19-08-2007, 22:41
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.12.01
הודעות: 5,953
|
|
|
משהו לחשוב עליו
כשהיינו ילדים אוי ואבוי היה לנו אם רק חשבנו לא להתגייס, אני אהיה כמו אבא מפקד.
ואז יום הגיוס מגיע, פחד, מהלא נודע, הופכים מילדים לגברים, לאנשים חזקים, בעלי מוטיבציה, בעלי כח בלתי נודע שקיים אצלנו, מתחילים להרגיש את החרא אבל חרא שהוא עדיין רך, כיף לנו לסבול כיף לנו לקבל זובור כיף לנו להיענש ולהישאר בבסיס עם החבר'ה, כיף לנו להזיע וללבוש את המדים ולהתגאות שאנחנו חיילים - ככה לפחות היה פעם כשהיינו חיילים,
היינו גאים ללכת עם המדים, לנסוע באוטובוס וכל המבטים יהה הנה חייל/חיילת, היינו גאים ללכת לקנות גלידה או ללכת לסרט עם המדים, ממש גאווה למשפחה וגאווה ללבנו.
היום, המילה משתמט נכנסה לפרוטוקול היום מעודדים החברים לא לעשות צבא, אפילו אביב גפן לא עשה צבא, אפילו בר רפאלי לא עשתה צבא, זה בזבוז זמן לעשות צבא, והם לא נענשים על כך ואפילו מקבלים מהמדינה עזרה, בפרסום, בהצלחה, וממשיכים לתת לאנשים כאלה במה.
היום כאחת שעשתה צבא מסתכלת בתעודת שחרור שלה וכתוב חיילת מצטיינת מחייכת וגאה, רואה את המדליה על המדף, גאה כי יודעת שתרמה משהו בחייה, לא מתחרטת לרגע, עצוב לי לדעת שהכל בעצם לדעתי המדינה אשמה.
כי מה היא נתנה לי בעצם חוץ מאכזבה אחת גדולה.
היום הצבא זה לא מה שהיה פעם, המדינה זה לא מה שהיה פעם והאנשים הם לא מה שהיו פעם.
הכל השתבש. איפה??? הלוואי והייתי יודעת
סתם.. חומר למחשבה
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
