אני עובד מול הרבה מאוד גופים ואנשים בשלט רחוק.
כיום בעידן התקשורת הסלולרית והאינטרנט, באופן תאורטי יכול להיוצר מצב
שבו תעבוד מול אדם שתהיה עימו בקשר כמעט יומיומי- ובפועל יש סיכוי שלעולם לא תפגוש אותו...

אולי אצלי זה הגיל, ואולי משהו בתפיסת העולם,
אבל, אני ת-מ-י-ד אקפיד לפגוש פנים אל פנים את הדמויות שאיתם אני נמצא בקשר, לפחות פעם אחת (ובפועל הרבה יותר),
כי אני מאוד מאמין שתמיד בבסיס מדובר בבני אדם ושלקשר האישי יש משמעות רבה.

אגב, זו הסיבה שאני לא עובד מול חברות הביטוח הישיר. אני מעדיף לשלם קצת יותר לסוכן ביטוח,
ושבשעת צורך (לא עלינו) הקשר הישיר יביא שרות אחר ולא "ע"פ הנייר". ועד עתה זה הצליח לי.

מה איתכם?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

בעיקר בדואר האלקטורני,ולפעמים גם טלפונית. הלקוחות שלנו מחו"ל, חלקם מדברים אנגלית מאד עילגת שקשה להבין. עוד לא יצא לי לפגוש פנים אל פנים את האנשים בהם אני תומכת, וטוב שכך.

אבל הייתי מוכנה להפוך כמה אנשים שאני מכירה לכאלה....

אבל אם מדובר בקשר רציף, תופתעי עד כמה הכרות עם הפרצופים משנה את כל התמונה.
קשר אישי יוצר "דבר מה נוסף" שקשה להגדיר אותו.
קודם כל זה יוצר בהרבה מאוד מיקרים הרבה פחות עקשות והקפדה על קוצו של יוד,
משני הצדדים, מה שמקל על ההתנהלות השוטפת.
ובכלל לנהל שיחה עם גוון אישי והתעניינות כנה באדם שמולך, יוצרת סביבת עבודה הרבה יותר נעימה,
וכפועל יוצא מכך- הרבה יותר פרודוקטיבית.

ובמקרה שלך, זה תרוץ נפלא לבקש מהבוס שישלח אותך לחו"ל למה שתכני- "הרחבת היקף הפעילות עם לקוחות חו"ל" , זה גם נשמע טוב וגם תקבלי טיול קטן לחו"ל...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

יש לי איש צוות שנמצא באתר החברה ב US

אנחנו בקשר יומיומי טלפוני ודואר אלקטרוני.

יש לא מעט דברים שהוא עושה או לא עושה או שאנחנו לא יורדיםאחד לסוף דעתו של השני שהצטברו לי לגביו ומפריעים לי מאד ולא מעט פעמים פוגעים בסדרהתקין של העבודה.

עד היום שתקתי והבלגתי לו כיוון שלקחתי בחשבון את המרחקוהמנטאליות השונה (הבחור המדובר אמריקאי).
שבוע הבא אני פוגש אותו, בתקווה ששבוע עבודה משותף פנים אלפנים יעזרו להכיר אותו אישית ולהבהיר את העניינים לטוב או לרע.


ללא ספק, נושא לא פשוט.



מעבר לכך כל ספק, שותף עסקי וכ"ד בארץ שמעוניין לעבוד איתי, תמיד יוזמן לפגישת היכרות.

גופים מחו"ל, כל עוד היקף העבודה וחשיבות העבודה קטנים אפשרלהימנע או להיעזר בקולגות לקישור, במקרים שאופי העבודה אינטנסיבי ובעל חשיבות נעלה - אורזים מזוודה .

www.xnir.com

http://www.facebook.com/photo.xnir

אני עובדת בחור נידח באפריקה, ומולי עובדים עשרות אנשים, באנגולה, בארץ ובעולם. רבים מהם לא פגשתי, ואין לי סיכוי לפגוש בקרוב, בין אם אני רוצה ובין אם לא...

יש לזה את היתרונות והחסרונות.

אם יצא לי לפגוש אותו פעם אשאל אותו מדוע הוא נותן לי לעבוד כל כך קשה ומדוע איני קוצרת פירות עדיין.

והתאנה, מצד אחד חונטת פגיה יחסית מאוחר לשאר עצי הפרי,
ומצד שני היא נותנת פרי למשך הכי הרבה שנים?

אולי?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

עבדתי פעם בחברה גדולה, ובאחד המופעים של המסבה השנתית הביאו בדרן ידוע שעשה הרבה שיעורי בית וסיפר בדיחות פרטיות.
אחת הבדיחות שנשארו אצלי היא על מישהו שדופק אוטו אחר בחניה של החברה, שני הנהגים יוצאים ומתחילים לצעוק אחד על השני. כשהם מחליפים פרטים מתברר שהם עובדים כבר שנתיים יום יום בטלפון והם חברים ממש טובים.

היום בעידן הכפר הגלובלי, כאשר אתה עובד בחברה בינלואמית יוצא לא מעט לעבוד הרבה מול גורמים אותם לא תפגוש בחיים.

באותה חברה היו לי 2 אנשים בצוות שלקח לי כמעט שנה לפגוש אותם. זה לא שינה את היחסים.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

הם היו עד כדי כך אנטיפטים?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

לא.
הם הודים

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

כמעט כולם אמריקאים, כמעט כולם מאוד עניניים - כמעט "בוקים". אין לי שום משיכה להפגש אתם, כשהם פה ושם מגיעים לארץ: שום סיבה "גדולה", סתם מין תחושה שאין צורך להרחיב את שעות העבודה שלי אפילו בעשר שניות. בחלק מהמקרים עמיתים מארה"ב הם מאוד אמידים או שיש להם חשבון הוצאות שישראלי יכול לחלום עליו: במקרים כאלה הזמנה לפגישה כזאת מפתה מאוד, אבל בכל זאת אני שמח אם לא יוצאת לפועל (ואם אני מוותר על על סטייק ב-200 ש"ח, אני ככל הנראה מאוד לא מעוניין להפגש...). לנסוע לארה"ב מטעמי עבודה זה פשוט סיוט שאני חושש ממנו כמו מטלפון מרופא כליות... למזלי אין שום בעיה למצוא אחרים שיסעו.

.