לא ברור לי כיצד יכלו אוניות המערכה לפגוע באוניות אויב בטווחים של 30-40 ק"מ במטרות
שגודלן כ 30x250 מטר מה עוד שהפגזים נורו מתותחים המותקנים על אוניה המתנדנת בלב ים ?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

עכשיו,בעידן מכ"מ בקרת האש ומחשבי ירי סופר מהירים העניין פשוט יחסית,אבל תותחנות בים תמיד הייתה אומנות ומדע שלם.
במלחמת העולם השניה היו מחשבים אלקטרו-מכניים שבהם עשו את כל חישובי הירי.המחשבים האלו קיבלו נתונים מהרבה מערכות ספינתיות-מגלי טווח אופטיים,ג'יירו, נתוני מהירות והערכות על נתוני הפגלה של ספינת האויב(מהירות,כיוון). המחשבים חישבו את זוויות ההגבהה והצידוד של התותחים- וככה ירו.היו אנשים שהתפקיד שלהם היה לראות את נפילות הפגזים ולהכניס למערכת את התיקונים הדרושים. כמובן, היעילות עלתה ביחס ישר לכמות האימונים.
מיותר לציין שרוב הפגזים באמת לא פגעו במטרה.
תוכל להרחיב פה

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

שמים עמדת תצפית עם אופטיקה מעולה בראש התורן (גובה בין 30 ל-40 מטר) ולעסק.



(התמונה מפה)

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

בירי תותחים ימיים, בעיקר מאניות מערכה, היו שני מושגים:

STRADLING שפרושו שהירי היה תמיד במטח מכל הסוללה העיקרית (8-12 תותחים), כאשר אתה שואף שהמטח המפוזר באליפסה שצירה הארוך בכיוון הירי, יפול על גבי המטרה. בצורה כזו, בתנאים אידיאליים, הנפ"מ הוא על המטרה, ואז יש סיכוי שלפחות פגז אחד יפגע. כמובן שבאמצעי בקרת האש דאז, היה צורך במזל ובהרבה מטחים כדי לפגוע, וגם בתנאי ראות טובים וים שקט, אחוזי הפגיעה בפועל מ-30 ק"מ היו שברי אחוזים.

FIRE ON THE SWING: המכוון ידע היטב שהאניה מתנדנדת על הגלים (מערכות ייצוב ראויות לשמן התחילו להופיע בשנות החמישים), כך שהיה ממתין עד לנקודה האופטימלית בקשת התנודה של הקנים, ואז לוחץ על כפתור הירי המרכזי. באניות קרב ישנות (תקופת המפרש), שבהן התותחים ירו הצידה בלבד (BROADSIDE), היה כל תותחן מבצע הערכה זו לחוד, ויורה כאשר התותח הגיע לזוית הנכונה. זה היה פחות משמעותי באותם ימים, היות והרבה קרבות נוהלו בטווחי מגע (POINT BLANK). טכניקה אחרת שהייתה מקובלת אז, לשיפור הסתברות הפגיעה, הייתה ה- BOUNCING. זה היה ירי בכיוון המטרה, אך בזוית הגבהה נמוכה יחסית, כך שכדור התותח יקפץ על המים. אגב - טכניקה זו נתנה השראה לברנס וואליס שהמציא את הפצצה המנתרת (וראה "פורצי הסכרים").

לאמוד טווחים שכאלה לפני המצאת הרדר .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

עם מדי טווח אופטיים
http://www.dreadnoughtproject.org/t...goAimCorrector/

ש:למה במכונית צרפתית יש הילוך קדמי?
ת: למקרה שהאוייב מפתיע מאחור.

במילים אחרות האם יכלו לראות אוניה או עשן במשקפת ממרחק של 30-40 ק"מ ?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

נחלק את העניין לשני מרכיבים:

האחד - טווח - מדובר על טווח האופק, וזה תלוי בגובה בו נמצא הצופה (גבוה ככל האפשר, כמובן), וכן בגובהה של המטרה. ככל שהמטרה גבוהה יותר, היא תתגלה גם במרחק שמעבר לאופק, היות וגם אם גוף האניה לא נראה, אפשר להבחין בקצות הטרנים.

השני - הדיוק. מד טווח אופטי סטריאוסקופי (דומה למה שהיה פעם מותקן ב- M48), בעל בסיס גדול יכול לדייק מספיק לצורך בקרת אש בטווח של 40 ק"מ. בבסיס גדול - הכוונה אפילו לעשרים מטר במקרים מסויימים. פרט לכך - עקב צורת הפיזור של מטח הפגזים, יש לאזימוט חשיבות גדולה במידה ניכרת מזה של הטווח המדויק.

אוניות גם עשו שימושים בכדורים פורחים עם צופים. יש תמונות מפורסמות מקרב יוטלנד עם עשרות כדורים פורחים צפים מעל לאוניות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי levikon אוניות גם עשו שימושים בכדורים פורחים עם צופים. יש תמונות מפורסמות מקרב יוטלנד עם עשרות כדורים פורחים צפים מעל לאוניות.

על מה אתה מדבר? איזה כדורים פורחים ביוטלנד? לא היו דברים מעולם.
ספינות מערכה ניהלו קרבות בתנועה ואף אחת מהן לא העלתה לאויר כדור פורח שהיא תגרור אחריה או תצטרך לחזור לאסוף, מה גם שכדור כזה הוא חלומה הרטוב של כל צוללת בסביבה. ביוטלנד הבריטים עשו שימוש מוגבל במטוסים והגרמנים בזפלינים, אבל לא זה ולא זה תרמו תרומה מעשית לשני הצדדים, ובטח שלא במהלך חילופי האש של הקרב עצמו.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

אתה צודק. בבחינה מחודשת אלו היו ספינות אוויר שהיו מקושרות לאוניות, ולא כדורים פורחים.

http://www.battle-of-jutland.com/ju...ages-select.htm

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

http://www.hmshood.com/ship/fire_control.htm

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home