תכשיטי הגבר, מוזיאון א"י.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3488133,00.html

בעבר הרחוק זכיתי להאזין להרצאה מפי מי שמוזכר בכתבה כאספן הגרזנים (סער) ...
התפלאתי לגלות שמדובר בעולם שלם של מידע !
אולי שווה פעם לנסות ולאתר את הבחור כדי שיעלה סקירה מעניינת על הנושא.........
אין לי ספק שהוא ישמח !

אגב - ממנו למדתי שהיה פעם מקצוע שנקרא "חבתנים"....

עם הזמן למדתי שבענייני אספנות פשוט אין גבול להפתעות.....

היית שומע הרצאה נוספת מפיו, בתחום סכיני הקרב הצבאיות במאה ה-20.

אני מניח שבפורום צילום השכן היו שולחים אותי להידרס בכביש בתור עונש על חוסר המיומנות הבולט שלי בצילום, אבל אני מקווה שהתוצאה מספיק נאה בעיניכם...

מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, אבל אני לא יודע אם היא עדיין רצה - את התמונות צילמתי לפני כמה חודשים ורק עכשיו מצאתי פנאי להקטין ולהעלות אותן לפה.

אחרי הדו שיח שהיה לנו באשכול אחר, אני מתפלא שלא התרעמת על שם התערוכה. הייתי מצפה כי תקרא לה "תכשיטי הגבר והאשה"

תמונות יפות. תודה.

אמממ.. מה הקשר?

אני מאוד בעד גיוס לוחמות, אבל רחוק מלהיות פמיניסט. פמיניזם מדבר על קצת יותר מסתם שוויון איפה שהמין לא רלוונטי. ברמות מסויימות זה עוסק ב"קריאה נשית של טקסטים מכוננים" מה שנותן לך משפט טיפשי כמו "תורת היחסות זו שיטה של גברים לבנים מתים לאנוס את העולם" וברמות הבאמת מוזרות זה קורא להתעלם מהבדלי המינים גם כשזה רלוונטי.

אמנם כרגע אין לי ילדים, אבל גם אם ממש לא יפריע לי אם הבת שלי תרצה לשחק ברובים וחרבות, אני חושב שפחות ימצא חן בעיני אם הבן שלי ירצה לשחק בברביות. בעצם, אני מעדיף שגם הבת שלי תשחק בלגו אבירים ולא בברביות - זה יותר בריא.

מה שכן, השם של התערוכה מתייחס לכך שרבים מכלי הנשק המוצגים בה שימשו יותר כתכשיט וסמל סטטוס, ובקושי התאימו ללחימה. באחד מארונות התצוגה יש שברייה מקושטת בתבליטי כסף מתימן, ולידה מוצג לשם השוואה תכשיט כסף תימני של אשה, שמעוצב באותו הסגנון.....

שבחברה שמתייחסת לנשק כתכשיט - אחד הצעדים הפחות מומלצים הוא לבוא ולנסות להחרים את כל כלי הנשק...

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לדעתי ולדעתם של רבים, החיבור בין הגבר לבין כלי הזין הוא חיבור קמאי.
ההיגד (בגמרא) "דרכו של האיש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה" הוא ביטוי אשר נועד לאפיין הבדלי אישיות מובנים בין המינים.

החברה המסורתית מדגישה הבדלים אלו וזה ניכר בתערוכה שאת התמונות שלה הבאת.

אגב, קראתי פעם איזה ראיון עם סלבריטאית כלשהי, שהציגה עצמה כפמיניסטית מוחלטת. היא עשתה ניסיון על הבן הקטן שלה. לא קנתה לו מכוניות וצעצועים "לוחמניים" אלא רק בובות ברבי וכדו'. היא הבינה שהיא טועה רק אחרי שהוא תלש לבובות את הידיים ועשה מהם אקדחים מדומים.

צילמת גם חלק מן מקלות ההליכה?

אני רק צלם חובב אבל מנסיוני עם צילום בתנאי האור הלא אופטימליים של מוזיאונים ועם ההשתקפויות המציקות של הבזק הפלאש בחלונות התצוגה אני חושב שעשית עבודה טובה מאוד.

יש לך אפשרות אולי לפרט מה מוצג בכל תמונה (תקופה, ארץ מוצא...)?

"...בהאחזות הנח"ל בסיני
אני לא האמנתי לעיני
כשפתאום פגשתי בפינה
את ארץ ישראל הישנה.

את ארץ ישראל האבודה
והיפהפיה והנשכחת
והיא כמו הושיטה את ידה
כדי לתת ולא כדי לקחת
ואני לא האמנתי לעיני
בהאחזות הנח"ל בסיני".

מהסיבה הלא נכונה.
הפסיק משמש תחליף לו' החיבור- כמו בתמונה אחרת: "סרי לנקה, נפאל".

תערוכה מצויינת לחובבי נשק והיסטוריה.
מצידי, הייתי מוסיף בסוף ארון עם צילומים מקבילים בני ימינו: קסדות ונשק אישי משופצרים לשם ואסח בלבד

אני לא מבין איך אפשר להוציא אותו מה-CASE (נרתיק?) .

אנא האירו את עיניי.

The purpose of a soldier is not to die for his country, but to make the other bastard die for his! /General Paton

It was a bright cold day in April, and the clocks were striking thirteen. /1984

זו ג'מבייה האפיינית לחצי האי ערב, ובאופן מסורתי הקת עשוי מקרן של קרנף. הלהב מאד עקום אך אינו מגיע עד קצה הנדן, כך שאין כל קושי בשליפתו. קצה הנדן מעוקל מסיבות של קישוט וכן כדי שיאחז היטב באבנט ויאפשר שליפת הפיגיון בעת הצורך.

הג'נבייה (או ג'מבייה, היינו-הך) מחוברת לחגורתה דרך-קבע באמצעות תפירה בחוט רפדים עבה, חוט מתכת, שזירה עם פתילי צמר- כמו הג'נבייה שנזכרה, ראה הטבעות הקטנות משני צידי הנדן שגם אינן סימטריות כדי לקבע את הנדן על החגורה בזווית ולא בניצב. באחתהתמונות האחרות מופיעות ג'נביות נוספות עם החגורות שלהן, מחוברות בטבעות מתכת ותפורות (אחת מוצגת מגבה כדי להראות את החיבור).

הלהב הוא החלק הפחות חשוב, הג'נבייה היא אולי המקרה המובהק ביותר של נשק שהפך לתכשיט ייצוגי. בזו שהופיעה ראשונה ראוי לציין את הידית שנעשתה מקרן קרנף, חומר שהיה רק בהישג ידם של העשירים ביותר וזכה לפופולריות בעיקר בגלל האמונה התפלה שקרן קרנף באכילה ובמגע בגוף מחזקת את כח הגברא.
סיפור אחר מעניין הוא על הסולטן קאבוס, שליט עומאן, שהגיע להלוויית רוה"מ המנוח רבין ובחגורתו הג'נבייה המלכותית המפוארת עם ידית מאבן ירקן וזהב. "בחורינו המצויינים" עטו על המציאה ורצו להפשיטו מהפגיון בטענה שאסור כמובן להכניס נשק למתחם המאובטח בשל נוכחותם של ראשי מדינות ושועי עולם. במזל היה במקום מבין עניין ותקרית דיפלומטית מביכה נמנעה.