06-05-2007, 00:55
|
|
|
חבר מתאריך: 06.10.06
הודעות: 1,439
|
|
חברים-איך שורדים עוד שנה
חברים אני חייב לשרוד עוד שנה, אבל כל יום נהיה לי יותר קשה.
אני לא יכול להסביר בפרוט כי בעבר הייתי כותב בנט ומפרט על עצמי, והיום אני סובל מזה.
ואני לא רוצה לכתב אנונימי, כי אז אני לא ארגיש שאני כותב את זה.
אבל אני אתן קו כללי.
ה4 שנים האחרונות שלי לא היו מהמפוארות שלי, אבל למדתי לא מעט, למדתי כמה דברים לחיים. אבל עם כל זאת...שנים לא נחמדות.
היום אני כאן, כי קבעתי לי מטרות בחיים, כולם הם מטרות לעתיד.
ובשביל להגיע למטרות האלה אני צריך לעשות כמה פעולות בהווה, אבל הם לא קלות לי בעיקר כי התמיכה הרצויה לא קיימת. אומנם לבחור המבוגר אולי מטרות אלו יראו קצת זניחות אבל בשבילי הם חשובות, מה גם שהם כנראה לא עברו את מה שאני עברתי. והעיקר זה בגלל שהדברים הקטנים האלה הם חשובים לי בשביל העתיד.
יש לי את כל הדרישות להיות מתוסבך.
אני צעיר אני דתי והיה לי יותר מידי זמן פנוי בחיים(כיום לא).
דתל"ש היה מבין אותי נהדר כנראה.
אני בעצם הכל בשביל עצמי, וזה ממש חרא, אז מה אני אתלהב מהציונים שלי..? אני ארקוד עם עצמי..? אני אחלוק עם עצמי הכל..? הרי ברור שלא..
ולא אני לא בודד..ויש לי חברי אמת...ובכל זאת אני צריך/רוצה דרך אחרת לקבל את התמיכה שלי....ואת הדרך לחלוק דברים.
חברה הייתה לי, אך החלטתי שאני לא רוצה קשר זוגי עד החתונה, ולא רק בגלל תפיסה דתית.
אני ומשפחתי לא מסתדרים בלשון המעטה, גם אם זה רק הגיל, עד שזה יעבור מה אני יעשה...וגם לא נראה לי שזה הגיל..המשקעים בנינו הם עמוקים מידי בשביל להפתר תוך שנה...
משפחתי המאמצת רחוקה ממני מאד, ואני מתגעגע אליהם בטרוף. אני מוזיל דמעות כשאני נזכר בהם, במיוחד כי לפני שהם עזבו את הארץ חזרה לארץ הולדתם ומגורם, האמא סיפרה לי כל מה שקורה בבית שלהם ובכתה לי כל כך הרבה, ולא היה לאל יודיע להושיע ובליבי אני ממש שבור מהקטע, ואם הילדה לא הייתה מתחתנת אני הייתי נשאר איתם,(לא שחלילה רע לי מזה שהיא התחתנה! ההפך) אבל אני איבדתי תמיכה וחיבוק של אחות, שיחות אל תוך נבכי נשמתי. פרקתי הרבה איתה. אני מתגעגע בטרוף !
אבל אני גם בתוך תוכי יודע שתכלס ממש לא הגיוני שהייתי שאר איתם, בעיקר בגלל התוכניות שלי לחיים.
וגם אני נתקעתי במקרה לא לי לבגידה של שני זוג חרדיים, וממש כואב לי הלב על כל המקרה, אני לא ממש יודע למה אבל כואב לי, ואני פשוט לא יכול לעשות כלום.
אז בקיצור...אני לוקח על עצמי את הדברים האלה, שקשים עלי רגשית, אבל תכלס מאד קשה לי להתמודד איתם, ואני עובר הכל עכשיו בשביל משהו שאני מקווה שיהיה, ואם לא יהיה, אלוקים יודע מה יהיה איתי.
ועל הדרך גם פרקתי כמה דברים....(:
אבל באמת זה מתסכל..כי אני לא אוהב לפרק בוירטואלי, כי זה לא באמת מתפרק לי...ואני לא יכול לקבל את התמיכה והחיבוק שאני כה נזקק להם.
אז מה תכלס אני אומר..?
שאני חייב לשרוד עוד שנה, בהנחה שעוד שנה יקרה מה שאני רוצה שיקרה.
ושאני חייב תמיכה ואוזן קשבת...את זה קצת מצאתי בפורום...
ושאני מרגיש חרא שאני לא יכול לתקן את העולם, ושאני עצמי לא יכול לתת ולתמוך. לת מעצמי קצת באמת.
לגבי כל שאר התסכולים שלי אני אצטרך לחכות עוד כמה שנים טובות...
הקונפליקטים של החיים מוציאים אותי מדעתי..!
זהו..רק רציתי לשתף...
רב הנסתר על הנגלה...ולכן אבין את התגובות, באם יהיו.
|