03-05-2007, 12:13
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.04
הודעות: 9,419
|
|
|
מלחמת לבנון הוכיחה שעם גבולות צרים אי אפשר יהיה להגן על המדינה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מדינאי שמתחילה ב "אולמרט בזמן המלחמה: הניצחון על החיזבאללה ייתן תנופה לפינוי ישובים יהודיים"
חזרה לגבולות 67 פירושו שגם את שאר השטחים אי אפשר יהיה להחזיק.
בקיץ שעבר הטילים של החיזבלה כיסו שליש מדינה עד חיפה.
כולם ברחו אז דרומה. גם עכשיו חלק גדול של תושבי שדרות עזבו בגלל הטילים מעזה.
כשהמדינה תהיה בגבולות 67, לא יהיה אף מקום בארץ לאן לברוח ממתקפת טילים שהם ימטירו עלינו מתוך אוכלוסיה אזרחית. במקרה של עימות צבאי כמו שהיה בעת המלחמה האחרונה עם החיזבלה, חלק גדול של היהודים פשוט יעזבו את המדינה, והמדינה תתפרק.
*------------------------------------------------------------------------------------*
ש. אבל אם נחזור לגבולות 67 כבר לא יהיה נגדנו שום טענות ושום סיבות לתקוף אותנו.
ת. בואו ניזכר, גם כשיצאנו מלבנון אמרו שאחרי שנצא משם כבר לא יהיה להם שום סיבות לקוף אותנו. גם ביציאה מעזה חשבו שאחרי שנצא משם לא יהיה להם שום סיבה לתקוף אותנו.
ש. אבל אנחנו חזקים, אם רק יגעו בנו, יש לנו כוח צבאי חזק ביותר שנוכל להדוף כל מתקפה.
ת. אלו היו טיעוני השמאל לפני שיצאנו מלבנון, אבל המציאות הוכיחה אחרת. נחוץ לא רק כוח צבאי, אלא גם כוח ספיגה, גם עזות מצח. המחבלים יש להם את עזות המצח לתקוף אותנו מתוך האוכלוסיה האזרחית, ולהתקיף מלכתחילה את האוכלוסיה האזרחית שלנו, אבל אנחנו אין לנו את התעוזה לתקוף אותם חזרה בעת שהם מסתתרים מאחורי אזרחים.
ש. אבל לפני 67 היינו בגבולות האלו.
ת. לפני 67, תוך 20 שנה עברנו 3 מלחמות: מלחמת השחרור, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. במלחמות האלו תקפנו ראשונים, אחרת לא היינו נשארים. במלחמת השחרור כשהם תקפו ראשונים היה לנו שיא אבדות: 6000 איש, מתוך אוכלוסיה של 600 אלף.
מלחמת יום הכפורים הייתה כשהמדינה הייתה יותר רחבה, ואז צבאות ערב נכנסו כ5-6 קילומטר לעומק השטח. אם לא היה לנו את השטחים, לא היינו נשארים. כיום אין לנו כלל את האומץ לתקוף ראשונים כמו שהיה פעם, וגם כשהם תוקפים אותנו, גם אז אנחנו מתלבטים האם היינו צריכים להשיב מלחמה.
זאת ועוד: כיום הערבים יש להם יותר תעוזה ולא בורחים כל כך כמו במלחמת ששת הימים, וגם לא כמו במלחמת יום הכפורים.
הם גם התלמדו לתקוף מתוך אוכלוסיה אזחרית שאין לנו מענה כלל איך לתקוף אותם חזרה. ראינו את זה במלחמת לבנון.
עוד נקודה: לפני מלחמת ששת הימים היינו רק 2 מיליון יהודים, והיה לנו מקום גם למחנות צבא וגם לאזרחים. כיום בכל השטח של גוש דן שהוא יהיה ממול המדינה הפלסטינית כמעט ואין מקום למחנות צבאיים, והצבא פשוט כפשוטו לא יוכל להגן עלינו כלל.
ש. אבל עשינו שלום עם מצרים וזה מחזיק מעמד.
ת. אפשר להאריך על הדרך איך מצרים מתעלמת מהעברת מחבלים ונשק דרך שטחה לעזה, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. יש משהו יותר משמעותי מזה:
מהשלום עם מצרים אפשר לראות שהערבים לא מתפשרים גם כשמקבלים 99 אחוז של הדרישות שלהם. הנה היה מלון טאבה, והמצרים קיבלו את כל השטח של סיני, כל מה שהם דרשו, וגם מעבר לזה - הבטחה לאוטונומיה עבור הפלסטינים. נשאר רק מלון אחד, שטח קטן ביותר, והם לא נחו ולא שקטו עד שקיבלו גם את זה.
כשמדובר על הפלשטינים, שיש להם דרישה על כל הארץ, צריכים לבחון האם אנו יכולים ללכת לקראתם ולקבל את כל מה שהם דורשים. אחרת זה כבר ידוע שהם לא ישקטו ולא ינוחו עד שלא יקבלו את כל דרישותיהם. גם אם יוותרו על הדרישות שלהם לקבל את כל הארץ, יש להם דרישות מאוד חזקות לכאורה: הייתה מלחמה ב48, המלחמה נגמרה, יש שלום, תחזירו את כל הפליטים או חזרה לגבולות 47. ועל כל זה יש להם עוד את הדרישה שכל היהודים שעלו באופן חד-צדדי לארץ ישראל (שהרי רק יהודים עלו לארצנו ולא ערבים, ובארץ גרים גם ערבים), שיחזרו לארץ מולדתם. אם אנחנו יכולים לקבל את כל זה, אפשר לחשוב על זה, אחרת אנחנו רק ניתן, ובסופו של דבר זה לא יספק אותם. בלבנון ראינו שגם אחרי שקיבלו את כל השטח עד לסנטימר האחרון זה לא סיפק אותם.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
נערך לאחרונה ע"י מדינאי בתאריך 03-05-2007 בשעה 12:32.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
