מסלול בני הישיבות (בני"ש) - "ההסדר"
לאחרונה עלה מסלול שירות זה לכותרות, חשבתי שיהיה נכון להסביר מה זה הסדר.

בשנת 1957 הוצע הסדר פשרה שבמסגרתו יוכלו חניכי תנועת הנוער של הציונות הדתית, בני עקיבא, ללמוד בישיבה גבוהה (לאחר התיכון) וגם להתגייס לשירות קרבי בצה"ל.

עד אז יכלו בני הנוער הציונים דתיים לבחור בין ארבעה מסלולים:
לא להתגייס כלל - דחיית שירות כמו החרדים, במסגרת "תורתו אומנותו" - מסלול שסוכם בין ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, ומנהיגי היהדות החרדית, לפיו החרדים יצהירו כי הם "ממיתים עצמם באוהלה של תורה" ואינם עוסקים בכל דבר אחר פרט ללימוד תורה בישיבה ולכן אינם מתגייסים. מסלול תורתו אומנותו מחייב חתימה מחדש בכל תחילת שנה (עברית, בחודש ספטמבר) על הצהרה כזו עד שהמצהיר יגיע לגיל (או למעמד משפחתי) שאינו בר גיוס.
להתגייס לשירות רגיל - ככל מלש"ב במדינת ישראל לשירות של 36 חודשים (אין טעם להיכנס כאן לחודשי שס"ן ושינויים באורך השירות שהיו מאז ועד היום, הכוונה היא לשירות רגיל ללא שום דחיה או קיצור).
מסלול ביניים - דחיית גיוס כ'תורתו אומנותו' למספר שנים בודדות וגיוס לשירות רגיל. כך נהוג היום ברוב הישיבות הגבוהות ובכל המכינות הישיבתיות הקדם צבאיות.
שירות בנח"ל - כמו שהיה מקובל בכל תנועות הנוער. חניכי התנועה התגייסו כגרעין לנח"ל. המסלול: דחיית שירות קצרה -פרק הכשרה (במסגרת התנועה), חיול ושל"ת (שירות ללא תשלום) המשך ההכשרה. פרק צבאי, קרי: גיוס הבנים של הגרעין למסלול קרבי - טירונות ואימון מתקדם עד שנה וחודש, ופרק משימתי - של"ת נוסף שלרוב כלל הקמת/חיזוק היאחזות נח"ל. לאחר תום שלוש שנים: שיחרור מצה"ל והמשך החזקת האיחזות או התפזרות הגרעין.
מתוך הבנים בכל גרעין הופרשו "אחוזים" - אחוז מסויים לקורסים פיקודיים (מ"כים וקצינים - שהאריכו את השירות), ואחוז מסויים למשימות מנהלה בתנועת הנוער (קומונרים, רכזי מחוזות וכו').
חלק ניכר מתוך חניכי בני עקיבא והצופים הדתיים (עדת הצופים) בחרו במסלו הנח"ל.

באותה תקופה היה מקובל מאד להענות לדרישות של מיגזרים מסויימים כדי לגרום להם להתגייס יותר לצבא. כך היה עם התנועה הקיבוצית שוועדת הביטחון שלה קבעה במשך שנים (עד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת) את מועדי גיוסם של בני הקיבוצים, התערבה בשיבוצים ואישרה או מנעה שירות בקבע.
(גם היום מקובל להענות לדרישות מגזריות בכדי לגייס גם את אותו מגזר, כך בנות מעדה מסויימת זוכות להשלים בגרות במסגרת הצבא ולהנות מלינת בית אפילו בטירונות ובני עדה אחרת משרתים רק שנתיים וחצי בסדיר, חצי שנה נוספת בתנאי קבע, במהלך זמן זה הם לומדים בקורסים המכשירים אותם לרמת תלמיד תיכון ותקני קבע מסויימים פתוחים אך ורק להם)
גם מנהיגי הציבור הציוני דתי (הפועל המזרחי, מפד"ל, בני עקיבא וכו') חשבו שהם מייצגים קבוצת מיעוט גדולה וביקשו שיתאפשר לבני הנוער שלהם מסלול מיוחד, בקשתם הייתה לאפשר למתגייסים שלהם ללמוד בישיבה על חשבון פרק השירות הצבאי.
כאמור, בשנת 1957, לאחר משא ומתן, הושגה פשרה. ובינואר 1958 התגייס חייל ההסדר הראשון, תלמיד ישיבת "כרם דיבנה", יוסי שריד, כיום רבה של מבשרת ציון.
"בקשת הרבנים הייתה שכמו שמפרישים אחוזים להדרכה ולפיקוד, כך אחוזים מסויימים יחזרו לישיבה." נזכר היום הרב שריד, "מאחר והצבא הסכים אך לא היה מוכן לחתום על חוזה לא היינו בטוחים שהצבא יעמוד במילתו, ולכן נשלחתי אני כפיילוט, ניסוי, לראות מה יקרה".
המסלול המתוכנן דמה למסלול השירות בגרעין נח"ל פרק צבאי של שנה וחודש ופרק משימתי. הפרק המשימתי של שריד נועד להיות לימוד בישיבה. "אחרי הפרק הצבאי,לא ממש ידעו מה לעשות איתי". אומר שריד, " הלכתי לישיבה והכריזו עלי כעריק, אח"כ נתנו לי תעודת חל"ת (חופשה ללא תשלום) ואחרי ויכוחים קיבלתי את פנקס השל"ת המיוחל, כמו כל חייל נח"ל".
לאחר שהניסוי של שריד הצליח נשלחו למחזור הבא שניים-עשר בחורים נוספים, ומאז מתגייסים לצה"ל, בכל שנה, שני מחזורי הסדר. מתלמיד אחד בישיבה אחת צמח ההסדר והתפתח ליותר מאלף תלמידים בשנה המגיעים מארבעים ישיבות המתגייסים למגוון תפקידים בצה"ל.
חיילי ההסדר, המכונים 'בני"שים (בני ישיבות) או 'הסדרניקים', בעלי הפרופיל הקרבי משרתים בחיל הרגלים, בשריון, במודיעין השדה ובתותחנים. במסגרת קבוצה אחודה (הומוגנית) שמורכבת מבני ישיבה אחת או שתיים.
בעבר היו מסגרות הסדר בגודל פלוגה. אולם לאחר שבקרב אחד במבצע שלום הגליל, קרב סולטן יעקב, נהרגו רבים מאותו מחזור בישיבה (ישיבות: כרם דיבנה, הכותל וקרני שומרון), הוחלט לפצל את הפלוגות למחלקות.

מסלול הבני"ש נמשך ארבע שנים:
לאחר כיתה י"ב לומדים כשנה בישיבה.
בתום השנה, בחודש יוני, התלמידים מיתחיילים (עוברים שרשרת חיול בבקו"ם) ומקבלים תעודת של"ת (מיעוטם מתגייס מיד).
בחודש מרץ הם מתגייסם לשנה וארבעה חודשים - מסלול הכשרה של חייל קרבי ותקופה קצרה בפלוגה מבצעית.
בתום השירות ממשיך השל"ת והם מחוייבים להישאר עוד כמעט שנתיים בישיבה.
(בשל מצוקת כוח אדם בצה"ל, הוארך, בשנה שעברה ובשנים אחרות, פרק השירות הצבאי בחודש נוסף)
הערה: ישנו מסלול 'שילוב' שדומה להסדר שבמסגרתו התלמידים מתגייסים לתקופה מסויימת, עוברים לתקופת של"ת של שנה בישיבה, וחוזרים לשנה נוספת בצבא. מסלול זה נוהג בישיבות של הקיבוץ הדתי: עין צורים ומעלה גלבוע.

תלמידי ההסדר נחשבים לחיילים טובים, גם אם נשמעת ביקורת על השירות הקצר שהם מבצעים בפועל. עם השנים פותחו מסלולים ייחודיים שאיפשרו לקלוט את ההסדרניקים לשירות ביחידות מיוחדות, בקורס טייס ובקורסי פיקוד וקצונה. במסלולים אלו קוצרו פרקי זמן (פז"ם) של חתימת הקבע הנדרשים מכל חייל אחר וכן הובטח לבני"שים שאם הם לא יסיימו את הקורס הם יוכלו לחזור לישיבה בלי כל התחייבות לצבא.

במחלקת בני"ש ממוצעת שלושים וחמישה חיילים שרובם מגיעים מישיבה אחת. החיילים מבצעים את כל הפעילות כקבוצה הומוגנית כשבמחלקה שלהם מקפיד הצבא לאפשר לקיים אורח חיים דתי, על פי פקודות מטכ"ל: תפילות מתוכננות בלוח הזמנים, הקפדה על שמירת שבת, הבאת ספר תורה לקריאה בשטח, שיעורים עם רבנים הדרכה ע"י מדריכם ולא מדריכות ועוד.

במהלך השנתיים האחרונות שלהם בישיבה רבים מתלמידי ההסדר מתחתנים. כך נוצר מצב שהתלמיד נמצא בשל"ת ואינו מקבל תשלום משכורת מצה"ל אך הוא זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש) כמו כל חייל נשוי אחר בשירות חובה.
מבדיקה שנערכה באכ"א בסוף שנת 2004 הסתבר שחלק גדול מתקציב אכ"א סדיר מופנה לתשמ"ש לחיילים נשואים, וחלק גדול מתוך התשמ"ש מופנה אל תלמידי הסדר בשל"ת. בעקבות כך הורה ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, לשחרר כל חייל נשוי לאחר שנתיים שירות (24 חודש). לאחר החלטת ראש אכ"א נשלחו אל כל החיילים הנשואים שסיימו שנה ועשרה חודשים מכתבים המורים להם להשתחרר. שליחת המכתבים נחשפה ב27.12.04 ע"י עמיר רפפורט במעריב.
בעשרים לינואר 2005 הורה שר הביטחון, שאול מופז, לראש אכ"א לחדול משליחת מכתבי השיחרור המוקדם לחיילים נשואים, ככל הנראה סבר מופז שהיחס השונה אל חיילים נשואים מפלה אוכלוסיות שנוהגות להתחתן מוקדם (עדות מסויימות).

ב25.1.05 נחשף בעיתון ידיעות אחרונות שראש אכ"א החליט לפזר את מחלקות ההסדר בתוך היחידות. הציבור הציוני דתי נרעש, נראה היה להם שהחלטת ראש אכ"א, חובש כיפה בעצמו, היא עוד צעד שנועד להצר צעדיו של הציבור הדתי-ציוני בצה"ל. זאת לאחר שחיילות שולבו ביחידות קרביות למרות "כללי השילוב הראוי" שנועדו לטפל בסויה זו ו נוסחו ע"י רבני ההסדר והמכינות והתקבלו ע"י הרמטכ"ל וראש מז"י. בעיקר כעסו ראשי הישיבות על כך שראש אכ"א בחר לבשר להם על השינוי מעל דפי העיתון ולא בהידברות, וזאת למרות שהרעיון כבר הועלה על ידו, בפגישה בינהם, מספר חודשים קודם לכן ונדחה על ידי הרבנים.
ראש אכ"א הסביר את הרקע להחלטתו: "המסגרות האידיאולוגיות פוגעות בצבא העם", כך הובן שהפירוק נעשה לקראת ההתנתקות, בכדי למנוע סירוב פקודה של יחידות שלמות.
"התפיסה שלי היא שצה"ל יהיה צבא העם וישמש כור היתוך. לכן אני בעד עירוב כמה שיותר". אמר האלוף שטרן. "אני נגד מסגרות סקטוריאליות או אידיאולוגיות – זה פוגע בצבא העם ופוגע ביכולת שלנו לקרב זה את זה. אני רוצה שהם יכירו זה את זה, כך שיידעו שלאחר אין קרניים".
"פעם 'ההסדרניקים' היו 20 איש ולא יכולת לחלק אותם, והיום המחלקות שלהם גדולות מספיק כך שיהיה אפשר להציבם עם חיילים מהשורה ועדיין להבטיח להם את המניין לתפילה ובמסגרת דתית, אני לא יודע למה לא עשו את זה קודם", טען ראש אכ"א, "אלה החלטות פנים-צבאיות שלא קשורות להתחייבות שלנו מולם ונועדו לטובת הצבא והחברה הישראלית כולה".
מסתבר שהיוזמה לפיזור מחלקות ההסדר לא באה רק מראש אכ"א. תלמידי ישיבת ההסדר עתניאל שהתגייסו במרץ 2004 לגדוד 931 של הנח"ל ביקשו עוד לפני גיוסם להתפזר בגדוד ולא לשרת כמחלקת בני"ש. האלוף שטרן סייע להם ליישם את בקשתם. גם הסדרניקים נוספים ביקשו כיחידם לשרת מחוץ למחלקת הבני"ש, כאלו הם, לדוגמא, שני חיילים שהתגייסו לצנחנים בנובמבר האחרון וסיימו את הטירונות כחניכים מצטיינים.




אל אתר ישיבות ההסדר

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il