לקוח מאתר דה-מרקר http://markets.themarker.com/tmc/ar...3=market&layer4=

אני אישית מסכים עם רוח הדברים בכתבה, הקשורים לאשכולות רבים שהתדיינו בפורום זה.



מכוניות האלופים כמשל


| 04.6.2007 מירב ארלוזורוב





צה"ל זועם בימים אלה על החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה. כבר חודשים ארוכים שהצבא מנסה לשכנע את זליכה, אבל זליכה כהרגלו מסרב להשתכנע. בסופם של הדיונים זליכה אמר בפשטות לא, ומאז, שומו שמיים, נאלצים האלופים במטה הכללי של צה"ל לנהוג במכוניות משומשות.





מעט יותר מ-20 אלופים יש במטה הכללי. כל שצה"ל ביקש הוא שמדינת ישראל תכבד אותם ברכב צמוד היאה למעמדם. משמע, טויוטה קאמרי. עלותה של טויוטה קאמרי למדינה היא כ-220 אלף שקל. לא כל כך הרבה יותר מאשר עלותה של מאזדה 6 בדרגת האבזור הגבוהה ביותר, שעלותה למדינת כ-190 אלף שקל. בוודאי שמדובר בתוספת עלות שולית, חצי מיליון שקל פחות או יותר, כאשר מדובר על 20 אלופים בסך הכל. כל אדם בר דעת היה בוודאי מבין זאת, אבל דווקא החשב הכללי של מדינת ישראל מסרב להבין.



הוא מתעקש שרק זה עתה הסתיים המכרז שערכה המדינה לבחירת המכוניות הצמודות שיינתנו למנכ"לי משרדי הממשלה, ובמכרז הזה נבחרה מאזדה 6. "מה שטוב למנכ"לים הוא מספיק טוב גם לאלופים", מתעקש זליכה ומבהיר כי אם הצבא רוצה לבחור במכונית אחרת, אז בבקשה - ובתנאי שהעלות לא תחרוג מ-190 אלף שקל. רק שזה לא מקובל על הצבא. גם משום שהוא משאיר את הטויוטה קאמרי מחוץ למשחק, וגם משום שהוא מקביל בין מעמד המנכ"לים במשרדי הממשלה למעמדם של האלופים בצה"ל. מבחינתו של צה"ל אין דין אלופים כדין מנכ"לים - ומכיוון שהצבא מתעקש, וגם זליכה מתעקש, האלופים נוסעים בינתיים במכוניות משומשות.



אפשר כמובן לתהות על האנרגיה המושקעת בצבא על האבחנה שבין טויוטה קאמרי לבין מאזדה 6, ועל הבדלי המעמד שבין מנכ"ל משרד ממשלתי לבין אלוף במטכ"ל. הדקויות הללו, מתברר, עומדות ברומו של עולם מבחינת צה"ל, וכך הם פני הדברים כבר מאז תחילת שנות ה-90. תנאי השירות נהפכו בצה"ל לחזות הכל, תחת המעטה כי אם לא יינתנו לאנשיו התנאים הטובים ביותר - יישאר הצבא מחוסר אנשים, או שמא מחוסר אנשים איכותיים.



התפישה הזו, שכמובן היתה נוחה לכל המעורבים בקבלת ההחלטות בצבא - הם אישית נהנו ממנה - מעולם לא הועמדה במבחן. איש לא שאל האם באמת ההבדל בין טויוטה קאמרי לבין מאזדה 6 הוא זה שיביא את כוח האדם האיכותי לצה"ל. ממש כשם שאיש לא שאל האם המאבק על פרישה בגיל 45 לכל היותר, וזאת בדרגת פרישה מקסימלית, אכן שירתה את המטרה של בניית צבא טוב יותר. מחיר הפרישה בגיל מוקדם, בדרגה גבוהה, היה שמפקדים בצה"ל "הוטסו" במעלה הפיקוד ובמעלה התפקידים הצבאיים בקצב מדאיג. כתוצאה מכך, משך השהות שלהם בתפקידים השונים התקצר עד כדי כך שהקדנציות של מח"טים ומפקדי אוגדות בצבא נמשכות כיום כשנתיים ימים. בלבד.



מח"ט שריון, נזכיר, ממונה על כמאה טנקים. בממוצע, עלות המלאי שהוא אחראי עליו מסתכמת בכ-400 מיליון דולר, וזאת פרט לאלף לוחמים השרים לפקודו. אי אפשר להעלות על הדעת כי חברה פרטית תמנה מנהל, האחראי על מלאי של 400 מיליון דולר, לתקופה של שנתיים בלבד. בצבא, לעומת זאת, כך מתנהלים הדברים כבר 20 שנה - המח"ט רק מספיק לגמור ללמוד את החטיבה שלו, וכבר הוא מתמנה לתפקיד הבא. במקרה של אוגדונר זהו אותו המצב, רק כפול שלוש.



מתי קוצרו הכהונות של מפקדים מרכזיים בצבא לשנתיים? מאז שהצבא החליט כי זה מה שישרת את המפקדים בצורה הטובה ביותר, כי זה יהיה להם הכי נוח לבניית הקריירה הצבאית שלהם. את ההשלכות שיש לשיטת הניהול הזו על היכולת הפיקודית של אותם מפקדים, על העוצמה המוסרית שלהם מול חייליהם ועל בניית הכוח, לא עלה על דעתו של הצבא לשקול.



"מדיניות הקדנציות הקצרות שחלה על מרבית אנשי הקבע היא בזבזנית", כתבה ועדת ברודט לבחינת תקציב הצבא, "ההתפתחות המקצועית בקדנציה קצרה אינה מאפשרת להתמחות ואינה מביאה לידי ביטוי השקעה בבעל תפקיד". במלים אחרות, ועדת ברודט קובעת כי בצבא התפתחה תרבות ארגונית של העדפת הטווח הקצר על פני הטווח הארוך. העדפת הטויוטה קאמרי, וצבירת הדרגה הנוספת לפני שמגיעים לגיל 45, על פני טיפוח ערכי הצבא ויסודות הניהול לטווח הארוך.



כתוצאה מכך הצבא מנהל את מלחמותיו על טויוטה קאמרי דווקא, בה בשעה שהוא הזניח הזנחה מוחלטת את מערך הנגמ"שים המשמשים את החיילים בעת קרב. גילם של הנגמ"שים, וכשירותם לקרב, אינם נמדדים ואינם מדווחים בשום מקום. לכן, כשהצבא נדרש לקצץ בתקציבו במהלך העשור האחרון, היה לו קל לקצץ בנגמ"שים ובימי האימונים. בכל מקרה, עד שמחיר הזנחת כשירות הכוח ייחשף - בעלי התפקידים שקיבלו את ההחלטה על כך כבר יהיו במקום אחר לגמרי. "המסקנה העולה מהתפתחות זו", כתבה על כך ועדת ברודט, "היא שהצבא כמעט שלא התייעל בשנים שצומצם בהן תקציבו. הצבא פתר לעצמו את הצמצומים בעיקר על ידי אכילת מלאים פיזיים או אנושיים". המחיר שולם מאוחר יותר בחיי אדם במהלך הקרבות של מלחמת לבנון השנייה.

לא רק רוח הדברים אלא כל מילה בסלע.
ויש משפט אחד שמתמצת את כל הרעיון ומופיע בכתבה:

ציטוט:

כבר מאז תחילת שנות ה-90. תנאי השירות נהפכו בצה"ל לחזות הכל

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

נו באמת..

אני מסכים שחלק מהמאמר קצת מגזים ומנפח, אך המאמר משתמש בסיפור הרכבים של האלופים כנמשל לכל צה"ל ולא רק לצמרת. צה"ל אינו פרה קדושה וע"כ המאמר והוועדה אומרים בפה מלא שבמקום צבא קטן וחכם יש לנו צבא קטן, מסואב, מיושן ולא מקצועי.

גם אני מאד מסכים עם משפט הסיכום של המאמר הלקוח מהדו"ח: "שהצבא כמעט שלא התייעל בשנים שצומצם בהן תקציבו. הצבא פתר לעצמו את הצמצומים בעיקר על ידי אכילת מלאים פיזיים או אנושיים". המחיר שולם מאוחר יותר בחיי אדם במהלך הקרבות של מלחמת לבנון השנייה.

זו לא דמגוגיה, זו המצאיות.

מתחילת 2000 ועד 2005, (ועדיין מפוטרים בימים אלה) , לא ממש יסכימו איתך...

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

כל ארגון הזקוק להתייעלות נאלץ לפטר עובדים בין היתר. 6000 מפוטרים מארגון בסדר גודל של צה"ל (פחות מ10% מסך צבא הקבע בלבד) הנו כמות פרופורצינואלית ולדעתי עוד היד נטויה.


אינני מבין מאיפה הנתון על פיטורין ללא פנסיה - כל מי שפוטר/התפטר בעת תהליך ההתייעלות קיבל חבילת פרישה, באם פיצויי פיטורין ובאם פנסיה מוקדמת.

נצל"ש
מי זכאי לקבל ולבו S70 צבאית?
אני יודע מי נוהג עליה, זו לא השאלה. אני שואל מדוע.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הכל בהתאם לאחוזי הנכות....

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

הכללה שכל כולה דמגוגיה זולה :


אף לא מלה אחת על השחיקה הנוראית של הפיקוד בדרגים הלוחמים ותומכי-
הלחימה , מה שנקרא בסלנג "יום עבודה = מצאת החמה ועד צאת הנשמה" .

כרגיל , לוקחים שכבה דקיקה (22 אלופים) וממנה עושים הכללה על כל אנשי הקבע -
בדיוק כמו שנוהגים פקידי משרד האוצר לעשות כל שנה לקראת הדיונים על תקציב הבטחון :
לקחת שכבה דקיקה (40-30 איש) של בעלי המשכורות הגבוהות ביותר בצה"ל , ולפרסם
בעיתונות שאלו משכורות כל אנשי הקבע בצה"ל ולכן צריכים לקצץ...

וכל האמור לעיל לא סותר כלל את העובדה שאכן ישנם מקצועות רבים בהם נדרשת
התמקצעות אמיתית וארוכת-טווח (אם כי -לטעמי- תפקידי האלופים אינם נכללים ברשימה...)

גילוי נאות :
הח"מ מתמקצע במקצועו הצבאי מזה כ- 30 שנה (כנגד , כקצין , בסדיר ובמילואים...)

A friend in need - is a friend indeed

שמשך התפקיד שלהם עולה על שנתיים ושלוש.....

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

לא מאמין ?- עשה חיפוש או באתר דובר צהל אחרי קורות חיים של מפקדים שונים (זה שמתפרסם בדרך כלל לרגל מנוי חדש...) כולל הרשימה של המח"טים של חט. 7 לדורותיהם, שהופיעה באחד האשכולות של האתר הזה.
טיפ חשוב: צריך לרדת לפרוט החודש בו בוצע המינוי ולא ולהסתפק בשנה...
תמצא שיותר ממחציתם לא השלימו במהלך הקריירה אפילו שנתיים במרבית תפקידיהם.

המערכת הבטחונית בכלל, והצבא בפרט, מנסים לשמור לא רק על אוטונומיה תקציבית, אלא גם על רמת שקיפות נמוכה. מעבר לסוגיות שעולות באופן אנקדוטלי, ורשמים סובייקטיביים של הגולשים פה, שימו לב כמה מעט פרטים יש בידינו לגבי ההתנהלות הכספית של הצבא. הצבא מעדיף לפעול הרחק מהביקורת הציבורית מטעמים מובנים, והכל בשם הסודיות והבטחון הלאומי. המערכת הפוליטית נעתרת בשמחה, כי למי יש כח להתעסק עם זה. אם ההתנהלות הזאת היתה מיטיבה עם המערכת עוד היינו יכולים להתנחם בזה, אבל זה לא המצב. סוגיית מכוניות האלופים היא משל, לא לסאוב המערכת, אלא להתקוממות השיטתית שלה נגד התערבות בענייניה.

גם אני קראתי את הכתבה, ולדעתי הכתב טועה, יש הבדל בין מנכ"ל למפקד בכיר בצבא, ואם זה כולל לתת למפקד הבכיר יותר, אז למה לא ?!
והצבא חזות הכל ? אחרי 30 שנה במערכת, אז מה שחשוב לך זה איזה רכב יש לך (ואיזה אורך הוא, חשוב שהוא יהיה ארוך יותר מהדרגות הזוטרות ), כמו שלמנכ"לים באזרחות חשובים דברים אחרים.

מצד שני ישנה בעייתיות באנשי הצבא ובקצונה בפרט- יש להפוך את הצבא לצבא מקצועי ( שבו הקצינים הם אנשי מקצוע ולא אנשים שנשארים עוד שנה,עוד שנתיים בהתאם לתוכנית השירות\מענק\תפקיד שהם מקבלים ), כל עוד נשאר מיליצה, אז כל קצין נכנס לתפקיד, ועד שהוא לומד אותו-מעבירים אותו לתפקיד הבא....

רק צריך שמישהו עכשיו יעלה את המכתב שיוסי פלד (אני חושב שזה היה הוא) שלח לאילנה דיין.

צר לי, אבל בפועל ראיתי אל"מים ותא"לים משקיעים הרבה הרבה יותר מאמץ בלהשיג טרופר חדש מאשר לוודא שהיחידות שלהם מתאמנות כראוי (לדוגמה). בהתאם לאווירת ההייטק והגדג'טים, המרדף אחר ההטבות נעשה די מטריף את הדעת ולו מח"ט X היה משקיע את אותו מאמץ בלהשיג הקצאות לחטיבת המילואים שלו, אולי משהו היה זז. אולי לא כולם כאלה, אבל ראיתי מספיק בשביל לחטוף בחילה.מסכים איתך בנוגע למקצועיות - אבל אי אפשר לצפות הרבה כאשר אתה גדל באוירה חובבנית מיום גיוסך.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

באמת עצוב
אבל בהשוואה עקומה- בחברת הייטק מנהל ידאג לעצמו קודם ולא לעובדים (לדוגמא, יפטרו עובדים "התייעלות" כדי להעלות רווחיות )

לפי דעתי המצב חמור יותר שאנשים נשארים בצבא לא בתור קריירה\מקצוע, אלא כי שיכנעו אותם בהטבה זו או אחרת (תמריצים למיניהם ) ואז זה גם גורר שאותם אנשים דואגים לגאדטים ושטויות ולא לפקודים.

אני מכיר מפקד יחידה שבג'יפ שלו הושקע סכום בעל 6 ספרות ( כמובן בלי הצדקה מבצעית ), וכמובן שאותו כסף היה יכול ללכת לצרכי היחידה.

כל מילה בסלע.

במו אוזני שמעתי איך קצין חימוש אוגדתי מתעסק בג'נטים לטרופר והתקנת מחשבי כף יד ברכב של מפקד האוגדה במקום להתעסק בתקלות בקו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי micjeep גם אני קראתי את הכתבה, ולדעתי הכתב טועה, יש הבדל בין מנכ"ל למפקד בכיר בצבא, ואם זה כולל לתת למפקד הבכיר יותר, אז למה לא ?! והצבא חזות הכל ? אחרי 30 שנה במערכת, אז מה שחשוב לך זה איזה רכב יש לך (ואיזה אורך הוא, חשוב שהוא יהיה ארוך יותר מהדרגות הזוטרות ), כמו שלמנכ"לים באזרחות חשובים דברים אחרים.

כבר אפלטון אמר שהשומרים במדינה האידאלית צריכים לחיות במערכת שונה, ושהתגמול שלהם אמור להיות קודם כל ערכי.
קצין בכיר בצבא שמה שחשוב לו זה איזה רכב יש לו, ולא איזה רק"ם \ אמצעים מקצועיים יש לפקודים שלו, אינו ראוי להיות קצין בצבא.

אין מנוס, ואין פסול בכך שמפקדים בצבא יתוגמלו היטב בכסף ובתנאים על עבודה קשה ותובענית. אי אפשר לצפות בחברה קפיטליסטית מודרנית שאנשים טובים ייבחרו לשרת במערכת שאינה מתגמלת באופן סביר לעומת האלטרנטיבות, גם אם יש הזדהות רעיונית עם המערכת. עם זאת, התעקשות על רכב שעולה 220 אלף במקום 190 אלף אינה בתחום הסביר.

נכון מאוד. השאלה היא מתי זה הופך לאובססיה...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מתי באמת התחילו לתת למ"פים רכבים לבנים? אני זוכר שבשנות התשעים המ"פים היו נוסעים הבייתה עם הסונומה של הפלוגה, בעוד שלפי מה שהבנתי בשנות השמונים רכבי הת"ש של קצינים זוטרים במערך השדה היו הג'יפים החומים ששימשו אותם ביום-יום.

אני משרת בפלוגת מילואים אשר שייכת לגדוד סדיר (כן, מוזר. - 3 פלוגות סדירות ו 3 פלוגות מילואים)
הגדוד הינו גדוד אב"כ ולכן המבנה המיוחד. (ניראה לי שמיוחד בכל אופן)

אני חייב להסכים עם הכתוב בקשר לתחלופה המהירה מידי של מפקדי הגדוד וגם ה"חטיבה".

גם בסדיר ובטח שבמילואים רואים יפה מאוד איך מג"ד / מח"ט חדש וטרי מגיע ליחידה כשאין לו שום מושג מה-מי-מו. (מכיוון שהמג"ד/מח"ט לא מהיחידה - עוד אין מישהו אורגני שהגיע לדרגות כאילה)

כל מג"ד/מח"ט חדש המגיע עושה רוח וצילצולים ומסה לשנות סידרי עולם אך ורק כדי שידעו שזה הוא עשה. (עיין ערך תחלופת השמות של באלי"ש -> היה שם נוסף באמצע -> מל"י)

בסדיר עוד חשבתי שזה באמת מרצון לשפר אך כמ"מ במילואים זה ברור כשמש שלא ממש משנה להם מה קורה ביחידה.
עד שהם עוברים סיווג עוברת יותר מחצי שנה (שזה רבע תקופה כן?) ועד אז הם לא יכולים לדעת הכל.
לדוגמא, המג"ד שלנו פורש באוגוסט (אחרי שנתיים), והמח"ט בספטמבר ולי יש מילואים שבוע הבא (אימון).
אני יודע בוודאות שהמג"ד לא היה מעורב בתכנון האימון ולא עניין אותו מה הולך להיות בו. וכנ"ל המח"ט. והם גם לא הולכים להיות נוכחים באימון. (ואולי טוב שכך)

אז אולי הדוגמא שלי היא קיצונית, אבל בטוח ששנתיים זה כל כך מעט זמן לתפקיד מג"ד או מח"ט שזה פשוט מפחיד רמת החוסר מקצועיות שמופגנת בסוף התפקיד.

Keep your mouth shut and your pen dry until you know the facts!