שלום לכולם!
ברצוני לפתוח דיון בנושא "לוחמה פסיכולוגית".

לוחמה פסיכולוגית הייתה מאז ומעולם מנוף חזק ביותר לעיצוב דעת קהל בעת מלחמה.
הסברה ותעמולה מופעלים מצד אחד כלפי הלוחמים בחזית וכלפי האוכלוסיה האזרחית בעורף על מנת לחזק את רוח הלחימה והעמידה מול האוייב.
(במיוחד חשוב הדבר בעימותים ממושכים במהלכם יש נטייה לשקיעה בדיכאון ואפטיה.כאשר הניצחון נראה רחוק ולא ממשי).
ומצד שני כנגד צבא ואוכלוסיית אוייב כדי לשבור אותה רוח לחימה ועמידה וכדי לשחוק את מוכנותו להמשיך במאבק.

מדינת ישראל שנמצאת בהמאבקים רציפים וממושכים מיום היווסדה פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מנושא חשוב ומשפיע כל כך.
אך לפי מדד התוצאה נראה שהתחום מוזנח /לא מושקע מספיק . לפחות כפי שהדבר נראה לי בתור צופה מבחוץ ולא חלק מהמערכת הבטחונית-מדינית .
(אני לא מודע למאמצים והמשאבים שמושקעים בעניין אבל נראה שיש ליקויים חמורים בכוח אדם,תקציבים ובעיקר הענקת קדימות לנושא).
לפי דעתי לוחמה הפסיכולוגית לא מהווה נדבך עיקרי בתורת הליחמה של ישראל-ואסור שזה יקרה!

ניתן לחלק את תחום הל"פ לכמה חלקים:
1.מכוונת כלפי חוץ:במשך השנים סמכה מדינת ישראל בעיקר על עליונות צבאית שהסתמכה על דברים "ארציים" כמו טכנולוגיות חדישות,כוח אדם איכותי והצלחות בשטח כדי לבסס את מעמדה.
אבל כעת נראה יותר ויותר שנוצר מצב בו אנו מנצחים בקרב כזה או אחר(למשל בזירה הפלסטינית :נהרוג X מחבלים ,נעצור Y מבוקשים, נמנע Z פיגועים) אבל נפסיד בקביעות במערכה
אם לא נשתמש בכלים פסיכולוגיים כדי להטמיע ניצחונות או פעולות בשטח.ולא מדובר רק במערכה תקשורתית אלא בתוצאות ממשיעות בזירה המדינית.

זאת ועוד,פעמים רבות נוכל להשתמש בכלים אלו בהצלחה מרובה ללא שנעשה פעולות צבאיות כלשהן!

2.מכוונת כלפי פנים:רשלנות פושעת,לפי דעתי,להשאיר את אזרחי המדינה חשופים יום יום להפצצות מסיביות של תעמולה עוייינת . למשל מצד אירן (ראה מצעדים,נאומים ,טקסים וכו')
שמשודרים באופן חופשי ע"י התקשורת הישראלית, שלא רק שנותנת במה לחדירה שלהם לתוך התודעה הישראלית אלא אף אינה טורחת לצאת כנגדה ולהוות מחסום ומסננת פסיכולוגית.
כמה פעמים ביום בן אדם צריך לשמוע על הפצצה האירנית,ארגון החיזבאללה ה"מצליח" ולקרוא בעיתון שירים שכותב הבן של נסרראלה לאבא שלו.

מדינת ישראל לא עושה מספיק מאמצים לנטרל תעמולה זרה וגם לא נותנת שום תמריצים חיוביים לאוכלוסייה שלה.הרי מתוך התקשורת מתקבל הרושם שזה המקום הגרוע ביותר עלי אדמות לחיות בו!!!
איפה החיזוק החיובי לקשיחות ולחוסן של תושבי המדינה הזאת ולכל הדברים היפים שלא חסרים פה?
איפה התמיכה והחיזוק לכל אותם אנשים שחיים במצוקה ואיימי המלחמה יום יום בשדרות.אם המדינה לא מסוגלת להתמודד ביעילות עם הקסאמים לפחות שיגידו לתושבים מילה טובה!!

נתחיל מהסוף: יש "לוחמה פסיכולוגית" כלפי פנים. קוראים לזה "ייעוץ אסטרטגי", "עזרה תקשורתית" וכו'- לממשלה יש כלים יעילים לגרום לאזרחים לחשוב שהמצב טוב, או שהיה יכול להיות גרוע בהרבה...

כלפי חוץ:
- זהו קרב המתחיל מנקודת נחיתות ישראלית. דו"צ לעד יותקף על כל שגיאה/ איחור בפרסום שלו, והמחבלים ימשיכו להצהיר על פגיעות בחיילים/ מטוסים/ טנקים שברור שלא קרו. כך שדי קשה לישראל ליצור "ספין" משמעותי. מנגד, אם ננסה לגרום לאויבינו לפחד מנשק סודי ("בעדא חיפא") מיד נואשם בשקר או בהפרת זכויות אדם..
- יש לישראל בעיה אובייקטיבית בתחום- קשה לשכנע שאתה נחוש ובלתי מנוצח כשבאמת אתה רגיש לאבידות.
- סיבה נוספת- לוחמה פסיכולוגית היא כלי התשה ולא הכרעה, יש לה אפקט מצטבר, לא מדיד ולא מיידי. לכן היא מוזנחת כמו נושאים ביטחוניים רבים שאינם מטופלים.

לוחמה פסיכולוגית מכוונת גם כלפי אזרחי האויב, ואילו ארגוני זכויות האדם אוסרים כל פגיעה (אפילו בומים על קוליים) באזרחים. לערבים אין את הבעייה הזו כי לא אכפת להם מזכויות אדם ואילו ארגוני זכויות האדם נוטים לייחס משקל זניח להפרות מצד הערבים. גורם זה בעצם מגביל מאוד את הצבא בלחימה נגד ארגוני טרור שלא כפופים לחוק הבינלאומי. לדעתי, מצב כזה יביא להקמת גופים פרטיזנים גם בארצות המערב, שגם הם יצפצפו על ארגוני זכויות האדם והמלחמות יהיו בין קבוצות אזרחים ופחות בין צבאות.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

עד שנות ה-90, ברטניה הרישמית הייתה המדינה היחידה שאין לה שום שירות ביון כלשהו. הבריטים טענו שה-MI5 והMI6 הם אגדות. משום מה, היה קשה להאמין להם.

ישראל הרישמית יכולה גם היא להילחם כך באויב, אמצעות ארגונים לא מוכרים כמו JDL או צבאות פרטיים. אלא שהדבר גובל בטרור (אפילו הוא מכוון נגד מטרות לגיטימיות). בריה"מ בשיא הצביעות, כמו גם תנועות השלום שמומנו על ידה הגדירו את ישראל כמדינת טרור (גם לפני 67) ואת המוסד כארגון טרור. אפילו שהמוסד חיסל מדעני טילים נאצים במצריים בעזרת מעטפות נפץ.

דרך הפעולה היחידה, היא לגרום לחלק אחד של האויב לפגוע בחלק אחר של האויב, א-לה "משימה בלתי אפשרית". ככה עובד עולם הריגול.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אם תיקח את התקשורת הערבית ב-67 כדוגמא, תראה עד כמה יצירת מציאות מדומה יכולה להיות הרסנית. חלק לא מבוטל מפעילות צה"ל במלחמת לבנון היה מיועד להכרעה פסיכולוגית (פנימית וחיצונית). מה לעשות, שהמאמצים האלה נכשלו ועקב כך החמירו את המצב הכללי.

לגבי חוסן לאומי - אפשר לטפוח לאזרחים על השכם, ולחלק להם נשיקות רטובות על הלחי, אבל מה שבאמת יוצר חוסן לאומי זה פעילות תקינה ויעילה של השלטון. לישראלים יש מידה רבה של קשיחות ונכונות לעמוד על המשמר בשעת הצורך, אבל בשעה שהמדינה מתגלה בכל רקבונה, הרבה מהרצון הטוב של האזרחים נעלם.

הסברה, תעמולה, לוחמה פסיכולוגית וכו' הן משהו מאוד לא מוחשי, שצריך שיהיה מאחוריו משהו ממשי כדי לגבות אותו.

כל פעם מאשימים את "ההסברה הישראלית" הכושלת, כאילו שאם רק "נסביר" את זה יפה וברור, אז המציאות תיראה פתאום כנוטה לטובתנו. אבל התמונה של ערבי זקן שחטף מכות במחסום היא תמונה של משהו אמיתי, שעליה קל יותר לצד הפלסטיני להלביש תעמולת אנטי-מחסומים, ומכיוון שמאוד קשה לישראל להסביר למה איזה רב"ט בן 19 פוצץ את הסבא הזה במכות, האירוע הזה הופך למייצג את כל מה שרע במחסום ומנטרל למדי את הנסיונות להסביר למה צריכים בכלל את המחסום הזה מלכתחילה.

הישיש המוכה פשוט מצטלם טוב יותר ממישהו שנתפס מבריח מטען חבלה. המטען בסופו של דבר לא התפוצץ (ואם כן התפוצץ באיזה אוטובוס, קשה לצלם בשוט אחד משהו שמציג את הקשר בין המטען למחסום) והזקן הערבי כן חטף מכות, הוא עובדה מוצקה.

זה לא משנה שזקנים ערבים לא מוכים במחסומים באופן יומיומי, מספיק שהם כן מוכים מפעם לפעם - זה מאפשר לפלסטינים לבסס על העובדה הזו את הטענה שמחסומים הם מקום בו חיילים מרביצים לזקנים, וישראל לא יכולה לומר שזקנים לא מוכים במחסומים ולהתמקד בתפקידם של המחסומים בהפרעה לפעילות טרור.

נ.ב.
ולומר למה זה בסדר גמור שזקן ערבי כזה או אחר חטף מכות במחסום (בדרך כלל רואים את ההסברים האלה בטוקבקים של אנשים שקוראים לעצמם "יהודי אמיתי" או "ציוני בדם") זה יופי של תירוצים לצריכה פנימית, אבל זה לא ממש הסברה ומשכנע רק את המשוכנעים, שסבורים שלהרביץ לזקן רק בגלל שהוא פלסטיני עם שפם שדי שונא אותך זה לגיטימי ואף מלא בערכים של יהדות וציונות (המציאות היא שבדרך כלל מה שעובר למכי הזקנים בראש זה לא משהו יהודי או ציוני אלא סתם שיעמום ורשעות).

וזו כפי שכבר כתבתי פה נקודה לזירה של מלחמה פסיכולוגית - היא צריכה להתחיל הרבה לפני שמקימים יחידות ייעודיות: להבהיר לכל חייל את האיום שהוא עצמו מהווה למדינה שלו כשהוא מאבד את קור רוחו במחסום
(לא שאני הצלחתי להימנע מאותה מחלה)

אבל במקרים כמו מוחמד א-דורה או "טבח" ג'נין ובכלל פתיחת אירועי אינתיפאדת אל אקצה, פעולה מיידית ונחרצת יכולה לצמצם את העליהום התקשורתי ואולי אף למנוע התנפחות של אירועים.

במקרה של א-דורה למשל. לשלוח מיידית צילומים של הצומת כפי שהיא נראית מתוך העמדה (גם אם זה אומר לשלוח כוח לסייע לנצורים בנצרים) - 7 שנים אחרי ואני עדיין לא יודע אם החיילים בכלל ידעו מה הם ראו משם, אם א-דורה בכלל היה בקו האש שלהם וכו'. אני מניח שכולם זוכרים את התמונות של האבא מנופף בידיים, בקריאה נואשת להפסיק את הירי. מישהו יכול להגיד לי איך הידיים האלה נראו לחיילים?. כמו כן, לרכוש כל צילום וצילום שנעשה באותו יום בצומת. גם אם זה אומר לשלם לחמאס על צילומי הגבורה שלו, להושיב צוות בלתי תלוי (מחו"ל כמובן) מיידית על הצילומים ולנתח את הזירה. תחקירים שנעשים אחרי שנה ושנתיים לא מזיזים לאף אחד.

ג'נין - היתה דילמה קשה, לפרסם דבר ההרוגים לפני הדיווח למשפחות - אבל חייבים מיידית להסביר מה קורה + להכניס צלמים זרים שילכו לבד לחפש את אלפי ההרוגים (לחייב אותם ללבוש סרבלים בצבע סגול מבחינתי, כדי שאיש לא יירה עליהם) ולא יחזרו עד שיכתבו 100 פעם, לא מצאנו הרוגים. זאת כמובן בנוסף ל-5 עיתונאים לכל D-9
(עדיף לא כאלה שדוברים עברית, לאור הראיון עם נהג הדובי מג'נין)

הזקן החבוט מצטלם נהדר כי בתמונה אחת הוא מעביר לצופה מבחוץ את מהות הכיבוש כולו - חיילים נגד אזרחים, שליטה ברוטאלית וכו'.

אנחנו נוטים להיות הרבה יותר סלחניים כלפי החיילים כי הם שלנו, אבל תן לי סיבה טובה אחת למה מישהו באירופה או ארה"ב יעשה את זה? מתי בפעם האחרונה ראינו כל מיני תמונות מעוררות חלחלה מהעולם השלישי והיינו בעד הכושי הגדול עם הקלצ'ניקוב ולא הכושי הקטן עם החבילה על הגב?

בנוגע לבעיית הצילום הלא-אוהד של פעילות מבצעית בשטחים. צה"ל, בחכמתו כי רבה, מנע ברוב האינתיפאדה מצוותי טלוויזיה זרים או ישראליים להתרוצץ שם ומה שלא מנע צה"ל עשה הפחד מכדורים תועים ומחבלים ערבים. רשתות החדשות מצאו את עצמן נדרשות להעסיק עובדים מקומיים, שכמובן צילמו את מה שידידיהם מגדודי השהיד מה-שמו הרשו להם לצלם...

ולסיכום, עושה רושם שההתנהלות הישראלית בכל הקשור לפעילות מול אוכלוסייה אזרחית כבושה מחד ומול כלי התקשורת העולמיים מאידך מזכירה את המשל על הסריס התורכי שקיבל אופציה לבחור באחד משלושה עונשים: לחטוף מלקות, לאכול דג מסריח או להיות מגורש מהעיר - בסופו של דבר הוא בחר במלקות, ביקש באמצע שיפסיקו ועבר לדג המסריח, לא הצליח לסיים את הדג ובסוף גורש מהעיר.

גם עושים כל מיני מעשים שליליים שמצטלמים רע וגם לא מפיקים מהם תועלת מבצעית רבה במיוחד.

זה עדיין לא אומר שאי אפשר לנסות לטפל בזה בכל הרמות - החל במניעה באמצעות חינוך לחיילים (ועונשים כבדים למי שחורג) וכלה בטיפול חירום בכל מקרה לגופו.

צילום של מה שהחיילים ראו מתוך העמדה המסורגת היה יכול אולי להבהיר לעולם באיזה חת'כת גיהנום הם נמצאו באותו רגע ומה ניתן היה לראות אם בכלל מהצד שלהם. סיפור כמו א-דורה גרם לנו נזק שאי אפשר להתחיל לאמוד. ובמקרה הזה, אפילו אם מדובר בטעות של חיילים שלנו, ניתן לצמצם את הנזק. במקרי אלימות כמו המ"פ בבילעין או איזה מגד שבחר לנגוח במישהו עם הקסדה - אני חוזר לחינוך.

כשמפקד חיל האוויר מדבר על חבטה קלה בכנף המטוס - קשה לצפות שלא תקום צעקה. זה עורר הדים שלא ממש הועילו לנו בלשון המעטה. מה לעשות, הוא צריך לזכור שמולו יושבים בני אדם. גרוע מכך עיתונאים - שתפקידם בחיים הוא למצוא סיפור ולהכניס לו רוח צבע וחיים - להגיד משהו כזה זה לצעוק "לצה"ל ולמדינת ישראל לא איכפת מחפים מפשע והם יהיו מוכנים לשטח את הרצועה בלחיצת כפתור".

אם נתמקד בהתבטאות מפקד חיל האוויר, נוכל למצוא את כל הסימפטומים לבעייה באירוע אחד: השתמשו בפצצה קטנה יותר כדי לנסות לחסל את השיח' ראש-נחש-תורן, והתוצאה הייתה:

גם הרגו אזרחים.
גם השיח' יצא ללא פגע.
גם היו מסביב המון התבטאויות דביליות של "להכניס להם" שממש גורמות לעולם הרחב לאהוב את ישראל.

גם לשבור את הביצים, גם לא לקבל חביתה וגם לצאת לשמש עם גוש חמאה על הראש.

ציטוט:

רשלנות פושעת,לפי דעתי,להשאיר את אזרחי המדינה חשופים יום יום להפצצות מסיביות של תעמולה עוייינת . למשל מצד אירן (ראה מצעדים,נאומים ,טקסים וכו') שמשודרים באופן חופשי ע"י התקשורת הישראלית, שלא רק שנותנת במה לחדירה שלהם לתוך התודעה הישראלית אלא אף אינה טורחת לצאת כנגדה ולהוות מחסום ומסננת פסיכולוגית. כמה פעמים ביום בן אדם צריך לשמוע על הפצצה האירנית,ארגון החיזבאללה ה"מצליח" ולקרוא בעיתון שירים שכותב הבן של נסרראלה לאבא שלו.

בריה"מ הקומוניסטית שמרה טוב-טוב על האזרחים שלה מ"תעמולה עויינת" כמו שאתה מציע, שם זה לא נגמר בטוב.
ואני בהחלט מסכים עם מי ששם את ה"הסברה הישראלית" במרכאות, כאילו שתמיד אנחנו צודקים והסיבה היחידה שמבקרים אותנו היא בגלל שאנחנו לא יודעים להציג את עצמנו כראוי. הגישה הזאת שהצדק תמיד איתנו לא עוזרת למאמצי ההסברה שלנו.

1. היא מרמזת על ראיית אזרחי המדינה כאויב.
2. מזכירה מאוד משטרים אפלים.

אם יש לצבא מה להסביר לאזרחים יש לו חטיבת הסברה בשביל זה.

לדוגמא, אפשר להציג שלטים בערבית ובאנגלית שמסבירים לאוכלוסיה שהסבל שנגרם להם במחסום
הוא תוצאה של .......... . וכאן המקום ליצירתיות של גורמי הלוחמה הפסיכולוגית.
למשל אפשר להציג מתחת לכיתוב הנ"ל תמונה של מחבל שנתפס במחסום עם חגורת הנפץ וכד'.

לא יודע עד כמה זה יעבוד. יש את מימד ה"הסברה" שאתה מציע, האפקט התודעתי, ויש מצד שני את המציאות הממשית, בה אנשים עומדים במחסום ורע להם.


עד כמה אנשים שונאים מחסומים? כנראה שמאוד - הפעם היחידה שכמעט נדרסתי והותקפתי במחסום מאנשים שנדרשו לעצור הייתה כשהצבנו חסם זמני על כביש ליד קדומים שנועד למנוע מתושבי היישוב לנסוע מערבה. זה לא ממש הזיז להם שהחסם הוצב שם כי באותו זמן נערך בסביבה מטווח בכלים כבדים ומשפך הבטיחות השתרבב לו לכביש, ולמען בטחונם הם התבקשו להמתין כחצי שעה עד שהסיפור יגמר.

נכון להתייבש במחסום זה יותר ממשי מלהסתכל על תמונה, אבל זה לא קשה לתלות שלטי הסברה עם תמונה ואם הדבר יצור אפקט אז חבל להתוכח. אני אישית חושב שיש מקום רב ללוחמה פסיכולוגית, תעמולה, הסברה וכו' ושצה"ל לא ממצה את השימוש בכלים אלו.

זה המקום להזכיר להם וגם לצלמי העיתונות.
אפילו הייתי פותח את הכרזה בהבעת צער על אי הנוחות הנגרמת להם.

בסופו של דבר, יש מחסומים שחייבים להיות במקום בו הם נמצאים.

יש גם כמה כאלה שלא.

ולא בטוח שמי שצריך לעמוד במחסומים הם חיילים.

אפשר אפילו, בלי צחוק, לקחת את המחסומים הראשיים ולהפוך אותם לטרמינלים קטנים עם איורור, מקומות ישיבה ובידוק ביטחוני מסודר ונקי ולא מבייש ופולשני.

עלתה פה תמונה מאוד עגומה של המציאות מחלק מהתגובות. זה נכון שיש מקרים שאי אפשר "להסביר" בצורה כזאת שדעת הקהל העולמית תיטה לטובתנו, אבל זה לא אומר שההסברה הישראלית ממצה את עצמה. יש גם מקרים שהתעמולה הפלסטינית לא יכולה למנף לתועלתה. השאלה היא האם אנחנו משכילים לעשות ב"נשק תעמולתי" שימוש נכון כפי שעושים זאת אויבנו? לדעתי התשובה היא לא.

הינה למשל מקרה מהיום שאפשר היה לנצל לטובת תעמולה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3413521,00.html

עשרות הזדמנויות כאלה הולכות לטימיון. ישראל לא הצליחה להכניס לתודעה העולמית אף סמל, אף דמות שתיצג את העימות הישראלי-פלסטיני כפי שזה רצוי לנו.

עכשיו אם יש לך אגף תעמולה שעוסק ברצינות בנושא, מפגין יוזמה ומקוריות, אפשר להביא לשינוי בתפיסת העולם את ישראל והפלסטינים.

יצא לי לקרוא לאחרונה את מחקרו של ד"ר רון שלייפר: "לוחמה פסיכולוגית בישראל" (יולי 2002). המחקר מאוד מקיף,
-ומאוד מומלץ.
(למרות שעם חלק מסוים ממה שהוא כתב אינני מסכים.)
אבל הוא בהחלט העשיר אותי עשרות-מונים.

עוד דבר ששווה איזכור מחדש כאן הוא המחקר: "על התקשורת כנשק במלחמה האסימטרית" מאת אונברסיטת הארווארד.
שהוא המחקר המקיף ביותר על תפקוד-התקשורת, תפקוד המערך-התקשורתי של חיזבאללה, ועל תפקוד מערך-ההסברה הישראלי במלחמה האחרונה בלבנון.

-שני המחקרים מאוד מומלצים לכל המתעניין\ת בלוחמה-פסיכולוגית.

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.