22-12-2007, 10:44
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
ב"ג היה איש גדול עם רגעים קטנטנים. אלטלנה היא מודל קלאסי לרגע שכזה
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "כל התנהלותו של ב.ג בפרשה מהבטי ה'מחסור בתחמושת' אינה מובנת"
הטענות כאילו חשש מהתקוממות של אצ"ל, אין לה על מה להתבסס, ובהתחשב במה שידוע כיום
לגבי עומק החדירה של הש"י לתוך אצ"ל, קשה להניח שהם באמת ראו את בגין כאיום בכל הנוגע
לתפיסת שלטון בכוח.
ב"ג רצה לחסל את האצ"ל כיריב פוליטי עתידי, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת, מאשר לשבור את
עמוד השידרה שלו, באמצעות הצגתו כגוף מורד במלכות (ואם תחוסל הנהגתו תוך כדי - מה טוב. יש
לזכור שגם בתיאור של בגין, וגם בתיאור של רבין ב"פנקס שירות" מצויין כיצד התגבר הירי על הגשר
של אלטלנה, כאשר זוהתה נוכחות בגין על הגשר).
ב"ג היה מוכן לספוג את אובדן הנשק ובלבד שתובטח הנהגתו ללא עוררין. הוא האמין, וצדק, שצה"ל
יכול לנצח גם בלי הנשק - ואותו עניינה הבטחת שלטונו בהמשך. ב"ג היה מוכן ללכת רחוק מאוד כדי
להבטיח שלטונו. אלטלנה הייתה מקרה-קיצון, אבל היו מקרים לא מעטים שבהם הנטייה המאוד-לא-דמוקרטית
שלו באה לידי ביטוי (ציתות לא חוקי למפ"ם, ניסיון לארגן מאסר ללא עילה לאורי אבנרי, הוצאת שבועון
מתחרה ל"העולם הזה", חתירה אינסופית תחת שרת, אחרי שבעצמו העביר לו את השלטון, ועוד
ועוד...).
אלטלנה מבחינתו של ב"ג הייתה הזדמנות: גם חיסול אצ"ל (ואולי גם מנהיגו), וגם תצוגת תכלית
ש"יש שוער בשער"...
|