 |
04-10-2007, 11:26
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
|
אני דווקא כן נקשרתי ליצירה
ומאוד כאב לי על כל מה שקרה לאותה בחורה. מאוד.
אהבתי איך בכל כך מעט מילים תיארת חיים שלמים.
את הרגשות והכאב של הבחורה, את הריקנות והכעס, פחות מרגישים, כי היא מדברת על זה באופן קר, כאילו בלי רגשות, תיאור עובדות, וייתכן שזו הסיבה שיש אנשים שלא מתקשרים ליצירה.
מצד שני, מרוב כאב וסבל וריק וכעס, כשהם עצומים, אדם חדל להרגיש (בדיוק כמו אנשים שראו זוועות במלחמות - חלק מהם פשוט לא יכולים להרגיש יותר, אפילו לא אהבה, או כמו שתיארת - בעקבות אונס לא מרגישים את הגוף), כי זה מנגנון הישרדות פנימי. חייבים להדחיק, אחרת מאבדים את עצמך ואת הדעת. אם לא מדחיקים מרגישים את הכאב הבלתי נסבל שאין שום דרך לברוח ממנו, כאב מקביל לזה שהאנשים שעינו אותם בשואה הרגישו. לכן, ניראה לי שמבחינה פסיכולוגית, הרגשות, או בעצם חוסר הרגשות בעקבות כל האירועים שעברה, הוא שלב פסיכולוגי שמתאים לפרופיל. (הערה חשובה: אני לא מבינה בפסיכולוגיה כלום, ומעולם לא למדתי פסיכולוגיה, ושים לב שהוספתי את המילים החשובות: "ניראה לי"). המשפט האחרון בא בעצם לומר שאם מדמיינים בחורה שבאמת חוותה דברים כאלה, והיא מספרת באופן הזה על מה שקרה לה, הסיפור הוא בעצם סיפור אמין. יש התאמה של 100% בין האמת לדרך בה היא מספרת אותה, וגם מבחינת הזמנים הנפשיים יש תיאום ואמינות. אני אסביר: אחרי חוויות נוראות כאלה יש תהליכים נפשיים מאוד קשים. השלב שבו מדברים על זה כעובדות, בלי רגשות, אומרים את האמת האמיתית המרה, נחשב לדעתי לשלב מתקדם. זה לא אותם שלבים מיד אחרי האירועים שאי אפשר בכלל לדבר על זה, או אי אפשר לדבר על זה בלי לבכות.
בתוך רצף האירועים (צביעות, אונס, זנות, התחלה של מציאת אהבה, סמים, עישון, מסיבות), ייתכן שהגב ששבר את גב הגמל הוא דווקא התחלת מציאת האהבה, כפי שכתבת בהתחלה:
"ה-בעיה מתחילה בסקס, כשהוא גומר שבע פעמים ואני אפילו לאו פעם אחת, וזה שכן היה עושה לי משהו שם למטה".
אותו מישהו הוא לא סתם מישהו.
זה מישהו שהיא באמת התחילה להרגיש כלפיו משהו עמום. לפי המשפט שלך אי אפשר לדעת אם הוא הרגיש כלפיה משהו או לא.
דבר כזה מעורר בה כעס עצום שהוא זה שנהנה והיא לא מצליחה בכלל, והדבר שעורר את הכעס הזה, זה דווקא ניצוץ האהבה שהתעורר בה (="זה שכן היה עושה לי משהו שם למטה"). זה קונפליקט פנימי אדיר, כי למרות שזה לא אותו דבר, בכל זאת זה יותר מידי מזכיר את כל מה שקרה עם אבא שלה:
"בלילה הוא בחדר שלי לוחש עד כמה שהוא אוהב אותי, שלא יהיה עוד גבר שיאהב אותי כמוהו."
אהבה - טבעי שילדה תאהב את אבא שלה, וטבעי שאבא יאהב את הבת שלו --> זה הופך לאהבה מעוותת וסוטה
מין הופך למשהו חולני ומעוות
ניצוץ האהבה הוא זה שגרם לה להכיר באמת המרה עוד יותר: שהיא מתה גם נפשית וגם מינית, היא מעולם לא היתה חיה, לא משנה מה עשתה, ובעצם איבדה תקווה שאי פעם תרגיש אהבה או מיניות. היא פשוט מתה מכל הבחינות. כל העישון, סמים, סקס מסיבות הם ניסיונות מעוותים לנסות ולחיות שוב, להרגיש חיה. למה? כי אם אומרים לך שזו ה-דרך האמיתית לחיות, ואתה נואש, במצב אנוש, לא היית מנסה?
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
