למיטב ידיעתי, איראן לא ביצעה שום נסיון גרעיני עד כה.
ושאלתי: האם יש מצב שאיראן תצליח לעשות נסיון גרעיני "מוסתר" - למשל תחת "דגל" של מדינה אחרת (צפון קוריאה?) או תחת הכחשה שהזעזוע שנרשם הוא מנשק גרעיני?

שאלה נוספת: האם נראה לכם הגיוני שאיראן תיקח סיכון ובנסיבות מסויימות תפעיל נשק כזה גם ללא ניסוי קודם?
ואחרונה: האין שלב הניסוי מהווה ציון דרך סופי לקבלת החלטה על אם כן או לא פועלים בעניין.
בשביל מה כל התחזיות האלה "מתי הם יהיו מוכנים" - חצי שנה, שנתיים, אם יש את אינדיקציית "הניסוי" שמתחייבת, ומאותתת שהם מוכנים?

נושא הגרעין מקיף מכפי שניתן יהיה לסכם אותו בתגובה כאן. מבחינה עקרונית, על מנת להגיע לנקודת שחרור האנרגיה הבלתי-מבוקרת של הפצצה הגרעינית יש צורך בשליטה ובקרה על מספר תהליכים חיוניים. כל "פספוס" בתהליכי הבקרה הללו מונע את המעבר לשלב הבא ומחייב חזרה לנקודת ההתחלה-כמו בניית מגדל קלפים. כל שלב כזה מחייב ביצוע תהליך מדעי כלשהו, שבשפה הפופולרית מכונה "ניסוי". מרגע ש"ניסוי" כזה נכשל, שוב חוזרים לנקודת ההתחלה. ה"ניסוי" הסופי הוא הבדיקה האם מתרחש שחרור אנרגיה- פיצוץ. "ניסוי" כזה א"א להעלים שכן כל מכשיר סייסמוגרף יקלוט אותו. אין אפשרות לוותר על השלב הזה שכן זו הדרך לוודא שהפצצה שבידך "יעילה". הפרסומים לגביהם איראן נמצאת X שנים מפצצה הם אופטימיים ויוצאים מנקודת הנחה שכל ניסוי שתבצע איראן בשנים הקרובות יוכתר בהצלחה מיידית- תרחיש לא סביר.

"החשש מטעויות הוא אבי הביורוקרטיה ואויבה של החדשנות" (קאמפארד).
"שגיאה שמסרבים לתקן הופכת למחדל" (לינדון ג'ונסון).
"הפשרה של היום היא הנורמה של מחר".

ענית לי דווקא מעולה. אני מדבר כמובן על הניסוי הסופי, ושאלותי הן לגביו...

בעוד שמבחינה "פורמאלית" מדינה צריכה לבצע ניסוי גרעיני בכדי שתוגדר כמדינה גרעינית, הרי שבפועל לא כך הדבר. אם לוקחים דוגמיה של מדינות כמו צפון-קריאה ופקיסטן, הרי שההתייחסות אליהן הייתה כאל מדינות גרעיניות עוד בטרם אלה ביצעו ניסוי. ואם נתייחס לישראל, הרי שזו דוגמה למדינה נוספת, שלפי מקורות זרים, היא בעלת יכולת גרעינית ללא שביצעה ניסוי מלא (לא ברור עדיין מה קרה ב-1979).
תכן גרעיני מהדור הראשון הואו פשוט יחסית. אם המדינה מוכנה להסתכן בכך שהנשק לא ישיג את התפוקה המיוחלת וייסבול מ-Fizzle, אזי היא לא חייבת לבצע ניסוי. במקרה כזה ניתן לזווד את ההתקן הגרעיני כנשק גם בלי ניסוי.
לניסוי גרעיני יש שתי חשיבויות עיקריות: בחינת התכן, בעיקר כאשר מדובר בתכן מתקדם (תכן קטן ממדים, תכן עם Boosting, תכן תרמו-גרעיני דו-שלבי וכדומה), בכדי לראות שהוא אכן משיג את התפוקות הנדרשות לצד עמידה בפרמטרים אחרים. שנית, בעיקר עבור מדינה גרעינית חדשה, מדובר בהוכחת יכולת (אם כי לכך יש מחירים אחרים).
לכך יש להוסיף היבט נוסף והוא שניסוי גרעיני עוד לא מעיד על יכולת גרעינית צבאית. פיצוץ התקן גרעיני הוא שלב חשוב, אך ראשון. השלב הבא הוא היכולת לזווד את ההתקן כנשק. לא פעם התקן גרעיני ראשון הוא גדול מדי מכדי להיות יעיל כאמצעי נשק ולכן יש צורך להסבו לתצורה מתאימה יותר. גם שלב זה אורך זמן ודורש משאבים רבים. קבוע הזמן לא מוגדר. ניתן להניח שמדינה שמפתחת יכולת גרעינית עסוקה במקביל גם בתוכנית לפיתוח תצורה מבצעית של התקן.
לגבי השאלה האם ניתן להעלים ניסויים גרעיניים? התשובה, באופן כללי, היא כן. אבל מדובר בדבר מסובך, המחייב לרוב מדינה בעלת שטח גיאוגרפי רחב, התקן גרעיני בעל תפוקה נמוכה, התקן "נקי" יחסית ועוד תנאים שאינם תמיד בשליטת המדינה. במקרה כזה ניתן יהיה לזהות חשד לניסוי אך יהיה קשה להוכיח שהוא התבצע. האישור יתבצע על-ידי ניסיון לאתר בטמוספירה תוצרי לוואי של ניסוי. כך קרה במקרה של הניסוי האחרון בצפון-קוריאה. לכן, בעוד שהמודיעין האמריקאי חשש בעבר הלא רחוק מאי הצלחה לאתר ניסויים רוסיים, ספק אם ניסוי גרעיני של מדינה גרעינית חדשה או "צעירה" לא יתגלה, גם אם האישור יתקבל מספר ימים לאחר התרחשותו.
לכן, אין לפסול את האפשרות שהאיראנים יכריזו בוקר בהיר אחד שיש בידיהם יכולת גרעינית מבלי שיערכו ניסוי. האם במקרה כזה יהיה קל לטעון - ולהוכיח - שהם מבלפים? ספק מאוד. הצפון-קוריאנים זו דוגמה למדיניות כזו שהצליחה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

אכן, מסובך מאוד, ומחשבתי הפשטנית - ש"הניסוי" הוא ההוכחה - כבר נראית לי בעייתית.
עכשיו רק תגיד לי שלאיראן יש את מה שאולי היתה פעם דרא"פ לישראל, ותבעס אותי לגמרי... לדעתי - אין לה.

האם תתעודד מזה, שלמרות שה"Club MAD"', כפי שמכנים בהומור את ה"המועדון הגרעיני", כולל כיום תשע מדינות (שמונה מוצהרות ואחת לא), ושהוא כלל בעבר עוד שלוש מדינות, עדיין לא בכל יום מתפוצצת פצצה גרעינית? זאת למרות שהנשק נמצא בידי שחקנים "בעייתיים" לעיתים התנגשו ישירות זה עם זה?
ואין אני נכנס פה לדיון מה המשמעות של יכולת גרעינית איראנית ולשאלה האם מה שהיה הוא שיהיה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

....כדבריך. מסכים. אבל מספיק יום אחד, פעם אחת, בעוד כמה שנים.... לא צריך כל יום.
התהייה היחידה שנשארה לי היא מה קורה ביום שבו איראן מבצעת ניסוי, ואם יש מישהוא שיראה את זה כ"קזוס בלי" בעולם, לאור ההצהרות של אמגיניג'אד.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

בין "חשש" (עם פרקי הזמן המעורפלים) ובין "ודאות" (לאחר ביצוע ניסוי סופי) - די ברור שהחלופות משתנות כי אין לנו את משך הזמן הארוך לשבת ולדון באם יש חלופות... אבל אני מבין שאתה חושב אחרת.

האם תעשה שימוש בכוח נגד מדינה שייתכן ובידיה יכולת גרעינית התקפית? הרי כבר היום יש חששות שונים ומשונים מתגמול איראני אפשרי. מה אם נוסיף למשוואה אפשרות של תגמול גרעיני (וכאמור אין ניסוי הוכחה להימצאות יכולת כזו). האם החלופות של ארה"ב ביחס לצפון קוריאה, למשל, לא השתנו בעקבות הנחת המודיעין האמריקאי שבידי מדינה זו מספר פצצות גרעיניות? (ואני מודע לבעייתיות הרבה של חלק מהחלופות עוד קודם להערכת מודיעין זו).
הסיפור, כמו בכל דבר שקשור לסוגיות גרעיניות, אינו פשוט וחד-משמעי. רק שהסיכון בהערכה מוטעת הוא גדול.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

...ורק לדעתי, תהיה פעולה התקפית על איראן (לא יודע של מי) ברגע שיהיה מידע מודיעיני מבוסס על תאריך קרוב לאותו "ניסוי סופי" שעליו דיברנו, וסירוב שלהם להמנע ממנו.
וזה בגלל שאחרי הניסוי - זה כבר מצב שונה לגמרי. אם הוא מצליח - יש סיכוי שהם ישחילו איכשהוא אחד עלינו מתי שיתאים להם.
אם הניסוי יימנע - הם לא יעזו להשתמש בנשק שלא נבדק. הם לא עד כדי כך משוגעים. הם יירו אולי דברים אחרים, אבל לא כאלה שמחריבים שטח ענקי. משהוא שאנחנו יכולים (אני מקווה) לספוג.

למרות סימנים מעידים שונים הרי שהאמריקאים, למשל, לא הצליחו/כשלו בחיזוי הניסויים ההודיים ב-1998. דו"ח צוות הבדיקה לנושא (David Jeremiah (R), Intelligence Community’s Performance on the Indian Nuclear Tests (1998)) אינו חשוף, למיטב זכרוני, אבל בקישור הבא יש את תמליל מסיבת העיתונאים עם מי שהיה אחראי על חיבורו: http://www.fas.org/irp/cia/product/jeremiah.html
כמו כן, כפי שכבר כתבתי קודם, מה תעשה במקרה שהאיראנים יוותרו על ניסוי ופשוט יכריזו שיש להם יכולת גרעינית?
ועוד דבר, למה שלא יעשו שימוש בנשק שלא נבדק? האמריקאים עשו זאת ב-1945. ואם תגיד שזה כי הם ידעו שליפאן אין יכולת תגובה גרעינית, אזי לפי אותו היגיון ישראל, לו יש לה יכולת גרעינית, לא תעשה בה שימוש שכן היא לא יודעת האם היא תעבוד (שכן ישראל לא עשתה ניסוי).

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

...אותו ניסוי ייחשף לפני ביצועו. אם לא - רע מאוד.
לדעתי יעד המודיעין המרכזי לא רק שלנו אלא גם של ארה"ב , הוא שאלת מידת הקירבה שלהם לנשק גרעיני שניסוי הוא החלק הכי "קל לזיהוי" שלו. ככה שאני מתקשה להאמין שניסוי כזה לא ייחשף קודם.

אני באמת לא יודע אם יש להם את האומץ לנסות ולתקוף בנשק מתוצרתם שלא נוסה מעולם. הייתי בטוח שלא. אבל פיקפוקך מתקבל עלי.

לא יודע מאיפוא אתה מביא שלא ביצענו ניסויים. לא ביצענו ניסויים כמו שלא הודענו שיש לנו יכולת. פרסומים זרים דיברו על סדרת ניסויים בדרא"פ.

לא ברור לי על סמך מה אתה קובע - שניסוי הוא החלק הכי קל לזיהוי. הדבר נכון, אולי, בדיעבד - אחרי שהניסוי נערך. לא לפני כן.

יש מקרים שבהם היו הערכות שמדינות "חדשות" עומדות לערוך ניסוי גרעיני על סמך גילוי סימנים מעידים. במקרה של דרום אפריקה, למשל, לא ברור האם אלה היו הכנות לניסוי אמיתי או הכנות "שקופות" שנועדו להתגלות בכדי להעביר מסר (דבר שתואם לדוקטרינה הגרעינית הרב-שלבית של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד). במקרים אחרים לא היה ברור האם הסימנים שנתגלו הם אכן ראייה לניסוי שעומד להערך או שיש הסבר חלופי (ראה, למשל, פרשת "יציע הכבוד" בצפון-קוריאה) . ויש מקרים שבהם מדינות ערכו ניסוי והדבר נתפס כהפתעה. הדוגמה של הודו והניסוי ב-1998 (ויש לזכור שהודו פוצצה התקן גרעיני כבר ב-1974) היא דוגמה שיש הפתעות רבות גם בתחום זה. המסקנה מכל זאת, שלי לפחות, שייתכן מאוד מצב שבו נדע על ניסוי איראני רק אחרי התרחשותו (ואולי אף יעברו מספר ימים עד שניתן יהיה לקבוע שאכן מדובר בניסוי גרעיני). לכן, זו תהיה טעות לבנות אסטרטגיה על סמך אירוע שכלל לא בטוח שנדע עליו טרם התרחשותו וגם אם כן ייתכן מאוד שקבוע הזמן יהיה קצר מאוד.

ביחס לישראל, הרי שלפי מקורות זרים, ייתכן ובוצע ניסוי משותף עם דרום אפריקה ב-1979 (פרשת ה-VELA). יש ויכוח רב על הנושא. אבל גם אם נצא מנקודת הנחה שאכן היה כזה ניסוי הרי שמדובר באירוע בודד לפני 18 שנה. כלומר נוסה בו התקן גרעיני מסוג אחד. אני לא יודע ולא נמסה לשער מה יש או אין לישראל. אבל ספק אם די בניסוי אחד בכדי להשיג את כל הידע הנדרש להוכחת יכולת של תכן גרעיני (בעיקר אם מדובר בתכן מתקדם). גם אם כן, מדובר בתכן אחד וכזה שהוא כבר בן קרוב ל-20 שנה. כלומר, לשיטתך, כל מה שפותח - במידה ופותח - מאז 1979 לא רלוונטי שכן אין ערובה שהוא עובד.

"לא ביצענו ניסויים כמו שלא הודענו שיש לנו יכולת" - זה בדיוק מה שמחזק את טענתי המקורית. הרי הנחת המוצא שלך, כפי שאני מבין אותה, היא שלישראל יש יכולת גרעינית צבאית. כלומר, ניתן להנות מדימוי של מדינה בעלת יכולת גרעינית גם בלי ניסוי או טענה רשמית שיכולת כזו קיימת. מה אם איראן תנהג כן אך, בניגוד לישראל, גם תצהיר רשמית שיש לה יכולת כזו?

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

http://www.llnl.gov/str/Walter.html

http://www.llnl.gov/str/Carrigan.html


לכך יש להוסיף את התחום המרתק שנקרא Nuclear Forensics או מז"פ גרעיני. כל מי שעוסק בתחום יודע עד כמה היבט זה של הנושא פופולארי היום בקהילה המקצועית והמדעית. הרעיון, באופן כללי, הוא פיתוח היכולת להגדיר "טביעת אצבע גרעינית", כך שבמקרה של פיגוע טרור גרעיני, למשל, ניתן יהיה להגדיר מי עומד מאחוריו לפי התכונות של שרידי הפיצוץ. יכולת דומה, ברמה שכנראה עדיין אינה זמינה, הופגנה בסרט האווילי אך משעשע "The Sum of All Fears".
מאמר בסיסי ותמציתי בנושא: http://www.armscontrol.org/act/2006_10/CVRForensics.asp

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

קראתי את כל תגובותיך שוב. רואים שאתה יודע, מבין וחושב. רק מה? לא היה דבר פוזיטיביסטי (פרקטי) אחד שהצעת! על כל דבר שאני או אפילו אתה העלית - מייד הבאת טיעון נגד! למשל: "ומה אם לא נדע מראש שיש ניסוי"? או - "ואם יעשו ניסוי - זה משנה משהוא?" "אולי כן, אבל זה משנה ל-2 הכיוונים".
בחייך. ברור שזה נושא מורכב, אבל לוא אני פוליטיקאי או רמטכ"ל ואתה היועץ שלי - הייתי משתגע.

אסור שמורכבותם של עניינים תמנע ניסוח ברור ופשוט של אסטרטגייה שיש בה קוים אדומים (למשל, אולי, ניסוי כזה), שכל העולם ואישתו יודעים עליה. זה חלק מהרתעה, שלפעמים עדיף שתהיה בה שקיפות. הפלפולים האקדמיים, ההסטוריה ("ארה"ב זרקה אטום בלי ניסוי!") עם כל הכבוד, עלולים להיות לנו לרועץ.
ושוב - אני מדבר על פשטות ולא על פשטנות.
על כל מקרה, החכמתי (והוטרדתי) ממה שלמדתי מתגובותיך.

אתה הצגת שאלות; קיבלת תשובות; ואני הרחבתי חלק מהן והוספתי חדשות. זה כל שעשיתי.
הדיון פה לא עסק במה אפשר לעשות בכדי לבלום/לעצור את ההתגרענות האיראנית אלא בשאלה של ניסוי ומשמעותו, כפי שאתה הגדרת אותה בתחילת הדיון. אני ניסיתי להאיר כמה הבטים בנוגע למורכבות הנושא.
שום דבר פוזיטיביסטי/שום דבר פרקטי? מי דרש ממני לעשות כן?

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

לא דרשתי. קיויתי. הצלחת ללכת על הקו של לתת את המידע מבלי "ליפול", מבחינתך, להבעת דעה, או נקיטת קו כלשהוא לגבי אף אחד מן התסריטים שהעלינו. אני לא בטוח שאני מצליח להסביר את עצמי, אבל נדמה לי ש"דליפה" פה ושם של הבעת עמדה (למרות מורכבות העניין), ולוא במשהוא אחד - היתה הופכת את המידע החשוב והמורכב שהבאת לפחות "סטרילי"...
הכל אני כותב בהערכה, ומקווה שעוד אנשים יצטרפו לאשכול.

ולא ניסיתי להימנע מ"לפול" כדברייך. אין לי שום בעיה להביע את דעתי ואני עושה זאת פעם רבות גם מעל גבי פורום זה. אבל, חשוב שתבין, שלא לכל דבר יש תשובה פשוטה ומרגיעה, וכל מיני הנחות יסוד סביב סוגיית הגרעין האיראני, מתבססות על יסודות מעורערים. ספקנות היא דבר חשוב, גם בתחום הזה, ויש להימנע מקביעת קביעות נחרצות.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

1. האם לדעתך רצוי להבהיר לאיראנים (בחשאי כמובן) (ולא משנה כרגע מי, אנחנו, או ארה"ב), שאם יוודע לנו ש"הניסוי הסופי", כפי שקראנו לו עומד להתבצע בטווח של שבועות ספורים - שזה מהווה קאזוס בלי, ולפני שהוא מתבצע, (אולטימטום!) תהיה מתקפה מיידית על כל מתקני הגרעין שלהם ועל עוד מטרות בשטחם?

2. אם ניסוי כזה מתבצע (ומצליח) מבלי שנדע עליו מראש- "בא לנו בהפתעה" - ובזמן שנשיא איראן לא התמתן בהצהרותיו, מה המשמעות האופרטיבית מבחינתנו, שהם הגיעו למצב הזה: האם זה מחייב אותנו ל"מאזן אימה" כמו שכתבת שמתקיים פעמים רבות בין מדינות שיש להן חימוש כזה, ולחכות שהם יהיו אלו שיתקפו ראשונים, או להפך - לתקוף מייד ובכל הכוח, (ותכניות בטוח כבר יש לכך ככה שלא צריך "להערך" שבועות ארוכים או חדשים) לפני שיהיו להם לא 2-3 פצצות, אלא 15?

אני שואל בכללי ומפשט, ויודע שלא הכנסתי משתנים נוספים כמו מה עם סורייה, מה עם ארה"ב בעניין ומה ההקשר הכללי.

סתם תרגיל מחשבתי למקרה של עליית המדרגה הזאת, שמתישהוא תגיע אם לא נעשה שום דבר קודם. (ולא שאני חושב שצריך, בהכרח, לעשות משהוא קודם).
על זה אפשר (אתה או אחרים) לחוות דעה?
תודה!

וזה לא חלילה מתוך זלזול אלא מתוך מגבלת הזמן העומד לרשותי.
א. כפי שכתבתי קשה לנו להיות בטוחים שנדע מתי המועד של "הניסוי הסופי", כפי שהגדרת אותו (ואני לא בטוח שזו הגדרה נכונה). גם האיראנים מודעים לכך. לכן, ומסיבות נוספות (רק לדוגמה - קביעת "קו אדום" עשויה לסנדל את ישראל יותר מכפי שהיא רוצה. מה יקרה, למשל, אם נגלה שאיראן עומדת לבצע ניסוי אך הנסיבות לא יאשרו לנו לממש את האיום שלנו?), נראה לי לא נכון לאיים בתגובה על חציית "קו אדום" שאנחנו, כמו גם הצד השני, כלל לא בטוחים שנדע להצביע על כך שהוא עומד להיחצות. נכון יותר, אם כבר, להגדיר נקודה כללית יותר. אבל, במקרה הנ"ל, לא נראה לי שזה דבר שישנה את תהליך קבלת ההחלטות באיראן. לא מפני שהם משוגעים - ולטעמי הם לא - אלא מפני הנחישות האמיתית והכנה שלהם לרכוש יכולת גרעינית (וניתן להתווכח מה זה נקרא להשיג יכולת כזו). אם כבר להגדיר נקודת זמן/נקודה טכנית, הרי שייתכן ויש חשיבות לקביעת נקודת זמן כזו עבורנו בכדי "לנהל נכון יותר" את הזמן שלנו ואולי אף לאלץ קבלת החלטה לכאן או לכאן. שימוש נוסף בקביעה כזו יהיה בכדי לנסות ולהפעיל לחץ על האמריקאים, בגדר של אם עד מועד X לא יהיה שינוי במצב נאלץ אנחנו לפעול בצורה "דרמטית" יותר. אבל גם לכך יש לא מעט חסרונות שצריך להיות מודעים אליהם.

ב.אני לא דיברתי קודם על מאזן אימה, אלא רק על כך שבפועל, ואין עך כך מחלוקת, לא נעשה שימוש ממשי בנשק גרעיני מאז 1945. על השאלה האם ייתכן קיום מאזן אימה גרעיני בין ישראל לאיראן ניתן לנהל ויכוח שיימשך על פני שעות, ימים וחודשים (וויכוח כזה אכן מתנהל במקומות שונים - רשמיים יותר ורשמיים פחות). ורק תזכור, מה שכתבתי קודם. זה שעושים ניסוי גרעיני עוד לא אומר שלמחרת יש פצצות גרעין. זה תהליך שיכול להימשך עוד חודשים ויותר.

וחשוב לעשות תרגילים מחשבתיים כאלה. כאמור, הם נעשים במקומות שונים ומשונים.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

הוא בהחלט העניין. בעוד שאנחנו יודעים פחות או יותר מי מנהל את הדיונים הבטחוניים בשאלות כגון אם כן או לא להכנס לעזה, ומה העמדות, הרי בנושא זה - אין לאף אחד מושג (ואין לי , אני חושב, טענה על זה)- לא רק מה האיסטרטגיה, אלא גם מי ומה ב"פורומים", והאם הם מתואמים עם ידידתנו הגדולה.

דווקא באחד הנושאים הבטחוניים הכי קיומיים - נבחרה גישה של "ערפול". גישה זו היא בעייתית במיוחד בשנה זו - לאור ההרגשה ש"סמוך", יהיה בסדר, צבאנו חזק,מנהיגינו נבונים וכו. - לא הוכיחה את עצמה נגד החיזבאללה, ובמקביל נראה שהעולם כולו (ארה"ב ואירופה) די חסרי אונים או משותקים בפני התחמשות איראן בגרעין והנחישות שלה הן ליצר נשק כזה, והן למחוק את "הישות הציונית."

לא זוכר שראיתי אי פעם דיון בעיתונות על "היום שאחרי הניסוי". כתבות (ושיר) על היום של/אחרי הפצצה - יש בשפע...
אני רק מקווה שלא יהיה דיון קבינט ראשוני לילי על "מה עושים" אחרי הניסוי, אלא שיש כבר תסריט מוכן , או לפחות "מיתאר" שעבדו עליו טוב טוב.

בנוגע לדיונים בתוך המערכת הרי שאיני יכול להגיד עליהם דבר וחצי דבר ולו מהסיבה שאני לא איש מערכת ולכן לא בסוד העניינים.
מה שאני יכול להגיד לך זה שעד לאחרונה הגישה, לפחות בקרב אנשי אקדמיה בארץ וכן בארה"ב, הייתה שלא צריך לעסוק ב"יום שאחרי". הטענה הייתה שעצם העיסוק בנושא עלולה לשדר את הרושם כאילו יש הכרה בכך שאיראן תשיג נשק גרעיני. והרי המדיניות הכללית היא שמצב כזה הוא בלתי מתקבל על הדעת ואסור להסכים שיקרה. זה נשמע אולי ילדותי, אבל זו הייתה הגישה. אני אומר זאת מניסיון אישי בתחום כמו גם משיחות עם עמיתים בארה"ב.
היום המצב הוא שונה. יותר וותר מתקיימים דיונים אקדמיים, חלקם בהשתתפות גורמים רשמיים, בנושא "היום שאחרי", קרי תסריט שאיראן תרכוש בסופו של דבר יכולת גרעינית. חלקם של דיונים אלה פתוחים לקהל הרחב וחלקם סגורים. אני יכול להעיד שמתקיים שיח נרחב בנושא ומושמעות דעות מעניינות וחשובות, לרבות דעות "לא פופולאריות". על השאלה מה מהשיח הזה מחלחל לדיונים בהשתפפות האנשים החשובים ביותר - קרי מקבלי ההחלטות - קשה לי להשיב.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie