אז יש לי סיפור חדש, נראה לי אני יתחיל לכתוב ספר אחרי השיחרור..
אז ככה, תראו:

אני גר בעכו ומשרת בפצ"ן בצפת בתור מחסנאי קשות במטבח, אני כבר חודש וחצי בערך שם וממש לא טוב לי..
בהתחלה עוד העברתי את הימים ואת השבועות איכשהו, עכשיו כבר חודש ומשהו אני ממש מרגיש מיואש..
אם זה לקום כל יום ב-6 בבוקר, להגיע לבסיס ב-8 ולהשתחרר ב-5 ולהגיע הבייתה בסביבות ה-7 בערב..
ממש מחנה עבודה..
וגם אני חוזר עייף מת, אין לי כוח לכלום, אני ישר עושה מקלחת ונרדם מול החדשות..
לאחרונה זה נמאס לי וכל השבועיים האחרונים הוצאתי לו גימלים אבל כמה אפשר..
עכשיו המשפחה שלי ראו את זה ודודה שלי שהיא יש לה פה ושם דיבור עם כמה אנשים טובים שיש להם קשרים בצבא הפעילה אותם.. והיא הצליחה להגיע עד לרס"ר מחנה בן עמי (בסיס דקה מעכו)
בקיצורר הייתה לי שיחה איתו והוא אמר לי שהוא ימשוך אותי אליו לבסיס ואני יהיה ש"ג כל יום מ-8 עד 1 שזה מצוין בשבילי ואז ככה אני יכול לנהל חיי חברה, לבוא הבייתה לנוח ואחרי זה לעבוד..
בקיצורר לפי דבריו הוא ניסה למשוך אותי, אבל המפקד שלי "בנדה" לא רצה לשחרר אותי (דבריו של הרס"ר)
התחיל לחרטט שאני חייל טוב וכו' וכו'..
בנתיים אמר לי הרס"ר אל תדאג אני יעקוף אותו דרך כוח אדם וכו'.. והנה כבר שבועיים אני מחכה והדברים עם הכוח אדם לא זזים..
לפני כמה ימים אותו רס"ר אמר לי שהוא מציע למפקד שלי "בנדה" 2 חיילים תמורתי, הוא אמר לי שעכשיו העניינים יזוזו מהר.. ושוב אני רואה שהעניין נתקע.
המפקד שלי לא מדבר איתי על העניין, לפי ההתנהגות שלו הוא משחק אותה הוא לא יודע מהעניין בכלל..
והוא כל הזמן מנסה לדפוק לי אבט"שים ואני מתחמק מהם..
אני רוצה לציין שבשיחת היכרות עם המפקד שלי הוא אמר לי בפירוש שמידה ואני יגיש טופס 55 הוא ימליץ לי לעבור..
אז עכשיו אני לא מבין באיזה משחק הוא משחק..
אני לא יכול לשבת יותר בחיבוק ידיים אני חייב ללכת ולדבר איתו על העניין..
אבל עכשיו אנחנו מגיעים לבעיה..
אני תמיד שמרתי ממנו מרחק, באתי בקטע של לעשות את העבודה שלי וללכת הבייתה בלי חיכוכים מיותרים איתו..
איך אני יבוא לדבר איתו? באיזה גישה? באיזה מילים???
אם תוכלו לעזור לי אני אשמח.
תודה.

תוריד את הקטע של המחנה עבודה או שאוטוטו ינעלו את זה

תראה אני אמנם לא בצבא אבל דלבר עם אנשים אנ ייודע
לעקוף אותו זה רק יגרום לו לעשות דווקא תבוא אליו כאילו הוא המלך הגדול ובעל הדעה ואילו אתה חייל פשוט.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני רוצה רגע להבין. אתה מתבכיין כאילו שאתה חוזר כל יום הביתה מאוחר(19:00 זה מאוחר? חידשת לי) ואין לך חיי חברה? ואחרי שהוצאת גימלים (שלפי הבנתי מהכתיבה שלה, הוצאת אותם בדרך לא הכי ישרה) והתקמבנת עם איזה רס"ר בבסיס ליד, אתה מתבכיין שהדברים לא זזים מספיק מהר?

______________כל אישה אוהבת את אנשי הרמפה היורדת. ______________

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dean אני רוצה רגע להבין. אתה מתבכיין כאילו שאתה חוזר כל יום הביתה מאוחר(19:00 זה מאוחר? חידשת לי) ואין לך חיי חברה? ואחרי שהוצאת גימלים (שלפי הבנתי מהכתיבה שלה, הוצאת אותם בדרך לא הכי ישרה) והתקמבנת עם איזה רס"ר בבסיס ליד, אתה מתבכיין שהדברים לא זזים מספיק מהר?

אכן כן אני בוכה על כל אותם הדברים האלה..
הפרופיל שלי לא סתם 45 נפשי.. הוא גם מצדיק את המצב הרגיש שבו אני נמצא ואני חייב עזרה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dean אני רוצה רגע להבין. אתה מתבכיין כאילו שאתה חוזר כל יום הביתה מאוחר(19:00 זה מאוחר? חידשת לי) ואין לך חיי חברה? ואחרי שהוצאת גימלים (שלפי הבנתי מהכתיבה שלה, הוצאת אותם בדרך לא הכי ישרה) והתקמבנת עם איזה רס"ר בבסיס ליד, אתה מתבכיין שהדברים לא זזים מספיק מהר?

לפי תגובות אחרנות שלך אתה ממהר לשפוט אנשים שאינם בקרבי לזלזל בהם, השקפת עולמך צרה מאוד, עם כל הכבוד אני לא חושב שכך יש להתנהג בפורום שהוקם במטרה לעזור לאחרים, ללא הבדל לתפקידם בצבא.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הזלול לא היה כי הוא לא בקרבי, ציינתי הרבה פעמים שיש לי הרבה הערכה לכל סוגי החיילים, ורוב החברים שלי הם דווקא לא לוחמים.
הזלזול היה בגלל הגישה שלו, ובגלל המשפט " לאחרונה זה נמאס לי וכל השבועיים האחרונים הוצאתי לו גימלים אבל כמה אפשר..".

בכל אופן, אתה צודק בזה שהפורום נועד לעזור לאחרים, אבל אני לא בטוח שזה סוג העזרה שהוא צריך להציע.
אני אסיים בזאת כי אני לא רוצה להיכנס לויכוחים מיותרים. לילה טוב.

______________כל אישה אוהבת את אנשי הרמפה היורדת. ______________

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dean הזלול לא היה כי הוא לא בקרבי, ציינתי הרבה פעמים שיש לי הרבה הערכה לכל סוגי החיילים, ורוב החברים שלי הם דווקא לא לוחמים. הזלזול היה בגלל הגישה שלו, ובגלל המשפט " לאחרונה זה נמאס לי וכל השבועיים האחרונים הוצאתי לו גימלים אבל כמה אפשר..". בכל אופן, אתה צודק בזה שהפורום נועד לעזור לאחרים, אבל אני לא בטוח שזה סוג העזרה שהוא צריך להציע. אני אסיים בזאת כי אני לא רוצה להיכנס לויכוחים מיותרים. לילה טוב.

אל תבין אותי לא נכון אני לא רוצה לעורר וויכוח סתם רציתי להגיד לך לא למהר לשפוט, כי במקרה הזה יש לו 45 נפשי...
בכל אופן אתה צודק ואני ראיתי את ההודעה שלך אחרי שראיתי את ההודעה שלו על ה45 נפשי ולכן גם אני שפטתי אותך מוקדם מידי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מההודעה הראשונה עושה רושם כי הבנאדם מחפש לעשות כמה שפחות ו"מתבכיין" על תנאים לא רעים שאותם הוא מקבל, ככה שדין צודק לחלוטין בתגובתו. אם זה לא נובע סתם מפינוק אלא ממצוקה אז הכותב היה פונה לקב"ן (מה שנובע מתגובתו) ומאחר שלא ציין כך בהודעה הראשית אז דין העריך ובצדק כי הבחור סתם מתפנק.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

1. אתה מרגיש מיואש? יש גורמים שיכולים לסייע לך- מש"קית ת"ש, קב"ן ומפקדים שונים.
2. הוצאת גימלים כי נמאס לך? זה כבר בגדר לשקר למערכת ללא סיבה. שוב, יש בעיה? יש למי לפנות בצבא.
3. המפקד לא עושה סימנים של הענות לרצונותיך? תעשה את זה בדרכים המקובלות. טופס 55 לדוגמה.
4. אל תתפלא אם בקומבינות ומשחקים לא תשיג את מה שתרצה. נסה לשם שינוי לעושת את הדברים בדרך הנכונה.
5. אתה רוצה לדבר איתו? לך אליו וספר לו ממה אתה מיואש בדיוק. ספר לו מה מצבך הנפשי, איך אתה רואה את עצמך בעוד חודשיים שלוה אם תהיה בתפקיד. בקש ממנו טופס 55 והמלצה להעברה מהתפקיד. דבר איתו ברצינות, לא בזלזול. תתפלא, יש סיכוי שהוא אפילו יקשיב לך. לא הולך? פנה לגורם מעליו.

רציתי לענות לך, אבל השורה על המחנה עבודה לא מאפשרת לי.
אני כועס מדי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אם, אי פעם, אני אראה תגובה נוספת שלך המקשרת בין גופים צבאיים/יהודיים/ישראליים לבין השואה, אני אחסום אותך לקבינימט.

ננעל

לעולם אשא דגלך בגאווה