לא מתגאה בזה כל כך.. אבל האם יצא לכם להיות מניאקים פעם בחייכם.

מטבעי אני בן אדם טוב.. ככה לפחות אומרים לי אבל פעם אחת בחיי עשיתי משהו . שלא יחזור לעולם

זה התחיל בבליינדייט (בהזדמנות אספר לכם על כל מיני).

התכתבתי עם בחור שתאר את עצמו כבחור נאה גבוה חתיך בלה בלה בלה ואמר שהוא מתנצל שאין לו תמונה..והוא מת להפגש איתי בקשתי תמונה ואמרתי לו שאני לא נוהגת להיפגש עם גברים ללא תמונה הוא הבטיח לי שלא אתאכזב ושאקח סיכון שאין מה להפסיד מקסימום כוס קפה

טוב הזמנתי ביביסיטר התלבשתי יצאתי מהבית. הגעתי לרכב .. הסתכלתי עליו לחצתי לו תיד

ואמרתי לו שלום אני הולכת לשחרר תביבסיטר. הוא היה זוועתיייייייייייייייייייייייי לא ראיתי את עצמי אפילו יושבת איתו ברכב

הוא היה בשוק. אני הייתי בשוק מעצמי הוא התחנן אמר בואי רק ננסה נדבר אמרתי לו אני לא מסוגלת לילה טוב וחזרתי הביתה.

זהו סיפורי הכלבתי שלא חזרתי על זה שוב לעולם.

זה כלבה, זה?
אפילו לא פודל...
תעשי עוד נסיון...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

בכדי שהמעורבת בנושא לא תתבע אותי...

בזמן השרות הצבאי הכרתי משהי, שהיתה אז שמיניסטית,
ואחרי זמן מה זה נגמר...

חבר שלי שנדלק עליה, קיבל ממני טיפ-
אותו חבר היה בלהקה צבאית. מה שחסם כל סיכוי אצל הנערה שהיתה חובבת קרביים,
עם סיפורי לבנון...

הוא קיבל ממני את תג היחידה, השאלתי לו זוג נעליים משופשפות כהוגן,
ונשק הוא הצליח להשיג איכשהו מאפסנאות הלהקה, תוך שהוא מקבל ממני הנחיה למלא אותו באבק...
הוא קיבל ממני גם ארסנל סיפורים..

כל השאר שייך לאגדות...

וזה רק קצה הסיפור...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

זה עזרה לחבר בעת צרה .. הרבה עושים את זה

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אין לך על מה להרגיש לא טוב. הוא עבד עליך כאשר תאר את עצמו כחתיך?! - הוא הרוויח את מה שעשית לו ביושר.

והנה סיפור שהוא גם דומה וגם שונה.

בהיותי סטודנט עבדתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים, ויום אחד קבלתי טלפון מבחורה שקולה היה כמו "צליל הנבל של המלאכים" * . התחלנו לדבר, והיא סרבה להגיד לי ממי קבלה את הטלפון שלי, והתפתח "רומן טלפוני" של כמה שבועות שבמהלכו ניתן לומר שהתידדנו. (בשלב זה כבר גילתה לי מי הייתה הידידה המשותפת שמסרה לה את שמי). ידעתי שהיא הייתה חיילת באזור תל אביב שגרה בחולון. בסופו של דבר הגענו למסקנה שעלינו להפגש, והחלטנו שאני אבוא לביתה (בית הוריה) בחולון.

בבוא היום, יצאתי מדירת הסטודנטים שלי. (היינו שני בחורים ושתי בחורות + נספחים ועלוקות שהסתובבו שם). כ-ו-ל-ם ידעון שאני הולך לפגוש את "שוש". אחת מהדיירות בדקה שאני לבוש כהלכה, ויצאתי לתחנה המרכזית ומשם לת"א ואח"כ לחולון. דרך ארוכה..

צלצלתי בדלת הדירה, ופתח לי את הדלת, יסלח לי אלהים, גוש בשר מכוער וחסר צורה שנשמתי כמעט נעתקה. "שוש?!" אמרתי בקול רועד, ולחרדתי היא הנידה בראשה לחיוב וחייכה. זה היה נורא ואיום. ואני "תקוע" בביתה. אכלתי את הלב מדוע קבעתי פגישה מטומטמת כזאת. אילו קבעתי ברחוב או בבית קפה - - עם סימן מוסכם, הייתי חולף על פניה ודוהר לתחנה המרכזית. אבל תמרנתי את עצמי למצב בלתי אפשרי.

בסופו של דבר, כאשר הביאה לי אבטיח ככיבוד, עשיתי עצמי כמי שתקפו אותו כאבי בטן איומים. רצתי לשרותים כחמש פעמים, בקשתי סליחה וברחתי עם זנבי בין הרגלים. הקטע המשפיל ביותר היה החזרה לדירה בירושלים. כ-6 עד שמונה פרצופים "חגיגיים" המתינו לי עם השאלת המתבקשת: "נו?!". גם להם אמרתי שכואבת לי הבטן ונשכבתי במיטה עם הראש מופנה לקיר...

תקצר היריעה מלספר על ההתחמקויות שלי מהטלפונים שלה ללמ"ס. הם נתבקשו להגיד לה שהתפטרתי. ואז יום אחד קבלתי גלויה שבו היא מבשרת שהיא באה ללמוד בירושלים, והיא תבוא לבקר אותי. מאז, כל צלצול בדלת, הייתי מתחבא מתחת למטה. עד שיום אחד כשחזרתי מהעבודה, קבלה אותי אחת מחברותי לדירה, בסבר פנים מזועזע: "היא הייתה פה! - אוי ואבוי איזו מסכנה". אבל מאז לא שמעתי ממנה.

אז לי אין תרוץ שהיא עבדה עלי, כי לא דברנו על מראה, ולכן אני אולי כן מניאק בניגוד לך, סנובה. מצד שני, מה לעשות - אדם קרוב אצל עצמו...

ולהשלמת ההסיפור אני אחייב לכם את הקטע המסיים. לאחר כמה זמן פגשתי את הידידה שנתנה לה את הטלפון שלי. למזלי היו בסביבה כמה חברים חזקים שחילצו את גרונה מהחניקה שלי, אחרת הייתי מגיע לרמלה למאסר עולם...



------------------------------------------------------------------------------------------
*חידה: מאיפה שאבתי את הדימוי. על מי נאמר שהוא נשמע כך.

אתה לא מניאק גם אני לא עניתי לטלפונים שלו עד שהוא החליט שהוא מספיק מושפל .

הסיפור שלי:


מעשה בבחור ושמו מור, שלא התברך ב"ציוד". בקיצור, איפשהו כשהעניינים התחממו, פשוט שמתי לב, הזדעזעתי, קמתי ושאלתי אותו אם גם לו מתחשק תה.

עכשיו, זו ביצ'יות לשמה

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

שמע, גם אני ניסיתי דברים לפני שהבנתי מה טוב לי

מסתבר שגם לי זה לא הסתדר

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

"פשוט עוד לא מצאה את ה** הנכון"

אני חושב שהיא לא במקומה.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

במקרה הזה הוא לא ה* הנכון לאף אחת, במקרה שלי שום דבר זכרי לא עושה לי את זה, ככה שהדיון מיותר...

הבעיה היא פסיכולוגית...

שעזר לך להשלים עם עובדות החיים...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אם כי , במקרה הזה, לא הייתה לך אלטרנטיבה אחרת, אם מה שיש לו לא סיפק אותך מינית, אי אפשר לדרוש ממך ללכת על זה..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לפני שנים הייתי באתר מסוים בפיקוד מרכז עם הפלוגה שלי.
חלקם דתיים וחלקם לא. ביום הגיוס היו לחלק מהדתיים תלונות על כשרות המטבח,
פניתי לפיקוד דרך החטיבה שיספקו לנו הדרוש לתקן את הטעון תיקון.
אחה"צ הגיע איזה אדם דתי כולו בחור ישיבה ורוד לחיים לבוש בחולצה לבנה ומכנסים שחורים .
לשאלתי האם הוא חיל בשמ"פ הוא השיב בחיוב אבל התחיל להתנדנד מולי כשהוא מספר שהוא צריך לחזור למשפחתו בי-ם עוד הערב וסיפורים שאינו יכול לשמור ואינו יכול לשהות בלילה רחוק מהבית ועוד .

שאלתי ומה יקרה עם המטבח? אנשים רוצים לאכול ואין איפה. הוא אמר שיארגן הכל עד הערב.
היות שאיני דתי אבל יש לי מושג כלשהו נתתי לו 2 חיילים דתיים לעזרה אבל התחלתי לשבת לו על הוריד בשאלות - האם הוא מתכוון להגעיל את כל הכלים? התשובה חיובית.
ומה יקרה עם כלי הפלסטיק? הוא לא ידע מה לעשות והתחיל לערוך טלפונים נזעמים לפיקוד שישלחו לו ציוד וכו' וכו'.
בקיצור אלה עבדו שם עד אמצע הלילה וכבר נפלו מהרגלים .הבחור הזה הגיע אלי והתחנן לנסוע הביתה כי אין לו תפילין להניח בבוקר ,ואשתו מטופלת בילדים והוא צריך לעזור לה ,ויש לו חברותא שהוא חייב ללמוד איתו ועוד תירוצים.
שאלתי אותו האם המטבח כבר כשר? לדבריו כלי המתכת הוגעלו והמזון הופרד לבשר וחלב כמו שצריך ובבוקר יגיעו כלי פלסטיק מהפיקוד .
שאלתי אותו איך נאכל ארוחת בוקר? הוא אמר כמו שנאכל כמו באחרות ערב בחוץ בכלים חד פעמיים שקנינו בכספנו. הסכמתי.
עכשיו היתה שאלת הפצצה שהבאתי לו: מי ישמור מעכשיו על הכשרות במטבח? הרי אינך רוצה שאחרי כל העבודה הקשה הזאת שנעשתה פתאום שוב הכל יתערבב בין בשר וחלב ונשאר עם מטבח שאסור לאכול ממנו.
הבחור פשוט השתגע. הוא התחיל לבכות כמו ילד קטן ולא ידע את נפשו מרוב צער שלא יכול לנסוע הביתה.
הרגעתי אותו והצעתי לו שנשיג לו תפילין לתפילת הבוקר שלמחרת , וגם בגדי עבודה ונעלים צבאיות
שישאר איתנו (סו"ס הוא חיל בשמ"פ ולא אזרח שבא לעשות טובה למישהו) והשארתי אותו לישון במטבח על מיטת שדה בלי לצאת הביתה יומיים.
אני חושש שקיצרתי לו את החיים באותם היומיים. הבן אדם הסתובב המום ובוכה . (אז עדיין לא היו פלאפונים )
בסוף הסברתי לו שגם אנחנו בעלי משפחות , ונשארים יום ולילה לשרת במילואים לא בגלל שכיף לנו ולא שאנחנו לא מתגעגים לאשה ולילדים (אולי חלק לא מתגעגע במיוחד אבל זה לא באחריותי ).
הבן אדם פשוט נפל על ברכיו והשתחווה אלי -ואני בלבי התפוצצתי מצחוק אבל שחררתי אותו הביתה.
נבזות .נכון? איני מצטער.

אין לך אדם שאין לו שעה.

הינה סיפור ממקור שני, סיפר לי אתו ס. ששרת איתי שנים במילואים-

אותו חייל שרת בסדיר בחיל הים כחובל בסטי"ל. זו היתה התקופה שסיני היתה עדיין בידינו,
וכל שייט היה נמשך שבוע לפחות.

הם יצאו בשני כלי שייט כשבראשון היה הדוקטור, עולה חדש מרומניה- אדם לחוץ עד מוות,
מהסוג שמתאים בדיוק לצבר הישראלי שמחפש קורבן תמים להתעלל בו,
ובכלי השני היה החובש הבכיר.

ביום ההפלגה האחרון החובש מרים קשר לדוקטור ומדווח לו שיש אצלו חיל שמתלונן
על כאב שיניים חד שמלווה בדימום חזק.
הדוקטור אמר לו בקשר שיתן לו משכך כאבים, ושימתינו עד שיגיעו לחוף.

אחרי שעה קלה עולה שוב החובש בקשר, כאשר ברקע שומעים את זעקות הכאב של החולה המדומה,
ומודיע לו שהחייל משתולל מכאבים, ושהוא נותן לו מורפיום- וכאן הוא נקב במינון שיכול להרוג סוס...

הדוקטור שאג לו בקשר- "לא... שלא תעז לתת לו מורפיום",
ואילו החובש עונה לו- "אתה נשמע מאוד קטוע... הבנתי שהתשובה חיובית",
ואז הוא ירד מהקשר בזמן שהדוקטור מנסה ללא הצלחה לחדש את הקשר...

אחרי חמש דקות החובש עולה בקשר מול הדוקטור- ומדווח לו שהחייל מת....
הדוקטור ההמום לא הבין למה כולם מתגלגלים מצחוק, והסתגר עם עצמו באחת מפינות הסטי"ל.

וזה לא סוף הסיפור.

אחרי כמה שעות הספינות הגיעו לנמל אשדוד, וממש במקרה חנתה שם זינזנה של המשטרה הצבאית,
שבאו לחקור איזה גניבה שהיתה בבסיס.

הדוקטור ירד מהסטי"ל, נכנס לזינזנה, התישב מאחור, ואמר לשוטר הצבאי ההמום שהיה שם-
"אתה יכול לנסוע. זה אני...".

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

נשלחתי ע"י החברה שלי לצפון לחלק תרומות לאזרחי הצפון.
ביום השני והאחרון פגשתי אותה במקלט ביישוב צפוני,
גם היא נשלחה מטעם חברת הסלולר שבו היא עבדה לחלק מתנות.
יפיפייה אמיתית, ילדונת בת 25, שמודעת היטב לעובדה שהיא פצצת סקס מהלכת.

הקליק היה מיידי, ונסעתי הביתה עם מספר הטלפון שלה.
אחרי שבוע יצרתי איתה קשר. נתתי לה לבחור את המקום שאליו נלך.

היא בחרה שנשב בלובי של מלון דן בתל אביב.
הבנתי את הרמז ווידאתי מראש שיש חדרים פנויים במלון לאותו הלילה.

אספתי אותה מביתה בתל אביב- מרחק הליכה מהמלון.
כשהגענו למלון, היא ניווטה אותנו בקלילות למסעדה "רפאל" היוקרתית שממוקמת במלון.
התמקמנו בשולחן סמוך לשולחן שבו ישבו מספר קציני או"ם מסוקסים שהפשיטו אותה במבטים.
האמת שהבנתי אותם, ולא הזיז לי מי יודע מה. היא היתה שלי ללילה, ומצידי שיפנטזו.

היה בולט במיוחד שהיא מקפידה להזמין את המנות היקרות ביותר בתפריט. לא היה אכפת לי.
מידי פעם היא העיפה מבטים מלאי משמעות לעבר המסוקסים מהשולחן הסמוך.
זה קצת העלה לי את הפיוזים- אבל היה עדיין בגבולות הנסבל.

בשלב מסויים היא ביקשה להדליק סיגריה, ואחד המסוקסים מיהר להצית לה את הסיגריה,
תוך שהוא משאיר אצלה את הגפרורים.
על קופסת הגפרורים היה רשום משהו בעט, והיא מיהרה להעלים את הקופסא.

כאן כבר סוף סוף הבנתי את כללי המשחק.

התנצלתי, ואמרתי לה שאני קופץ רגע לשרותים.
הדרך משם לאוטו והביתה הייתה כבר קצרה.

שהמסוקסים ישלפו כרטיסי שראי לשלם לה על הארוחה.

פצצת הסקס אכן הצטרפה לשולחנם של המסוקסים.

מיד משנעלמת לשרותים, פצחו המסוקסים בחיזור נמרץ.
משנקפו להן הדקות והצטרפו לכדי רבע שעה ואתה בוששת, הבינו כולם כי נועדו אלה לזאת..

מיותר לציין, כי הגברת חייגה אליך (כנראה) מספר פעמים אבל אתה לא ענית כמובן.

ניסתרות הן דרכי הגורל.

אחד המסוקסים קרא למלצרית וביקש באבירות להצמיד את חשבונכם לחשבונם, העלמה הצטרפה לשולחן המסוקס והשיחה קלחה.

אני שישבתי עם חברי בשולחן הסמוך ולא התקתי כל העת את מבטיי ממנה, לא שמתי לב שחברי שילמו זה מכבר עבור הארוחה ושמו פעמיהם ליציאה.

בעודי מפנטז, קמה לפתע הנערה ופסעה בחושניות לעבר השרותים.

"נאוו אור נבר" אמרתי לעצמי וקמתי גם אני בצעדים מדודים לעבר השרותים.

סוף דבר.

את הלילה המהמם בילינו יחד. בבוקר ניפרדנו ומאז לא ראיתיה, נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

כבר שנה תמימה שאני אסיר תודה לך על שניאותת להשאילה ולו ללילה אחד של שיכרון חושים.

תודה לך.

לופי

looopy

looopy

היא נפטרה חצי שנה אח"כ.
מאיידס.

מה שכן, סגרת את הסיפור עם האגו..

looopy

חברי כנסת ישרים

בצבא נתתי לאחת החיילות שלי לנוח תוך צפייה ביפים והאמיצים.
היא הייתה צריכה לחזור למשרד ב5 ולא חזרה
למחרת בבוקר חיילת אחת אחת הייתה תורנית מטבח ואחרת ברגילה כך שרק אני והיא נשארנו במשרד.
ביקשתי מהמפקד שלי לצאת למשימה ונעלתי אותה בפנים כמה שעות

היא הרי ראתה טלויזה . היפים והמוצצים

כשהייתי חייל ב"מקצועות" של חיל השריון. שזה מיד אחרי הטירונות אבל היחס עדיין זהה.
היו לנו כל לילה 2 שומרים. אחד בפלוגה, ואחד במשטח הטנקים.
המשטח היה כמה דקות טובות של הליכה מהחדרים.
אחד החילים שהיה סוציומאט ידוע היה מנצל את זמן השמירה במשטח באופן קבוע לשינה באחד החדרים שהיו צמודים למשטח.
כולם ידעו על מעלליו ותיעבו אותו, גם בגלל זה.
הוא היה סומך על השומר שאחריו שיעיר אותו, ואז הוא יוכל לחזור לישון במיטה.
באחת הפעמים שאני שמרתי אחריו, החלטתי שאני לא מעיר אותו, וכך הוא נשאר לישון שם עד הבוקר.
במסדר בוקר (או איך שלא קוראים לזה) סופרים את החילים, ומתגלה שאחד חסר.
המפקדים מתחילים לבדוק מי זה. ואז מגלים. ומתחילים לתהות איפה הוא נמצא.
ואז אני "נזכר" ששמרתי אחריו ולא ראיתי אותו לפני במשטח.
ישר נשלחתי לבדוק איפה הוא.
"ובמקרה" מצאתי אותו ישן באותו מקום.

אני לא זוכר מה הוא חטף, אבל כולם היו מאושרים.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

הבחור שנרדם אם אתה קורא את זה.. ספר לנו מה חטפת

אני לא חושב שהוא התפתח כל כך שהוא מכיר את האינטרנט

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

בזמנו חפשתי עבודה, התקשרתי ע"פ מודע בעתון לפצרייה מסויימת ודברתי עם המנהל בפלא הפרטי שלו... הנ"ל אמר לי להגיע למחרת ולנסות את העבודה, כמו כן ציין במפורש כי יש הרבה מאוד עבודה, ומחסור בעובדים(שאלתי כי הייתי מעוניין במשרה מלאה)
למחרת יצאתי ברגל לפצרייה(מרחק של כ50 דקות הליכה...)- הגעתי בזמן- ואז אותו המנהל אמר כי יש לו מלא עובדים וכי בכלל לא דיבר איתי, אחר כך הוא אמר שבעצם כן דיבר, אבל החליט שכרגע הוא לא צריך יותר עובדים.... אני די נפגעתי מהעניין(מה הבעייה הייתה להודיע מראש??)- בקיצור הזהרתי את בעל הפצרייה לבל יקבל הזמנות ביומיים הקרובים משכונה X בשעה Y.... (:

לאחר המקרה יומים ברציפות הוזמנו בכל פעם 2 פיצות לשכונה X בשעה Y....

נניח שהוא באמת בחור מכוער, האופציה המועדפת מבחינתו היא טיפוח בטחון עצמי ולהחליט שהוא יצא לדייטים עד שהוא ימצא בחורה שהיא לחלוטין לא שטחית ותהיה מעוניינת בו. וזה באמת מה שהוא עשה.

מה שעשית לו היה באמת אכזרי. מה זאת אומרת "לא רואה את עצמך יושבת איתו"? אני מבין שאת מתעבת מכוערים, אבל גם הם בני אדם. היית לכל הפחות יושבת איתו 10 דקות ואז מסבירה לו שהוא לא לטעמך והולכת..אני לא מבין למה לפגוע בבחור. אני לעולם לא הייתי עושה את זה לבחורה , למרות שפעם היה לי בליינד דייט עם בחורה ששוקלת פי שניים ממני ורציתי לברוח - עדיין עדיף להיות אנושי ולכבד בני אדם באשר הם. 10 דקות מזמנך זו לא בדיוק הקרבה עצומה..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לא רק הצורה החיצונית שלי הרחיקה אותי אלא השקר שלו.. אדם שמתחיל בשקר.. ככה זה גם נראה


לפחות תגיד תאמת אני לא משהו אבל נחמד בואי ננסה.. קשה.??

אגב אני לא בטוח כמה הוא שיקר(יופי זה עניין של טעם....), אולי הוא חושב שהוא חתיך?
הוא יכול היה לצאת שקרן רק לגבי עניין הגובהה...(אני מניח שהוא לא שיקר?)

בקיצור אין כאן בכלל ווכוח את כלבה!

מי עד עכשיו הוא הכלב/כלבה של האשכול?

יש מנצחים?

looopy

הרי אם הוא היה אומר לך את האמת / שולח לך תמונה גם אז לא היית יוצאת איתו.
אבל אי אפשר ממש להאשים אותך או אותו. השאיפה האובססיבית ליופי של העולם המערבי לא מותירה סיכוי גדול לאנשים לא יפים למצוא קשר זוגי. ועם הזמן , הסיכוי הזה הולך ופוחת.

אני פשוט שם את עצמי במקום הבחור הזה, כמעט כל בחורה שאני מקבל את הטלפון שלה מבקשת (אחרי 5 דקות של שיחת בלה בלה מרתקת) שאני אשלח לה תמונה. פעם הייתי שולח וממתין בסבלנות לדחייה. היום אפילו את זה אני לא עושה, לפעמים אני אומר לה שאני לא מתכוון לשלוח תמונה ולפעמים אני מבקש מייל אבל לא שולח.

לפעמים אני חושב שחבל על המאמץ, הרי רוב הבחורות מתמקדות במראה החיצוני בלבד והסיכוי שלי לצאת עם מישהי נורמלית שמעניינים אותה גם דברים אחרים מקביל לסיכוי שלי לזכות בלוטו. חבל על הזמן (במובן הישן)

נ.ב. יש סתירה בדברייך
בכותרת כתבת שאת "לא בחורה שטחית"
"לא רק הצורה החיצונית שלו הרחיקה אותי" - כלומר, גם הצורה החיצונית שלו הרחיקה אותך, וממה הרחיקה? אפשר לחשוב שהתרחקת מחתונה או לכל הפחות מקשר חברי ארוך טווח .. הצורה החיצונית שלו עד כדי כך זעזעה אותך שלא היית מוכנה אפילו להראות איתו בציבור.

משום מה יש לי תחיושה, תקני אותי אם אני טועה, שאם הוא היה מספר לך שהוא גר ברמת אביב ובעצם היה תושב שכונת הארגזים אבל היה חתיך לא נורמלי היית מוחלת לו על השקר הרבה יותר מהר..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הוא קרה לפני שבוע בערך. הייתי בטיול עם כמה חבר'ה ובחדר ליד היו כמה אמריקאים (שלוש בנות ובן) ששתו ועשו רעש ובלגאן. במקרה היו לי מדי קצין בצה"ל שנראים בדיוק כמו מדי שוטר. נכנסתי לחדר והודעתי להם באנגלית שאני עוצר אותם על הפרת סדר ועל שימוש בחומרים בלתי חוקיים ושהם יבלו את הלילה במעצר.. הוצאתי אותם מהחדר והוריתי להם לשבת על הרצפה תוך כדי שאני מתכונן להקריא להם את הזכויות שלהם
מיד אחר כך גיליתי להם שאני לא באמת שוטר..

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''