אין לנו כיום סנהדרין שפוסקת בדיני נפשות, ולכן פעלו של יגאל עמיר היה אסור בתכלית, ואם כן זה רצח.

הטענה של עמיר שהוא פעל מטעם "חוקי חירום" - דין רודף, גם זה לא נכון בגלל שבמה דברים אמורים אם על ידי הריגתו של הרודף אפשר להציל את הנרדף, אבל בפועל ממש הפגיעה ברבין רק סיבכה את הדברים, הכניסה לשמאל עוד אנדרונלין, והקשה לבטל את הסכמי אוסלו המסוכנים.

יש על זה דוגמה מצויינת בתלמוד:

היודע שחברו עבר עבירה והעיד עליו לבדו, לוקה, לפי שאינו נאמן יחיד, ולכן אין לזה שום תועלת ויוצא אם כן שהוציא עליו קול דברים כמו שנאמר בתלמוד (פסחים קיג ע"ב): 'טוביה חטא וזיגוד מנגד?' http://www.mishpativri.org.il/resea...tlashonhara.htm

אותו דבר בנידון, הריגתו של עמיר את רבין לא רק שלא ביטלה את הסכמי אוסלו, אלא עוד סיבכה אותנו על ידי זה שנהיה יותר קשה לדכנע את העם להתפרק מהשמאל. הרצח הזה הביא לשמאל עוד עילה להטיל רגשי אשמה בימין ובכך למשוך אליו עוד אנשים ובכך לסכן עוד יותר את קיומנו.

----------------------------------------------------------------*
אבל, מצד שני גם אין לנו סנהדרין להטיל עונשים על יגאל עמיר מעבר מה שהחוק היבש הטיל עליו. ולכן כל הנקמות הכול מיותר. תנו לחוק לעשות את שלו.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)