14-07-2007, 15:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 35,433
|
|
קצת על ילין שקנה את מוצא - וזהו יהושע לא דוד
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי לבני שמתחילה ב "קצת תמונות ואינפורמציה מאיזור ביה"כ העתיק ובית ילין שבסיבוב מוצא...."
אני רוצה קצת לתקן וקצת להרחיב על משפחת ילין ופעלה.
אבי המשפחה, דוד ילין-טביא נולד בשנת 1803 בלומזה פולין (זה נתון שתכף ימצא משמעותי..) ובהיותו בן 31 עלה לירושלים עם אשתו ובתו היחידה (בתקווה שזאת תהיה סגולה להולדת בן). הוא החליט לעברת את שמו יעלין, שפרושו צבי, אבל כיוון ש"צבי" לא נראה לו מוצלח (אולי בגלל שבתאי צבי?!) הוא השתמש בתרגום הארמי "טביא". הוא נהג לחתום על מסמכים כ"דוד טביא מלאמזא", והקהילה הירושלמית כינתה אותו "ר דוד לומזר". דוד ילין, היה איש עסקים ואיש ציבור בולט. היה ממיסדי ת"ת "עץ חיים" המפורסם, וממקימי כולל ורשה-פולין, שנפרד מהכולל הליטאי בגלל קיפוח. הוא היה מקים הפרטי הראשון שנקרא "הבנק הירושלמי", והקים חברת מהיות בשם "אגודה מסחרית". הוא התרועע עם הקונסול האנגלי ג'ימס פין (שראוי לאזכור וסיפור ארוכים בנפרד).
העליה לירושלים התגלתה אכן כסגולה, ותשע שנים אחריה נולד בנו יהושע. והוא זה שרכש את מוצא. (בעידודו של אביו ועזרתו)..
הכל מכירים את סיפור החיזור והנישואים של איתר בן אב"י עם הספרדיה לאה אבושדיד. פחות מוכר סיפורו של יהושע ילין. יהושע, בהיותו בן 14, נשא לאשה את שרה, בתו של שלמה יחזקאל יהודה, יהודי עשיר מבגדד (קרוב של משפחת ששון האגדית). בניגוד לסיפור בן אב"י, ברור מגיל החתן והכלה שהזיווג היה על דעת ההורים ולרצונם. יהושע זכה בנדוניה יפה, אשר הופקדה אצל הקונסול פין ברבית של של 2% לחודש. (לא רע...).
יהושע למד כמובן בעץ חיים, ואחר נישואיו ישב בבית חותנו במשך שנים אחדות בהן למד ערבית ושאר מנהגים של יהדות המזרח. בשנת 1860 - כשהגבר כבר הגיע לגיל 17 - הוא החליט לקנות בחלק מכספי הנדוניה שני דונם כרמי זיתים בכפר קולוניה על אם הדרך לירושלים, ועוד כמה חלקות קרובות. המטרה העיקרית לא הייתה התישבות, אלא הקמת מלון דרכים, ואחריו גם חווה חקלאית. כשותף ברכישה נכנס גיסו של יהושע (אחי אשתו) שאול יחזקאל יהודה.
הרכישה הייתה מסורבלת ומסובכת, ובביצועה סייע אביו דוד, וידידו הקונסול פין. הסיבה הייתה איסור רכישת מקרקעין ע"י נתינים זרים, ובעצת פין נעשתה קומבינה (המתוארת בפרוטרוט בספרו של יהושע ילין: "זכרונות לבן ירושלים") שבה "הלוו" ילין ויהודה למוכר מאה נפוליונים, והוא "משכן" להם את אדמתו לשימוש כל עוד לא פרע את חובו . כדי שלא יוכל לדרוש אותה מחדש, הוא חתם להם על שטר חוב בערך של 1000 נפוליונים, וכדי שהוא לא יחשוש שהם יעמידו את השטר לפרעון, נערך חוזה נוסף שאומר שהוא יפרע את החוב הזה רק כאשר יתחשק לו... כל העיסקה קיבלה אישורה ע"י הקונסול הבריטי פין, שגם העניק לילין נתינות בריטית.
השותפים החלו בקצת עיבוד חקלאי באמצעות פועלים, אבל מעולם לא התישבו במקום. החלה גם בניית מלון. אבל שייך אבו-גוש שהיה השליט על הדרך והאזור לא ראה זאת בעיין יפה, ולכן התנכל למלון ומנע פעילותו. לצרותיו של יהושע נוספה קריסתו ובריחתו של הקונסול הבריטי, יחד עם יתרת כספו של ילין שירדה לטמיון בהתישבות ארטאס (ליד בריכות שלמה). להזדמנות זאת חיכו השלטונות העותמנים בירושלים שניסו לקעקע את חוקיות ה"רכישה".
יהושע ילין, שירד מנכסיו נאלץ למכור ספרים כלי כסף ותכשיטים של אשתו כדי לשרוד. ב-1865 נסע ללונדון, הצליח להשיג מחדש נינות בריטית שנשללה ממנו אחרי הסתלקות פין, השיג סוכניות מסחריות לטקסטיל וחזר לירושלים שוב בעל בעמיו. ב-1869 כבר היה בשל ל"הרפתקה" החדשה - הקמת נחלת שבעה. להתישבות במוצא לא חזר יותר.
ב-1891 הוא מחר את רוב נחלותיו במוצא לזאב טיומקין, נציג ועד חובבי ציון, ובאותה שנה מכר לחברת "חבת הארץ" (אגודת בני ירושלים להתנחלות חקלאית) את היתרה. על אדמה זאת נוסדה המושבה מוצא.
ועוד השלמה על המשפחה. בנו של יהושע ילין הוא פרופסור דוד ילין, שעל שמו בין השאר נקראת המכללה המפורסמת בירושלים. דוד היה בן ראוי ונכד ראוי. הוא בפעילות ציבורית וספרותית בצד פעילות מדעית וחינוכית, היה ממיסדי ועד הלשון , ממיסדי "מדרש אבראבנאל" שהיה הבסיס להקמת בית הספרים הלאומי, ממיסדי שכונות זכרון משה וקרית משה ושמעון הצדיק. ב1903 ייסד את גן הילדים העברי הראשון בירושלים. היה נשיא ראשון של הסתדרות המורים. כאזרח עותמני היה זה הוא שעל שמו נרשמה אדמת אחוזת בית (יחד עם ד"ר אהרון מזיא), והוא שמש גם כנאמן ברכישת הרבה קרקעות נוספות. היה ממיסדי החברה לחקירת ארץ ישראל והיה נשיאה. החל משנת 1926 ועד מותו ב-1942 היה פרופסור לספרות העברית בימי הבינים באוניברסיטה העברית.
_____________________________________
|