נדמה לי שהעליתי משהוא שדומה לזה בעבר, לא כל כך זוכרת.

אני קוראת הרבה אקטואליה. משהוא בסגנון REFRESH לynet כל חצי שעה בערך כשאני על המחשב, וכמובן שחדשות 10 או ערוץ2 או ערוץ 1 תמיד בטלוויזיה. אני רואה הרבה ושומעת הרבה,
ובמהלך המלחמה, ערוץ 2 נורא עיצבנו אותי אז ראיתי יותר CNN וכאלה.

דוגמא אחת אני רוצה לתת של מלחמת לבנון ה2, מאות קטיושות, הרוגים , הרס וחורבן במדינת ישראל.
לבנון? למי שזוכר את הסרטון שמישהוא העלה פה בעבר, אותה בובת מיקי-מאוס, נקייה , ממש מצוחצחת מופיעה בסצינות שונות ליד ההריסות במיקום נורא אטרקטיבי, אותה האישה\הילד שבוכים על ביתם מופיעים גם הם בכמה תמונות, ואיך אפשר לשכוח את הצלם של רויטרס(אם אני לא טועה) שעשה"שיפוץ" בפוטושופ לעננים הרבויים בעשן באחת ההפצצות של חיל האוויר.
העולם הזדעזע. מה אנחנו עושים להם. ממש נורא.

ואצלנו? אצלנו יש דיווח קבוע למיקום המדוייק בו נפלה כל קטיושה (כך שבפעם הבאה הם יוכלו לדייק יותר) ואולי פה ושם קצת נפגעי חרדה ולא משהוא רציני, וזהו. זה כל מה שמראים באמצעי המדייה.

האם חשבתם פעם , בתוך צלמים מקצועיים ורצינים, מה מעמדנו בעולם לעומת הסבל שלנו?
מחבלים מתאבדים, קטיושות, קסאמים, כל זה. אנחנו מקבלים את זה 24\7.
אני לא באה להעיר משהוא לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובטח שלא לעורר פה ויכוח פוליטי שלא במקומו בפורום הזה,
אני פשוט שואלת, איך זה שאנחנו הצלמים לא מראים את הצד שלנו? איך זה שהעולם לא יודע מה אנחנו עוברים? זה לא קצת.
אף אחד לא הזמין את הקטיושות האלה. אני אישית לא הזמנתי את ההתקף חרדה שחטפתי.
אני פשוט מקבלת את זה, כי שונאים אותי, וכל מה שהעולם רואה, זה את אותה בובת מיקימאוס וקונה את הסיפור, "מעלים עין", ואני תקועה עם ההתקפי חרדה והשנאה של כל העולם.

אני שואלת שוב, למה אף אחד מהצלמים שהיו שמה בשטח לא תיעד את זה מספיק והפיץ את זה מספיק?
למה אנחנו בתור צלמים לא מעבירים את המסר?
האם זה אמצעי תקשורת ההמונים? או שבאמת יש משהוא שאנחנו יכולים לעשות (בתור צלמים) ואנחנו לא עושים?

אולי אני סתם מגזימה, וחלקכם אפילו תצחקו עלי. אבל אני מתחבטת עם השאלה הזו המון זמן ועכשיו אחרי שראיתי את הסיכול של הפיגוע של השב"כ, הייתי חייבת לשאול.

מקווה לקבל תשובות.

עדן.

יש לי תשובה מאוד קצרה לשאלה שלך אבל אמיתית ורצינית ביותר
הכל זה פוליטיקה, כסף ושחיטות מלמטה ועד למעלה ולכן חבל על הזמן.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

פוליטיקה כסף ושחיטות?
אתה לא כל כך ברור.
אני לא קשורה כלל לפוליטיקה, לא רודפת בצע בכיוון הזה ובטח לא מושחטת (איך שלא כותבי םאת זה)
אני פשוט צלמת שאם הייתה לי יכולת מנטלית לצלם תוצאות של פיגוע, הייתי עושה את זה, והייתי מבררת לכמה שיותר כתובת בשביל להפיץ את זה הלאה והלאה כמה שאפשר.
אני שואלת, למה אף אחד שכן מצלם את זה(ואני יודעת שכן מצלמים) לא עושה את זה? הרי אנחנו (הצלמים) או לפחות חלקינו גם אם הוא לא מכריע, לא ממש קשורים לכל העסק הזה של הפוליטיקה וכו'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי carish1 יש לי תשובה מאוד קצרה לשאלה שלך אבל אמיתית ורצינית ביותר הכל זה פוליטיקה, כסף ושחיטות מלמטה ועד למעלה ולכן חבל על הזמן.

מחזק מאוד מה שאמרת !

מי שיכול ליטול יוזמה רצינית בעניין, זה אלה הם אנחנו, גולשי האינטרנט, פורומים שיש לנו גם השפעה (אמנם קטנה) על היוזמה הזו

אני אתן לך כמה סיבות,ובקצרה כי אני ממהר ללימודים.

דבר ראשון צלם עיתונות מקצועי חייב להיות אובייקטיבי, הוא לא יכול לנקוט עמדה אחרת הדיווחים שאנשים יקבלו לא יהיו מציאותיים,אלא עיוות של המציאות.

דבר שני, הצלם הוא לא זה שקובע מה יהיה בעיתון, הוא מצלם,שולח את התמונה אבל מי שקובע מה יכנס ובאיזה קונטקסט הוא עורך העיתון, עורך של עיתון גדול,כמו ידיעות או מעריב משפיע מאוד על מה שקורה במדינה. ברור שאי אפשר להיות אובייקטיבי ב 100% אבל זו השאיפה

דבר שלישי, יש הסברה, הסברה קשורה לתקשורת, הסברה קשורה לממשלה ולכנסת, יש הבדל בין תעמולה או הסברה, לבין עיתונאות.
מה שהפלסטינאים עושים זו תעמולה, זו הסברה זה העברת מסר תקראי לזה איך שאת רוצה, אבל זה לא קשור לעיתונאות ולא למקצועיות.
זה שההסברה בארץ מאוד חלשה זה ידוע, יאיר לפיד כתב גם שמאוד קל לפלסטינאי להראות את הסבל שהוא עובר, את העוני והנזקים, אבל לישראלים קשה להראות חיים שניצלו, שיגרה של ילדים שמטיילים בקניון וכו', כי זה לא מעניין, וגם כי זה לא משהו שאפשר לכמת, מהמילה כמות.

בכל מקרה,אני מאחר,אם לא הצלחתי להעביר את הנקודה, תגידי,ואני אמשיך

קוראים לי ניר ... ואין לי חתימה...

אנחנו אוהבים אותך!

www.nirgeiger.com

חלק מהבעיה היא שהעולם שונא אותך מעצם היותך יהודיה.

הרבה יותר "אטרקטיבי" לראות את הסבל של הילד הפלסטינאי, עם המבגדים המוזנחים, והבית שנחרב ע"י כוחות צה"ל.

אני לא זוכר את השם, אבל התפרסמה לפני כמה חודשים באחד העיתונים (מעריב / ידיעות) בחורה, שעשתה פרוייקט צילום בצבא - להציג את הצד הנשי.
היא זכתה להצלחה גדולה מסביב לכל העולם.

צריך להבין שיש כוונה להסברה.
למשל, לקחו אוטובוס אחרי פיגוע, דאגו שהוא יישאר כ"מסגרת", ושלחו אותו לתצוגה ברחבי העולם.
הפרוצדורה לקחה המון זמן, וזה לא בא בקלות רבה.
כמו שהבחור מעליי ציין, הרבה יותר קל להראות את הסבל הפלסטינאי על פני הסבל הישראלי.

...Nikon D70s+plastic metal and elctronics

זה לא מדוייק, זה לא נכון להגיד שהעולם שונא אותנו, כי אנחנו שומעים בעיקר את הקולות של השונאים,אבל יש גם הרבה אוהבים, ולרוב העולם פשוט לא איכפת, בדיוק כמו שלך אין מושג מה קורה בדרפור.
אבל העניין הוא שאלה ששונאים אותנו, שונאים אותנו בגלל שאנחנו ישראלים ולא יהודים, וזה הבדל גדול.
בכל מקרה,הבעיה היא לא השנאה, אלא העובדה שקל להציג ילד מחזיק דובי על רקע בית מופצץ, וקשה להציג נורמליות שמושגת ע"י חומה שמונעת ממחבלים להכנס כי איך אתה בדיוק מצלם את העובדה שחיים של אנשים ניצלו?

קוראים לי ניר ... ואין לי חתימה...

אנחנו אוהבים אותך!

www.nirgeiger.com

"יש הרבה שאוהבים" "לרוב העולם פשוט לא איכפת" - עם חברים כאלה מי צריך אויבים...

לא יודע אם אתה מכיר, אבל לפני ממש לא המון הזמן, רצחו לנגד עיניי כל העולם 6 מיליון בני אדם.

ברור שלא כולם שונאים אותך.
גם לא כולם שונאים את הערבים.
עדיין, מבחינת מה שהעם שלנו עבר במאות השנים האחרונות, אנחנו נרדפים.
כל הזמן במלחמה מתמדת.

יש לי עוד המון מה להוסיף, אבל הדיון הזה, כמו שהיה צפוי מלכתחילה, גולש מעבר לתחומי הצילום.
אי אפשר לפתוח דיון בנושא כזה, בלי לערב פוליטיקה ונושאים שלא קשורים לצילום.

...Nikon D70s+plastic metal and elctronics

אני מתנגד נחרצות לתגובות שיש פה. אתם חיים במאה ה21 ולא במאה ה19! עיתון זה לא הכל בשביל צלם. כיום יש WEB 2.0. כיום אתם יכולים להעלות את התמונות הדיגיטליות להזכירכם לאתרים שונים. כיום אפשר להוציא לאור אתר אשר יראה את הסבל בישראל. ההבדל ביננו לבין הפלסטינים או החיזבאללה הוא הדרך. אצלם המטרה היא השמדתנו, אצלנו היא השרדותנו ולכן דרך הפעולה שונה. הם יציגו תמונות מזוייפות. הם יביימו מוות, הם ישימו גופות ישנות ויציגו אותן כחדשות וכו'. אל לנו לעשות כך! עליו לחשוף את הדברים הללו ולהוסיף עליהן את התמונות של מה שקורה לנו.
הדרך הטובה ביותר היא לדוגמא להציג לעולם את מה שמשודר בטלוויזיה של החאמס. ערבי בתחפושת מיקי מאוס שאומר לילדים שיש להרוג את כל היהודים או במילים שלו "איטבח אל יהודי" שוב ושוב ושוב וקורא להשמדת הישות הציונית וכו'. או להראות לעולם את ספרי הלימוד שלהם שבהם לא קיימת בכלל מדינת ישראל - הכל פלסטין אחד גדול, או שהסיבה לסכסוך היא דתית ולא מדינית ושמוחמד אמר להם להשמיד את היהודים.
ברגע שמציגים את כל זה לעולם הוא מקבל בום שוואלה, אולי היהודים הם לא חולי הנפש כמו שקל וכיף להאמין.

סליחה על החפירה

אגב, לגבי ספרי הלימוד, עד לא מזמן גם לנו לא היה מסומן קו ירוק בספרים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

דעתי בנוגע לזה:
קודם כל שאלה לניר, "דבר ראשון צלם עיתונות מקצועי חייב להיות אובייקטיבי, הוא לא יכול לנקוט עמדה אחרת הדיווחים שאנשים יקבלו לא יהיו מציאותיים,אלא עיוות של המציאות". איך אתה מסביר את הדוגמאות שעדן נתנה?, אני מסכים איתך שצלם עיתונות מקצועי חייב להיות אובייקטיבי אבל לאור הדגמאות האלה אפשר לראות שהשתנה משהו בעולם... אנשים מביעים את דעתם האישית גם דרך התמונות, זה טוב וזה יפה אבל לא מתאים לצילום עיתונות, נחצו כאן קווים אדומים, זה כמו לעיד עדות שקר בבית משפט, התמונות האלה פוגעות בנו מאוד ובייחוד אם הן באות ממקור כמו רויטרס וסוכנויות צילום בינלאומיות.

Shwansi:
אני לא חושב שהבעיה היא מעצם היותך יהודי, כמו שאמרו כאן יש הרבה אנשים שדווקא אוהבים אותנו אבל האוכלוסייה הזו פסיבית ביחס לאוכלוסיה ששונאת אותנו, בנוסף לכך בוא לא נשכח שהערבים פרוסים בכל העולם ובדרך כלל הם המקור לפרובוקוציה, קח לדוגמא את בריטניה, לפני שבוע התפרסם סקר בבריטניה שקבע שהשם השני הכי נפוץ שם הוא "מוחמד".. זה אומר משהו על תפרוסת הערבים בעולם, כך שאת השנאה הזו צריך לקחת בעירבון מוגבל מאוד.

ישנו דבר אחד שמוסכם על כולם להראות סבל וכאב הרבה יותר קל מלהראות שמחה ונורמליות (ברוב המקרים).
ומכאן אני מגיע לשאלה של עדן:
למה אנחנו בתור צלמים לא מעבירים את המסר?
האם זה אמצעי תקשורת ההמונים? או שבאמת יש משהוא שאנחנו יכולים לעשות (בתור צלמים) ואנחנו לא עושים?

לפי דעתי הסיבה שאנחנו לא מעבירים את המסר היא מכיוון שיש יותר התעסקות ותיעוד בצד של היריב (אם זה לבנון או הפלשתינאים), מאשר בצד שלנו וגם מכיוון שאצלנו פועלת מערכת צנזורה ומהסיבה שאצלם, אפשר לומר, המטרה מקדשת את האמצעים, המלחמה רבת השנים שלהם והמצב שבו הם חיים גרמה להם להפסיק לחשוב בצורה הגיונית ולהתחיל לעשות הכל למען העברת המסר, אצלנו בארץ את לא תראי תמונות של גופות או חלקי איברים, יכול להיות גם שההיגיון המנחה את הצלמים הוא לא לצלם דברים כאלה מחמת הזכות לכבוד והזכות לפרטיות, אצלנו פועל ההיגיון ולכן ההסברה בוערת על אש קטנה שבקושי מפריעה, לעומת זאת אצל אחינו הפלשתינאים אין קווים אדומים וגבולות, הם יעשו הכל כדי להעביר את המסר שנראה להם נכון וצודק, לא פעם צה"ל תפס אותם מביימים הלוויות ומצלמים תמונות מבויימות, זכורים לי שני מקרים:
1. לפני שנה אם אני לא טועה, מזל"ט צילם הלוויה של החמאס, במהלך ההלוויה הגופה נפלה מהאלונקה ואז היא קמה ועלתה בחזרה.
2. זכורות לי גם שתי תמונות שהחמאס שצילם ברצף, באחת רואים שורה של גופות מסודרות ובשנייה רואים אדם יושב בצד, אותו אדם שבתמונה הקודמת שימש בתור גופה.

זה רק מראה שהם מסוגלים לעשות הכל כדי להעביר את המסר שלהם.

לשאלה השנייה שלך, כן ולא, יש משהו שהצלמים יכולים לעשות ולא עושים, והסיבה היא כנראה הומאנית, והגיונית
כמו שHydra אמר
"אתם חיים במאה ה21 ולא במאה ה19! עיתון זה לא הכל בשביל צלם. כיום יש WEB 2.0. כיום אתם יכולים להעלות את התמונות הדיגיטליות להזכירכם לאתרים שונים. כיום אפשר להוציא לאור אתר אשר יראה את הסבל בישראל."

היום אפשר בקלות ללעקוף את הצנזורה בעזרת האינטרנט, אפשר להקים אתרים של תמונות, אפשר להפיץ תמונות בפורומים ואפילו אפשר להפיץ תמונות באימיילים (כמו הודעות ספאם), היום אין בעיה לפרסם תמונה ושתוך שבוע חצי מהעולם יראה אותה, ובעיה היא כמו שאמרתי, אני לא יודע עד כמה הצלמים מוכנים ללכת רחוק כדי להביע את המחאה....

טוב זו פחות או יותר דעתי, תגובה ארוכה....

בברכה,

עומר בן נעים

Canon 50D + Canon 70-200L + Sigma 17-70 + Canon 100Macro

http://omerbn.daportfolio.com/

לפי דעתי רוב הצלמים נמנעים מלפרסם תמונות של גופות וחלקי גופות הוא הכבוד למת ולמשפחה שלו.
משפחה ששכלה קרוב לא תרצה שתמונה של הגופה שלו תופץ בעיתון או אפילו יותר גרוע באימיילים שאנשים שולחים אחד לשני כמו סרטונים.
(תיקחי לדוגמא את עצמך, את היית מפיצה תמונה של הרוג מפיגוע באימייל?)

ואפילו אם המשפחה מאשרת לעיתונים אין סיבות להכניס תמונות מזעזעות לעיתון, לפי דעתי להתעורר כל בוקר ולראות בשער הראשי בעיתון ולראות (שיכולות להיות של מישהו שאתה מכיר חס וחלילה) יגרמו לך להיכנס עוד יותר לדיכאון ולהפסיק לקנות את העיתון.

דבר אחרון הוא שהפלסטינאים נראים בעולם כצד החלש והמדוכא בסיפור.
אנחנו צבא חזק עם טנקים,מטוסים ספינות ששולטים ביד חזקה בעם מדוכא, וכל מה שהפלסטינאים מנסים לעשות הוא להשתחרר מעול הכיבוש, ולכן העולם (מי שבכלל מתעניין במצב, וזה לא הרבה אנשים) יעדיף לראות מסוק שלנו פוגע בילד פלשטינאי מאשר מחבל שהתפוצץ באוטובוס.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני אכתוב את דעתי על העיניין ומכיוון שאני צפוני במקור אני רק יכול להוסיף מתוך הפאן של המלחמה האחרונה. ודברים שצולמו ולא נראו בעיתונות בעולם .
לצערי גם פוליטיקה תיכנס פה אבל אני אשתדל לשמור אותה למינימום:

רשתות הטלוויזיה משדרות לפי האגנדה שלהם, לא משנה כמה הם יגידו שהן לא מכורות לאיזשהו צד. עובדה כדי להוכיח את זה היא השידורים של ה BBC אחרי הפיגועים בלונדון ( מי שזוכר, היו קריאות מדהימות על מדיניות זרים מחמירה וכו וכו) בפועל האנגלים לא בדיוק אנטי ערבים בדיוק כמו שהם לא פרו ציוניים.
בכל מקרה, כך גם מבחינת חשיפה של צילום וצילומי קונפליקט כלשהו.
הכותרת הזועקת והמזעזעת היא זו שמוכרת יותר עותקים.
נכון, אצלינו היו קטיושות, יש קסמים ופצ"מרים וכל דבר אחרי (כמעט כל יום אירוע ירי כלשהו) אבל זה לא ימכור כמו פרצוף של פלסטינאית בת 60 שעומדת במחסום מול קנה M-16.
למה? כי העולם נאיבי ודפוק.
אף אחד לא ישאל למה היא צריכה לעמוד מול הנשק במקום לחיות בשלום.
אף אחד לא יתעניין בעובדה שהיא הצביע לממשלה שבנויה בעצם מאירגון טרור כי זה לא נתפס הגיוני במדינות העולם המערבי.
הוכחה לכך שהעולם לא מבין מה קורה פה היא העובדה שתוך יומיים מעברי הגבול בין רפיח למצריים עברו משליטת הרשות לידיי החמאס בהפיכה ולאף מדינה זה לא מזיז.
הם רק ימשיכו להעביר כספים לגוף שנקרא הרשות כדי להראות ש"איכפת" להם ולסמן וי במחברת התרומות לפליטים ומסכנים.

ישנם צלמים שמצלמים את הקונפליקט הישראלי פלסטיניאי מזוויות שונות אבל התמונות המוכרות תמיד הן אלו או מפיגועים או של פליטים סובלים.

עדן, לגבי לצלם זירות פיגוע וכאלו דברים, מעבר לטראומה האישית שנשארת לאנשים (רוב צלמי העיתונות סובלים מאיזושהי). כעם שמכבד את כבוד המת אנחנו נוטים שלא לפרסם תמונות כאלו כמו שנאמר, לדעתי חבל. גופה זו גופה. ואם צריך להראות מה קרה באמת ולא מטושטש או כמה גזות עם דם וכפפת לטאקס אז גם את זה עושים. כי זה חלק מהמלחמה. דעת הקהל. היה בעבר אתר שנקרא ogrish והיו שם תמונת מכל העולם, מכל אירוע ולישראל היה שם סקשן שלם, זה לא שלא מפיצים. - זאת גם לא כזו גאווה.

לגבי דיווחים מהמקום בו נפלה הפצצה - זה אחד הדברים היותר מפגרים שעשו במהלך המלחמה, הם קיבלו מטווח ארטילריה בצורת חדשות ערוץ 2. ולכן אחרי כמה ימים הם הפסיקו לדווח על נפילות בשידור ישיר. מבחינת תיעוד הסבל של האוכלוסיה האזרחית בשעת המלחמה, לא הראו מספיק וחבל. התמונות שהעולם ראה זה עיר אוהלים של מיליונור כקייטנת הכל כלול וכמה תמונות של אנשים במקלט.
לא ניסיון לקיים חיי שיגרה כל שהם או מתנדבים שאוספים כלבים שננטשו כי הבעלים עזבו וברחו מהאיזור, היה כלכך הרבה מה לצלם ולהראות
אנשים לא עשו זאת
גם מפחד שהם יפגעו וגם מידיעה שמה שמעניין את הציבור הישראלי הוא יותר אקשן ופחות מסביב.
אני יכול להגיד לך שיש כמה סרטי סטודנטים על המלחמה עם דגשים על "משק " וקיבוצים ואנשים שנשארו לעבוד בזמן מלחמה וסיפורים שלהם, ותמונות של רפתות אחרי הפצצה ושום דבר שם לא מצונזר, אם זה יגיע אי פעם לחשיפה רצינית.. אני לא מאמין.
אבל רק ניתן לקוות

לגבי מה שאנחנו יכולים לעשות?
לצלם, להעלות, ולשלוח.
לשים רגשות בצד, פחדים, וכל שאר הדברים שמגבילים.
יותר מזה אין מה לעשות.
רק לעורר מודעות.

עמית
(אני מודע לזה שזה קצת חפירה אבל זה לדעתי מכסה את הנושא בצורה רחבה)

שלום לכולם אני שמח מאוד על הדיון המעמיק, אני חושב שבפורום צילום יש מקום לדיון על כוונת הצילום ולא רק על הביצוע.
פרט להיותי צלם חובבן אני גם סטודנט לפסיכולוגיה ומנהל עסקים, אני חושב שאפשר לחבר בין כל הנקודות האלה יחדיו ולהגיע למספר כללי אצבע:
א. התמונה יוצאת יותר דרמתית כשיש קונטרסט (והכוונה לצילומי אישה זקנה יושבת במחסום עם קנה M-16 מופנה כלפיה).
ב. הרייטינג עולה כשמצלמים פיצוץ (סרטי אקשן, ככה העולם מתייחס לחדשות שלנו) ויורד כשמצלמים גן ילדים שהילדים שרים שחר אדום אני לא מפחד.
ג. אף אחד לא יצא נקי מהסיפור הזה (בעיקר נפשית).

שמתם לב שכל כלל אצבע התייחס לתחום ספציפי: צילום, עסקים ופסיכולוגיה (בהתאמה).
בדרך כלל בצילום אומרים להראות את התמונה בשלמותה, והבעיה שאתם לא רואים את התמונה בשלמותה. בסך הכל אני יכול להגיד שהמצב של הפלסטינאים מתדרדר אבל הרייטינג שלהם עולה והמצב שלנו מתרומם אבל הרייטינג שלנו יורד.
איך אפשר להתגבר על הבעיה?
מדינה דמוקרטית צריכה לדעת להגן על עצמה, ותמונות שמעוותות את המציאות בלי הסבר נאות אסורות בפירסום, גם אם מצלמים בובה לעומת הרס וחורבן יש להציג את סבל העם בעיקבות פעולת חיזבאללה שגררה תגובה ישראלית ולא להפוך את היוצרות כאילו אנחנו גרמנו לכל זה.
לכן צריכה לקום בישראל מערכת שבודקת את העיתונות, אבל גם אוכפת את החוק ביד חזקה.
לדוגמא:
המתיחה שעשו לריבלין בהתחזות לאיש ציבור (שמעון פרס) ע"י ערוץ 10 היתה צריכה לגרור עונש של מיליון דולר, תאמינו לי שערוץ 10 בכלל לא היה חושב לעשות דבר כזה.
אבל זה בליברליזציה שאין חוקים וסייגים.

גם בצילום צריכים להיות קווים ברורים, וצריך לנסח כללים כאלה אבל לציין למה תגרור עבירה על כללים אלו. ועכשיו תגידו שיש כבר כללים כאלה ומה אנחנו יכולים להמציא עוד דברים כאלה.
תתפלאו שאנחנו היהודים חושבים על הכל עוד לפני כל העולם שקופא על שמריו, את המוסר המצאנו לפני יותר מ-3000 שנה והיום האיחוד האירופי רוצה לאסור על שחיטה לפי היהדות, כי זה לא מספיק מוסרי.

שורה תחתונה: להפיץ כללים שעברה עליהם תגרור עונשים כבדים, במיוחד עבור כלי התקשורת המסורתיים. (העצה שלי מכילה פיתרון גם כלכלי, עונש בעבור עבירה, קשור לעלות לעומת תועלת, קשורה לצילום וגם פסיכולוגית הרייטינג שלנו יעלה הגאווה הלאומית ותחושת הצדק)

עמוס טרבולסקי

א. לגבי סיקור ודיווח לגבי אתרי נפילת קטיושות - עפ"י דו"ח מועצת העיתונות שפורסם לא זמן - כל הדיווחים עמדו בדרישות הצנזורה. אין כל מניעה בדיווח מדוייק של אתר הנפילה - מאחר שהסיכוי לשגר שוב, אל אותו היעד, היא אפסית. ההגבלה היחידה שניתנה בדיווח (ואכן בוצעה לחלוטין) היתה באשר למניעת דיווח נפילות בים.

ב. צלם עיתונות כגורם אובייקטיבי בשטח - אין חיה כזו! מעצם הגדרת הקומפוזיציה כהחלטה מה יש ומה אין בתמונה - שמת, כצלם, דברים בקונטקסט מסויים. זה אומר שגורם X קרוב יותר למצלמה וגורם Y רחוק יותר - זה אומר שלא רואים את כל ההתרחשות, זו בא לידי ביטוי בבחירת העדשה ונקודת המבט. צילום הוא לא אובייקטיבי בהגדרה. צלם עיתונות מצלם את המציאות כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיניו, כפי שהוא מרגיש בשטח וכפי שהוא מעוניין להעביר את המסר, ומתוך שאיפה להביא את הסיפור מנקודות ראייה שונות - לרוב בתאום עם הכתב שבשטח.

ג. בחירת הצילומים נעשית בכמה מישורים (אנחנו כבר בעידן הדיגיטאלי בו אין צורך לשלוח סרט לפני הפיתוח אל המערכת) - הצלם בוחר את התמונות הטובות והחזקות יותר שלו, עורך הצילומים מסנן ומקטין את הבחירה, והעורך מתאים את התמונה לתוכן הכתבה. לפעמים התהליך הוא הפוך - שהכתב נדרש לתאר ארוע שבא לידי ביטוי בתמונה מדהימה באיכותה.

ד. התמונה, כיום, נועדה להעצים את הטקסט. אנשים קונים עיתונים בגלל התמונות שהם רואים - יותר מאשר הטקסט שמלווה אותם (ובגלל זה חדשות, מעריב וידיעות היו נפוצים יותר מארץ). התמונה מוכרת, ולכן ההעדפה היא לתמונות חזקות, פרובוקטיביות וכאלה שמושכות את העין. לפעמים זה לא תמיד משקף את מה שקרה במציאות (אם מישהו התפרע בהפגנה וצולם - לא בהכרח יש בזה הוכחה שכל ההפגנה היתה אלימה ופרועה) - אבל התמונה הזו מוכרת.... ובגלל זה - היתונות נמצאת במגמה קבועה של הצהבה...

ועכשיו כשכל זה נאמר - אולי הגיע הזמן שתהיו רגע פחות צבועים ושנייה לפני שאתם יוצאים בהכרזות של "צריך ככה וצריך אחרת וזה בכלל לא בסדר ואיזה מין תקשורת זו"..... תעצרו שנייה ותחשבו - מה העיתון שאתם קוראים? מה התמונה שאתם מחפשים אחרי פיגוע? למה אתם רואים צילומים של לוויות? למה אתם מחפשים את הצילומים של זק"א עם שפכטל? למה את האישה הבוכה?....

האם הייתם קוראים עיתון שבו מראים ילדים משחקים בגן בשדרות? הגנן שמכסה את מכתשי פגיעת הקסאם? הבנאים שמשפצים את הבניינים שנפגעו? או שאולי מה שמעניין אותכם זה דווקא את התמונה של שרידי הקסאם שהתפוצץ? האישה שצורחת? הפצוע שמוכנס לאמבולנס?

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

זה לא קשור לצביעות, אני לא קורא עיתונים והתחליף שלי הוא כותרות המבזקים בוואלה שנותנים לי קצת מידע על מה יש בעולם בלי לשטוף לי את המוח.

דבר נוסף הוא שמרוב שהרגילו אותנו ודחפו לנו קומפוזיציות "מעניינות" אז פיתחנו אדישות ולכן התמונות של שיפוץ מבנה שנפגע מאבד מהערך שלו, לכן צריך לעצור רגע לחשוב ואז למתן את הקומפוזיציות, וזה אפשר רק באמצעות גוף חיצוני עם יכולת אכיפה משמעותית.

אני אישית לא יפרסם תמונות שנוגדות את הערכים המוסריים שיש לי, אפילו אם זה עולה לי בכמות תגובות משבחות בפרש או בכל מקום אחר.

עמוס טרבולסקי

אולי אתה הצמחוני היחיד שעומד בסטקייה...

ה"מוסר" שמטיפים לצלמי העיתונות מגיע בד"כ מצרכני תקשורת צמאי דם...

יש תמיד את אלה שמרביצים לך כשאתה מצלם בלוויה, ואח"כ מגיעים אליך למשרד כדי לקנות תמונות... ובין לבין - מקללים את התקשורת.

תאמין לי שאני מכיר את זה מקרוב. סה"כ אני ב"עסק" קרוב ל-17 שנים....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אני לא אקרא עכשיו את התגובות מפאת חוסר זמן ועייפות, אבל אגיד דבר אחד (שאולי כבר נאמר).
לעולם יש נטייה להתחבר לאנדרדוג, לקטנים ולמסכנים - אלה בלי הצבא המסודר (כביכול), בלי התשתיות, בלי הגב הכלכלי מארה"ב.

תראי ריב בין כלב לחתול. החמלה שלך תלך אל החתול. הצלמים והעיתונים מצלמים בכדי ליצור דרמטיות, ולהעביר חמלה זו, גם אם היא שגויה.

בנוסף, היו צילומי קטיושות. לא משנה איך תסתכלי על זה, צילום פגיעת קטיושות או קסאמים, עם כמה שהוא מזיק וחוויה לא נעימה, הרבה פחות מרשים ומזעזע מפגיעת פצצות ברזל של חיה"א.
אני ראיתי בור של קטיושה - זה בקוטר של חצי מטר, בלי הרבה נזק מסביב. הפצצת חיה"א, בין אם מוצדקת ובין אם לא (ובהחלט לא ניכנס לכאן) מורידה בית שלם, וההרס נראה בבירור רב יותר. עכשיו תחשבי - מה מצטלם טוב יותר?

ישראל כביכול גם נגד צילומים מניפולטיביים ושימוש לרעה בנפגעי פיגועים למטרות עיתונות ותעמולה, אמנם יש צלמים ועיתונים המראים זוועות. תיכנסי לאתר של זיו קורן - יש לו שם חומר די קשה לצפייה.
ולמרות הכל, אני לא חושב שעריכת התמונות (המזעזעת מבחינה אתית, אני מסכים) היא מה ששינתה את דעת הקהל העולמית בזמן המלחמה.

עריכה: למנהלי הפורום. הרמה פה של השיחה מאוד גבוהה, במיוחד לעומת פורום פוליטיקה המזעזע. אני חושב שיש לתת לדיון להימשך ואף לגלוש לפוליטיקה והשקפות עולם באופן חד פעמי - הוא מעניין, אינטיליגנטי, וגם קשור במידת מה לצילום.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שלום לכולם ותודה רבה על זמנכם והתשובות המעמיקות.
כרגע, אין לי זמן לקרוא את הדיון כיוון שאני לומדת לבגרות בהיסטוריה.

ל lipside, לדיונים מסוג זה יש את הפורום הייעודי, לטעמי יש לעסוק רק בנקודת המבט שלנו כצלמים וכמה שפחות לגעת בסכסוך עצמו.
אבל זו רק דעתי.

ושוב תודה רבה רבה לכולם,
אני מאוד מעריכה את זה.