|
02-08-2010, 03:20
|
|
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
|
|
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
|
|
הגיע הזמן, לעזאזל, ולמה, לעזאזל, לקח יותר מעשור להפנים את זה?!
מי ומה הכוח?
בארה"ב ישנן שתי גישות עיקריות:- הראשונה, היא של ה-NTC, והיא אומרת שלוקחים מסגרת לוחמת, מאמנים אותה בטקטיקה של היריב ונותנים לה לתת בראש ליחידה המתאמנת
- השניה, בשאר מרכזי האימון, גורסת שמביאים מסגרת לכמה חודשים שתהיה אויב ליחידות מתאמנות, ובכך משיגים סופר-התמקצעות של אותו כוח בזמן קצר יחסית
בארץ לדעתי ישנן 3 אופציות:- לקחת מסגרת גדודית, לשלוח אותה להיות כוח אויב למשך האימון הגדודי שלה. במצב הזה, אנחנו משפרים מאוד ובזמן קצר את איכות הכוח, בעיקר אם מדובר בכוח חי"ר, יוצרים אורגניות חלקית, אבל משמרים את הידע הנצבר בתוך המערך הלוחם הסדיר. מספיק שיקחו מהגדוד הזה מש"קים ומ"מים בשנה, שנתיים הקרובות ויפזרו אותם בגדודים האחרים של החטיבה, בשביל להעלות את המקצועיות החטיבתית בצורה ניכרת.
- ליצור מסגרת חי"ר מעולה שזה תפקידה. רוב הזמן הכוח יאמן, מדי פעם יעשה קו, ובכך ניצור מסגרת חי"ר קל מעולה ומאומנת באמת (ולא כפי שיש היום, בכאילו). אפשר, וצריך, לספח סד"כ שיעבוד בתור שריון (מדריכות שריון) וכדומה.
- ליצור מסגרת של בנות שרוצות קרבי שיעשו שירות שלם כזה. יש בכך יתרון פסיכולוגי בכל הנוגע לרצינות של הכוח המתאמן. שיוויון או לא, גדוד שיחטוף חזק באף מכוח כזה יעשה הכל בשביל לא לצאת בדיחה...
לדעתי, האופציה השניה היא הכי ריווחית לטווח ארוך, אם כי יהיו כאלה באג"ת שיתפלצו מ"בזבוז" של 300-400 בעלי פרופיל 97 שלא במשימות בט"ש.
בין הראשונה לשלישית, יש יתרונות וחסרונות שונים, אבל אני נוטה לראשונה יותר מהשלישית, למרות שתחושתי היא שיבחרו בשלישית לבסוף.
שבר בכוח המתאמן
גם כאן, יש שני סוגים של מסגרות: סדיר ומילואים, שהטיפול בהם שונה.
את הסדירים חייבים לשבור. יש בעיה בסיסית של חוסר כבוד (הרבה פעמים בצדק) למסגרות הדרכה, והמחשבה של מפקדים שהם יודעים יותר טוב מהחונכים.
אם רוצים ליצור אימון מועיל, צריך ליצור מצב בו יש הכרה, מהמח"ט ועד אחרון הלוחמים, שיש הרבה מה ללמוד וצריך לבוא עם ראש פתוח ופה סגור. באימונים שביצענו לפלס"רים סדירים התופעה הזו היתה בולטת מאוד. פלוגות שחטפו באף בתרגיל פלוגתי ביום הראשון, נהנו מאימון מועיל יותר מפלוגות שנמנעו מכך. זה גם מאפשר לזהות חוסר בטחון אצל המפקדים (כמו אותו מ"פ פלס"ר שנמנע מלבצע תרפ"ל סיור כל האימון).
הצורה הנכונה, לטעמי, היא כזו.
מגיעים לתרגיל בודד במא"ט. ברוב המקרים, הכוח יחטוף באף די חזק. שולחים אותו אחרי תחקור מקיף עד רמת החייל הבודד לשבועיים-חודש אימון ברמת הגולן/הבקעה/דרום.
אלא אם כן המג"ד ומ"פים הם חדלי אישים, האימון הזה יעמיד בצל טירונויות יחידה של המובחרות, גם בקושי, גם בריאליזם וגם ברצינות של החיילים. אחרי כן, הגדוד חוזר לשבועייים אימון מרוכז (שני תרגילים ביום, נוה"ק קצר). קשה לי לראות מצב בו הכוח לא מצליח לנצח מחצית מהקרבות בשבוע השני.
אצל המילואים, הבעיה היחידה היא מחסור בזמן. הדרך הנכונה לטעמי היא להביא את המפקדים ל-10 יום ואילו את שאר החיילים ל-5.
אתה מתחיל עם המפקדים כמשקיפים בתרגיל של יחידה אחרת. רצוי כזו שהולכת לחטוף חזק - אפקט ההלם מושג ע"י היחידה השניה, ללא פגיעה מוראלית אצל החיילים. ביומיים הבאים המפקדים עוברים רענון מקצועי בתחומים רלוונטים, ונוה"ק לתרגיל הראשון בשבוע הבא.
בשבוע לאחר מכן מבצעים שוב - 2 תרגילים ביום בנוה"ק קצר - סה"כ 8.
מה שחשוב כאן הוא ביצוע תחקירים טובים אבל לא עמוסים מדי עד רמת החייל (ז"א להקדיש יום לכך), ולזמן את הגדוד לאימון נוסף בהקדם האפשרי - או באותה שנה אם אין תע"מ או בשנה לאחר מכן אם יש.
הנקודה החשובה היא שבירה של הכוח, ואח"כ בניית האמון. מבחינה מקצועית, צריך להראות שיפור במספר נושאים עיקריים - אי אפשר לשפר הכל.
השאלה היא כמובן כמה מתכוונים להשקיע בנושא הזה...
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
|
|