|
30-11-2009, 21:53
|
|
|
חבר מתאריך: 26.01.08
הודעות: 831
|
|
טעות בפיך... המפציצים האמריקנים לא טסו ישירות מבנגזי לרומניה אלא טסו תחילה צפון מערבה לים האדריאטי ואז חצו את צפון אלבניה ודרום יוגוסלביה - קרי בנתיב ארוך בהרבה מהנתיב הישיר (ועוד עשו כן בגובה נמוך לאורך חלק מהטיסה, לכן גם נדרשו להם מיכלי דלק נוספים). עכשיו העניין הוא שאתה אמור לדעת את הנתיב כי הרי קראת באינטרנט על המבצע (משם ידעת את מספר המטוסים ששבו בהצלחה לבנגזי) ולכן עולה השאלה מדוע סתם להציג מידע בצורה מגמתית?
לצערך הרב לא קראתי על המבצע באינטרנט, פעם לפני המון המון שנים הייתה כתבה באחד הבטאונים הבאמת ישנים (שנות ה 60) את המספרים זכרתי משם, לא הייתה שום כוונה להציג מידע בצורה מגמתית.
רק בשביל הדורות הבאים - הנתיב אותו טסו המפציצים אורכו כ 2400 מייל (הלוך חזור) כ 3800 ק"מ.
"עם פרוץ מבצע ברברוסה, השדות הזמינים ברוסיה, היו מחוץ לטווח המטוסים שהמריאו מבסיסים באנגליה. כנ"ל השדות באיטליה שהיו בשליטת מוסליני עד תחילת שנת 1944."
טעות כפולה בפיך.
באוגוסט 1943 (מועד המשימות המפורסמות שהזכרתי) קו החזית המזרחית ברוסיה נמתח מנובוגרד דרך סמולנסק ועד לקורסק. ריכוזי שדות התעופה שבטולה ובוורנז היו כ 100 ק"מ מאחורי החזית וקרובים בהרבה למחנות ההשמדה מאשר בסיסי האם שבמזרח בריטניה. קרי אורכה של גיחת הפצצה בריטניה -> אשוויץ -> טולה למשל היה כ 2500 ק"מ בלבד ועל כן בוודאי שאפשרי מבחינת ה B-17 וה B-24 כאחד, לא "בקצה הטווח" ואף ללא תוספת מיכלי דלק שנדרשו כדי להגיע לרומניה.
נדרים משם לאיטליה לטעות השניה. האמריקנים פלשו לאיטליה גופא כבר בספטמבר 1943 ומקץ
4 חודשי התקדמות הגיעו אל קו גוסטב, כ 100 ק"מ דרומית מזרחית לרומא (בערך בשליש המגף האיטלקי) ושם נתקעו על קו גוסטב. קרי בתקופה האמורה כל שדות התעופה הרלוונטיים כבר היו בידי האמריקנים וניתן בקלות היה לשגר מהם התקפות כלפי פולין, אוסטריה, שלזיה וכו'.
יפה יהיה אם תבדוק, מתי התחיל לפעול ח"א ה 15 ומתי הגיעו הטייסות לבסיסים באיטליה. בערך בתחילת 1944. זה שהשטח הגאוגרפי נכבש שלושה חודשים קודם לא שינה דבר, בהתייחס למיקום השדות ברוסיה, אז כהרגלך אתה מתעלם מקיומו של קו החזית ששרץ במטוסי הלופטואפה. כיוון שלא תיאמו איתם טיסות שכאלו (משום מה) הן לא יצאו לפועל. להזכירך בין שנת 1939 לשנת 1945 הייתה מלחמה בארופה.
"כל זה לפני שהזכרנו שבעצם בשביל להגיע למחנות ההשמדה שמוקמו במזרח היה על המפציצים לחצות את כל גרמניה (בטוסם בנתיב הצפוני) או צרפת וחלקים גדולים של גרמניה (בטוסם בנתיב הדרומי), דבר שהבטיח להם המון מטוסי קרב גרמנים סביבם."
מניסוח הדברים אפשר עוד לחשוב לרגע שהבריטים והאמריקנים כלל לא שגרו בתקופה האמורה עשרות ומאות משימות הפצצה ארוכות טווח באור יום ליעדים מרוחקים ומסוכנים בכל רחבי הרייך השלישי כולל בסלובקיה, ברומניה, בהונגריה, בנורבגיה ובאוסטריה. כל זאת בטרם היו ברשותם די מטוסי ליווי. שגרו אף שגרו.
אושוויץ לא היה מטרה שהשמדתה הייתה משנה את תוכניות המערכה של הגרמנים, ולכן לא הותקפה. בהחלט סביר שאם הדבר היה כרוך בהתנגדות מעטה יותר, כן היו מפציצים את המחנה. להשוות בין הפצצת מחנות ההשמדה, לבין הפצצת מפעלי מסרשמידט, או מטרות אסטרטגיות אחרות, זה לא יותר מנאיביות והיתממות.
"לבעלות הברית לא היו מטוסי קרב בעלי טווח מספיק, לשימוש בליווי צמוד, עד להופעת הדגמים המאוחרים של המוסטנג, והופעת הטנדרבולט בזירה (סוף 1943, תחילת 1944)"
אכן. אך כאמור הדבר לא מנע מהם לשגר בתקופה האמורה עשרות ומאות משימות הפצצה ארוכות טווח באור יום ליעדים מרוחקים ומסוכנים בכל רחבי הרייך השלישי כולל בסלובקיה, ברומניה, בהונגריה, בנורבגיה ובאוסטריה. שים לב שבאופן דומה גם ה B-29 הפציצו את יפן במשך כמעט שנה שלמה ללא ליווי. ממתי העדר ליווי מנע הפצצת גרמניה, איטליה, יפן וכו'?
ראה תגובתי מעלה
6. בשלבים הראשונים של המלחמה, בעלות הברית ספגו אפילו 50% אבדות, בשימוש ב B26.
נו באמת זו כבר התממות לשמה. עזוב לרגע שהדיון נסוב על מפציצים כבדים ולא בינוניים, איך גוזרים שיעור אבדות ממוצע בזירה שלמה מגיחה כושלת בודדת של מפציץ מסוים? מסקנה קצת מרחיקת לכת הייתי אומר, על אחת כמה וכמה כאשר ידוע שה B-26 דווקא הצטיין באבדות נמוכות ביחס למפציצים אחרים.
אם אפשר היה להעלות קובץ אקסל, ברשותי קובץ המכיל את כל משימות ח"א ה8 וח"א ה15, כולל מספרי אבדות. הייתי מציע לך לחזור ולקרוא את החומר.
7. לאור האמור לעיל, כמו שכתבתי קודם, עד להתבססות ח"א ה 15 באיטליה, תקיפת מחנות ההשמדה הייתה אולי אפשרית (ממש בקצה הטווח) אבל הייתה כרוכה בסיכונים ממשים לכוח התוקף
אכן היו סיכונים לכוח התוקף, כפי שהיה לכל כוח מפציצים מעל הרייך.
בפעם החמישית, מחנות ההשמדה לא היו מטרה צבאית, ולכן בחישוב הכולל לא הוקצו המשאבים, (ולא נלקחו הסיכונים) לתקיפתם.
8. לאחר הקמת ח"א ה15 והתבססותו בשדות באיטליה, היו מחנות ההשמדה בטווח המפציצים, אבל עדיין גיחות לאזור ההוא נתקלו בהתנגדות עזה וזאת עד להשגת עליונות אווירית מעל הזירה, דבר שהושג רק ברבעון השלישי של שנת 1944.
9. אושוויץ שוחררה בתחילת שנת 1945 (27 לינואר כמדומני) לא הרבה אחרי השגת עליונות אווירית, וחופש פעולה מעל האזור.
ושוב אני שואל - האם קיום "עליונות אווירית" או אפילו קיום ליווי היה תנאי בסיס לפעולת המפציצים האמריקנים בשלב כלשהו או בזירה כלשהי במלחמת העולם השניה? במידה והתשובה לכך היא שלילית (והיא אכן כזו) אזי לא ניתן לטעון שהעדר יכולת טכנית מנעה את הפצצת אשוויץ.
יכולת טכנית היא רק חלק ממכלול הסיבות שבגללם לא תקפו בעלות הברית את מחנות ההשמדה. עד לתחילת 1944 היו לחלק הטכני משקל גדול יותר, ואח"כ היה לחלק הטכני משקל קטן יותר, ונכנסו שיקולים אחרים
10. שלא תחשוב לרגע שאני לא מבין את נקודת המבט היהודית, אבל מלחמת העולם בכללותה לא עסקה (למרבה הפלא) רק ביהודים. בתקיפה ברומניה גרמו בעלות הברית נזק השווה ערך ל 40% מיכולת התפוקה של בתי הזיקוק, לצורך התקיפה הם העמידו 180 מטוסי B24. כ88 מטוסים חזרו לבנגזי, 50% אמר מישהו.
שוב טעות בפיך. אמנם רק 88 מפציצים חזרו לבנגזי אבל 50 נוספים נחתו בשדות תעופה אחרים כך שאבדות המבצע בפועל עמדו על 30% בלבד. שוב, לא צריך להיות מגמתי בצורה מוגזמת כדי להצדיק אמירה שגויה.
בערך כמו שבתקיפות על שווינפורט עמד יחס האבדות על 20%, הטעות שלך היא של 25% בשני המקרים.
11. בתקיפת בתי הזיקוק ברומניה, הוכיחו (לדעתי) בעלות הברית שבשביל להשמיד מטרה אסטרטגית הם מוכנים לקחת סיכונים אדירים, מבחינת ההשפעה על המערכה, מחנות ההשמדה לא היו כאלו.
כנראה.[/QUOTE]
אם גם אתה מסכים למסקנה הסופית, הרי שכל ההתדינות שלך היא לצורכי ויכוח בלבד. רק בריאות.
|
|