08-10-2007, 08:29
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.01.07
הודעות: 1,029
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ישראל היפה
מקומה של המטמנה החוקית, נבחר במקום שבו קיימת השפעה מזערית על הסביבה.
מחפורת המטמנה מצופה ביריעות פלסטיות, שימנעו את הנוזלים מלחלחל לעומק הקרקע. במקומות רגישים החפוי הוא חפוי כפול הממזער את סכנות הדליפה.
בתחתית המחפורת (מעל שכבת האיטום) מניחים נקזים האוספים את מי הנקז אל מיכלים שמחוץ למטמנה ומשם המים מפונים למקומות בהם לא נשקף מהם כל סיכון סביבתי.
- יעני לביוב . . . .
המטמנות מתחלקות בין מטמנות לחומר יבש (פסולות למיניהן) לבין אלו עבור חומר רטוב (אשפה ביתית)
את האשפה עצמה מביאים למקומות ריכוז (ראה אתר חיריה ליד תל אביב), שם האשפה אמורה להיות מופרדת מעצמים בלתי מתקלים (אינני יודע אם אכן כן) ונדחסת לקוביות (בהליך הדחיסה מתנקזים חלק גדול מהמים). הקוביות מועמסות על משאיות (רכבת בתכנון) ומוסעות למטמנה ומסודרות שם. כל שכבת אשפה אמורה להיות מכוסה בשכבת אדמה מקומית (אינני יודע אם אכן זה מבוצע).
- בחיריה אכן כיסו כל שכבה באדמה. (חיריה כבר לא אתר פעיל עד כמה שאני יודע.
כאשר המטמנה מלאה יש לכסות אותה ביריעות אטימות על מנת למנוע ממי הגשם לחדור ולחלחל דרך גוף האשפה הטמון.
אינני בטוח אם אכן בישראל נשמרים מלוא תנאי ההטמנה בכל האתרים החוקיים - אני מקווה מאד שאכן כן
|
במטמנות החוקיות נשמרים החוקים של ההטמנה, והם עומדים לביקורות תקופתיות.
הבעיה היא במטמנות ישנות יותר (לדוגמא חיריה) אשר בעלות מעמד חוקי, אך מפאת גילן לא יושמו בהן כללי בטיחות הנהוגים כיום.
למשל, בחיריה אין יריעות בידוד בין הקרקע להר הזבל, ואם היינו יודעים לנצל את החום הנפלט מהמיץ של הזבל שבקרקע היינו יכולים לייצר כמויותר נכבדות של חשמל.
_____________________________________
Keep your mouth shut and your pen dry until you know the facts!
|