איך מציינים בישראל של 2007 את מלחמת 1967, ומדוע?

יום שלישי, יט סיוון תשס"ז, 21:24, 5 ביוני 2007


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www2.debka.co.il/images/spacer.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www2.debka.co.il/photos/s_2448.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www2.debka.co.il/images/spacer.gif]
מימין לשמאל: הרמטכ''ל דאז, יצחק רבין. שר הביטחון דאז, משה דיין. אלוף פיקוד מרכז דאז, עוזי נרקיס.



תיקדבקה: מ'הכיסוי' של מלחמת ששת הימים, ביום ב' 5.6.07 נמחקו בכלל, כאילו לא היו, העובדות ההיסטוריות הבאות.

1. מול הסכנה של התקפה כללית ערבית בשלוש חזיתות, סכנה זהה הקיימת גם היום, שלטה בירושלים, ממשלה בראשותו של לוי אשכול ז''ל, שמילא גם את תפקיד שר הביטחון, אשר גייס את צה''ל, אבל לא הייה מסוגל לתת לו פקודה לזוז.

2. בראש צה''ל עמד הרמטכ''ל, יצחק רבין ז''ל, אשר התמוטט, לאחר שלא עמד בלחץ הנפשי של האירועים, וחזר לפקד על צה''ל, רק כאשר המלחמה הייתה בעיצומה. לימים, כדי לטשטש עובדה זו, הומצא הסיפור כאילו לקה בהרעלה של ניקוטין.

3. כדי להכניס את צה''ל למלחמה בוצעו בישראל של 1967, שתי הפיכות, 'פוטש', מדינית וצבאית.

4. ההפיכה המדינית בוצעה מיד לאחר הנאום התגובה של ראש הממשלה לוי אשכול ז''ל, על כניסת הכוחות המצריים לסיני וחסימת מיצרי טיראן, בו אשכול כשל בלשונו, וכמה פעמים לאורך הנאום גמגם, בייחוד במשפטים בהם דבר על צה''ל ועל תגובתה של ישראל. לאחר מכן ארגונו משה דיין ז''ל, ושמעון פרס יבדל''א, הפגנות רחוב, אשר אילצו תוך כמה ימים את אשכול להעביר את תפקיד שר הביטחון ליריבו-שנוא נפשו הפוליטי, משה דיין. אשכול לא יכול היה לעמוד בפני דעת הקהל שאמרה כי בתקופת חירום כזו צריך גנרל בעל ניסיון צבאי, ולא פוליטיקאי, שאין לו כל ניסיון צבאי. צריך לומר לזכותו של אשכול, שהיה אדם ישר והיה לו האומץ הלב האישי למסור את תפקידו ליריביו. כמו כן הקים ממשלת אחדות לאומית, בה מנחם בגין, קיבל תפקיד של שר ללא תיק. לאשכול היה יושר אינטלקטואלי להבין שהוא איננו יכול למלא תפקיד של ראש ממשלה, לבדו, בתקופת חירום לאומית.

5. ההפיכה הצבאית הייתה חמורה יותר. בישיבת המטכ''ל, בה לוי אשכול המשיך להתנגד לצאת למלחמה, הסירו כמה אלופים, ובראשם מפקד חיל האוויר דאז עזר וייצמן, את דרגותיהם מעל כתפיהם, והטילו אותן על השולחן כאשר הם אומרים, כי אם לא ניתנת לצבא הוראה לזוז מול הכוחות המתרכזים על גבולותיה של ישראל, הם מתפטרים מתפקידם. זה היה מרד צבאי גלוי של הצמרת הצבאית נגד הצמרת המדינית. אשכול נכנע.

התפתחויות אלה נמשכו גם לתוך ששת ימי המלחמה.

6. הממשלה רצתה כי צה''ל ישתק את האש הירדנית שנפתחה על ירושלים, לאחר שמלך ירדן חוסיין, חתם בקהיר חוזה לשיתוף פעולה צבאי עם מצרים לחמש שנים. משה דיין שהיה כבר אז שר הביטחון, והאלוף עוזי נרקיס, שהיה אז אלוף פיקוד מרכז, החליטו שלא לחכות לדיון בממשלה על נושא ירושלים, והורו לכוחות צה''ל להיכנס ולכבוש את העיר העתיקה ואת הר הבית, עוד לפני שהממשלה קבלה על כך החלטה. כיבוש ירושלים על ידי צה''ל הביא להתמוטטות רוב עמדות הלגיון הערבי הירדני בגדה המערבית ולכיבושה, מידי ירדן.

7. הממשלה, ובייחוד ראש הממשלה לוי אשכול, התנגדו לכך כי צה''ל ייצא למלחמה מול הצבא הסורי ויכבוש את רמת הגולן. בגלל לחצו של משה דיין, שתמך בפעולה כזו, נקבע דיון שהיה צריך להכריע סופית האם לבצע את המהלך נגד הצבא הסורי או לא? כאשר הממשלה התכנסה לישיבה, היה צה''ל מצוי כבר חמש שעות בעיצומה של ההתקפה שכבשה את רמת הגולן. דיין החליט שלא לחכות להחלטת הממשלה, ונתן את ההוראה לכוחות לנוע.

לא צריך להתפלא כי ב-2007 מנסים לטשטש ולהשכיח כל אירועים אלה, וכיצד ואיך צה''ל השיג את נצחונו הצבאי הגדול ביותר, שקבע את ההתפתחויות העולמיות עד עצם היום הזה. הסיבות לכך ברורות. כולן נמצאות בדו''ח וועדת וינוגרד.

מצבה הצבאי של ישראל כיום, דומה מאוד למצבה ביוני 1967, ואפילו מכמה בחינות חמור יותר. ממשלת אהוד אולמרט, מתנהגת כלפי האיומים הצבאיים, בדרך גרועה מזו בה הגיבה ממשלת לוי אשכול. כלומר באפס מעשה ובגמגומים. הבדל היחיד שקיים בין היום ואז הוא בצה''ל. ב-1967 היו אלופי צה''ל, אשר העזו להמרות את פי הדרג המדיני, בהעריכם כי לישראל נשקפת סכנה קיומית. היום אין באופק, לא מנהיגים פוליטיים ולא אלופים כאלה. ב-1967 לא היה אלוף אחד במטכ''ל, שידבר שפי שדברו ביום ב' הרמטכ''ל רב אלוף גבי אשכנזי, וראש אמ''ן האלוף ידלין. לדבריהם, אין, לא איום, ולא התדרדרות מצד סוריה, אבל צריך להתכונן למלחמה אתה. מדוע? על כך אין תשובה. אולי הגיע הזמן שאשכנזי וידלין יחליטו, מה בדיוק הם רוצים לומר על סוריה ועל מצבנו בצורה ברורה וישרה?

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מדינאי איך מציינים בישראל של 2007 את מלחמת 1967, ומדוע? יום שלישי, יט סיוון תשס"ז, 21:24, 5 ביוני 2007 [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www2.debka.co.il/images/spacer.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www2.debka.co.il/photos/s_2448.jpg] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www2.debka.co.il/images/spacer.gif] מימין לשמאל: הרמטכ''ל דאז, יצחק רבין. שר הביטחון דאז, משה דיין. אלוף פיקוד מרכז דאז, עוזי נרקיס. תיקדבקה: מ'הכיסוי' של מלחמת ששת הימים, ביום ב' 5.6.07 נמחקו בכלל, כאילו לא היו, העובדות ההיסטוריות הבאות. 1. מול הסכנה של התקפה כללית ערבית בשלוש חזיתות, סכנה זהה הקיימת גם היום, שלטה בירושלים, ממשלה בראשותו של לוי אשכול ז''ל, שמילא גם את תפקיד שר הביטחון, אשר גייס את צה''ל, אבל לא הייה מסוגל לתת לו פקודה לזוז.

ההמתנה כולה היתה ע"מ לנהל מהלכים מדיניים. הצבא התנגד וגם אנשי הכלכלה התנגדו .הצבא התנגד כי לא רצה להשאיר אנשים כ"כ הרבה זמן ללא מעש. בסופו של ענין הצבא הצליח להתאמן ואף לשפר את יכולותיו וגם לארגן מס' לא קטן של תחבולות שהצליחו לא רע במהלך הלחימה. אנשי הכלכלה התנגדו בגלל העלות הגבוהה של ההמתנה והפגיעה במשק.

סופו של ענין אשכול היה האחראי להכנה וגם להישג. וכל מי שאומר אחרת -פשוט אינו יודע על מה הוא שח.

ציטוט:

2. בראש צה''ל עמד הרמטכ''ל, יצחק רבין ז''ל, אשר התמוטט, לאחר שלא עמד בלחץ הנפשי של האירועים, וחזר לפקד על צה''ל, רק כאשר המלחמה הייתה בעיצומה. לימים, כדי לטשטש עובדה זו, הומצא הסיפור כאילו לקה בהרעלה של ניקוטין.

האגדה על הרעלת ניקוטין לא הומצאה ב"רבות הימים" אלא תוך כדי מלחמה ממש ונמסרה לכתבים הצבאיים ע"י עזר ויצמן. מהלך חכם שלו.

ציטוט:

3. כדי להכניס את צה''ל למלחמה בוצעו בישראל של 1967, שתי הפיכות, 'פוטש', מדינית וצבאית. 4. ההפיכה המדינית בוצעה מיד לאחר הנאום התגובה של ראש הממשלה לוי אשכול ז''ל, על כניסת הכוחות המצריים לסיני וחסימת מיצרי טיראן, בו אשכול כשל בלשונו, וכמה פעמים לאורך הנאום גמגם, בייחוד במשפטים בהם דבר על צה''ל ועל תגובתה של ישראל. לאחר מכן ארגונו משה דיין ז''ל, ושמעון פרס יבדל''א, הפגנות רחוב, אשר אילצו תוך כמה ימים את אשכול להעביר את תפקיד שר הביטחון ליריבו-שנוא נפשו הפוליטי, משה דיין. אשכול לא יכול היה לעמוד בפני דעת הקהל שאמרה כי בתקופת חירום כזו צריך גנרל בעל ניסיון צבאי, ולא פוליטיקאי, שאין לו כל ניסיון צבאי. צריך לומר לזכותו של אשכול, שהיה אדם ישר והיה לו האומץ הלב האישי למסור את תפקידו ליריביו. כמו כן הקים ממשלת אחדות לאומית, בה מנחם בגין, קיבל תפקיד של שר ללא תיק. לאשכול היה יושר אינטלקטואלי להבין שהוא איננו יכול למלא תפקיד של ראש ממשלה, לבדו, בתקופת חירום לאומית.

האגדה על הפיכה אזרחית אינה יותר מאשר אגדה אורבנית. להד"ם. מה שהיה היו כמה וויברס משועממות מת"א שיצאו להפגין. דחילק. זאת הפיכה? על מה הוא מדבר?

ציטוט:

5. ההפיכה הצבאית הייתה חמורה יותר. בישיבת המטכ''ל, בה לוי אשכול המשיך להתנגד לצאת למלחמה, הסירו כמה אלופים, ובראשם מפקד חיל האוויר דאז עזר וייצמן, את דרגותיהם מעל כתפיהם, והטילו אותן על השולחן כאשר הם אומרים, כי אם לא ניתנת לצבא הוראה לזוז מול הכוחות המתרכזים על גבולותיה של ישראל, הם מתפטרים מתפקידם. זה היה מרד צבאי גלוי של הצמרת הצבאית נגד הצמרת המדינית. אשכול נכנע.

לא היתה שום הפיכה צבאית. גם זאת אגדה. מה שכן היה היה נסיון דרבון של הדרג המדיני ע"י קציני צה"ל בכירים כדי לזרזם לצאת למלחמה. טוב עשתה הממשלה שהמתינה לאבא אבן שישוב מארה"ב . וכל הסיםפור כאן מתאים מאד לאגדות דבקה. סופו של ענין הצבא צריך לשמוע לדרג המדיני ולא להיפך. קצינים ככל שיהיו חכמים לא תמיד רואים את מלוא התמונה.

ציטוט:

התפתחויות אלה נמשכו גם לתוך ששת ימי המלחמה. 6. הממשלה רצתה כי צה''ל ישתק את האש הירדנית שנפתחה על ירושלים, לאחר שמלך ירדן חוסיין, חתם בקהיר חוזה לשיתוף פעולה צבאי עם מצרים לחמש שנים. משה דיין שהיה כבר אז שר הביטחון, והאלוף עוזי נרקיס, שהיה אז אלוף פיקוד מרכז, החליטו שלא לחכות לדיון בממשלה על נושא ירושלים, והורו לכוחות צה''ל להיכנס ולכבוש את העיר העתיקה ואת הר הבית, עוד לפני שהממשלה קבלה על כך החלטה. כיבוש ירושלים על ידי צה''ל הביא להתמוטטות רוב עמדות הלגיון הערבי הירדני בגדה המערבית ולכיבושה, מידי ירדן. 7. הממשלה, ובייחוד ראש הממשלה לוי אשכול, התנגדו לכך כי צה''ל ייצא למלחמה מול הצבא הסורי ויכבוש את רמת הגולן. בגלל לחצו של משה דיין, שתמך בפעולה כזו, נקבע דיון שהיה צריך להכריע סופית האם לבצע את המהלך נגד הצבא הסורי או לא? כאשר הממשלה התכנסה לישיבה, היה צה''ל מצוי כבר חמש שעות בעיצומה של ההתקפה שכבשה את רמת הגולן. דיין החליט שלא לחכות להחלטת הממשלה, ונתן את ההוראה לכוחות לנוע.

פסקה 6 כולה היא פברוק חסר שחר. הירדנים כבשו את ארמון הנציב והחלו להסתער על שכונת אבו טור כשבי-ם הם צולפים מעל לחומה לכוון בית ישראל והשכונות הסמוכות וגם מפגיזים בתותחים מאיזור רמאללה את נתב"ג ועוד מחנות צבאיים כולל שדות תעופה וגם את י-ם .
אז מה בלבול המוח הנאמר כאן?

פסקה 7 -עוד שקר. מה שקרה שאנשי הישוביים בעמק הירדן היה קשר ישיר לא רק למשה דיין אלא לאשכול עצמו (הוא היה איש דגניה) והם באו ודפקו אצלו על השולחן בדרישה לכבוש את רמת הגולן ולהסיר האיום על בתיהם. לכן השתשלות העניינים כפי שהיא מובאת כאן היא שקרית מיסודה.

ציטוט:

לא צריך להתפלא כי ב-2007 מנסים לטשטש ולהשכיח כל אירועים אלה, וכיצד ואיך צה''ל השיג את נצחונו הצבאי הגדול ביותר, שקבע את ההתפתחויות העולמיות עד עצם היום הזה. הסיבות לכך ברורות. כולן נמצאות בדו''ח וועדת וינוגרד. מצבה הצבאי של ישראל כיום, דומה מאוד למצבה ביוני 1967, ואפילו מכמה בחינות חמור יותר. ממשלת אהוד אולמרט, מתנהגת כלפי האיומים הצבאיים, בדרך גרועה מזו בה הגיבה ממשלת לוי אשכול. כלומר באפס מעשה ובגמגומים. הבדל היחיד שקיים בין היום ואז הוא בצה''ל. ב-1967 היו אלופי צה''ל, אשר העזו להמרות את פי הדרג המדיני, בהעריכם כי לישראל נשקפת סכנה קיומית. היום אין באופק, לא מנהיגים פוליטיים ולא אלופים כאלה. ב-1967 לא היה אלוף אחד במטכ''ל, שידבר שפי שדברו ביום ב' הרמטכ''ל רב אלוף גבי אשכנזי, וראש אמ''ן האלוף ידלין. לדבריהם, אין, לא איום, ולא התדרדרות מצד סוריה, אבל צריך להתכונן למלחמה אתה. מדוע? על כך אין תשובה. אולי הגיע הזמן שאשכנזי וידלין יחליטו, מה בדיוק הם רוצים לומר על סוריה ועל מצבנו בצורה ברורה וישרה?

לגבי ימינו -יש הרבה מה לתקן, אבל לא אנשי תיק דבקה יוכלו להמליץ כי הם שקרנים -ומשקרנים איני קונה שום דבר ובעיקר לא תכניות פעולה מדיניות וצבאיות.

אין לך אדם שאין לו שעה.