|
03-05-2007, 20:21
|
|
|
חבר מתאריך: 27.10.04
הודעות: 339
|
|
איפה טעית?
אתחיל מהסוף:
אני באמת לאהצלחתי להבין איפה אני טועה ואתה צודק, ומהו הדיסוננס.
ניכר מדבריך שמעולם לא עשית קורס פו"מ. אתה לא מבין במדויק מהו ההבדל בין פיקוד ובין מטה.
ניכר מדבריך שמעולם לא היית ב-"בור" כלשהו בזמן מבצע מתגלגל. אינך יודע במדויק איך קצין בכיר (לא חשובה כרגע דרגתו) מנהל מערכה. אתה מכיר איך קצין בכיר אחר (לא חשובה כרגע דרגתו) פוקד על כוחותיו ומשליך מידע זה כלפי מעלה, לעבר הרמטכ"ל.
ניכר מדבריך שאתה לא נמצא כאן להחלפת מידע. אתה מונע מאג'נדה פוליטית/צבאית כלשהי וכשהיא לא מסתדרת עם המציאות, אתה 'אונס' את המציאות, מתאים אותה להשקפתך, מעמעם עובדות שלא מתאימות לתפיסתך השגויה איך פועל צה"ל, ולבסוף – 'ממציא' מונחים/עובדות כדי לדחוף את האג'נדה שלך קדימה.
באופן שיטתי אתה מתחמק מנקודות שכתבתי ועונה לשאלות שלא נשאלת. הכול כדי להצטייר כאילו ענית כשבפועל לא עשית כך.
ועכשיו לדיאלוג בינינו:
להערתי:
1. אתה מקבל כמובן מאליו ש-'ירוק' צ"ל מפקד זרוע היבשה, אך הרמטכ"ל (נובע מתוארו) הוא בראש ובראשונה ראש מטה. אני מניח שאתה יודע מהו ההבדל בין מטה לבין פיקוד אך אתה חי בשלום עם האנומליה ('מדיניות/טקטיקה') הזו.
ענית:
מפקד מז"י (אותו יציר כלאיים מוזר ...) הוא איש מטה ולא מפקד, למז"י לא אמורים להיות גייסות לוחמים, ומפקדה לא מוביל בראש שום כוח.
א. לא נשאלת על מז"י. אזכור מז"י בהקשר לציר הוויכוח ("האם 'כחול' יכול להיות רמטכ"ל) היא לא יותר מפיזור מוץ-נורים.
ב. מאחר ואינך יודע מהו תפקידו של אלוף-פיקוד בזמן מלחמה, נחלצת איכשהו בהסבר שראש (כך הוא מכונה) מז"י הוא איש מטה שאינו מוביל כוח כלשהו. אבל כך גם היו קצין שריון ראשי, קצין תותחנים ראשי ומפקד חיל הנדסה, אז מה הרבותא?
המשפט הבא שלך הוא פלא ניסוחי:
הרמטכ"ל הוא המפקד העליון בצבא - מכוח חוק,
מאחר ואין חוק האוסר על 'כחול' (או 'לבן') להיות רמטכ"ל, ירית לעצמך ברגל.
המשפט הבא שכתבת מבהיר מהו הדיסוננס עימו אתה חי בשלום:
העובדה שהחליטו לכנותו "ראש המטה הכללי" היא סמנטיקה.
א. מאחר ואינך יודע איך מפקד ראש מטה על צבא 'המצאת' פתרון קל – סמנטיקה.
אתה מניח שבן גוריון וראשי הצבא דאז לא שלטו במכמני השפה העברית, לא הבינו ברזי תורת המלחמה ולכן הם 'שיחקו במילים'.
ב. לא הצלחת עד כה להוכיח מדוע 'כחול' אינו יכול להיות ראש המטה הכללי של צה"ל משום שאתה יודע רק במעומעם שיש הבדל בין פיקוד ובין מטה, שיש הבדל בין ניהול מערכה ופיקוד עליה, אך לא יודע את יחסי הגומלין בין הדרגים השונים בצה"ל, איך פועל כל דרג ומהן סמכויותיו. על כן, התחמקת בתירוץ 'סמנטיקה'.
היות ונתונים אלה היו ברורים לי מההתחלה, כתבתי לך את המשפט הבא:
2. אתה רואה ברמטכ"ל 'מצביא-עליון' ('מנל"ח-על') הפוקד על כל דרג מתמרן/מסתער/תומך לחימה בקרב היבשה. בוזמנית נטרלת את אלוף-הפיקוד והפכת אותו לדרג-ביניים צייתן; מין 'מפקח לחימה' ברמת 'דיווח מהשטח'.
על כך ענית בשני משפטים נפלאים, שניהם פרי דמיון.
אתחיל מהסוף (מהמשפט המוסגר):
(ע"ע דדו, מפקד חזית הדרום)
'דדו' (אני מניח שאתה מתכוון לדוד אלעזר) מפקד חזית הדרום?! תזכיר לי באיזו מלחמה?
במלחמת 'ששת הימים' היה אלוף-פיקוד וניצח על מערכה – אולם זה היה פיקוד צפון.
במלחמת 'יום הכיפורים' היה כבר רמטכ"ל.
המשפט הפותח שלך הוא:
אלוף פיקוד הוא היום איש מטה, הוא אחראי על מרחב הפיקוד בשעת שגרה וחירום. בצה"ל נהוג לעבוד באוגדות וגייסות, עד לדרגת "מפקד חזית".
א. אמרת 'סמנטיקה'? מה מסתתר מאחורי המושג "חירום" כשכתבת "בשעת שגרה וחירום"?
ב. אמרת 'סמנטיקה'? מה מסתתר מאחורי המילה "אחראי"?
ג. לקובץ המילים אלוף פיקוד הוא היום איש מטה אעלה את הנקודות הבאות.
הראשונה עוסקת בתפקודו של אלוף-פיקוד דרום, שמואל גורודיש במלחמת 'יום הכיפורים'. הרי לך ציטוט מהמקור הקל ביותר: 'ויקיפדיה' (ע"ע 'דוד אלעזר'):
"בשלב מסוים במלחמה נאלץ דדו, עקב תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"), למנות את הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר לב, כמפקד חזית הדרום."
לאור המשפט הזה (אל תגיב ב-"ויקיפדיה היא תקלה") האם:
1. מפקד חזית הוא אלוף פיקוד, או שאלוף פיקוד הוא איש מטה, הוא אחראי על מרחב הפיקוד כדבריך?
2. האם ראש המטה הכללי מפקד במישרין על חזית (דרום, במקרה זה) או שמפקדה של החזית הוא אלוף הפיקוד?
3. אם התשובה לשאלה 2 היא "אלוף הפיקוד היה מפקד החזית", מה היה תפקידו של הרמטכ"ל?
אתה יכול כמובן להתחמק ב-"זה היה פעם. היום זה אחרת". אבל אז, הבה ניזכר באירועי המלחמה האחרונה. דווקא מהתקופה בה דני חלוץ 'הכחול' היה רמטכ"ל.
זמן מה אחרי תחילת הלחימה הגיע הרמטכ"ל 'הכחול' דני חלוץ למסקנה שאלוף-פיקוד צפון (אודי אדם 'הירוק') אינו מתפקד כהלכה והצניח את סגנו, משה קפלינסקי ('הירוק') לפיקוד.
עד כאן עובדות מתועדות היטב. אירוע כמעט זהה לאירועי מלחמת 'יום הכיפורים' בפיקוד דרום. האם לאור עובדות אלה אתה חוזר בך מהטענה ש- אלוף פיקוד הוא היום איש מטה?
המשך הדיאלוג:
כתבתי:
3. לתפיסתך שרמטכ"ל חייב להיות 'ירוק', דרדרת מפקד-זרוע לתפקיד 'יועץ הרמטכ"ל'. סמכות הפיקוד לדידך, נשארת תמיד בידי הרמטכ"ל. המשך הגיון זה הוא שלא יתכן רמטכ"ל 'ירוק' שמוצאו סיירת מטכ"ל כי "מה הוא מבין בשריון". לא עולה על דעתך שהגיון זה עובד גם בכיוון הפוך - רמטכ"ל 'כחול' (או 'לבן') מוקף 'יועצים ירוקים'
על כך ענית:
מה שאמרתי הוא שצבא שבמהותו בנוי בעיקר על קרב היבשה בסיוע אוויר וים (ולא הפוך) צריך להיות מונהג ע"י איש חילות היבשה הנעזר במפקדי זרועות האוויר והים.
במשפט הזה קבורה תפיסת היסוד השגויה שלך המורכבת משני חלקים:
א. צבא שבמהותו בנוי בעיקר על קרב היבשה בסיוע אוויר וים – לא נכון. אין קרב ללא התערבות אווירית. לצורך ההוכחה הרשה לי לצטט לך, מתוך 'משימות זרוע האוויר', את חציה השני של משימה מס' 1 (עדיפות עליונה): "להגן בתווך האווירי...על מרחב הפעולה של צה"ל". אין קרב יבשה ללא הגנת שטח של ח"א. מרכז הכובד בין פעילות קרקעית אינטנסיבית לפעילות אווירית אינטנסיבית, באותו תא שטח, יכול לנוע בכל רגע נתון מקצה לקצה, כך שבשום פנים ואופן לא ניתן יותר להשתמש במושג המיושן "קרב היבשה".
ב. צריך להיות מונהג ע"י איש חילות היבשה – לא נכון. שוב אתה חוזר לאותה נקודת יסוד שגויה איך רמטכ"ל פועל.
לדידך רמטכ"ל הוא איש מאובק, לבוש דגמ"ח מאובק ודרגות שדה מאובקות, יושב על ספסל עץ מאובק באוהל הודי מאובק, מתבונן במפה טופוגרפית מנוילנת (מאובקת) כשקצין המטה שלו מעלה ומוריד עליה כל הזמן (בטוש 'לורד') סימולים טקטיים. מפעם לפעם לופת הרמטכ"ל שפופרת מם-קוף והוא שואג פנימה: "ראובן ושמעון, אתם ברתק! זבולון ויששכר קחו כבר את עמדת המק"ב המחורבנת הזאת! יעקב – תוריד כבר מהעפיפון שלך איזו מרק-שמונים-וארבע על בית 325 בבינת ג'בל!" (פלזמות ומערכות ממוכנות מחליפות כיום את התיאור הפלסטי הזה). זה מה שאתה מכיר מהדרג שלך בצה"ל וזה מה שאתה משליך על עבודת הרמטכ"ל והכישורים הנדרשים לביצוע משימתו.
ג. כשהערתי לך (ציטוט מדברי):
"בשגיאת יסוד זו נכשל גם הרמטכ"ל יגאל ידין שגרס שח"א הוא 'חיל מסייע' כמו תותחנים, כמו הנדסה".
התחמקת (לא השבת). עובדה לא נוחה לך היא שידין היה רמטכ"ל ('ירוק') המתמודד בהצלחה על תואר 'הרמטכ"ל הגרוע ביותר בתולדות צה"ל' ושכהונתו הסתיימה באקורד בו זכה ח"א לעצמאות המיוחלת (למונח 'זרוע' היה צריך להמתין עוד הרבה שנים) כמו חא"א, כמו הרא"פ ולצאת מהמקובעות של 'חיל מסייע' (כמו שידין ואתה גורסים).
עכשיו ענית דבר נכון (נקודת אור שנייה):
לוחם של סיירת מטכ"ל שמתקדם במסלול פיקוד "ירוק" יהפוך למג"ד ואח"כ מח"ט (ואוכל לתת לך כמה דוג'), יעשה הסבת שריון ויגיע לפקד על אוגדה, וכאשר יגיע להיות רמטכ"ל (לדוג' ברק/מופז/יעלון) הוא ידע דבר או שניים גם בלוחמת שריון.
היות וקראתי את אופן חשיבתך הכנתי לך מראש את הדיסוננס הבא. ציטוט מדברי:
"על כן יכול 'ירוק' (כמו חיים לסקוב ז"ל) להיות מח"א, אבל מח"א לא יכול להיות רמטכ"ל".
מסלול ההכשרה של 'קצין בוגר סיירת מטכ"ל' בדרכו לרמטכ"ל (כפי שתיארת) קיים גם בח"א, בדרכו של טייס קרב להיות מח"א. אני מניח שאתה מכיר (פחות או יותר) את המסלול ולכן לא אפרט.
השאלה היא: מה היה בהכשרתו של חיים לסקוב שעשה אותו מתאים להיות מפקד חיל אוויר?
הוא לא היה טייס, הוא לא היה סמ"ט ב' או א'. הוא לא היה מפקד טייסת, הוא לא היה רע"נ במטה ח"א, הוא לא היה מפקד בסיס ח"א, לא היה רמ"ח או ראש-להק ובכל זאת היה משהו בכישוריו (ניהול? פיקוד?) שעשה אותו מתאים להיות מח"א. לידיעתך, 'זקני ח"א' והיסטוריונים שונים חושבים את חיים לסקוב למח"א טוב מאד ואני מצטרף בשתי ידיים להערכות שהיה רמטכ"ל מצוין. אין לי ספק שהיה אחד האנשים הישרים, ההגונים והמזהירים שזרחו במדינת ישראל ואני מצטער שפועלו אינו מוזכר לעיתים קרובות יותר. האם לתפיסתך היה 'ירוק' שעקב כישורים פלאיים התאים להיות 'כחול' מוצלח, או שהיה 'כחול' מוצלח שכן התאים להיות רמטכ"ל מוצלח?
תשובה לשאלה זו לא קיבלתי ממך והסיבות מדוע התחמקת די ברורות.
הצבתי בפניך דילמה:
"על כן אני חוזר ושואל אותך את השאלה הקודמת ממנה התחמקת. בקרב יבשה נעצר כוח (צנחנים, לטובת הוויכוח) ע"י כוח סורי בן שני טנקים מחופרים היטב. הרמטכ"ל רוצה לתת להם 'אוויר' ו-'מתייעץ' עם מח"א. מח"א מסביר שהאזור מוכה טק"א ושכרגע התקבל מודיעין שחטיבה משוריינת עוינת מתספקת 70 ק"מ מזרחית לאזור המגע והוא מתכונן להשמיד אותה עם מרבית הכוח האווירי העומד לרשותו. הרמטכ"ל, שמבחינתך הוא 'מ"כ-על' שומע ב-'תוכי-מוקי' את צרחות החיילים ומשתמש בסמכותו כמפקד העליון ופוקד על מח"א לעזוב הכול ולשלוח שמינייה (400 מיליון דולר לפני חימוש, דלק ואנשים) להשמיד שני טנקים (מיליון דולר). עם הדיסוננס הזה אתה חי בשלום"
על כך ענית (צריך לקרוא פעמיים כדי להאמין):
המצב שתארת הוא "קצת" קיצוני, ולעולם לא יקרה במציאות,
לא רק שמצב כזה (או זהה, או דומה) אירע, הוא חזר ונשנה אינספור פעמים. רק בגללו הקים צה"ל גופים כמו קס"א, קשק"א ויחשת"פ.
אבל אתה התחמקת במילים "קצת" קיצוני ופטרת את עצמך מהצורך לענות לבעיה שאין לך תשובה המסתדרת עם האג'נדה שלך. אם היית קצין בצה"ל היית חייב לדעת שלשאלה כגון זו אסור לענות במילים לעולם לא יקרה במציאות. אם היית בקורס קצינים, היית מודח על תשובה כזו. אם היית באג"מ וזו הייתה 'תוכנית המגירה' שהכנת – היה לך יותר זמן לשבת ב-'פם פם' לבלוס סטייק.
נקודת אור שנייה בדבריך הייתה:
אבל קח את מלחמת יום הכיפורים כדוג' טובה יותר, ותראה מה קרה שם.
דוגמה מצוינת. אלא ששוב ירית לעצמך ברגל. תיארת מצב בו רמטכ"ל 'ירוק' נכנע ללחצי הדרג המדיני וזעקות כוחות הקרקע ומתעדף לח"א משימות שח"א מבהיר לו שביצוען יעלה בשחיקת סד"כ ניכרת שאח"כ לא יהיה זמין ל-'השתתפות בקרב היבשה' (משימה מס' 3 בקובץ 'משימות ח"א' בתקופת מלחמת 'יום הכיפורים'). על זה בדיוק אמרתי לך שאתה חי בדיסוננס עם העובדה שאתה מציין ש-'כחול' לא יכול להיות רמטכ"ל, אך מקבל כמובן מאליו ש-'ירוק' יכול להיות מפקדו של מח"א.
המשכתי הלאה לנקודה יותר 'פרטיקולרית':
"לא התעכבתי כמובן על משימות ארוכות-טווח (השמדת כור בעיראק, תקיפת מפקדות מחבלים בטוניס, הבאת בי"ח שדה להודו) בהן, לדידך, 'הפקיד לענייני אוויר' נשאר ת.פ של הרמטכ"ל ואינו מנהל עצמאית את הלחימה כולה".
על כך ענית בפנינים הבאות:
אני חושב שיש לך בעיה בהבנת הצבא ופקודות הצבא.
אני מסתפר פעם בחודש וכשאני ממתין בתור אצל הספר, אני קורא את הטור הצבאי בשבועון 'לאישה' ממנו אני שואב את הבנתי את צה"ל...
נמשיך במשפט הבא:
בו ניקח משימה כמו הפצצת הכור בעיראק.
האם אחשב בעיניך כ-'נודניק' אם אגיד בוא במקום בו?
המשימה היא בראש ובראשונה פקודה שמגיעה מהדרג המדיני,
שוב הסגרת שגיאת יסוד בהבנתך את מהות היחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי ויחסי הגומלין בין דרגי הצבא בהירארכיות הפיקוד.
הדרג המדיני לעולם לא מוריד/מעביר פקודה לדרג הצבאי. הדרג המדיני מעביר לדרג הצבאי מדיניות. קיים הבדל תהומי בין מדיניות לבין פקודה; הן בשפה העברית והן בתורת הלחימה של צה"ל.
אשר לו מייעץ הרמטכ"ל.
כתבת נכון. אלא שכעת הפכת את הרמטכ"ל ל-יועץ לדרג המדיני'. מה קרה ל-'מפקד'? האם רמטכ"ל 'ירוק' מסוגל ל-'יעץ' נכון לדרג המדיני משימה אווירית? האם הוא יודע להעריך נכון את סיכוייה מול אפשרויות אחרות (יבשתיות, משולבות) להשגת היעד? מה הופך רמטכ"ל 'ירוק' למתאים יותר מרמטכ"ל 'כחול' בתפקיד 'יועץ לדרג המדיני'?
כאשר מתכננים את המשימה יושב הרמטכ"ל עם אלופי המטכ"ל ומפקדי הזרועות הרלוונטיות, ובסופו של דבר כאשר יש פקודת משימה לחיל האוויר מח"א מוציא אותה לפועל. איפה הדיסוננס
הדיסוננס מצוי במה שכתבי לך קודם. אתה לא מבחין בהבדל בין תפקוד הרמטכ"ל ככזה המתרגם מדיניות דרג מדיני לפקודת משימה, לבין הסמכות הצבאית המפקדת בפועל על משימה (האיש המאובק).
עכשיו הייתי רוצה לדבר לרגע על שדה הקרב המודרני. זה, לא רק מאופיין בנפחי אש גדולים, אלא גם בדינאמיקה גדולה. הרבה יותר מכל מלחמות העבר. מציאות זו מתנגשת בהרבה מקרים מול דוקטרינת הלחימה של הצבא. דוקטרינה היא מילה לועזית למונח 'חו"ל' שצה"ל טבע. צבאות מאופיינים ככאלה שפועלים על פי דוקטרינות ומובן, אם כך, שצבא מצטיין צריך להיות מסוגל לבנות, לגבש ולהתאמן על דוקטרינה שאינה מבוססת רק על מלחמות העבר, אלא להכין דוקטרינה גמישה מספיק המותאמת לדינאמיקה של מלחמות העתיד.
טייס-קרב הוא אדם הממוין ככזה שמחשבתו גמישה מאד. כאדם המסוגל לזהות במהירות השתנות נתונים עקב מהלכי אויב ושאינם מתאימים יותר ליוזמה בה נקט עד כה. הוא זה המסוגל לעכל במהירות את השינוי, לגבש תפיסה חדשה ולנקוט בטקטיקה המתאימה לשינוי. דווקא לפי תפיסתך ("רמטכ"ל הוא הטקטיקן העליון של צה"ל") אין כמו טייס-קרב להיות רמטכ"ל.
מחקר בינלאומי זיהה תופעה סטטיסטית מעניינת. ה-'אייסים' הגדולים בתולדות מלחמות העבר לא היו אלה שעקבית תמרנו טוב יותר מיריביהם, שהטיסו מטוסים ו/או אמל"ח טוב יותר, אלא אלה שניהלו את הקרב טוב יותר. משמע, הלוחם האווירי המוצלח הוא יותר מנהלן מאשר טקטיקן.
ולבסוף עוד משהו. אני ער לכך שבשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה מין תופעה של אנשים המונעים ע"י אג'נדה כלשהי, שמנסחים עובדות בערימת מלל קוהורנטית שלכאורה יש מאחוריה 'הגיון' אך מעשית זוהי דמגוגיה המסתירה כוונה אחרת לגמרי מהכוונה אותה מצהיר הטוען והמבוססת על שורת טיעונים שגויים.
לפיכך, אני מתכוון להשתמש בשורת טיעונים כוזבים מהסוג הזה, כדי "להוכיח" שלא רק שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה בניצחון כביר לצה"ל, אלא שדני חלוץ היה "הרמטכ"ל המזהיר ביותר בתולדות מדינת היהודים".
א. מלחמת השחרור הסתיימה בכ-6,000 אבדות; כ-2,000 אזרחים וכ-4,000 חיילים. אני בא לקראתך וקובע שהמלחמה נמשכה 450 ימים (למרות שבפועל המספר קטן בהרבה). ממוצע האבדות הוא 4.4 אזרחים ו-8.9 חיילים ליום ובסה"כ – 13 אבדות בנפש ליום. זאת, מאוכלוסיה של כ-650,000 נפש (0.9% מכלל האוכלוסין).
במלחמת לבנון 2 איבדנו 52 אזרחים ו-118 חיילים ב-34 ימי לחימה. ממוצע האבדות הוא 1.5 אזרח ו- 3.5 חיילים ליום ובסה"כ 5 אבדות בנפש ליום. זאת מאוכלוסייה של כ-7 מיליון נפש (0.002% מכלל האוכלוסין).
מלחמת השחרור לא הסתיימה בהבסת הצבאות העוינים ומיד לאחריה החלה תופעת "המסתננים", ה-"פדאיון" וכו'. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה כאשר נסראללה עדיין מתחבא בבונקר ואילו ראש ממשלת ישראל מטייל בסין חבוש כובע מצחיק.
מלחמת השחרור הסתיימה כשגבולות מדינת ישראל הם 'גבולות אושוויץ' (כפי שטוען הימין הקיצוני) ואילו מלחמת לבנון השנייה הסתיימה כאשר החיזבאללה מסולק מגבול הצפון, כוח בינ"ל וצבא לבנון חוצצים בינו לבין ישראל.
מסקנה – יעקב דורי ויגאל ידין היו רמטכ"לים 'ירוקים' לא מוצלחים.
ב. מבצע 'קדש' הסתיים בממוצע של כ-21 הרוגים ליום, 0.009% מכלל האוכלוסין. האם היית אומר שהתוצאה גרועה יותר ממלחמת לבנון השנייה?
צה"ל סולק בבושת פנים מתעלת סואץ והתקפל מכל הישג טריטוריאלי שהשיג. בתמורה, קיבלה מדינת ישראל פיסת נייר מנשיא ארה"ב (אייזנהאואר) שמחליף-מחליפו (ג'ונסון) סירב לכבד בתקופת ההמתנה למלחמת 'ששת הימים'.
הערבים ממילא תירצו את מפלת מצרים עקב השתתפות המעצמות צרפת ואנגליה. מבחינת ישראל הושגו אפס הרתעה, אפס נכסים טריטוריאליים ואפס הישג מדיני.
מסקנה – משה דיין היה רמטכ"ל 'ירוק' לא טוב.
ג. מלחמת ששת הימים הסתיימה בממוצע של כ-129 הרוגים ליום, או יותר מכל הרוגי מלחמת לבנון השנייה, לכל אורך המלחמה.
חודש אחרי המלחמה, יולי 1967, חידשו המצרים את ההפגזות על כוחותינו (על גדות התעלה), גררו את ישראל להקמת 'קו ברלב' ולמלחמת 'ההתשה'.
הושגה אפס הרתעה וגרמנו להעמקת המעורבות והמחויבות הסובייטית במדינות ערב.
מסקנה – יצחק רבין היה רמטכ"ל 'ירוק' לא טוב.
ד. בסיומה של מלחמת 'ההתשה' ישראל נשמה לרווחה כשהושגה הפסקת אש. 127 אזרחים ו-594 חיילים נפלו במערכה זו, או ממוצע של 1.6 נפש ליום. לא רע, הא?
לא הושג דבר זולתי שמירה על נכסים קיימים וסוללות טק"א מצריות קרובות לתעלה, שגבו מחיר במלחמה הבאה.
מסקנה – חיים ברלב היה רמטכ"ל בינוני.
ה. מלחמת 'יום הכיפורים' הסתיימה, כפי שאתה יודע, במפלה מוחצת; גם 'עבדו' עלינו וגם ממוצע ההרוגים היה כ-122 ליום. הפכנו למשועבדים לארה"ב ותלויים ברכבת אווירית כדי להשיג ניצחון דחוק.
מסקנה – דוד אלעזר היה רמטכ"ל 'ירוק' לא מוצלח.
ו. ממלחמת לבנון הראשונה יצאנו עם שתי ידיים על הראש ועם ממוצע של 0.6 חיילים הרוגים ליום. סילקנו את אש"פ מלבנון רק כדי שנאלץ לתקוף אותו בטוניס כעבור 4 שנים.
אפס הישג טריטוריאלי, אפס הרתעה וגרמנו למפלה מדינית ברורה בדעת הקהל הבינ"ל.
מסקנה - כל הרמטכ"לים במשך 18 שנים היו הן 'ירוקים' והן גרועים.
ז. ממלחמת לבנון השנייה יצאנו עם ממוצע הרוגים ליום קטן מאד, עם ההישג המדיני הגדול ביותר ועם ההבנה הרבה ביותר בעולם המערבי (והערבי) לצדקת דרכנו. את כל זה השיג רמטכ"ל 'כחול'.
האם עד כאן בעניין 'דמגוגיה'?
|
|