 |
02-09-2007, 21:26
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
הטקסט של נאום הרמטכ"ל
דברי ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי, בטקס הענקת העיטורים והצל"שים –מלחמת לבנון השנייה
יקיריי בני המשפחות השכולות,
בני משפחות המעוטרים,
אדוני שר הביטחון,
סגן שר הביטחון,
קודמי, הרמטכ"ל לשעבר דני חלוץ,
עמיתיי למטה הכללי,
אלופים במילואים,
מפקדי צה"ל וחייליו בסדיר ובמילואים,
אזרחי ישראל,
מקבלי העיטורים והצל"שים, אחיי גיבורי התהילה,
אילו הייתי איש מליצות, וכידוע אינני כזה, הייתי פותח את דבריי הערב ואומר לכם כי האולם הזה בתל אביב, חשוך אומנם, אך בוקע ממנו אור גדול. סיפורי העוז, המופת והצל"שים שיעלו כאן הערב, מעידים על שידענו תמיד שצבא ההגנה לישראל התברך בחיילים ובמפקדים בעלי נאמנות, באהבת מולדת ובאהבת אדם יוצאי דופן. עם ישראל יכול להיות גאה בבניו ובבנותיו, יכול להיות גאה בצבאו, הנשען על רוח צה"ל, צבא חזק, נחוש ואיכותי, הנשען על טובי המפקדים והלוחמים.
לא פחת הדור ולא פסו מהעולם ערכי הנאמנות ואהבת העם והארץ. לוחמי צה"ל, ביבשה, באוויר ובים, בסדיר ובמילואים, הוכיחו במלחמת לבנון השנייה ומוכיחים בכל יום את עוז רוחם. יש לנו ארץ נהדרת, צומחים בה אנשים מופלאים, אנשי מעש ורוח. אנשים במלוא מובנה הרחב והיפה של המילה.
יודע אני ומכיר את טיבו של הנוער שלנו, אתכם ועם שכמותכם יכולים אנו לכל משימה ואתגר. יכולים לכל צר ואויב כאשר נאלצים אנו להמשיך ולאחוז בחרב ובד בבד להמשיך לייחל לשלום.
הערב, נשמע ונעלה על נס את מעשי העוז, המופת והצל"שים - שהראיתם, עליהם נחנך את דורות העתיד של לוחמינו ומפקדינו. גאוות אמת, גם אם היא מהולה בעצב על מי שאינם איתנו כאן היום, הסבתם ואתם מסיבים לכולנו היום.
בני המשפחות, חיילים ומפקדים,
יודעים אנו כי להגנה על הבית, במיוחד כאן באזורינו, יש מחיר. מחיר שלעיתים נדרשים אנו לשלם - מחיר דמים קשה, כואב ואכזרי. צה"ל איבד מאה ותשעה עשר מטובי בניו ובנותיו במלחמה. לוחמים ומפקדים מזרועות היבשה, האוויר והים, בשירות סדיר ובמילואים, נפלו במאמץ של ההגנה על הבית. עם ישראל למוד המלחמה ידע ויודע טעמו המר של מחיר זה, אם תרצו, מגש-הכסף עליו מוגשת לנו, מדינת ישראל בכל יום-ויום.
כמפקד, כחייל, כלוחם, השתתפתי במלחמות-ובפעולות ביטחון-שוטף בין המלחמות. לצידי נפלו חברים שאת נשימת אפם האחרונה אזכור עד סוף ימיי. שמעתי את זעקות הפצועים ואת דממת המוות. קשים הם המראות והזיכרונות, והם איתי לעד. אך תמיד, בין שצעדתי אחר מפקדים, ובין שהולכתי אחריי לוחמים, ידעתי שאלה שאני הולך אחריהם ואלה ההולכים אחריי, אל הקרב, אל לב האש, יודעים שיש על מי לסמוך; הלוחם על מפקדיו, המפקד על לוחמיו, והלוחמים על חבריהם.
אני מצדיע לכם, רעיי לנשק, שותפיי למשימה, גיבוריה של הארץ שנפלו למען ביטחון העם והמולדת. אני מצדיע לכם, ההורים האחים, האלמנות והיתומים, הנושאים בליבכם יום יום ולילה לילה את מחיר ההגנה על הארץ הזו. חיילי צה"ל כולם מרכינים ראש לזכרם של חברינו ומבטיחים לכם כי צבא ההגנה לישראל יוסיף במלאכת הביטחון שלשמה מסרו נפשם חיילינו, עד לבוא שלום עלינו.
אני מבקש לחזק את ידי המשפחות בכאבן הגדול ואת פצועינו הנושאים על גופם ובנפשם את צלקות המלחמה וממשיכים במאבקי השיקום היום-יומיים.
שורותינו חסרות גם בשלושה לוחמי צה"ל, אודי גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט. אני נושא תפילה ומבטיח כי נעשה ונפעל למען נזכה לראות את נעדרי צה"ל ואת חטופי צה"ל כולם במהרה בארצנו. מי ייתן ובמהרה תתקיים ותתגשם בנו נבואתו של הנביא ירמיהו: "ושמתי עיני עליהם לטובה והשיבותים על- הארץ הזאת".
רעיי,
מעמד מרגש זה, הערב, הוא נדיר בצה"ל. בכל תולדותיה של המדינה שבעת הקרבות הזאת, בודדים הם המעמדים מסוג זה. אני חש הערב זכות גדולה להוקיר ולהודות לאותה חבורת לוחמים. חבורה שהיא "כעמוד האש לפני המחנה", שהתנהגותה ומנהיגותה בשדה הקרב הן סמל ומופת. על שכמותם כתב נתן אלתרמן, בשירו מסביב למדורה: "את העול הפשוט כעפר הם נשאו בלי הבט אחורה" – על כתפכם נשאתם את העול, בצנעה ומתוך שליחות ויצרתם במעשיכם מורשת שנספר לדור, דור. בסערת המלחמה עלו וצפו מעשי גבורה שהתרחשו בקרבות השונים, שבהם הראו לוחמי צה"ל מנהיגות, אומץ לב ותושייה; רעות, ואחווה; דבקות במשימה וחירוף נפש, על הגנת העם והארץ. אין ביטוי גדול מזה לתחושת השליחות המנחה את צה"ל, את מפקדיו ואת חייליו, ובעיקר את הלוחמים – אלה שבחוד החנית.
כאן, באולם הזה, נוכחים טובי בניה של הארץ הזאת, השאור שבעיסה. כל מי שנדמה היה לו כי הדור הולך ופוחת, יישא נא עיניו הערב אל ההיכל הזה. אתם וגבורתכם תשיבו למשתמטים: "השפילו מבטכם".
כאן יושב מיטב הנוער. כאן על הבמה הזאת, בערב הזה, תמצאו את הדמויות לחיקוי. הם גיבורי העם והארץ, אלה הם מובחרי העם. לצערנו, לא כל אלה שרצינו להוקיר להם תודה, לטפוח להם על השכם, לחבק ולאהוב, נמצאים עמנו כאן הערב.
בין מקבלי העיטורים והצל"שים, ארבעה לא זכו להגיע למעמד, ואנו לא זכינו לכבדם בחייהם. נמצאים עמנו הערב בני משפחותיהם היקרים ואני בטוח שרוח חברינו שורה עלינו הערב: רב-סרן רועי קליין ז"ל, רב-סרן (מיל') נמרוד הלל ז"ל, סרן אלכסנדר (סשה) שוורצמן ז"ל וסרן (מיל') ד"ר איגור רוטשטיין ז"ל.
לתהילתם של הבנים ראויים אתם, בני המשפחות: מכם ינקו את תעצומות הנפש לקום ולהסתער, לזנק קדימה ולחלץ חבר פצוע. מכם למדו לאהוב את הארץ אהבה עזה כל כך, עזה עד מוות, כך שהיו מוכנים לשלם מחיר כבד כל- כך למען ביטחונה ולהגנתה. מכם שאבו עידוד בלילות טרופי-שינה, בימי האימונים המתישים, בביתכם שמעו ולמדו את האמונה בצדקת הדרך, את הנכונות להקרבה, את אותו אומץ הלב, שהוביל אותם אל אותן החזיתות, ולדאבון לב, אל אותם מעשי גבורה אחרונים.
בני המשפחות, הורים, רעיות, בנים, בנות, אחים, אחיות, עיטורי העוז, המופת והצל"שים כאן הערב, הם שלכם. אין ראויים מכם לשאת אותם. עיטורים אלה עשויים מדמעות. דמעות של גאווה אך גם דמעות של כאב, ואם תרשו לי אני תקווה שהם גם דמעות של נחמה. שאו אותם בגאווה גדולה. גאוותכם – גאוות כולנו. מי ייתן ונהיה ראויים לקורבנכם.
רעיי הלוחמים, בעלי עיטורי העוז, המופת והצל"שים, בעוד דקות אחדות אצדיע לכל אחד ואחד מכם באופן אישי. לא אני לבדי מצדיע לכם: מאחוריי, עומדים ומצדיעים לכם מאות אלפי חיילי צבא ההגנה לישראל בשירות הסדיר והמילואים. מצדיעים לכם לוחמי החי"ר מבין סלעי הטרשים של הגולן, מסמטאות עזה, מהקסבה של שכם ומרחובותיה הצרים של חברון. מצדיעים לכם טייסי חיל האוויר בגובה של ארבעים אלף רגל ואנשי הצוללות בעומק הים, מצטרפים אליי חיילי המילואים, לב ליבו של צה"ל, ומאחורינו אומה שלמה שעל חיי אזרחיה לחמתם, הקרבתם וניצחתם. מדינת ישראל כולה מוקירה לכם היום בנים יקרים, כבוד ותודה.
מכובדיי,
משימות ההגנה על הבית נמשכות כל העת, יום יום, שעה שעה. מפקדי צה"ל וחייליו עושים לילות כימים לאורך גבולותיה ובשטחיה של הארץ להגנתה. היום ולנצח, עומדים צה"ל, לוחמיו, חייליו ומפקדיו, על משמרה של הארץ, איתנים ונכונים לכל אתגר. בהפטרת השבוע נאמר: "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו" (ישעיהו פרק ס"ב, פסוק ו'). אז וכך גם היום – נגן על מדינת ישראל, על אזרחיה ועל תושביה, עד שיבוא השקט על אזורנו. מי ייתן ובמהרה תתקיים בנו אותה תפילה מפרשת השבוע, שנקראה אתמול בבתי הכנסת, בפרשת "כי תבוא" (ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק ט"ו) תפילה של עובד האדמה הזאת המעלה ביכוריו לירושלים. ואני לא באתי אלא להצטרף לתפילה זו: "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".
גאה בכם, ומאחל לכולנו, שנה של עשייה, פיתוח והתקדמות, שנה של ביטחון ושלום.
שנה טובה.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
