בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי juda שמתחילה ב "לפי מה בחרתם את מקום מגוריכם? ולאן (אם בכלל) הייתם עוברים?"
השיקול היחיד היה מהו המקום הטוב ביותר שבו יגדלו ילדי.
כזוג צעיר גרנו בישוב מסויים שבחרנו בו משיקולי תקציב ואיכות חיים.
במהלך השנים הישוב קיבל תפנית חברתית לא טובה, וכשבכורי התקרב לקראת עליה לכיתה א',
היה ברור לנו שלא ניתן לילדים להמשיך לגדול במקום ההוא,
ועברנו לישוב אחר, נכנסנו למשכנתא ענקית ועברנו לבית חלומותינו בישוב איכותי הרבה יותר עם מערכת חינוך מדהימה.
ואני לא מצטער אפילו לא לרגע אחד.
אני לא הייתי עובר מכאן, אפילו אם היה נופל עלי הפרס הראשון בלוטו (ואל דאגה, עם המזל שלי, בחיים לא יצא לי לבחון את האמירה הזו.. ).
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי juda שמתחילה ב "לפי מה בחרתם את מקום מגוריכם? ולאן (אם בכלל) הייתם עוברים?"
מאוד נוח לי עם ה"נייטיביות הזאת". מפחיד אותי לגור במין מקום אינסטנט כזה שבו אנשים בוחרים את שכניהם (או יותר נכון עושים סינונים שונים ומשונים). ברור לי שהעצבים שאני חוטף כהעירייה פה לא עושה משהו/עושה משהו רע, הם כלום לעומת מה שאני אחטוף כסביבי המוני פלצנים. אם היה לי מספיק כסף פשוט הייתי עובר למקום "טוב" יותר שבו אוכל להרגיש פחות או יותר אותו הדבר. יש עוד 2-3 יישובים מסביב שעונים על הסטנדרט הזה. הילדים שלי עוד לא הגיוע לביה"ס: עד היום, טפו טפו טפו, המקומות בהם "חונכו" היו ברכה משמיים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי juda שמתחילה ב "לפי מה בחרתם את מקום מגוריכם? ולאן (אם בכלל) הייתם עוברים?"
כשנישאתי הייתי קצין בקבע בצה"ל .זוגתי התנתה את הנישואין (והישארותי בצבא) בכך שהיא תמשיך לגור סמוך להוריה ולא תיאלץ לנדוד כמו כל נשות הקבע בכל שנתיים מדירה לדירה .
אני הסכמתי לתנאי זה כי הוא היה הגיוני וחכם. אין שום סיבה אחת הנראית לעין הגיונית לטלטל משפחה בכל שנתיים מישוב לישוב.
אני המשכתי לשרת ,בארץ ואח"כ גם בגיחות לחו"ל - והיא נשארה בביתנו וקיבלה סיוע רב מאד ממשפחתה בגידול הילדים . אמנם זה מנע ממני לעתים להיות בכל יום בבית -אבל זה היה בסדר גמור לילדים -וטובתם קודמת לכל שיקול משפחתי אחר.
מאז ועד היום כ35 שנים אנחנו גרים באותו ישוב -ואני שבע רצון מאד.