17-09-2007, 20:41
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
כ"כ חוששים מפסיקות בג"ץ, שמוכנים למנות וועדה שתשפוט אם חיסול מחבל זו החלטה פלילית
בית המשפט העליון, בסדרת פסיקות שערורייתית, הצליח להביא את המדינה להגיע למצב שבו חיסול
מחבל זו לא החלטה קלה, אלא החלטה ספק-פלילית, שצריך למנות "גורם אובייקטיבי" שיבדוק זאת
(מי בכלל יכול להיות אובייקטיבי בכזו שאלה?).
טירוף המערכות הזה עלה בדם, עולה בדם, ויעלה בדם. מצער מאוד שמשפחתו של שחאדה נפגעה
כאשר הוחלט לוודא שהנ"ל ימות. עם זאת, הדבר עדיף בהרבה על מצב שבו מטילים פצצה קטנה מדי
על התוועדות ראשי חמא"ס, וכולם יוצאים בלי פגע (זו הייתה אחת התוצאות של הזעקות אחרי
הנפגעים האזרחיים בחיסול שחאדה).
אסור לסמן אזרחים כיעד, אבל כאשר ראשי מחבלים מסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אסור
למדינה שאזרחיה-שלה יקרים לליבה, להימנע מפגיעה באותם מחבלים, רק כדי להגן על אזרחי
האוייב.
דן חלוץ, שאני מאוד לא מעריך באופן כללי, נתן פעם את דירוג האנשים שלדעתו על הצבא להגן על
חייהם:
1. אזרחי ישראל
2. חיילי צה"ל
3. אזרחי האוייב
4. מחבלים
דירוג זה מייצג לוגיקה של התנהלות נורמאלית: תפקיד החייל להגן על האזרח, ולכן חיי האזרח
באים קודם - אבל חיי החייל באים לפני חיי אזרח האוייב, ובוודאי שאלו באים לפני חייו של מחבל.
בישראל נשכחה ההתנהלות הנורמאלית הזו לחלוטין.
אצלנו, אזרחי האוייב חשובים מחיילי צה"ל (ומה שקרה בג'נין בחומת מגן, הוכיח זאת בגדול),
והשמירה על חיילי צה"ל באה לפני שדואגים לבטחונם של האזרחים שלנו.
בקביעה שוועדה חיצונית תבוא ותגיד לנו שהחלטה להרוג מחבל באופן היחיד שניתן היה לבצע
זאת מבלי לסכן חיי חיילים, היא החלטה שיש בה חשד לפלילים - ירתה המדינה כדור בראש של
זכותנו להגנה עצמית. צאלח שחאדה היה בן-מוות שחמק מגורלו מספר פעמים. הגיע מודיעין טוב
לגבי מקום המצאו, והדרך היחידה לוודא שאכן ימות, היה בבום גדול. הימנעות מחיסולו הייתה
מבטיחה שהנ"ל ימשיך בפעילות פח"עית, שעלתה לנו בחיי אדם. ל-א להרוג אותו, כאשר זה
אפשרי, זו החלטה ספק-פלילית. למרבה הצער, בעידן הפוסט-מודרני, עצם הרעיון שמותר לנו
להתגונן, מהווה עילה לעתירה לבג"ץ, שלא תידחה על הסף... |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
