היי,

אני רוצה לשתף בסיפור ששמעתי בילדותי מסבי, ושקיבלתי לו אישושים ממספר מקורות, אך לא מצאתי שום איזכור בכתובים. רציתי לדעת אם יש מקורות טובים שבהם ניתן לנבור.

סבי עלה ארצה מיוגוסלביה בסוף 1944 דרך מחנה אל-שט בסיני. מהר מאוד התגייס להגנה מכיוון שהיה לו ניסיון קרבי עשיר מאוד של 3 שנות לחימה במלחמת האזרחים בספרד, שנה בחיל הפרשים היוגוסלבי ו-3 שנות לחימה בשורות הפרטיזנים ביוגוסלביה. כחלק מתפקידיו בהגנה הוא היה מדריך צליפה.
במהלך מלחמת השחרור הוא קיבל דרגות קצונה (ללא קורס) ושירת בחטיבת אלכסנדרוני (לפחות בחלק מהמלחמה). ברצוני לספר על אחת הפעולות.

לקראת אחת ההפוגות במהלך המלחמה, או אולי לקראת סיום המלחמה, היה ידוע שמשקיפי האו"ם מתוכננים להגיע ולסמן את קווי הפסקת האש. לכן נשלח סבי בראש מחלקה, להסתנן מעבר לקווים מאזור מגדיאל (או רמת הכובש, בגרסה אחרת). הכוונה הייתה להתקדם מספר קילומטרים עד פאתי אחד היישובים הערביים בסביבה (שאיני יודע מה שמו) ולהתחבא עד למחרת היום שכוחות האו"ם יגיעו.
המחלקה יצאה בלילה עם כמות גדולה של נשק ותחמושת ועם עלות הבוקר התמקמה כ-100 מטרים מבתי היישוב הערבי, בתוך שדה של דורה. במהלך כל היום הם חיכו, אך אף אחד לא הגיע, והחיילים החלו להתמרמר. בתוך היישוב חנו כוחות עירקיים רבים, כך שכל תנועה שאינה זחילה הייתה חושפת את הכח.

במהלך הערב, החיילים החליטו שאם האו"ם לא הגיע עד עכשיו אז כנראה האו"ם לא יגיע וצריך לחזור. סבי הבהיר להם שזו פקודה, ואם זה ייקח עוד שבוע, אז הם יישארו עוד שבוע. יש להם מספיק צידה ותחמושת.

במהלך הלילה, חלק מהחיילים ניסו לברוח, אך סבי ועוד מספר חיילים עצרו אותם באגרופים. בפעם הבאה, אם תברחו, אני יורה.

לפנות בוקר סבי התעורר משינה, וגילה שכל המחלקה ברחה והוא נשאר לבד, עם רוב התחמושת וחלק מהנשק. הוא זיהה מרחוק חלק מהחיילים מתרחקים וירה לעברם, אך הם המשיכו במנוסתם (אחד החיילים נהרג ואחר נפצע – יורחב בהמשך).

סבי נשאר לשכב בשדה, אך הפעם הכוחות העירקיים ידעו את מיקומו של הכח הישראלי. בתוך זמן קצר החלו להגיע חיילים, ולהתקבץ ליד ובתוך בתי הכפר הקיצוניים. הם ירו לכל הכיוונים, וסבי היה יורה מנקודה אחת ועובר לנקודה שנייה ומשם לעמדה שלישית וכ"ד. החיילים העירקיים לא ידעו מול כמה חיילים הם עומדים ולא העזו לתקוף, רק השיבו אש. לקראת הצהריים הגיעו כוחות האו"ם והאש פסקה. הם פינו את סבי בחזרה לכוחותינו. העירקים ספגו 38 הרוגים ומספר פצועים (בגירסא האחרונה ששמעתי דיברו על 48 הרוגים, אך אני דבק ב-38 ששמעתי מסבי).

בחוזרו למחנה, מפקדו מסר לו מכתב המלצה לצל"ש. סבי זרק את המכתב על המפקד, והודיע שהוא לא מוכן להמשיך לשרת בצבא כזה שלא ממלאים אחר פקודות. כעבור שבוע הוא חזר לשירות.
כיוון שהמחלקה הייתה כולה על בסיס תושבי אותו היישוב, וכולם הכירו את כולם, הוחלט לא לספר על נסיבות מותו של החייל שנורה ונהרג בידי סבי, והדיווח למשפחתו על מותו נדחה בכמה ימים ושוייך למקום אחר. אחד מחבריו הטובים ביותר של סבי לאחר המלחמה היה החייל שנורה על ידי סבי באחוריו.
את הסיפור הזה שמעתי מספר פעמים מסבי, אך זה נפטר כשהייתי בן 14.5. כמו כן שמעתי אותו (מילה במילה) מחברו (שנורה באחוריו), ולפני כשנתיים שמעתי שוב מחבר שסבו היה שכן של סבי, והוא היה מפקד ההגנה של היישוב (הוא סיפר על 48 הרוגים, אך הסיפור עבר יותר מדי ידיים ושנים).

האם מישהו נתקל באירוע כזה, או דומה לו? אני לא מפרסם את שמות האנשים מחשש ששמו של מישהו יפגע.

אשמח להפניות/למקורות.

מוזר שעם כמות כה רבה של נפגעים עירקיים, הדבר אינו מוזכר בקישור הבא:
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/108724.pdf

אם תספק את שמו של סבך, אולי ניתן יהיה למצוא משהו.

האם סבך היה בעל חוות סוסים במקרה?

לא. סבי היה אדם פשוט ועובד אדמה.

חיפשת בספר ההיסטוריה של אלכסנדרוני?
אפשרות אחרת היא הספר של גולני ומערכות צפון שכתב משה כרמל.


אסף

לא חיפשתי שם. אנסה למצוא את הספר הזה. בעיקרון חיפשתי באינטרנט ולא יותר.

מצאתי אצל הורי קטע מכתבת עיתון בה מוזכר הסיפור הנ"ל ושם נאמר שהקרב הזה קרה בביר עדס. אם כך, אני מניח שהחיילים שנהרגו אינם עירקים אלא מקומיים (או צבא ההצלה).