הייתי בסוף השבוע בפריז. תקנאו. נהניתי עד אין קץ. אוכל נהדר, תערוכות משגעות, עיר מדהימה.
אבל אני רוצה להתמקד ב"גילוי" אחד שהיה לי - שאולי חלק מכם כבר ידע עליו קודם. אני מדבר על הכנסייה המדהימה הקרויה סינט שאפל, באיל-דה-לה-סיטה, במרכז העיר. חכו - עוד נגיע למהות הגילוי. הכנסיה הזו היא אחת מיצירות הפאר של האדריכלות הגותית, והיא נבנתה ע"י המלך לואי התשיעי, הידוע בכינויו לואי הקדוש, או סנט לואיס, בין השנים 1242 ל- 1248. לגמרי מדהימה ביופיה, ויש בה בעצם 2 קומות של כנסיה: בקומה התחתונה התפללו עמך, והיא יפה למדי, ובקומה העליונה התפלל המלך ופמלייתו, והיא מהממת. ויטראז'ים ענקיים, גבוהים ומרוממי נפש.

לואי היה מלך-דוס. אדוק לחלוטין. הקדיש הרבה מאד מהונו וממרצו להאדיר את הכנסיה, הוא רדף את היהודים, הביא את האינקויזיציה לצרפת ואף יצא פעמיים למסע צלב במטרה לחזור ולבסס את ממלכת הצלבנים בארץ ישראל - גם לזה עוד אגיע. אבל חוץ מהיותו אדוק ושונא יהודים, הוא היה כנראה מאד נאור - הוא קידם בזינוק פראי את האדריכלות הגותית, תמך מאד בהתבססותה של אוניברסיטת הסורבון בפריז, ולמעשה הביא את צרפת לדרגת מנהיגות מוחלטת באירופה, בעיקר בשל אישיותו, נדבנותו ואדיקותו. באירופה של ימי הביניים וסיפורי אבירים - לואי נחשב היה למלך האידיאלי, והפך כמובן למיתוס. זמן לא רב לאחר מותו מדיזנטריה הוא הוכרז גם כקדוש - המלך הצרפתי היחיד שהגיע למעמד זה.

בימי שלטונו של לואי, ממלכת הצלבנים היתה קטנטונת. זה כבר היה לאחר שצלאח א דין הביס את הצלבנים בקרני חיטין, ולאחר מפלתם בקרב הירביה. הצלבנים נאחזו ברצועת חוף קטנה, בעיקר עכו, קיסריה ויפו. לואי האדוק והטוב לא יכול היה לסבול את המצב, והחליט לצאת בראש חילותיו למסע צלב, השביעי במספר. הפעם החליט שהוא לא יצא לא"י, אלא ישירות לקהיר, שמשם -כך חשב - תיפתח הרעה. ככל הנראה ההחלטה הזו היתה קשורה לאיזה הסכם שעשה עם המונגולים, שעל פיו הוא יתקוף את קהיר, הם יתקפו את דמשק, ולאחר שביחד יכריעו את מוקדי הכוח של הממלכה הערבית - יחלקו ביניהם את השלל.

ובכן - הם נחתו בדלתה של הנילוס, ומייד הצליחו לכבוש עיר מבוצרת בשם דאמייטה. אלא שבמקום להמשיך מיד לקהיר, הם התעכבו, ואפשרו לצבא המצרי המוכה להיערך נגדם. אלא שמזלם של לואי והצלבנים שוב שיחק להם, והשליט האיובי של מצרים - א-סאליח איוב - שמיהר גם הוא להגיע לאזור, נפטר ממחלה בדיוק אז, כשהצלבנים מתכוננים להמשך מסעם.

וכאן אני עושה תפנית, ועובר לחצרו של סאליח איוב. אשתו/פילגשו היתה שפחה שנקנתה אי שם, כנראה בטרקמניסטן, וככל הנראה היתה גם יפה וגם אופה ואפילו חכמה. קראו לה "שרשרת פנינים" - שאג'אר אל דור. מחרוזת הפנינים (להלן: פנינה) הבינה שאסור לה לתת לשמועה על מות בעלה/אדונה להתפשט, והיא הכריזה שהוא חולה - ושלטה במקומו. בינתיים השמועה הגיעה בכל זאת לצלבנים, והם מיד יצאו לעיר שבה ישבו פנינה ובעלה המת - פריסקור. אלא שפנינה ידעה לגייס לצידה את טובי האסטרטגים הממלוקים, והם הצליחו להכניע את הצבא הצלבני הגדול. המלך לואי נפל בשבי, ואיתו 12 אלף מחייליו.

בינתיים הגיע לפריסקור גם בנו של השליט האיובי המת, ודרש את הכתר. הוא גם קיבל אותו, אבל אמא שלו והממלוקים לא רוו נחת ממנו, וזמן קצר לאחר התבססותו בשלטון, הם רצחו אותו. פנינה הוכרזה כשליטת מצרים, כשהיא נשענת על כוחם של הממלוקים. אלא שעד מהרה הסתבר שהעולם המוסלמי לא ממש אוהב נשים שליטות, ובשורה של הסכמים, בריתות ונישואים - מונה בעלה החדש של פנינה, הלא הוא עז אל דין אייבאק, הממלוקי, לשליט מצרים.

אלא שגם אייבאק הסתכסך עם פנינה ועם חבריו הממלוקים, ולאחר שבע שנות שלטון ונישואין, פנינה רצחה גם אותו. היא נתפשה, נכלאה במגדל האדום בקהיר, שם הוכתה למוות בידי פלגשיו של בנו, השליט החדש. אבל נחזור שוב לתקופת שלטונה הקצרה של פנינה, ב-1250. היא שחררה את לואי ואת חייליו תמורת הרבה מאד כופר, ושילחה אותם לעכו. לואי נחת בעכו, ייבא אליה הרבה מאד חיילים, ופנה לבצר את ממלכת הצלבנים הקטנטונת. הוא עבר לקיסריה, שם הקים מערכת ביצורים מפוארת, כאשר הוא עצמו, במו ידיו, נרתם למלאכה. אלה הן החומות המוכרות לנו כיום. ב-1254 הוא שב לצרפת, ב-1270 יצא למסע צלב שני, ומייד בתחילתו נפטר ממחלה. הממלכה הצלבנית הקטנה החזיקה מעמד עוד כמה שנים, עד שעכו - אותה הוא ביצר, חימש ואייש - נפלה בידי הממלוקים ב-1291. מסתבר, אגב - שהעובדה שהצבא הצרפתי אייש את עכו בשנים הללו היתה הבסיס להסכמי סייקס פיקו, מאוחר יותר.

נקפוץ עכשיו כמה מאות שנים, לאמצע המאה התשע-עשרה. המעצמות האירופיות מנסות, בכל יכולתן, להבטיח את מעמדן בארץ ישראל. את הצרפתים מייצג כאן הברון דה-פיילא, עוד אדוק אחד, ומעריץ מושבע של לואי הקדוש. הברון היה איש מעניין מאד, ובין יתר מעלליו (הרבים מאד. סיפורים עד אין קץ) - הוא בונה בית חולים בשם סן לואי, מול חומות העיר העתיקה. בביה"ח ע"ש לואי הקדוש, הברון בונה גם כנסייה קטנה, שהיא העתק כמעט מדויק של קומת העם בסנט שאפל. זוהי התגלית. הכנסיה היתה מוכרת לי, נהדרת, ומה שמוזר היה - שהיא כל כך צבעונית. כמעט ברזילאית בצבעוניות ובשמחה שלה. עד היום לא הבנתי מאיפה האדוק הזה, הצרפתי, בא פתאום עם צבעי הג'ונגל לכנסייה בירושלים. ובכן - לואי הקדוש עשה את זה קודם, בסנט שאפל.

אז הנה כמה תמונות. אתחיל בסנט שאפל, שנבנתה ע"י לואי הקדוש ב- 1242:




והנה הכנסיה של ביה"ח על שם לואי הקדוש, בירושלים, שנבנתה על ידי הברון דה פיילא בערך ב- 1900:




בשיעור הבא: השער החדש.