17-07-2007, 13:10
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.08.05
הודעות: 5,850
|
|
קצת על סופרים: אימרה קרטש
נמשיך בסדרת ההעשרה, והפעם עם זוכה פרס נובל נוסף- הסופר היהודי אימרה קרטש.
נולד: 9 בנובמבר 1929
מוצא: יהודי- הונגרי
ספריו המפורסמים: ללא גורל, פיאסקו, קדיש לילד שלא נולד
סגנון כתיבה כללי: ריאליסטי- בדרך כלל על השואה או בהשפעתה של השואה.
אוטוביוגרפיה קצרה: אימרה קרטש נולד בהונגריה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. כשהאנטישמיות עלתה ומלחמת העולם השניה פרצה, נשלח קרטש לאושוויץ- בירכנאו ובוכנוולד בהיותו בן 15. הזוועות עמן הוא התמודד שם השאירו עליו את חותמן, ואפשר למצוא סימנים רבים להן בספריו.
אחרי המלחמה הוא עבד כעיתונאי בבודפשט, ולאחר מכן כמתרגם מגרמנית. בין השאר הוא תרגם את פרויד, ניטשה ושילר.
בשנת 1975 הוא פרסם את ספרו הראשון- "ללא גורל"- המספר על חויותיו של נער ששורד את עבודות הפרך במחנה כפייה. הספר לא זכה להתענינות רבה עד לשנת 1988. הספר איננו אוטוביוגרפי במהותו, אך קרטש העיד על עצמו כי "בכל פעם שאני מתחיל ספר, אני חושב על אושוויץ".
אחרי 1988 החל קרטש להתפרסם, ואחרי נפילת המשטר הקומונסטי החלו ספריו להתפרסם בכל אירופה.
על ספרו "ללא גורל" יצא סרט, שעליו אמר קרטש כי הוא מבטא את מה שקרה לו עצמו הרבה יותר ממה שביטא הספר.
בשנת 2002 הוענק לו פרס נובל לספרות.
על יצירתו: כאמור, הרבה מיצירותיו של קרטש הן על השואה או בהשפעת השואה. רוב ספריו עוסקים בגיבור שחייו משתנים ללא הרף בגלל אירועים חיצוניים- חברתיים או מדיניים.
וועדת פרס נובל נימקה את הענקת הפרס לקרטש במילים אלו: "כתיבתו מציגה את הנסיון השביר של האדם מול השרירותיות הברברית של ההיסטוריה...עבורו אושוויץ אינה מקרה יוצא דופן, אלא האמת האולטימטיבית של השפלה אנושית".
רקטש הוזמן לירושלים בשנת 2002 לשאת דברים בכנס שהוקדש למורשת של ניצולי השואה ולמשמעות המוסרית שיש למורשת זו עבור האנושות.
מתוך דבריו:
"עכשיו אני על המרפסת בקומה השביעית, ואינני יכול לשפוט את המתרחש כאן טוב יותר מאשר לו הייתי בברלין או בבודפשט. ברגע זה איני חושב כלל על המצב המקומי, אלא על התגובה באירופה. אומרים שהאנטישמיות האירופית עולה עכשיו שוב כמו לבה גופריתית…. על מרקע הטלוויזיה אני רואה, בירושלים ובמקומות אחרים, הפגנות נגד ישראל. אני רואה בתי כנסת מוצתים בצרפת, ובתי עולם מחוללים. כמה מאות מטרים מביתי שבברלין, ליד הטירגארטן, שני יהודים אמריקנים צעירים הותקפו באכזריות ובמכות. ראיתי בטלוויזיה את הסופר הפורטוגזי סאראמאגו רכון על דף נייר שהשווה בין מעשיה של ישראל נגד הפלסטינים לבין אושוויץ; עוד הוכחה שלסופר אין שום מושג קלוש על חוסר המשמעות השערורייתי של המקבילים שהוא מותח, ומה שחשוב יותר- הקונספט הידוע בשם אושוויץ, שהגדרתו באירופה היתה עד עכשיו קונצנזוס, יכול עכשיו לשמש, במשמעות פופוליסטית ולצרכים דמגוגיים. אני שואל את עצמי אם לא שומה עלינו לעשות הבחנה בין מה שקורה בישראל לבין האנטישמיות, אבל האם זה אפשרי בכלל? כיצד נבין שביבשת מרוחקת ממנה, בארגנטינה, מתרחשות כרגע הפגנות נגד ישראל? ללא ספק אני אומר לעצמי, העוינות כלפי היהודים, שנמשכת כבר יותר מאלפיים שנה, התגבשה לכלל דימוי משותף לכל בני אנוש. השנאה הפכה להיות פנומן קולקטיבי, ונושא השנאה מצוי בעם שמסרב להיעלם מעל פני האדמה."
פרסים על יצירתו: פרס נובל לספרות ,2002
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
|