למען הדור הצעיר שלא ידע את יוסף (6 שעות שינה בלילה, שעת ת"ש??!!..)
יהיה מעניין ומשעשע (עם הזמן הזכרונות הופכים חיוביים!) לשמוע על קאדרים מזמנים אחרים, יחידות שונות.

המעניינים שאני זוכר:

קאדר 15 דקות זוז! לצייר את סמל היחידה מאבנים על מרגלות קבר השייח' בסנור.

קאדר צוותי עם עוקב מים.

שבוע חינוך בכרמיאל (קדריאל) : טירונות. התהלכה שמועה בין החיילים, אסור לקדר! המורות חיילות יצילנו!!
המבט של המכ"ים אמר, בחיוך סתום, עין צוחקת עין מ****ת : חכו, חכו!
אני הייתי ב"בתים" אבל לקראת סופ"ש התברר שהצוות של הפלס"ר קידר בתוך חדר! כל רביעיה עמדה עד הבוקר, עם 4מיטות ברזל מתקפלות כמו אלונקה (לא המיטות הקלות ששכחתי את שמן, הכבדות..)

קידרו אותי:

א. בחזרה מביקור בגדוד 77 על א' במהלך הטירונות, בדרך חזרה לביסל"ש עצרנו בקניון ב"ש ומאחר שדיברנו באוטובוס למרות שהמפקדים אמרו שאסור אחד המט"קים קידר אותנו בחניון התת קרקעי של הקניון לעיניהם המשתאות של אזרחים שחזרו אל רכבם...

ב. לקראת סוף המקצועות האס"ק התחיל. הכנו ציור לחולצת סוף טירונות+מקצועות. מאחר שהסמ"ח כל הזמן איים שהוא זוכר את כל הפאקים שלנו אבל לא עשו לנו כלום ציירנו את הסמ"ח על טנק צועק שהוא זוכר הכל. הסמ"ח ראה איכשהו את החולצה ומצאנו את עצמנו ביום שיש לפני נוהל שבת ברחבה הגדולה ליד הרפא"ל של חטיבה 7. הסמ"ח הוציא פנקס והתחיל להקריא לנו את כל הפאקים שלנו בפירוט: תאריך, שעה, מקום, מי עשה את הפאק וכו... היינו בשוק! אחרי כל פאק שהוא הקריא היינו צריכים להקיף בריצה את הרפא"ל בזמנים כשמי שמגיע יורד למצב 2 עד שכולם מגיעים...

ג. תותחן שוקיסט במיוחד שלא פגע בכלום, אבל בכלום! נשלח ע"י הסמ"ח אחר כבוד בריצה למטרות 2 ק"מ עם ח"ש חץ 6 על מנת שפעם אחת הוא יפגע...

קידרתי בתור סמל:

א. החיילים שלי, כשהיו בטירונות עשו רצף של טעויות ותקלות שנובעות משוק (יעני הם היו שוקיסטים)
אמרתי להם ביום חמישי שיעלו על א' ויהיו מוכנים למסדר יציאה. העברתי להם מסדר יציאה ככתבו וכלשונו ואז שאלתי אותם אם הם יודעים למה המסדר יציאה הזה. הם ענו בהתרגשות שזה מסדר ליציאה הביתב לחמשוש. אז צרחתי עליהם ואמרתי שזה מסדא יציאה מהשוק ושיעלו על ב' תוך 7, לא, תוך 6 דקות ויתחילו בזחילות...

ב. בשטח בשבוע מטווחים החיילים לא תיקתקו את הענינים הלוגיסטים (הקמת ציליה, פריקת אביר...) אז התעצבנתי והלכתי איתם ועם עוד מ"כ למטווח. אני עמדתי על קו יורים והמ"כ על קו ה100 מ' וכך הרצנו אותם מאחד לשני תוך הטפה מתמדת על זמנים, תקתוק, ומה שביניהם...

ג. לא הייתי מרוצה מהמסע סמל של החיילים שלי אז עצרתי אותם לפני הכניסה לבסיס בחושך, אמרתי להם שהם בזיוניים ושאני מתבייש להכנס איתם לבסיס ושיש להם מסע סמל שנה ושבוע אח"כ הם כבר היו להוטים לרצות את הסמל שלהם...

*אבל הם יצאו אחלה חיילים. קשוחים וממשומעים. מת עליהם.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

בפנמ"ץ לפני כיתה ט' יש חודש לימודים ומעט אימונים על חשבון החופש הגדול. הרעיון הוא שמי שלא מתאים יעוף (חודש גיבוש OH YEH!) ושנלמד את כל ההיסטוריה והגאוגרפיה של השנה ככה שבשעות של המקצועות הללו נהיה פנויים ללימודים.
החודש עומד להיגמר וכולם באס"ק מטורף. הדיסטאנס ממש נעלם. זה דווקא די נחמד, המ"כים והמ"פ מסתחבקים איתנו.
בארוחת צהרים ניגש אלי (חנת"ר) אחד המ"כים ומודיע שבערב יהיה קומזיץ לסוף הגיבוש. הוא מקריא לי רשימה מה צריך להכין עד 19:00:
לקחת שק תפוחי אדמה מהמטבח.
להכין שני ג'ריקאנים עם מיץ ועוד אחד עם מים.
ג'ריקן פח עם סולר להדלקת המדורה.
קרשים, ענפים ועצים.
ניירות עיתון.
לחם, ממרח שוקולד, ריבה וכו'.
ללכת לאפסנאות ולחתום על שישה אתי חפירה ושתי חבילות של שקי חול לכיבוי המדורה בסוף.

אנחנו מגדילים ראש ומכל דבר מכינים יותר ממה שביקשנו. קצת עושים עיניים לטבחיות ומקבלים שלושה שקי תפ"א. לוקחים עוד ג'ריקן. אוספים כסף וקונים כמה ארגזי קולה וכו'. בשעה היעודה אנחנו עומדים בשלשות כשכל הציוד מונח לרגלינו, נותנים הקשב למ"כים.
הם מסתכלים עלינו ומחייכים את החיוך שאנחנו מבינים שכבר נסבול בעקבותיו.
הם שולחים אותנו להביא ארבע אלונקות ואפודים ולהעמיס עליהן את כל הציוד. וכך אנחנו יוצאים לדרך למסע (כ10 ק"מ) עד לקומזיץ. צריך לזכור שמדובר בחבורה של שלושים ומשהו ילדים בני פחות מ14!

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

טירונות.
סיום מסדר לילה.
"יש לכם שתי דק' להיות במיטות".

חצי שעה אח"כ, רגע לפני המעבר האחרון מערות לשינה, אני שומע לחישה רכה ליד האוזן:
"יש לך דקה להיות בחוץ עם אפוד וכסדה".

מגיע בריצה, נעליים בקושי שרוכות, מחזיק את המכנסיים ביד אחת ואת הנשק בשניה. בחוץ מחכים שני המ"כים.

"שתי דק', העמסת עליך:
ג'ריקן עשר
קשר
מאג
ונגב"

"אתה יודע מה, תוסיף עוד ג'ריקן עשרים".
"ומה עם הג'ריקן 20 השני? נשאיר אותו לבד?" "תעמיס גם אותו".

מזדחל עם כל הציוד מאחורי המכ"ים, בזמן שהם מוליכים אותי מאחורי המגורים, לנקודה החשוכה ביותר בבסיס.

"עשרים שניות היית שם"
"עשר שניות היית פה"
"חמש עשרה הקפת את העץ"

וככה לפחות חצי שעה.

מפעם לפעם מקבל איזו הטפה על כך שאין לי פריבליגיות מיוחדות.

לבסוף, כולי ספוג זיעה ומתנדנד, מקבל פקודה אחרונה. "דקה החזרת את כל הציוד ונכנסת למיטה".

רץ כאילו ראיתי שד, תוך כדי תנועה מסדר את הציוד ומבין שחסר לי הג'ריקן עשר.
מתרוצץ כמו משוגע והג'רקין איננו.

"עזוב את הג'ריקן ורוץ למיטה" מסנן אחד המ"כים.

רץ למיטה, מוריד נעליים ונשכב. רק אז אני מבין שהג'ריקן עדיין על הגב ופשוט לא הרגשתי אותו לאחר פריקת כל הציוד הנוסף.

רץ שוב החוצה, מוריד את הג'ריקן לקול צחוקם של המ"כים ועף למיטה.

אחרי ארוחת הבוקר אני מחליט לאזור אומץ ולשאול את אחד המ"כים על מה הריצו אותי אתמול.
"מה זאת אומרת?" הוא שואל "לא אתה רצת אתמול אלא א'".
"לא" אני מתעקש "אני רצתי עם כל הציוד ושכחתי את הג'ריקן על הגב".

"מה באמת?" הוא שואל, מסתובב והולך.

רק בסוף הטירונות הם סיפרו לי שהם התבלבלו במיטות, העירו אותי במקום את א', ובגלל שהכובעים שלהם כיסו את עיניהם, וכי אני הייתי בשקט - הם לא שמו לב שהם מקדרים את האדם הלא נכון.

אמצע צמ"פ מחזור מאי 89 גדוד 74 188
שלשות במשטח הטנקים ואז.....

" יש לכם 2 דקות להקיף את הפרה ממול...."

תחשבו על הפרה שרואה פתאום פלוגת צמפניקים רצה לעברה.
היא פתחה בריצה ואנחנו אחריה
מיותר לציין שאנחנו לא עמדנו המשימה

אצלנו בטירונות עמדה מחוץ לש"ג של המאהל צפרדע של זבל שאחת לזמן מה הייתה מגיעה משאית להחליף אותה.
הקאדר החביב על הסגל היה להקיף את הצפרדע בזמנים לא הגיוניים.
יום אחד כשהגיע נהג המשאית להחליף את הצפרדע, ניגש אליו אחד הטירונים ואמר לו שהרס"פ ביקש שיקרב אותה קצת למאהל.
הנהג הסכים ולקח לסגל כמה ימים טובים לקלוט למה אנחנו קצת פחות מתנשפים...

מלבד זה זכור לי לרעה קאדר אחד סיוטי שכמה חיילים יצאו ממנו עם שברים ונקעים וכמעט כולם עם מכות יבשות אחרי שבהקפצת ארגמן באמצע הלילה היו יותר "פצועים" שלא חבשו מסיכה כמו שצריך או בזמן משהיו אלונקות, והמ"מ היצירתי החליט שכל פצוע יינשא בריצה על ידי שישה חיילים על גבי שולחן מתקפל מאוהל החדר אוכל, וכל זה לפיסטין הכי תלול והכי מלא בולדרים ביקום. חיילים נפלו על ימין ועל שמאל מהשולחנות האלו וחיילים שנפלו תוך כדי סחיבה חטפו את השולחן עליהם.
את הקאדר הזה בטח גם המ"מ זוכר טוב, כי לא הרבה אחריו הוא הודח. כנראה קצת קשה להסביר למה אחוז לא קטן מהחיילים שלך צריכים פינוי רפואי, חודשיים גימלים והופכים לג'ובניקים בן ליל.

בצמ"פ היה לנו את החייל הכי חצוף שאני מכיר בשם רמי, הוא החליט שהוא מוכן לעשות את הכל כדי לצאת משריון וכמובן שגם הסגל קלט את זה ולא היה מוכן לוותר לו.
יום אחד אחד אני לא זוכר בגלל מה, הוא עלה על העצבים לאחד המ"טקים אז הוא נתן לו חץ 6 ועשה איתו סדרות על יבש כאשר רמי המסכן היה צריך לרוץ עם הפגז בכל המשטח ולענות לפי התו"ל לפקודות שהמ"טק נתן.
מט"ק: "חץ6, 300 מטר בקצה המשטח,"
רמי: "על"
מט"ק: "אש", רמי רץ למטרה.
מט"ק: "מטרה, לימנית אש"
רמי: "על"
מטק: "אש",רמי רץ לפינה הימנית של המשטח.
וכך זה נמשך כל הלילה.

עריכה - תסלחו לי אם אני לא זוכר במדוייק איך הפקודות הולכות. למרות שאני בשריון במילואים מאז חומת מגן לא ראיתי טנקים וגם אז לא ממש הרצנו סדרות.

"מצב שווארמה" - המקודרים נתלים על המתח וצריכים להסתובב כל הזמן כמו שווארמה. מי שיורד בלי אישור...

"מצב ג'וק" - שוכבים על הגב (כמו גו'ק) רגליים מתוחות, אבל באוויר. אפשר להדר ולשים את הנשק על קצות הרגליים, לתוספת משקל. לידיים אסור לתמוך. גם הן באוויר. אחרי כמה זמן, הבטן כואבת שחבל"ז.

קודרתי וקידרתי.

טירונות צנחנים נוב' 83, סגל מהסיירת.
לאחר שאחד החיילים ביצע עבירת בטיחות, קיבלנו משימה להכין הצגה בשלוש מערכות, 3 מסכים, עם מקהלה בסדר גודל של כתה לפחות שתכלול באס, אלט וטנור, על הנושא "יש לנצור בעת מעצור".

I think, therefore I am. I think

טירונות, ספטמבר 1995. המקום: נחושה.
סמל ושני מ"כים, כל אחד עומד בראש פיסטין אחר, ואז מתחיל הקאדר להכרת משולש ברמודה. פק"לים מלאים, וכל פעם יורדים מפיסטין ועולים לפיסטין אחר בזמנים כמעט בלתי אפשריים. 40 דקות קאדר, כשרק בשלושה ניסיונותהאחרונים עמדנו בזמנים. כנראה שהבנו שזה לא יגמר אם לא נשפר.. אז שיפרנו.

טירונות: אוקטובר 1995. המקום: בהל"צ.
אחרי שבועיים של הובלות (כשהעברנו את הבט"ר ואום דרג' לבהל"צ), עושים מסע פילים של 5 ק"מ למטווחים הרחוקים בתוך פודרה בגובה חצי מטר. אחרי שמסיימים את המסע הזה צבועים בלבן מדברי, הסמל מעמיד אותנו במעגל, מוריד אותנו למצב שתיים, וככה משאיר אותנו. אחרי 5 דקות מבצעים שכיבת שמיכה אחת, אחרי 10 דקות שתי שכיבות שמיכה, אחרי רבע שעה 3 וכן הלאה..
הראשון מבינינו קרס אחרי כמעט חצי שעה. אני הצלחתי להחזיק מעמד 50 דקות, וכשירדתי לשכיבת שמיכה פשוט לא יכולתי להרים את עצמי. כשהכל נגמר, הסמל חישב את כמות הדקות שהאחרון הצליח להחזיק (80 ומשהו אם אני זוכר נכון) וכל מי שקרס לפניו, ביצע שכיבות שמיכה כמניין הדקות של ההפרש.

אימון מתקדם: דצמבר 1995. המקום: רמה"ג.
המ"מ שלי קיבל עצבים על ניצנוץ שלנו, ושלח אותנו להקיף די-9 נוסע. נשמע קל, אבל הביצוע הפך למפרך כשהדי-9 נוסע על אדמה בוצית ומחלקה שלמה מדדה אחריו ושוקעת בתוך אותה אדמה. הצלחנו להקיף אותו ולחזור תוך בערך 40 דקות, וגם זה בגלל שהוא עצר.

"רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות "

(ויין וו. דייר, "אזורי המשגה שלך")


"If everyone is thinking alike, then sombody isn't thinking"
GEORGE S. PATTON

בנחושה נתקלנו לראשונה בקאדרים של "...שעה וחצי הקפתם ת'פיסטין!".
"עמדתם בזמנים?"
"לא המפקד"
"שעה וחצי - זוז!"

וככה זה נמשך במשך חודש וחצי לסירוגין. קאדרים שבהם היינו מקריאים זמנים דרך המ.ק. ודואגים מיוזמתנו להוציא ג'ריקנים 10 איתנו.

בטירונות הבסיסית, עבדכם הנאמן המתחרה בהצלחה על התואר "החייל הכי שוקיסט בצה"ל" מצליח סוף סוף לירות מקבץ ראוי לשמו במטווח. אלא מה? למטרה של חייל אחר וחסר מזל במיוחד. זו כבר הייתה הפעם השניה באותו מטווח שטירון אחר ירה למטרה שלו...
סמל המחלקה מורה לי ולטירון השני שירה למטרה הלא נכונה להעמיס אפוד+פק"ל ג'ריקן ולשים מסיכת אב"כ. אח"כ הוא נותן לכל אחד מאיתנו גיר ענק ליד ואת ההוראה הבאה: "רוצו מכאן עד למטרה הראשונה וסמנו אותה במספר 1, תחזרו הנה , רוצו למטרה הבאה וסמנו אותה במספר 2 עד שתסיימו את כולם. אה, כן, ותוך כדי תצעקו כל הזמן "יש לירות למטרה שלי!". הכל כמובן תחת זמן מוקצב. בכושר גופני גבוה במיוחד, מוטיבציה בריאה ובעיקר המון פאניקה אני מסתער על המשימה. רץ, מסמן, חוזר, מהר מאוד הופך עיוור למחצה כשמסיכת האב"ך מתמלאת אדים, נופל, קם ממשיך וכו'. בשלב מסוים אני קולט ש: 1. סימנתי 90% מהמטרות והטירון השני הספיק רק את הנותרות
2. שהסמל מאוד כועס על חברי המסכן
3. ששאר המחלקה מעולפת מרוב צחוק.
מעולם לא יריתי שוב למטרה לפני שוידאתי שמדובר במטרה שלי.
קאדר מפורסם ביחידתי היה קאדר שבירת הדיסטנס של אחת מפלוגות המסלול. המ"פ הורה להם לרוץ באלונקות בים (חוף ת"א בלילה). הם נכנסו מעט עמוק ונסחפו פנימה. החיילים על האלונקות כמעט ותבעו, חייל ומפקד בעלי כושר שחייה גבוה הצילו אותם וחיילים נוספים שהחלו אף הם לטבוע. אחר כך הילת"ם עבד שעות ארוכות לאתר 2 נשקים ששקעו בים, וכל העת שעבדו המ"פ חסר הבושה אסר על חייליו להחליף בגדים והם רעדו מקור על החוף. כנראה שחשב שמגיע להם עונש על טיפשותו שלו. לא למותר לציין שהוא בקושי ננזף ואחר כך היה מפקד קורס המפקדים ביחידתי...
.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי התגייס סמ"ר למען הדור הצעיר שלא ידע את יוסף (6 שעות שינה בלילה, שעת ת"ש??!!..)

כמדומני שמדובר בשעת ט"ש (טרום שינה).

! This is Sparta

חלק אומרים ט"ש חלק ת"ש חלק סעפ"ש

בתכלס בכולם אתה מתקלח והולך לישון.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

צמ"פ מחזור מאי 1989 74 188 רמה"ג.
עקב חוסר אינטלגנציה לא חזקו פלטות באחד הכלים והוא אבד פלטת צ'ופר.
עונש:
ממשטח פלוגה ח' לש"ג 74 כל צוות מעבחר את הפלטות של הכלי שלו בזמנים, עושה מערום ואז חזרה.
למי שיודע מה זה פלטת ייאוש בשוט ד' יבין את גודל המעמסה.

טירונות שריון מאי 1989 צוקי עובדה.
הלכנו לישון לאחר יום מפרך של עשיית כלום בזמנים מטורפים אבל לא התקלחנו עלמנת לחסוך שעות שינה.
הסגל מקפיץ את הפלוגה כולה למסדר פתע בשעה 2:00 בלילה.
ואז כל הפלוגה צריכה להתקלח תוך 7 דקות . ממדים למדים עם מקלחת באמצע.
לא עמדנו בזמנים וחזרנו על המקלחת כ 4 פעמים.
מעולם לא הייתי נקי יותר

בטירונות היה לנו רס"פ ותיק, ערס כבד.
בשבוע האחרון של הטירונות כשהאס"ק בשיאו הוא מגיע לפלוגה ומוריד את כולם למצב 2. אנחנו לא מבינים מה עשינו אבל שותקים. ואז הוא שואל אותנו:"פלוגה ג', אתם יודעים למה אתם במצב 2?" אנחנו עונים במקהלה:"לא הרס"פ" ואז הוא משחרר הגיג ערסוואתי עמוק: "ערכתי הרבה ניסויים והגעתי למסקנה שחיילים במצב 2 קולטים טוב יותר מה שאומרים להם". ואז הוא פצח במונולוג של רבע שעה על איזה חיילים טובים היינו וכמה הוא נהנה לפקד עלינו במשימות לוגיסטיות ושיהיה לנו בהצלחה בהמשך... ובמשך כל הזמן הזה הינו במצב 2...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

מחלקת הביינישים פורקת כל עול ועושים, בסה"כ, מה שבז*ן שלהם (אפילו הבינישים אצלנו היו בלאי...).

אי לכך, התכנסו מפקדי מחלקה 3 וחשבו מה לעשות עם הסוררים.
ההחלטה: קאדר נטול קאדר (גדוד בכל זאת).
אי לכך, שבועיים לאחר שעלו לגדוד מצאה עצמה מחלקה 3 עוטה חרמוניות על גופה (במרס, אמנם), ויוצאת למד"ס 8 ק"מ....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

צמ"פ, יוני 98', רמה"ג:
מצאנו את עצמנו בסובה מתחת לסינדיאנה ממתינים למובילים, כשלפתע הסגל מבין שאנחנו לא בתנועה כבר חצי שעה (!), ומחליטים לעשות מעשה - תרגול על יבש של עלייה לעמדות ופקודות אש. בזחילה, אלא מה?

בילינו ככה כשעה, כשמדי פעם המט"קים מתחלפים ביניהם בתפקיד "מפקד הפלוגה", והקשר שמסופח לפלוגה מנסה לתפוס עלינו תחת ולעזור לחנך אותנו (אחרי הכל הוא היה בן אותו מחזור של המפקדים וחשב שכוחו שווה). הוא סתם את הפה סוף סוף רק כשהם איימו לצרף אותו לתרגיל בתור נגמ"ש חוליה...

מסקנות:
1. באמת קיים דבר כזה "יותר מדי זמן פנוי"
2. כנראה שהתרגול הנוסף עזר, כי אחריו כולם שלטו היטב בפקודות
3. הפקודה "נהג אחורה מהר" כאשר אתה במצב זחילה עלולה להביא לתוצאות משעשעות משהו (לא כל כך משעשעות אם אתה זה שעשו עליו רברס).
4. מזל שלפנינו היתה גדר, אחרת עוד היינו עלולים למצוא את עצמנו גולשים להסתערות על ציר הנפט.

Tempus Fugit

חבר שלי בצנחנים סיפר לי שהסמל שלהם כתב על סלעים את ערכי צה"ל וכל פעם שלמישהו היה פאק בערכים הסלע עם הערך היה צמוד אליו

טירונות חורף-סתיו 1990. גוש עציון.

כל הפלוגה בחדרים (3 חדרים - אחד לכל מחלקה) במסדר "שימון-שמירה" (לפני השינה).
המסדר הסתיים ואנחנו בדרך לישון/טלפון/ת"ש.
רק מחלקה 2 עוד בחדר במסדר. פ-ת-א-ו-ם רץ החוצה אחד ("גורא") עם ציוד מלא ומתחיל להקיף...


בבירור שאח"כ הסבירו לנו שהסמל העמיד את כולם ב-2 שורות מול המיטות ורצה לעבור בין כולם לוודא שכולם התקלחו. רק מה - בעיה! כשהוא הגיע לגורא, משהו חסם לו את המעבר. לגורא היתה זיקפה נוראית באותו רגע וזה חסם את המעבר למפקד הסמל. אז המפקד הסמל שלח את גורא החוצה להקיף כל מיני אובייקטים כדי לפתוח את המעבר...

שבוע כיתה

כל הכיתה סיימה את התרגיל הרטוב, כיתה אחרת מחליפה אותנו
אנחנו בינתיים ממלאים תחמושת
פתאום המפקד מגיע, מתחיל לשאוג, דקה על ציוד אלונקה באוויר עם י' עליה (י' לא בחור קטן)..
מתחיל ללכת מכיוון השטח אש חזרה לאיזור הבא"ח.. מרחק לא קטן בכלל (כ8 קילומטר)
כל פעם שלא עמדנו בקצב שלו, הסתובב חזרה עד שכולם היו לידו בלי פערים ואז התסובב חזרה, נפתח פער, מסתובב שוב על עקבותיו
באיזה שהוא שלב אמר להוריד אלונקה, שי (עמיתכם הלא כלכך קטן) וש' על האלונקה, אנחנו "אבל המפקד יש רק אלונקה אחת".."בדיוק... שניכם עליה!" אז ככה כשאנחנו שנינו על האלונקה, הוא ממשיך עפם ההליכה שלו הלוך חזור שאנחנו לא יודעים עד לאיפה ולמה.. ככה סביבות השעתיים הוא מתהלך איתנו.. (חשוב לציין שזה בחור עם קריזות מקטמון..) ואז פתאום הוא אומר להוריד, ומתחיל לשאוג "נשבררר לי הזיןןןןןןןן, אבל באמת שנשבר לי הזיןןןןןן (אנחנו כבר בטוחים מוויתור עצמי וכו' לא יודעים למה ומה..) נשבר לי הזיןןןןןןןןןןןן מהמילה המפקדדדד"
חחח
בסך הכל רצה לשבור איתנו אבל הוא כמעט שבר אותנו

נגמר..