חשיפה: כיצד בוחש האיחוד האירופי בעניינים פוליטיים במדינת ישראל
http://www.nfc.co.il/archive/002-D-...tml?tag=6-24-32
האיחוד האירופי החליט על מתן תמיכות לשורה של עמותות בישראל, במטרה מוצהרת (אך מוצנעת) לגרום למעבר מצביעים ממחנה הימין למחנה השמאל; עם העמותות בהן מדובר נמנות: עמותה בראשה ח"כ רומן ברונפמן, שלום עכשיו, ארבע אמהות, ושתי עמותות הפועלות לטירפוד בניה במזרח ירושלים


עוד..

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014018
השלום כביזנס

מה מסתתר מאחורי הפרגוד במפגשי השלום למיניהם, הממומנים במיליוני יורו? מי מוזמן אליהם ועל פי אילו קריטריונים של מידת אכפתיות לשלום בין ישראל לעם הפלסטיני? הסופרים יורם קניוק ואהוד בן עזר והעיתונאי גל ברגר מנסים להפיג את העשן הלבןרן פרחי (4/7/2006)"השלום זה ביזנס לא רע בכלל. זה עסק לא רע. יש הרבה כסף בזה". כך אמר קניוק בראיון ליצחק ליבני מרשת ב', בשיחה אישית ששודרה לפני מספר שבועות. השיחה נסבה בעיקרה על מצבו הרפואי ועל חזרתו של קניוק ממוות קליני.



קניוק נמנה עם אנשי הרוח ששייכו עצמם לשמאל המובהק, דוגמת: אסא כשר, אהוד בן עזר, אייל מגד ואחרים, שבעקבות פרוץ מלחמת הטרור בספטמבר 2000 (האינתיפאדה), הביעו ביקורת קשה כלפי הצד הפלשתיני ואף ספקות לגבי קיום עתידי של הסדר שלום עימו.

קניוק ציין שמעברו הפוליטי משמאל לכיוון "מרכז", היה כרוך במחיר חברתי וכספי.

בתשובה לשאלת ליבני, האם מעבר זה מהשמאל גרם לו נזק במילייה הספרותי, השיב קניוק "ודאי שהוא גרם נזק, הרבה אנשים כעסו עלי וכועסים עלי עד היום. כאילו שאני חייב משהו. אני לא חייב כלום לאף אחד".



נזק כלכלי

דבריו הבאים של קניוק מבהירים ביתר שאת מדוע הסופר עמוס עוז מועדף יותר ומוזמן כנציג ישראלי בתוכניות טלוויזיה בגרמניה, בעוד מי שהביע עמדות החורגות מהקו הפרו-פלשתיני הפך פחות רצוי ופחות מוזמן, אם בכלל.

"זה גם הזיק לי בארצות כמו גרמניה, או הולנד או צרפת", מספר קניוק, "שם הייתי מוזמן כל חודש, ועכשיו הם לא כל כך רוצים לשמוע אותי. מפרסמים את הספרים, אבל לא אותי. תדע לך שהשלום זה ביזנס לא רע בכלל. זה עסק לא רע. יש הרבה כסף בזה".

קניוק מספר כיצד היו מתנהלות פגישות השלום: "הייתי מוזמן למלון מפואר ויושב עם כמה פלשתינאים וכמה ירדנים, ומדברים על איך להעביר מים מהים התיכון לים הזה (ים המלח -ר"פ)".

אך ברגע שהוא שינה כיוון פוליטי, "פתאום כשאתה לא שם, אין דברים כאלה. אבל לי לא איכפת. אישה בגרמניה מאחת הקרנות הגדולות שמממנות כל מיני פעילויות בארץ ובשטחים, אמרה לי: 'מצאת לך זמן רע מאוד לעזוב'". קניוק אומר שהוא יכול להבין אותם, כי "הם רוצים לתמוך בחולמים".

קניוק טרח להבהיר לליבני שלא הפך לאיש ימין, כפי שטען כלפיו, אלא רק עבר למרכז המפה הפוליטית. "אני כל הזמן הייתי מפא"י עם הדונם ועוד דונם. כשהייתי נער הייתי קיצוני יותר, אבל לאט-לאט הבנתי שהדרך של מפא"י היא היחידה הנכונה". כוונתו לכך ש"אין בעצם פתרון אמיתי לסכסוך בין שני העמים האלה".

קניוק ציין גם שהוא מסכים עם דברי בריטי שבא לארץ בשנת 30' כדי לחקור את מאורעות 29' ואמר כי "לעולם לא ישרור שלום בין יהודים לערבים על בסיס הצהרת בלפור. מאותו רגע שניתנה הצהרת בלפור התחילה המלחמה, שאותה אנו חיים עד היום".

הטעויות של הימין והשמאל

קניוק מציין שבעבר נלחם נגד התפישה הכופרת ב"שלום" בין העמים. "אז הייתי בשמאל, אבל הבנתי שאני לא יכול לשעבד את המציאות לאידיאה שלי. זה לא טוב. בימין תמיד הבינו את המציאות ולא ידעו את התרופה, והשמאל יצא עם תרופות נהדרות, אבל לא הבינו את הבעיה. היא לא מתאימה להם".

המימון האירופי

למפגשים אלו בעלי המטרות הברורות יש מממנים נדיבים, ולא בהכרח פרו-ישראליים. מנתונים שנמסרו לברגר מהאיחוד האירופי נודע כי האיחוד מארגן כ -20 פרויקטים בסימן "שותפות למען השלום" שתקצובם משתנה משנה לשנה. בשנת 2003 הושקעו בפרויקטים דומים שבעה מיליון יורו, אשתקד צנח התקציב ל-5.7 מיליון. המפגש הנוכחי בירדן היה השלישי מבין סדרה של ארבעה מפגשים בין אנשי תקשורת.

לאור דוגמא של מפגש זה ולאור מה שעולה מדברי בן עזר וקניוק רצוי לדרוש ביחס למפגשים עתידיים בין ישראלים לפלשתינים, שבין הנציגים הישראלים במפגשים הללו יהיו גם ישראלים שמאמינים בצדקת דרכם, ולא רק כאלו המזדהים באופן מוגבר יותר עם הצד הפלשתיני. כי אז יהיה מפגש אמיתי בין שני צדדים אותנטיים, ולא מפגשי תעמולה אנטי-ישראליים במעמד מאוזן, לכאורה, של שני הצדדים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)