קריסה כלכלית של מדינה היא אירוע טראומטי לעם שסובל אותה והיא מערערת את האמון שיש לאנשים בכסף המקומי. לא חסרות דוגמאות לקריסות או התקרבות לקריסה שכזו בהסטוריה המודרנית כדוגמת גרמניה לאחר מלה"ע 1, מספר מדינות אפריקאיות במהלך השנים ולאחרונה מקסיקו ב-94, ארגנטינה ב2001 ואפשר במאמר מוסגר להוסיף את רוסיה במחצית השניה של העשור הקודם וארבעת הנמרים האסיייתים ב-97. כמובן שאפשר להוסיף את ישראל של תחילת שנות השמונים. אבל איך האירוע מתרחש?
לרוב מדובר על חולשה ממשלתית היוצרת גרעונות בין ההכנסות שהממשלה מקבלת ע"י מיסוי והוצאותיה. אם תרשו לי לקצר את הניתוח הכלכלי הארוך של המניעים והציפיות של התהליך שמוביל לקריסה נתמצת אותו במספר נקודות.

1. גרעונות פיסקאליים חסרי פרופורציה ליכולות והמעמד הכלכלי של המדינה.
2. המשך הגרעונות מתאפשר ע"י הלוואות בשווקים מקומיים ובינלאומיים.
3. הגעה למגבלת הנזילות של הממשלה (כמו מינוס שלא ניתן לחרוג ממנו, כנ"ל למדינה)
4. מעבר להדפסת כסף כדי להמשיך את החגיגה. מה שיוצר אינפלציה משמעותית.

אז איך בכל התהליך הזה מגיעים להיפר אינפלציה?
כאן צריך לעשות הבדלה מסויימת בין מדיניות ממשלתית בנושאי שער חליפין.
סקירה הסטורית קטנה: עד לסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, שערי החליפין היו מקובעים מטבע מול מטבע ע"י הסכמים בינלאומיים שהתעדכנו מדי כמה שנים. הסכם ברטון-וודס של פוסט מלה"ע 2 היה המרכזי שביניהם. המעבר לשע"ח עם רצועת ניוד כמו שהיה בישראל עד סוף שנות התשעים, ייעל את הסחר הבינלאומי אך יצר פתח להתקפות ספקולטיביות (שהיה קיים גם מקודם) על המטבע כמו שג'ורג' סורס עשה על הלירה הבריטית או ניסיונות לתקוף כמו על הדולר ההונג-קונגי.
בדר"כ, (וזאת הכללה די גדולה כי בהונג קונג הם חוו משהו אחר) נקודות תחילת הקריסה היא הגרעונות שהממשלה יוצרת כדי להשיג מדיניות כלשהי. בין אם זה הסכמים פוליטיים רשמיים או שבעל פה (ישראל), שחיתות (אופייני מאוד לאפריקה) או פשוט חוסר הבנה מוחלט של מדיניות כלכלית בסיסית (משטרי החונטות של דרום אמריקה). הסיבה המרכזית, לדוגמא, של קריסת ארגנטינה ב-2001 הינה ההתעקשות שלהם לשמור על יחס פזו-דולר של 1:1. כל עוד הבנק המרכזי יכל לעמוד בהתחייבות שההתעקשות יוצרת לא היתה בעיה משמעותית. לכשהבנק התחיל להבין כי אין לו עתודות אינסופיות של מט"ח, קולות של פיחות החלו להשמע במערכת הפיננסית. מה שיצר לחצים מוגברים על השע"ח. אם נקצר את התהליך ולא נרחיב על אפקט ההתבדרות שנוצר עקב הצורך בפיחות (עניין אנושי שיש לו ביטוי מתמטי) נתמצת את התהליך בדהירה של אזרחי ארגנטינה לכיוון הדולר על חשבון הפזו כדי לשמור על הערך הממשי של החסכונות שלהם. תגובת הבנק המרכזי היתה להקפיא את המערכת בצורה מוחלטת (צעד מאוד חריג!), הפגנות אזרחיות, קשיים חברתיים ובלאגן לא נורמלי.
דוגמא לא רעה על היפר אינפלציה בזימבבואה. אצלהם זה נובע ממימון של הוצאות ממשלה ע"י הדפסת כסף (בדומה מאוד לאירועי 84-85 בישראל).

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

ראשית מאמר ראוי. עכשיו לביקורת: המאמר אינו שלם. לא ניתן לכתוב על קריסה של מדינה כאילו והיתה משק פרטי שבה הכל נבחר במונחי פיננסיים-כלכליים. בקריסת מדינה, במיוחד ממחצית המאה ה-20 ואילך, ישנם סיבות חברתיות, משטריות ובינלאומיות. כיום בשווקים ישנה נטיה להציל אומות (מדינות אפריקה ומחיקת החוב לעולם השלישי, ברזיל, ועוד) או להפקיר אומות (גוש מזרחי) מסיבות גלובליות.דווקא ההשוואה בין הדוגמא שהבאת, ישראל של 400% אינפלציה אך מול ארגנטינה של הגנרלים, שהתייצבה בפוקלאנד מול בריטניה יכולה להיות השוואה התמוטטות/אי התמוטטות בעידן המודרנית, מעבר לסיבות כלכליות.

יעקב בן שאול, חיפה

ראשית המאמר אינו שלם כיוון שאני "אמור" לחרוש לבחינות שלי ואני מתרץ את פתיחת השרשור בזה שאני חוזר על החומר
אין ספק שקריסת המבנה הכלכלי של המדינה אינו בעל אספקטים כלכליים טהורים. הוא נוגע לכל תחומי החיים ובעיקר למערכת היחסים בין המשטר ובין אזרחיו. האמונה של האזרחים בחוזק המטבע (ודרכו בחוזק הכלכלה והמשטר) היא אלמנט קריטי בכל התהליך של קריסה כזו. ישנם הרבה מאוד כיוונים שניתן להגיע דרכם לקריסה כלכלית והם לאו דווקא אוטומטית יוצרים התחלה של התהליך. סין זאת הדוגמא האולטימטיבית לניהול משטר שע"ח עם רצועת ניוד והמנעות מכניסה לקריסה. בעיקר בגלל שיש להם חוקים המונעים רכישת מט"ח ע"י אזרחים סיניים למטרות שאינן נסיעות וניהול כלכלי נבון (מה שמאוד מרגיז את האמריקאיים). אתה כרגיל צודק שכיום יש לבנק העולמי נטייה להציל כלכלות שבדרך לקריסה בתמורה לחקיקת חוקים מוניטריים שימנעו חזרה על הטעויות. (מקסיקו, ארגנטינה ודומיהם)
יש הרבה ביקורות כנגד מדיניות הבנק העולמי של פתיחת השווקים לתנועות הון מלאות כיוון שמשקים שאינם חלק מגושי המטבע חשופים לתנודתיות מצד המשקיעים. הדוגמה האחרונה לכך היא הנפילה של הבורסה בתאילנד עקב ההגבלה שהיתה אמורה להכנס בחקיקה.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

קישורים לתיאור המצב בתאילנד. אמנם רוב הישראלים הם בדעה הקדומה שבתאילנד לא קורה שום דבר חוץ ממסיבות פול מון, סמים וצחוקים אבל המדינה לא במצב הכי יציב כרגע. זה מתקשר להערה של בן שאול בנושא הקשר בין נושאים חברתיים, מדיניים, בעיות במשטר וכלכליים.
סקירת ההפיכה בתאילנד: http://www.sikurmemukad.com/sikurim...im/thiland.html
סקירת הנפילה בבורסה התאילנדית: http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

דרך אגב: הבנק המרכזי שם לא המציא את הגלגל וזוהי מחשבה המתגלגלת אצל לא מעט מקבלי החלטות שהם אינם במיינסטרים המערבי. הם פשוט הדגימו מה יקרה למי שאינו שוחה עם הזרם.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

החכמתי. אבל... בקשר לסין... מה שמרגיז את האמריקאים שהמדיניות של הסינים מביאה לתוספת של 40 מיליארד דולר של יתרות לחודש. עכשיו אני יכול לכתוב לך מאמר נגדי שיתבסס על לוגיקה סבירה שכותרתו לא פחות מ'קריסת העולם' כתוצאה מכלים כלכליים בלבד (אני סותר את עצמי, תרשה לי זה עתידנות). נדמה לרגע שהמשבר האחרון בבורסה בסין לא היה ושחל שיפור גדול עוד יותר בכלכלה שלהם.
עכשיו בוש או תואם בוש פוגע בהם וזה החלק שהכי קל לדמיין.
הסינים מחליטים להעניש בכלים פיסיקליים וזאת ע"י המרת כל הדולרים שבידהם ביום אחד ליורו. נשמע לך דימיוני מדי? בין התוצאות שבירת שווי המטבע האמריקאי, קריסת בורסות ביום אחד ומשבר כלל עולמי.
נשמע לך דימיוני? אז דע לך שאני אפילו לא ממש מקורי. בקשה אחרונה, קרא אחרי המבחן שלך, לא התכוונתי להסית אותך.

הרבה פרשנים כלכליים טענו כי יתרות המט"ח הסיניות (אאל"ט, הן עומדות על יותר מטריליון דולר=1000 מיליארד דולר) מהוות איום רציני על יציבות הכלכלה האמריקאית וכי אם האמריקאיים ידחפו את סין חזק מדי היא תוכל למוטט את השווי של הדולר וערך האג"חים של ארה"ב לתקופה ארוכה מאוד. אבל, וזה אבל גדול מאוד, מערכת היחסים האמריקאית-סינית היא מערכת סימביוטית. הכנסת הכלכלה האמריקאית למיתון חריף תפגע בסין הרבה יותר מכפי שהיא תפגע בארה"ב עקב מספר גורמים חברתיים וכלכליים.
בסיס הסיפור הוא שלסינים יש יתרות מט"ח גדולות מאוד הנובעות מסחר חוץ עם חסמי מכס המונעים ייבוא. הסינים אומרים, "לנו אין צורך בייבוא מוצרים שניתן לייצר בסין. מי שרוצה להשתתף בחגיגה הסינית שיואיל בטובו לפתוח מפעל בסין או שאנחנו נעתיק אותו עצמאית." דרישה דומה הועלתה ע"י הודו רק בצורה יותר חריפה ועם מגבלות יותר חזקות ולכן הכלכלה ההודית מתפתחת בקצבים נמוכים יותר מסין. הסינים, בצורה מאוד חכמה, מגבילים את היואן לרצועת ניוד של 1% לכל כיוון ודה-פאקטו ע"י מדיניות מוניטרית נבונה מורידים את ערך היואן לחצי מהשווי האמיתי שלו. כל זה יוצר חיזוק לייצוא ומגביר את עודף הסחר שלהם מול ארה"ב. זאת הסיבה המרכזית לחיכוכים עם ארה"ב. אבל מה שהאמריקאיים לא מציינים זה שהסינים מממנים את ארה"ב כיום. סין לוקחת את עודפי הדולרים שלה ומשקיעה אותם באג"חים ממשלתיים אמריקאיים ובכך מורידה את גובה הריבית במשק האמריקאי. פועל יוצא של זה הוא חיזוק מלאכותי של הכלכלה האמריקאית.
בתרגום לשפה נורמלית: הסינים קונים אג"ח אמריקאי ע"י עודף הסחר שלהם ומאפשרים לאמריקאים להמשיך להשתולל במרוצי הקניות שלהם ללא התחשבות בגרעון כי הסינים חייבים להפטר מהמט"ח שלהם אחרת הוא יעשה שמות בכלכלה שלהם.
כל זה יוצר סוג של מעגל היזון חוזר. אמריקאיים קונים סחורה סינית כי היא זולה, סינים קונים אג"ח אמריקאי כדי להפטר ממט"ח ולהשאיר את המטבע שלהם חלש בצורה יחסית וחוזר חלילה.
הסינים קלטו כי יתרות המט"ח והאג"חים שברשותם מגיעים למימדים מבהילים מבחינתם וההיזון החוזר הזה עוד יתפוצץ לכולם בפנים אז הם לאט לאט מסיטים חלק מעודפי המט"ח למטבעות אחרים ויוצרים שם את מעגל הקסמים הזה.
מתי זה יפסק? סביר להניח כי בשנים הקרובות לא ישתנה המצב והאירופיים יחוו את אותו שיכרון של ריביות נמוכות כמו שהאמריקאיים חווים כיום עד שהלחצים שהר ההון הזה יתחילו להיבנות בצורה יותר משמעותית והסינים יתחילו לרכך את עמדתם בנושא שער החליפין שמלאכותי שלהם.
דעתי האישית שכל זה יקרה שנתיים שלוש לאחר האולימפיאדה הסינית.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

הרשמת אותי... אין מילים. מחכה למאמרים הבאים שלך!