן הגדוד הנוסף של חטיבת חי"ר Y? הם מצוותים בצוות קרב אחרים, תחת אותה אוגדה , כלומר הם נמצאים ~20-30 ק"מ במקרה הטוב מצוות הקרב הראשון.

עכשיו נחשוב על הדבר הכי חשוב בקרב - לוגיסטיקה.

מה עדיף לוגיסטית- חטיבה אורגנית מעורבת של שריון וחי"ר או "צוות קרב חטיבתי" ?

בחטיבה האורגנית - האספקה אחודה , החימוש אחוד והכל מנוהל תחת מח"ט אחד במרחב חטיבתי וכולם מכירים את כולם והכי חשוב - מפקד אחד.

בצוות קרב - שתי מערכות לוגיסטיות (אחת ל חטיבת שריון והשניה של חטיבת חי"ר) נפרדות שצרכות לשרת גדודים המפוזרים במרחב האוגדתי, כפול צ'יפים ומי המפקד? מה יותר דחוף - הבורג לטנק בצוות קרבי א' או אותו בורג בצוות קרבי ב'? מי מחליט? איך משפיע המפקד של צוות א' (מהחי"ר) על החימוש / אספקה של השריון אצלו? - הוא לא.

אז הכל נופל על האוגדה והסוף הוא ברדק ופקקי תנועה והכי גרוע - הטנקים באים לחימוש במקום שבחימוש יגיע לטנקים....

הרי התפקידים של חי"ר ושריון שונים משמעותית,
ובצורת פעולה כזאת, לפחות אחת מהם יפגע (וכנראה שניהם יפגעו).
הרי המצב הוא לא שהטנקים נכנסים לתוך העיר ונעים יחד עם הלוחמים,
אלא שהטנקים מבצעים תמרון, תופסים עמדות שליטה כדי לסייע ללוחמים בעיר (ועלולים לחטוף אש שם), פותחים צירים וכו'
והלוחמים נעים בעיר ומבצעים משימות אחרות לגמרי.
אז פתאום אותם המפקדים צריכים להתמודד עם משימות שונות מהותית - באותו הזמן.
ברור לך שהכפלה של העומס ומספר המשימות לא מסתדרת עם צמצום מספר הצ'יפים?

גם כשאתה מדבר על חימוש - החימוש של הטנקים והנגמ"שים - זה לא החימוש של חיילי החי"ר.
וה שאתה מדבר עליו בפועל, זה על צורך לספק מגוון גדול בהרבה של ציוד ע"י אותה החטיבה.

הפיצול של אותה חטיבה על פני משימות שונות בשטח - הרבה פחות מפריע מאשר בחטיבה אורגנית,
הנחתי שאם הגדודים שלך מסופחים לחטיבה אחרת - החטיבה האחרת גם אחראית על האספקה שלהם.
הרי במקרה היותר קיצוני ממה שהעלת, שבו מגלים שיש צורך בחרמ"ש ב4 גזרות שונות, אז כל אחד מהגדודים שלך יסופח לחטיבה אחרת.
ובמקום שעכשיו החטיבה תתחיל להסתבך איך לספק תחמושת טנקים ודלק לטנקים שסיפקו לך (והנושא יעבור מן הסתם לרמת האוגדה),
החטיבות שהגדודים הסתפחו אליהם, יטפלו בנושא הלוגיסטי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פורטן כשיתחילו הקרבות, אתה לא תדע מראש מי ילחם לצידך. גדוד X שאיתו התאמנת לפני חודש או גדוד Y שאף פעם לא התאמנתם יחד. ואולי שוב, ברגע האחרון גדוד X יקבל משימה אחרת ולא יוכל לסייע לך? לא חבל שאין כוח אורגני?

בהחלט חבל. גדוד שריון צריך להכיל 2 פלוגות טנקים, 2 פלוגות חרמ"ש, מרגמות 120 מ"מ וכוחות נוספים בהתאם לצורך, וכל זה כחלק אורגני של גדוד השריון.
בחטיבות השריון האמריקאי שנקראות ABCT קיימים: 2 גדודי טנקים, 2 גדודי חרמ"ש, ארטילריה, סיור, הנדסה קרבית ועוד.

ציטוט:

בחטיבות השריון האמריקאי שנקראות ABCT קיימים: 2 גדודי טנקים, 2 גדודי חרמ"ש, ארטילריה, סיור, הנדסה קרבית ועוד.

למה ללכת רחוק?

ששת הימים , חטיבה 7 הסדירה - 2 גדודי שריון , גדוד חרמ"ש + פלס"ר

ששת הימים, חטיבה ממוכנת מילואים (למשל חטיבה 10 , הראל) - גדוד שריון (שרמן) , 2 גדודי חרמ"ש + פלוגת צנטוריונים ועוד לא מעט יחידות חטיבתיות נוספות

המשמעות היא כי חטיבה היתה יחידה לוחמת בפני עצמה (עם יכולות לוגיסטיקה רציניות) - בשפה של היום "עוצבת ייסוד".

בהקשר למשפט האחרון שכתבת, מומלץ לקרוא את המאמר "כך סורסה החטיבה בצה"ל", מאת בועז עמידרור.

חטיבת שריון אמריקנית כוללת 3 גדודים משוריינים.
בכל גדוד משוריין יש 2 פלוגות טנקים ו-2 פלוגות חרמ"ש.

צודק. שהרי חתכו כ-12 חטיבות משורינות אבל את הגדודים צירפו לחטיבות קיימות כך שכעט יש לחטיבה 3 גדודי שריון וסה"כ כמות הרק"מ בצבא האמריקאי לא ירדה.

מתאר הלחימה הישראלי האפשרי (עזה / לבנון / סוריה) הוא מתאר רווי נ"ט. קשה להעלות על הדעת הכנסת רק"מ חדש שלא כולל 'מעיל רוח', הסיכוי להסתבכות קרב (ע"ע אירוע שג'אעיא) והפיכתו לקרב חילוץ (תוך לחץ גדול למניעת חטיפת גופות ושרידים) גדול מדי בעוד רק"מ לא ממוגן הוא מטרה איכות שמושכת אש נ"ט, אם לא ניתן להתקין אמצעי דוגמת 'מעיל רוח' על נגמ"ש כבד - עדיף שלא להפעיל אותו כלל, ולהסתפק בתנועת חי"ר רגלית מלווה בכוחות שריון / נמ"ר קטנים סביבו.

בו גם נפסיק להכניס חיילים לאזורי קרבות , זה נורא מסוכן ואפשר להפצע וחס וחלילה למות.
עד שלא כל חייל ימוגן עם שכפץ נושם לכל הגוף ומערכת הגנה אקטיבית להסתת כדורים +רסס צריך להפסיק את הסיכון הזה.

הנקודה אינה האפשרות להפגע, אלא התרומה או אי-התרומה הכללית לקרב. פגיעה בנגמ"ש אחד או יותר במתאר לחימה ישראלי יכולה להפוך בקלות קרב התקדמות לקרב חילוץ של נפגעים רבים שמצריך שימוש באמצעים דרסטיים (הרס נרחב בסביבה אזרחית), בעוד הסיכוי של חי"ר שפועל כהלכה להכנס לאירוע כזה - קטן יותר.

במבצע קטן אני מסכים צריך להכניס רק כלים סופר ממוגנים.
במלחמה תצטרך את כל הכלים כולל כן גם זלדות עד שהאחרון בהם יוחלף).
בכל מקרה הייתי מעדיף להכנס עם נמר בלי מעיל רוח מאשר ברגל.

לאחר שדיברנו על רכב הלחימה הגיע הזמן לבחון מהי המרגמה שמתאימה לגדוד החרמ"ש. ישנם מספר אפשרויות של מרגמות והם:

1. להישאר עם מרגמות הקרדום הקיימות ועם הרכבים הקיימים.

2. להתקין מרגמות ע"ג נמ"רים, כאשר הקנה מותקן בצריח סובב עם טעינה אוטומטית כמו שנראה במרגמה שנקראת NEMO. (תמונה מס'-1) למרגמה זו יכולת הגבהה של 85 מעלות, צידוד של 360 מעלות, קצב אש של כ-10 פצמ"רים בדקה, טווח של כ-10 ק"מ ויותר, מותנה בסוג הפצמ"ר, והרכב מופעל ע"י 4 אנשי צוות.
כזכור לפצמ"ר החכם הישראלי שנקרא FIREBALL טווח של 15 ק"מ ואולי יותר.

תמונה מס'-1 NEMO

3. מערכת דומה ל"נמו" פותחה ע"י חברת HSW עבור הצבא הפולני. (תמונה מס'-2)

רכב זה בנוי על השילדה של ה-2S-1 שנושא במקור תותח הוביצר בקליבר 122 מ"מ. התותח ברכב זה הוחלף בקנה תותח/מרגמה בקליבר 120 מ"מ שנקרא 1- 80אי2 . קנה זה יכול לירות בנוסף לפגזים הרגילים גם פגזים חכמים שמתביתים על כתם לייזר. לתותח טווח של 14 ק"מ. היכולת של רכב זה לירות פגזים בכינון ישיר עם הגבהה של כ-80 מעלות יכולה להיות יתרון רב בלש"ב.

תמונה מס'-2 -מרגמת 120 מ"מ מותקנת על הרכב הפולני ROSOMAK

למרגמה נתונים דומים למרגמת ה-NEMO התובה הינה של הרכב שנקרא ROSOMAK שנבנה בפולין תחת רשיון מחברת PATRIA יצרנית ה-NEMO. הצריח עצמו ניתן להתקנה על סוגים שונים של כלי רכב אופניים וזחליליים.

4. להתקין ע"ג הנמ"רים צריח נושא קנה תותח/מרגמה בקליבר 120 מ"מ כדוגמת הרכב הרוסי שנקרא VENA (תמונה מס'-3) רכב זה יכול להגביה את הקנה ל-80 מעלות, ויכול לכסות שטח של 360 מעלות מסביב לרכב, הוא יכול לשגר פצמ"רים לטווח של כ-7 ק"מ ולירות פגזי תותח לטווח של 13 ק"מ, למרגמה קצב אש של 8 פגזים/פצמ"רים בדקה.

היתרון של תותח/מרגמה היא היכולת של הרכב לירות גם בכינון ישיר כתותח וגם בכינון עקיף כמרגמה. אני מניח שעוצמת פגז ה-120 דומה לפגז הנפיץ של תותח המרכבה.

תמונה מס'-3 2S31 VENA

קיים דגם משופר לVENA שנקרא 2S34 HOSTA (תמונה מס'-4)

תמונה מס'-4 2S34-Hosta/Chosta

רכב זה בנוי על השילדה של ה-2S1 שנושא במקור תותח הוביצר בקליבר 122 מ"מ. התותח ברכב זה הוחלף בקנה תותח/מרגמה בקליבר 120 מ"מ שנקרא 1- 80אי2 . קנה זה יכול לירות בנוסף לפגזים הרגילים גם פגזים חכמים שמתביתים על כתם לייזר. לתותח טווח של 14 ק"מ. היכולת של רכב זה לירות פגזים בכינון ישיר עם הגבהה של כ-80 מעלות יכולה להיות יתרון רב בלש"ב.

לסיכום דעתי בנושא רכב נושא מרגמה, אזי התקנת קנה תותח/מרגמה על הנמ"ר, תשפר את היכולת הארטילרית של גדודי החרמ"ש, השריון, החי"ר וכל מי שיפעיל את הרכבים האלו. אין צורך לרכוש רכבים מרוסיה, אם תבוא דרישה תע"ש יוכל לייצר צריח מתאים נושא קנה תותח/מרגמה, או רק קנה מרגמה שיותאם לנמ"ר.

לייצר כלי בשווי 4 מיליון דולר רק בשביל מרגמה מסכנה כשאפשר לתת את אותה היכולת לזלדה בעשירית מהמחיר? שלא לדבר על זמינות נמ"רים להסבה או קצב ייצור...

לצבא לקח זמן רב ומספר מלחמות עד שנפל האסימון והוחלט שצריך לייצר את הנמ"ר. אני מניח שיש לצבא סדר עדיפויות אבל אי אפשר לעשות חצי עבודה, אם נותנים לחי"ר נמ"רים להחליף את הזלדות, צריך לתת לחי"ר נמ"רים ואמצעים לשדרג את מערך המרגמות.

צה"ל מצא תקציב לרכישת מטוסי אפ-35 ומטוסי אימון לחיל האויר, מצא תקציב לרכישת צוללות וקורבטות לחיל הים, מצא תקציב למערכות הגנה מפני טילים ועוד, אני בטוח שאם צה"ל ירצה, ימצא תקציב גם לחיל היבשה.

תראה, יש את העובדה הפשוטה שבכל צבא, גם העשיר והמצויד ביותר, יש בצד נגמ"שי הלחימה גם נגמ"שים ("זלדות" או מקביליהן), במשימות הלוגיסטיקה, פינוי, פיקוד, הנדסה וכו' משימות שלא נדרש בהן חימוש עצמי ומיגון מירבי.
בצבא ארה"ב למשל יש תקציבים ללווינים, רשתות לוגיסטיקה ותקשורת עולמיות, עוצבות מסוקים אורגניות, 3 רמות של מיכון (יחידות קלות, בינוניות וכבדות, כולן עם ציוד מצויין) וכו'- ובכ"ז יש להם עדיין את הזלדות. גם כשיש כסף רב, מוציאים אותו לפי צרכים ולא לפי מה שמסתדר יפה על הנייר.

רק ארצה להוסיף שלא רק שכלי רכב ממוגנים כגון הנמ"ר יהיו יקרים מדי למשימות פחות מסוכנות, אלא יזללו יותר דלק, הם יותר איטיים ופשוט מאוד לא נחוצים בכלל.

קשה לי לדמיין נגמ"ש של 60 טון עם מיגון של טנק, משמש כרכב למרגמה. ועוד כשצריך הרבה כאלה.

הסטרייקר האמריקאי הוא די והותר בשביל משימה כזאת.
חוץ מזה, החלפת הזלדות היא לא בעדיפות גבוהה בתפקיד המרגמות. לכן אפשר יהיה בקלות לחכות עד לרקי"ע.

כבר חלפו 4 שנים מכתיבת המאמר הקודם בנושא זה וחשבתי שצריך לעדכן אותו במקצת ולמטה שידרוגים למאמר.

לדעתי צריכים להיות 3 רכבים עיקריים בחטיבות השריון והחרמ"ש והם:

1. טנקים.

2. רכבי לחימה.

3. נגמ"שים כבדים.

1.1 כיום אין לטנקים שלנו בעיות עם טנקי אוייב אבל יש בעיות עם כוחות חי"ר חמושים בטילי נ"ט ו-RPG למיניהם ולאחרונה גם רחפנים. לכן לדעתי טנק המרכבה צריך לגוון את עוצמת האש שלו כך שהוא יוכל לטפל בכל האיומים. אחת הדרכים היא ע"י התקנת "פודים" משני צידי הצריח. דוגמה להתקנה כזו אפשר לראות בתמונה למטה שמראה T-72M2 שמותקנים עליו 2 "פודים" לתותחי 20 מ"מ.

T-72M2 נושא 2 פודים עם תותחי 20 מ"מ.

אני הייתי מתקין על אחד מצידי הצריח של המרכבה "פוד" שמכיל תותח 20 מ"מ שנקרא M-197, זהו תותח גאטלינג עם 3 קנים שמותקן במסוקי הקוברה, לתותח שני קצבי אש: קצב אש נמוך של 750 פגז בדקה, קצב אש גבוה של 1,500 פגז בדקה.היתרון של תותח הגאטלינג הוא שבקצב אש נמוך כל קנה יורה 250 פגז בדקה בלבד ולהבנתי הקנה לא יתחמם יותר מידי, הבלאי יקטן וניתן יהיה להמשיך לירות בו בהתאם לצורך.

התותח יותקן ב"פוד" שיחובר חיצונית לצריח הטנק ויופעל ע"י התותחן כמו מקלע מקביל רק בקוטר 20 מ"מ.ה"פוד" יחובר לצריח באמצעות מתאם כולל מנוע שיאפשר להגביה את ה"פוד" ל-70-80 מעלות בנפרד מתותח הטנק אבל הצידוד יעשה ע"י צידוד הצריח כולו. בצידו השני של הצריח נתקין "פוד" עם טילי SPIKE ER-2 לטווח של 10 ק"מ. על הצריח נתקין עמדה נשלטת עם מקל"ר 40 מ"מ MK-47 ומקלע 7.62 מ"מ.

תוספת של מערכות נשק אלו יקנו לטנק יכולות שאינן קיימות בו כיום, טילי הנ"ט יאפשרו לטנק לפגוע בשריון אוייב בטווחים של כ-10 ק"מ, תותח הגאטלינג בקליבר 20 מ"מ ומקל"ר ה-40 מ"מ יאפשרו לטנק לירות כנגד חי"ר חמוש ב-RPGs, בטילי נ"ט כגון ה-"מאטיס", כנגד עמדות, רכבים רכים וגם ירי כנגד חי"ר בשטחים פתוחים ומאחורי מחסה. היכולת להגביה את הפוד ושילובם של מקל"ר ה-40 מ"מ ומקלעי ה-7.62 מ"מ בירי, תאפשר למרכבה להילחם גם בשטחים בנויים כולל ירי לקומות עליונות וגם ירי כנגד רחפנים למיניהם.

הפודים יהיו מוצר מדף שמורכבים בהם כלי נשק שונים כגון: תותח 20 או 30 מ"מ, מקלעים שונים, מקל"ר 40 מ"מ, רקטות או טילי נ"ט למיניהם וכו', על הטנק יותקנו פודים שמתאימים למשימתו.

2.1 רכב לחימה.

ההבדל לדעתי בין "רכב לחימה" ל"רכב לחימה לחי"ר -IFV הוא שברכב הלחימה לא יהיו חיילים פורקים ויהיו בו 3-4 אנשי צוות. רכב הלחימה יפעל גם עם טנקים וגם עם נגמ"שים כך שמדובר על כמות גדולה של רכבים. לכן הייתי רוכש ברוסיה ו/או בארצות מזרח אירופה, שעוברים לציוד מערבי, את הטנק הרוסי T-72 ונותן לרוסיה לשדרג אותו, השידרוג יכלול: את החלפת המנוע הישן בהספק של 840 כ"ס במנוע חדש בהספק של 1,130 כ"ס, את החלפת הממסרת הידנית הישנה לממסרת אוטומטית ואת החלפת המזקו"ם הישן בחדש. אלו חלק מהשידרוגים שרוסיה מבצעת כיום בטנקי ה-T-72 שלה במטרה לשדרג אותם לדגם T-72BM3 או T-72B4.

בנוסף הייתי מחליף את הצריח הישן של הT-72 בצריח לא מאוייש כאשר שלשת אנשי הצוות יושבים בחזית הרכב. במקום הצריח הישן הייתי מתקין צריח חדש נושא תותח 57 מ"מ ומקלע מקביל בקוטר 7.62 מ"מ. במקום מקלע זה הייתי בוחן את הכדאיות להתקין את המקלע החדש בקוטר "0.338 או מיניגאן בקליבר 7.62 מ"מ.

לתותח ה-57 מ"מ יש טווח של 14 ק"מ, הוא יכול להיות מוזן מקרוסלה עם 96 פגזים וטעינה אוטומטית, לתותח קצב אש של 120 פגזים בדקה ומהירות לוע של 1,020 מ/ש. לתותח ה-57 מ"מ יש פגזים חכמים שמונחים לכתם לייזר ופגזים נפיצי אויר שהם התשובה היחידה לטילי ה-KORNET, צרור של 5 פגזי 57 מ"מ נפיץ אויר יפזר 40,000 רסיסים שיפגעו במשגר ו/או בצוות השיגור, פגיעה כזו תשבש את יכולת הניהוג של הטיל, שכזכור הוא רוכב קרן, והטיל יפגע בקרקע.

בצידי הצריח הייתי מתקין 2 פודים, פוד אחד יהיה עם תותח 20 מ"מ גאטלינג עם 3 קנים, כמו זה שמותקן בטנק. בצד השני של הצריח הייתי מתקין משגר לרקטות "מטאדור" בקליבר 90 מ"מ עם רש"ק טרמובארי.

על הצריח נתקין עמדה נשלטת עם מקל"ר 40 מ"מ MK-47 ומקלע 7.62 מ"מ או אחר בדומה למקלע המקביל בצריח של רכב הלחימה. בתמונה למטה ניתן לראות התקנה של תותח קל אולי 30 מ"מ בצד ימין של הצריח ואת ארגז התחמושת שמותקן מאחור לכל רוחב הצריח.

T-72 עם תותח 30 מ"מ וארגז תחמושת מאחורי הצריח

3.1 נגמ"שים כבדים.
הנגמ"שים הכבדים הם הנמרים והאיתנים שאינם נגמ"שי לחימה ולכן הם נושאים כיתת חי"ר, עליהם נתקין את הצריח של אלביט ואי.או.אס שנקרא T-2000 שחמוש בתותח 30/40 מ"מ ומקלע מקביל, בעתיד תתכן התקנה של תותח "BUSHMASTER-3" עם תותח 35/50 מ"מ. בצידי הצריח מותקן מיגון אקטיבי "אגרוף ברזל". על גג הצריח נתקין עמדה נשלטת מרחוק בדומה לעמדה הנשלטת על רכב הלחימה.

T-2000

מבנה כוחות השריון בצה"ל.

כאשר נקבל את רכבי הלחימה נחליף גדוד אחד של טנקים ב-2 גדודים של רכבי לחימה, נתחיל לעשות זאת בחטיבות הסדירות, כך שבכל חטיבת שריון יהיו 2 גדודי טנקים ו-2 גדודים של רכבי לחימה. זה יביא להגדלה של 50% במספר חטיבות הטנקים בסדיר ויביא להגדלה בעוצמת האש של חטיבות השריון.

השילוב בין הטנקים ורכבי הלחימה יעשה ברמת הפלוגה כאשר בכל פלוגה יהיו 6 טנקים (2 מחלקות), 6 רכבי לחימה (2 מחלקות) ומפל"ג. כמובן שיהיו מרגמות, ארטילריה וכו', אבל לא אכתוב על זה כאן.

גם בחטיבות החי"ר שיחזרו להיות חטיבות ממוכנות או חטיבות חרמ"ש יהיו שינויים דומים. בחטיבות הממוכנות הסדירות יהיו 2 גדודי חרמ"ש שיהיו מצויידים בנמרים ו-2 גדודים של רכבי לחימה. בחטיבות החרמ"ש שבמילואים יהיו 2 גדודי חרמ"ש על זלדות שיוחלפו בעתיד ע"י איתנים ו-2 גדודים של רכבי לחימה. גם כאן תתחיל ההחלפה של הרכבים בחטיבות הסדירות.

מכאן יוצא שצריך הזמנה ראשונית של כ-1,000 טנקי טי-72 שיעברו שידרוג כמו שכתבתי למעלה.
וכמה מילים על מחירים: מחיר הטנק כמו שהוא ללא שידרוג נאמד ב-5,000-10,000 דולר, ולהביא אותו לדגם טי-72B3 יעלה כ-900,000$. מה יהיה המחיר ל"רכב הלחימה" אני לא יודע אבל לדעתי אמצעי האלקטרואופטיקה, תקשורת, מחשבים, מערכות ראייה ועוד, ייוצרו בארץ מה שיקטין את מחירו ברובלים.

ואולי יותר חשוב צריך לבחון את האפשרות לשלם בשקלים ולאפשר לרוסיה לרכוש מוצרים בישראל ולשלם בשקלים, מעין עיסקאות בארטר.

שמע, אני רואה שיפור במצבך - לא הצעת לחבר לזה רחפן וכיפת ברזל.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

חשבתי שהיום זה בחבילת הבסיס כבר

ידעתי שמשהו חסר ותודה שהזכרת לי וכדי שתראה שאני נחמד אליך יש לי ווידיאו של מל"ט רוסי חדש שהחברים ברוסיה שלחו. תהנה.

Okhotnik-B First Flight
https://www.youtube.com/watch?time_...eature=emb_logo

נקודת הפתיחה צריכה להיות (כפרפרזה על דברי בוש): למה בכלל צריך שריון?
כי אם לא באמת צריך שריון - אפילו ההשקעה הנוכחית מוגזמת, ניתן להסתפק בשריון מצומצם בסדיר/קבע, להימנע מאימון מילואים, ולתת לטנקים להרקב בימ"חים עד שיאשרו להיפטר מהם.
כמו באירופה.

לדעתי יש חשיבות לשריון - ומתוך הצרכים ניתן לגזור את השדרוגים הדרושים.
1. שריון קלאסי: להשמדת שריון, כלים משוריינים, ומטרות מבוטנות מסויימות, ולשימור שליטה על מרחבים "ריקים", תוך זיהוי כל כח שנע במרחב, ללא המגבלות שיש למל"טים וללא צורך בכמות גדולה של חי"ר.
טנק מרכבה4מ לא צריך שדרוג משמעותי לצורך זה.
שדרוג הברק יצר דיגיטציה שפותר את הבעיה העיקרית שנותרה במרכבה (דיגיטציה, מודעות סביבתית)

לכן חוזרים שוב ושוב ל"צריך אינטגרציה עם רחפן"
זאת לא אינטגרציה פשוטה, צריך לצאת מנקודת הנחה שיהיו שיבושים ושימוש עודף בתדרים, אז אי אפשר להעמיס שידור חוזי על התקשורת האלחוטית, וצריך שתהיה יכולת להשתמש במידע שהרחפן יספק.

2. נגמ"שים: רובם להובלת חיילים. חלק לתקשורת ולחמ"ל קדמי. חלק אולי כ"טנקי טילים".
יש דגמים מוצלחים: הנמ"ר האיתן והאופק.

חוזר הרעיון להפוך אותו גם לכלי לחימה,
ואז מסתבכים, עם השאלה על "שיניים לנמר" (תותח חיצוני, ואיזה קוטר),
וכשמבינים שזה לא עובד - הוספה של תותח קטן לטנק.
לדעתי קפצו מעל הפופיק וזאת טעות (לא אומר שתותח לא נדרש, אלא שהתותח הקטן הוא אופרטוניסטי, לא אסטרטגי).
גם שם - הגנה אקטיבית, עמדת קטלנית ואינטגרציה עם רחפן יתנו בעצם כל מה שצריך.


3. רכבי לחמה, למרחב העירוני.
זה בעצם מה שחסר.
לדעתי - ע"י כרב"מ קטן ונשלט מרחוק, עם עמדת נ"ט קצר טווח+מקלע, או תותח קטן.
יש 2 אפשרויות: כלי אופרטוניסטי עם מיגון קליעים בלבד (האוייב ימקד אליו אש ואולי יתגאה בהשמדות, לנו יהיה תחליף חי"ר לשלוח למיקומים הכי בעייתיים לחשוף אוייבים ולנטרלם)
או טנקט (שיוכל לספוג אש ולסחוב עליו גם גאטלינג או תותח בינוני).


לכלים הרוסים - יש דגשים אחרים.
יש להם מלאי עצום של T72 שצריך למכור/לשדרג, ויש המון כלים כאלו בעולם.
אי אפשר להתעלם מהתרומה האדירה של זה לכלכלה הרוסית,
אבל מה יוצא לנו מכל זה?
הרי בקרב, מול נ"ט רוסי (היתרון העיקרי שיכול להיות להם) - כלים כאלו עדיין לא הוכיחו את עצמם...
וקונים מה שאין - לא מה שיש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 נקודת הפתיחה צריכה להיות (כפרפרזה על דברי בוש): למה בכלל צריך שריון? כי אם לא באמת צריך שריון - אפילו ההשקעה הנוכחית מוגזמת, ניתן להסתפק בשריון מצומצם בסדיר/קבע, להימנע מאימון מילואים, ולתת לטנקים להרקב בימ"חים עד שיאשרו להיפטר מהם. כמו באירופה. גם באירופה הטנק לא מת וקבל קישור שאולי יעניין אותך: https://defense-update.com/20200525_mgcs.html לדעתי יש חשיבות לשריון - ומתוך הצרכים ניתן לגזור את השדרוגים הדרושים. 1. שריון קלאסי: להשמדת שריון, כלים משוריינים, ומטרות מבוטנות מסויימות, ולשימור שליטה על מרחבים "ריקים", תוך זיהוי כל כח שנע במרחב, ללא המגבלות שיש למל"טים וללא צורך בכמות גדולה של חי"ר. טנק מרכבה4מ לא צריך שדרוג משמעותי לצורך זה. שדרוג הברק יצר דיגיטציה שפותר את הבעיה העיקרית שנותרה במרכבה (דיגיטציה, מודעות סביבתית) זה אולי נכון לגבי מרחבים פתוחים ואני לא מכיר את השידרוגים של הברק אבל המרחבים הפתוחים הם לא איזורי הלחימה של צה"ל ואני לא יודע מהי התוספת ביכולת הלחימה שהברק מציע לצה"ל בשטח בנוי. לכן חוזרים שוב ושוב ל"צריך אינטגרציה עם רחפן" זאת לא אינטגרציה פשוטה, צריך לצאת מנקודת הנחה שיהיו שיבושים ושימוש עודף בתדרים, אז אי אפשר להעמיס שידור חוזי על התקשורת האלחוטית, וצריך שתהיה יכולת להשתמש במידע שהרחפן יספק. הרחפן לא ימצא על כל רכב, צריך בשבילו רכב יעודי שישגר אותו, יקבל את המידע וידע מה לעשות איתו 2. נגמ"שים: רובם להובלת חיילים. חלק לתקשורת ולחמ"ל קדמי. חלק אולי כ"טנקי טילים". יש דגמים מוצלחים: הנמ"ר האיתן והאופק. חוזר הרעיון להפוך אותו גם לכלי לחימה, ואז מסתבכים, עם השאלה על "שיניים לנמר" (תותח חיצוני, ואיזה קוטר), וכשמבינים שזה לא עובד - הוספה של תותח קטן לטנק. לדעתי קפצו מעל הפופיק וזאת טעות (לא אומר שתותח לא נדרש, אלא שהתותח הקטן הוא אופרטוניסטי, לא אסטרטגי). גם שם - הגנה אקטיבית, עמדת קטלנית ואינטגרציה עם רחפן יתנו בעצם כל מה שצריך. נגמ"שים הם לא רכבי לחימה התפקיד שלהם זה להעביר חיילים מנקודה "א" לנקודה "ב", לחימה צריך להשאיר לכלים מתאימים יותר ושאינם נושאים 12 לוחמים, הרכב שמתאים ללחימה הוא "רכב הלחימה" שכתבתי עליו למעלה. 3. רכבי לחמה, למרחב העירוני. זה בעצם מה שחסר. לדעתי - ע"י כרב"מ קטן ונשלט מרחוק, עם עמדת נ"ט קצר טווח+מקלע, או תותח קטן. יש 2 אפשרויות: כלי אופרטוניסטי עם מיגון קליעים בלבד (האוייב ימקד אליו אש ואולי יתגאה בהשמדות, לנו יהיה תחליף חי"ר לשלוח למיקומים הכי בעייתיים לחשוף אוייבים ולנטרלם) או טנקט (שיוכל לספוג אש ולסחוב עליו גם גאטלינג או תותח בינוני). ממך לקרוא את זה זה מוזר. אתה שמדבר הרבה על רוחב פס ומיעוט תדרים רוצה לשלוח כרב"מ חמוש לעזה והרי ברגע שהוא יעבור את הפינה הקשר יפסק והכרב"מ יעמוד ללא תנועה בסימטה בעזה, לא נשמע לי רעיון מוצלח. לעומת זאת שלח לעזה כמה "גולייתים" תן להם נקודות ציון והם ינועו ויהרסו את המבנה או מה שזה יהיה. לכלים הרוסים - יש דגשים אחרים. יש להם מלאי עצום של T72 שצריך למכור/לשדרג, ויש המון כלים כאלו בעולם. אי אפשר להתעלם מהתרומה האדירה של זה לכלכלה הרוסית, אבל מה יוצא לנו מכל זה? הרי בקרב, מול נ"ט רוסי (היתרון העיקרי שיכול להיות להם) - כלים כאלו עדיין לא הוכיחו את עצמם... וקונים מה שאין - לא מה שיש. בקרב מול הנ"ט הרוסי, שהוכיח את עצמו ביום כיפור, יכול לפעול רק תותח ה-57 מ"מ, בגלל הטווח הארוך 14 ק"מ, פגז עוצמתי 3 ק"ג ופגזים מונחים. השילוב הזה יכול להיות יתרון גדול לרכבי הלחימה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 גם באירופה הטנק לא מת וקבל קישור שאולי יעניין אותך: https://defense-update.com/20200525_mgcs.html

שים לב: כיום הטנק באירופה מת, היקף הסד"כ שאינו רוסי (מזרח אירופה) נמוכים מאוד.
עכשיו שוב מתחילים לתכנן קונספט שאולי יבשיל עוד 20 שנה.
זה עדיין אומר במקרה הטוב 20 שנה בלי סד"כ טנקים סביר.
קונספטים דומים היו בעבר - וקרסו ללא תוצאה. גם בארה"ב וגם באירופה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 זה אולי נכון לגבי מרחבים פתוחים ואני לא מכיר את השידרוגים של הברק אבל המרחבים הפתוחים הם לא איזורי הלחימה של צה"ל ואני לא יודע מהי התוספת ביכולת הלחימה שהברק מציע לצה"ל בשטח בנוי.

המרחבים מחוץ לערים הם השטח היחיד שרלוונטי לטנק. להכניס טנק לשטח עירוני צפוף בו הוא פגיע מתקשה לזהות איום ולהגיב - זה להכניס כלי מעולה למיטה חולה ללא סיבה, ואז להתלונן שהוא משתעל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 הרחפן לא ימצא על כל רכב, צריך בשבילו רכב יעודי שישגר אותו, יקבל את המידע וידע מה לעשות איתו

זה בדיוק העניין: רכב ייעודי ששייך לגדוד למשל - יכול לאסוף מטרות, אבל זה משמר מצב בו הגדוד חייב להישאר בשטח מצומצם - לא לשלוט בשטח.
אני יוצא מנקודת הנחה אחרת - שהטנק הוא הכלי המושלם לשליטה על שטח, גם בלי רחפן, רחפן לכל מחלקת טנקים, רק משדרג יכולת זו משמעותית.
.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 נגמ"שים הם לא רכבי לחימה התפקיד שלהם זה להעביר חיילים מנקודה "א" לנקודה "ב", לחימה צריך להשאיר לכלים מתאימים יותר ושאינם נושאים 12 לוחמים, הרכב שמתאים ללחימה הוא "רכב הלחימה" שכתבתי עליו למעלה.

רכב הלחימה שדיברת עליו הוא טנק רוסי עם תותח בינוני.
הטנק הרוסי פגיע לנ"ט הרבה יותר מהמרכבה ולכן הכנסתו לשטח עירוני רק מחריפה בעיות: פגיע יותר ולכן סיכון גדול יותר, ולכן לא יקרה. בשטח עירוני התוכנית שלך להשמיד נ"ט ממרחק בבטחה, לא נשמעת סבירה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 ממך לקרוא את זה זה מוזר. אתה שמדבר הרבה על רוחב פס ומיעוט תדרים רוצה לשלוח כרב"מ חמוש לעזה והרי ברגע שהוא יעבור את הפינה הקשר יפסק והכרב"מ יעמוד ללא תנועה בסימטה בעזה, לא נשמע לי רעיון מוצלח. לעומת זאת שלח לעזה כמה "גולייתים" תן להם נקודות ציון והם ינועו ויהרסו את המבנה או מה שזה יהיה.

אלו בדיוק בעיות האינטגרציה שצריך לטפל בהם, ולא יבצעו עבורנו. ניתן לקנות טנקט זול - לעשות אינטגרציה טובה עם מערכות תקשורת יתירות ונסיגה אוטונומית - כבר הופך אותו להרבה מעבר,
גוליית למשל - הסתמך על כבל תקשורת. קטעו את הכבל והכלי נשאר חסר אונים. ניתן לתכנן מספר מערכות תקשורת כך שנוצרת יתירות. אם הכבל נקרע, אין קשר עין גם עם הטנק וגם מרחפן סמוך לו, וגם התדרים עמוסים - הכלי יכול להשתמש ב"יכולת אוטונומית" כדי לסגת חזרה עד שהתקשורת חוזרת. הפתרון הקלאסי - הוא חזרה בדיוק באותו נתיב.
ניתן ליישם באופן זה כרב"מים מתאבדים, אבל אני בספק שזה סביר: תצטרך למגן אותו כדי של ישמידו אותו בקלילות עם RPG, ואחרי המיגון והיתירות בתקשורת פעילות חד פעמית נראית מיותרת. באותה מידה הוא יכול להחזיק פצצת 60 ק"ג בתא ממוגן - להניח אותה ולסגת חזרה לנ"צ.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 בקרב מול הנ"ט הרוסי, שהוכיח את עצמו ביום כיפור, יכול לפעול רק תותח ה-57 מ"מ, בגלל הטווח הארוך 14 ק"מ, פגז עוצמתי 3 ק"ג ופגזים מונחים. השילוב הזה יכול להיות יתרון גדול לרכבי הלחימה.

טווח 14 ק"מ (אם אינו תעמולה רוסית דמיונית) - לא רלוונטי לקרבות בשטח עירוני.
לא צריך לחזור ל73: בעשור האחרון כמויות אדירות מהטנקים האלו נשחטו בסוריה.
אם היה "פיתרן קסם" כמו זה שאתה מתאר - הרוסים והסורים היו הראשונים שמיישמים אותו ומתפארים בהצלחתו.
זה לא קורה, ולכן סביר להניח שזו פנטזיה מנותקת מהמציאות.

1. מתוך הבנה שתפקיד החי"ר והשריון שונה - הייתי משאיר את השריון הקלאסי כפי שהוא.
יש צורך ב2 חטיבות שריון סדירות (צפונית ודרומית) על בסיס מרכבה.
לא בכמה שיותר חטיבות.
ולא 4 חטיבות מוקטנות שממזערות את כמות הטנקים ומייצרות כמה שיותר תקנים לקצינים
אלא 2 חטיבות מלאות + בית ספר לשריון, שבתמרון יצטרכו לתפוס שטח שאינו בנוי, לטפל (בסיוע תותחנים) באיומים בו, ולפנות לחי"ר את הטיפול בשטח העירוני.

אין צורך בעיבוי של חטיבות החי"ר עם טנקי מרכבה.
הצורך שקיים היום - נובע מהעדר רכב לחימה.
צריך לאמן ולהקצות חלק קטן מכח השריון למתן סיוע אש לגדוד חי"ר מקצה השטח העירוני - וזהו.

2. בגדודי החי"ר צריך נגמ"שים וזה מובן.
החלוקה איתן-נמ"ר נובעת בעיקר מהאיום: מי יכנס לשטח העירוני ומי יעצור בכניסה לעיר, וזאת מתוך הנחה - שהמרחב הבינעירוני כבר נשלט ע"י טנקים.
חלק מכח נגמ"שים לא יהיו רק מובילים אלא עם אכזרית: תותח קטן או נ"ט וזה יענה על הצורך בכח אש.
בהם יהיה צוות של 3 - משמע מפקד ונהג ואיש צוות שלישי, פנוי למשימה אחרת (תצפית רחפן או תפעול רכב לחימה).

3. העניין החשוב יותר זה רכבי הלחימה. מרגע שיהיו כאלו, יוכלו להחליף את גדוד הטנקים שיש בחטיבות הגדעון החדשות, בגדוד עם נגמ"שים ורכבי לחימה נשלטים מהם - שיעשו את העבודה טוב יותר ובעלות נמוכה משמעותית (מה שיאפשר אימון בהתאם לרמת המורכבות הנדרשת).

4. אם זה ישמח אותך - ניתן לרכוש רכבי לחימה שיהיו טנקטים עם נשק ומיגון מתאים ברוסיה (או כל מדינה אחרת שתייצר אותם),
ובארץ להתמקד בתקשורת ואינטגרציה.

המענה שלך לא עונה על "מקרה הכל". בשנים האחרונות ההנחה הרווחת היא שתרחיש כזה לא יתרחש וצהל הוקטן בהתאם. העניין הוא שאי סבירות התרחיש נובעת מכך שצהל היה גדול וחזק ומדינות ערב התייאשו מעימות כולל. כמה שאנו מקטינים את צהל אנו מגדילים את האפשרות לתרחיש כזה.

במצב כזה - נחזור למצב בו כוחות יצטרכו לפעול ביעילות, בהתאם לתו"ל, ולהשמיד כוחות גדולים.
וזה מה שתמיד היה ותמיד יהיה ב"תרחיש הכל"

אי הסבירות של מקרה כזה - הוא חלק קטן מהבעיה.
במצב כזה מבצעים תיעדוף: רוב הכח הולך לחזיתות הגדולות, ובחזיתות הקטנות ה"פינוק" שקיים היום נעלם. לא ישלחו כוחות עודפים כדי שיזכו "להשתתף באקשן", אלא כמות ההולמת את המשימה.
הבעיה הגדולה היום - היא שכוחות לא מסוגלים לבצע את המשימות.
זה מה שצריך להפתר.

ובאופן ספיציפי: מצב בו אוגדות שריון פושטות על לבנון או עזה וצדות חוליות אוייב בסד"כ קטן משמעותית - מלכתחילה לא יכול להתרחש במצב של "מלחמת הכל".
העניין המרכזי הוא הסד"כ ושינועו: במקום 4 חטיבות מוקטנות סדירות שמשנעים לכל מקום, שמהם בונים 8 חטיבות מילואים מוקטנות (שבקרוב יצומצמו ל7 או 6), והכל הולך לכיוון של צמצום מסגרות וסד"כ,
יהיה בית ספר לשריון+ 2 חטיבות שריון סדירות לא מוקטנות אלא להפך (בזמן מלחמת "הכל" בית הספר יבוטל וחוזרים לחטיבה, ולא מרכיבים מבית הספר חטיבה פרוביזורית) כשבמצב מלחמה מקסימום חטיבה אחת תשונע מצפון לדרום ולהפך,
ומהם ירכיבו 8 חטיבות מילואים לא מוקטנות, שלא ישנעו אותם מצפון לדרום ולהפך - אלא יטפלו רק בחזית שלהם.

משמע - ב"מלחמת הכל" 4 חטיבות שריון-מילואים יצטרכו להלחם בשריון המצרי או הסורי,
וחטיבה סדירה בודדת תבצע בלימה עד גיוסם, ולאחר מכן תישלח לחזית "קלה יותר" כמו לבנון או עזה, (או כשאין מלחמת הכל חטיבה בודדת תישלח לסייע בחזית השניה).
גם אם "יכסו" שטח קטן יותר - המשימה היא בדיוק אותה משימה.
הכח צריך להיות מורכב ומאומן כדי לנצח במצב כזה - ולא לבנות על כישלון ושינוע אוגדות מהצד השני של הארץ.

אבל בעצם: כח שריון שמתוכנן כך שיוכל לשלוט על שטח, לזהות ולהשמיד מטרות בשטח שהוקצה, תוך שימוש באמצעים שלו בלבד ובלי "להציץ החוצה",
אמור להתאים אופטימלית למלחמת שב"ש - בה התנאים פחות קשים.

סד"כ שקטן ביותר מחצי ממלחמת יום כיפור

ולא מהווה קו ראשון,
אלא קו שלישי אחרי נ"ט ארוך טווח קרקעי וממסוקים.
לכן בעצם הצמצום.


אבל הצמצום הזה מונע יכולת להשתמש בכלים האלו - בתרחיש מלחמה סביר,
וזה מתדלק את חוסר היכולת של החי"ר לבצע את המשימה (כי אין שליטה בשטח והאוייב חופשי להזרים אספקה וכוחות) וחוסר האמינות בתמרון כתוצאה מכך

ולכן המחשבה שלי היא להקטין את חטיבת השריון ל-2 גדודים כך שבמקום 4 חטיבות יהיו לנו 6 חטיבות. נוסיף לכל חטיבה 2 גדודים של רכבי לחימה וגדוד חרמ"ש על נמרים ואנחנו מסודרים.

1. לא, צריך מינימום 4 חטיבות טנקים סדירות לא כולל 460, חטיבה ללבנון, חטיבה לסוריה, חטיבה למצרים וחטיבה לרצועת עזה. 4 חטיבות מוקטנות בנויות מ-2 גדודי טנקים (סה"כ 75 טנקים) ו-4 גדודים של רכבי לחימה (70 רכבי לחימה). אני מעדיף את החלוקה הזו מאשר 3 גדודי טנקים.

לא צריך לעבות חטיבות חי"ר עם טנקים, שאולי יגיעו ואולי לא, מחטיבות שריון. צריך לשנות את המבנה להשאיר 2 גדודי חרמ"ש ולהוסיף 2 גדודי רכבי לחימה. בצורה כזו לחרמ"ש יש כח אש אינטרלי וזאת מבלי לבקש הקצאת טנקים מחטיבת שריון.

2. החלוקה איתן-נמר היא פשוטה, הסדיר יקבל נמרים והמילואים יקבלו איתנים.

3. אני לא מכיר במיוחד את הנושא החדש של חטיבות גדעון. אני לא יודע אם זה שילוב קבוע או אד-הוק. כל מה שאני רוצה לראות זה חטיבות שמשלבות טנקים רכבי לחימה ונגמ"שים כבדים שיהיו חלק אורגאני מחטיבת שריון.

4. מסכים.

לכן הצורך בחטיבות שריון סדירות כדי לבלום טורי שריון - לא קיים שם.
לכן הרעיון של עיבוי חטיבת החי"ר שנדרשת שם בטנקים, נכון מאוד. אבל בטווח הרחוק, עדיף שאלו יהיו פחות טנקים, ויותר רכבי לחימה שיתאימו טוב יותר לצרכים.

התוצאה היא סירוס ומזעור החטיבות שכן נדרשות בגבולות סוריה ומצרים.
ואז גם הם לא יוכלו לבצע את משימותיהם.
לכן אני מציע - לבצע הפרדה מוחלטת:
לעבות חזרה את חטיבות השריון לסד"כ מלא, לצמצמם ל2 (צפונית ודרומית), ולתרגלם גם ללחימת שב"ש, וגם ל"תפיסת שטח" בינעירוני, כך שיהיה להם תפקיד גם במלחמות בעזה ולבנון,
גדוד טנקים שיוצמד לחטיבת חי"ר יתורגל בלחימה משולבת, ומתן כח אש מיידי ובעתיד יוחלפו ברכבי לחימה שיתאימו למשימה טוב יותר מטנקי המרכבה.
כי חטיבות חי"ר צריכות רכבי לחימה

כל זה אומר: שהיום יהיו 2 חטיבות טנקים מלאות +4 גדודים מוקטנים שצמודים לחטיבות החי"ר.
ובעתיד לא ידוע ישארו 2 חטיבות הטנקים המלאות בלבד,
אבל אותן 2 חטיבות מלאות - ימשיכו להתאמן לקראת המשימות העיקריות שטנקים מצטיינים בהם: לחימה מחוץ לערים, התמודדות עם נ"ט בשטח כזה, חיפוש והשמדת משורייני אוייב.
לכן ייצרו כח מילואים אפקטיבי, לכל מתאר לחימה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 2. החלוקה איתן-נמר היא פשוטה, הסדיר יקבל נמרים והמילואים יקבלו איתנים.

זאת לא חלוקה הגיונית בכלל.
הנמ"ר הוא כלי יקר יותר לתפעול ותחזוקה. אין הגיון להשתמש בו באופן גורף שישחק אותו, ויגרום להפחתת אימוני סדיר.
יש לבחון ברצינות האם הוא מגביל תמרון משותף, אם לא - האימון בו אמור להיות מצומצם ללחימה בתוך הערים ממש. משמע - להיות מוצמדים לחי"ר,
שימוש אפשרי נוסף כ"טנקי טילים" יהיה הגיוני. לא יודע אם יש תכנון כזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 3 אני לא מכיר במיוחד את הנושא החדש של חטיבות גדעון. אני לא יודע אם זה שילוב קבוע או אד-הוק. כל מה שאני רוצה לראות זה חטיבות שמשלבות טנקים רכבי לחימה ונגמ"שים כבדים שיהיו חלק אורגאני מחטיבת שריון. ]

לא רואה מה זה נותן.
לי נראה שחטיבות גדעון מיועדות לתת טיפול טוב יותר בשטח העירוני הצפוף שבלבנון ועזה (מתן כח אש משופר ובהעדר רכבי לחימה) - כי מתאר הלחימה הצפוי של החי"ר הוא עירוני.

לסרס את השריון כך שיבצע לוחמה עירונית זה רעיון גרוע.
הוא לא מתאים לזה, וצריך להמשיך להתאמן - למתארים בהם הוא נדרש ומתאים להם.
גם בלימת אספקה ותגבור כוחות אוייב, כך שהם לא יוכלו לתמרן כלל זה תפקיד חשוב מאוד.

גם מול שריון אויב יש לנו פתרונות נ"ט יעילים מאוד ולא צריך להעמיד מול טנקי האויב טנקים שלנו כמו במלחמת ששת הימים. כן צריך כלים משוריינים היטב שיובילו את כוחות החי"ר ויתנו להם אש מסייעת. בשביל זה מתאים יותר להשתמש בנמ"ר+ גיבוי ארטלירי למקרה שצריך אש מסייעת יותר מאסיבית.

אין כלי יותר יעיל להתקפה מיחידה משוריינת (בשונה מיחידת טנקים). גם בקרב הגנה דרושה יכולת התקפת נגד כי קו המגע לעולם יפרץ.

השאלה היא מהו התמהיל המתאים של טנקים וכלים משוריינים אחרים. כיום, נראה כי רק מיעוט מהכלים צריך להיות טנקים.

תפקידו של השריון צריך להיות שונה - ומכך נגזר גם התו"ל והרכבו.

דווקא בגלל שהנ"ט הוא יעיל יותר - לא נדרשת כמות אדירה שלו.
אם נניח טנק-טילים בדומה ל"פרא", שנשא 12 טילים בצריח (ועוד כמות בבטן),
אז חטיבה משוריינת שבה רק גדוד אחד של פרא - תוכל להשמיד אוגדה משוריינת של האוייב, ואם ההשמדה תהיה סלקטיבית - הדבר יאפשר לכח הטנקים להשמיד את היתר ללא סיכון (למשל אם נ"מ, תותחים וטנקי האוייב יושמדו ע"י אש חכמה, וכלים בעלי טווח קצר יותר יושמדו ע"י פגזי הטנקים)

במודל שרשמתי - תפקיד השריון ישאר פריצה לשטח האוייב, איתור האוייב במהירות, וחיסול מטרות משוריינות,
ובנוסף תפיסת שטח, כדי שהאוייב לא יתמרן בו (ולאפשר תמרון תותחים למשל)
והטיפול באוייב שהתבצר בשטח העירוני ותוקף ממנו יתבצע ע"י חטיבת חי"ר (בעיה קשה יותר, שלדעתי ניתקל בה בכל עימות עתידי).