פוליטיקה בצד, בנושא הבטחוני בלבד אני מבין שביידן הולך להקשות על מדינת ישראל והיד החופשית של טראמפ הפכה להיסטוריה.
חיפשתי ולא מצאתי דיונים בנושא, דבר שמאוד מטריד בהתחשב בכך שהוא חוזר לשולחן הדיונים עם האיראנים, מכיל יותר ומתירן.
אשמח לשמוע דעות בנושא, ואולי לקבל פרספקטיבה שונה מאנשים יודעי דבר כי כרגע המצב נראה מטריד מאוד ואיראן מרגישה חופשיה להפוך את המזה"ת למגרש המשחקים שלה.

כשאתה מדבר על "יד חופשית" אולי אתה מתכוון לסוריה. שם מבחינת האמריקאים יש לנו יד חופשית וזה כנראה יישאר ככה; מי שמגביל את הפעילות שלנו שם הם הרוסים ולא האמריקאים, והעובדה שממשל טראמפ צמצם את הנוכחות האמריקאית בסוריה רק הגדילה את ההשפעה הרוסית עלינו.


לגבי פרויקט הגרעין האיראני, לא היתה לנו יד חופשית בנושא תחת שום ממשל וגם לא תהיה, למרות כל מיני הכרזות משני הצדדים. אנחנו היינו ונישאר שחקן משנה בנושא הזה. ושוב, לגבי ממשל טראמפ - בסופו של דבר, טראמפ יוצא מהבית הלבן כשהצנטריפוגות מסתובבות מהר מתמיד. היציאה של ארה"ב מההסכם לא גרמה לעצירת הפרויקט אלא להפך - להתנערות איראנית גם מהמגבלות שהיו קיימות תחת ההסכם. ממשל ביידן יחתור כנראה לחזרה להסכם; השאלה הגדולה היא האם הוא יצליח להגיע להסכם טוב יותר שיסתום את החורים בהסכם המקורי, או לא.

הניטוח שלך בנושא הגרעין האיראני חסר.

הסכם הגרעין גרם להרבה מאוד גלי משנה.
חלקם חיוביים וחלקם שליליים.

אתחיל בשלילי.
כאמור ההסכם כלל הרבה חורים, אני לא קראתי את ההסכם ולכן לא מומחה בתחום, התיחס בעיקר לדברים שנאמרו בתקשורת.
ההסכם קודם כל שיחרר לאיראנים הרבה מאוד כסף.
כמובן שאחוז נכבד מהכסף הזה הוזרם לכל מכונת הטרור של האיראנים.
בין אם זה ייצור והפצה של נשק לארגונים השונים (בלבנון, סוריה, עזה, עיראק ותימן) ואימון והכשרה של מחבלים מאותם אזורים.

כמובן שכסף רב הושקע גם בפיתוח ושיפור האמצעים לצבא ולמשמרות המהפכה.
גם שם מושקעים תקציבים גדולים בהתעצמות.

כל זה מבלי להזכיר את המשך פיתוח תוכנית הגרעין שכנראה המשיכה אם כי בקצב יותר איטי והצורה יותר דיסקרטית.

כל הדברים האלה הביאו לשפיכה של דם רב במזרח התיכון.

מצד שני יחד עם הרע יש גם טוב.
הדברים החיוביים הגיעו בצורת הקמה של קואליציה סונית-ישראלית.
אומנם נכון, היחסים היו טובים מתחת לשולחן, אבל מצבה הכלכלי המשתפר של איראן, הגדיל את החשש של הסעודים וזה מה שדחף אותם סופית לקדם סידרה ההסכמים איתנו.
ככה שבמקום מסויים צריך להגיד תודה לאובמה.

היום התבסרנו שממשל ביידן מסובב שוב את ההגה כך שמצד אחד מייצר לחץ על הסונים ומצד שני משחרר לחץ אצל האיראנים.
נראה אם הלובי של חברות הנשק יצליח לבטל את רוע הגזירה ובסוף כן לקדם את העיסקאות עם האמירויות והסעודים.

אני חושב שבהסכם היו שתי בעיות עיקריות: האחת היא שיש לו תאריך תפוגה שבו (לפחות לפי הפרשנות האיראנית) מוסרות, למעשה, המגבלות על איראן והיא תהיה חופשית להעשיר אורניום. השניה היא שההסכם התמקד בנושא הצר של פיתוח גרעיני, ולא כלל התיחסות לנושאים אחרים כמו תכנית הטילים האיראנית והחתרנות והטרור האיראניים במזרח התיכון. בהנחה שממשל ביידן שואף לחזור להסכם עם איראן, ישראל חייבת עכשיו לעבוד מולו כדי שיתקן את שני הנושאים האלה.



בהסכם המקורי המדיניות הישראלית היתה שכל דיון על תנאים שבהם ישראל תתמוך בהסכם כלשהו יתן לו לגיטימציה, ולכן ישראל התנגדה באופן גורף ולא עבדה מול הממשל. יתכן שזו היתה מדיניות נכונה כי ממשל אובמה היה בסוף ימיו ואובמה עצמו רצה יותר מדי להגיע להסכם. בכל מקרה, כעת אנחנו במצב אחר. ביידן רק מתחיל את הכהונה שלו, כך שזה מה שיש לפחות לארבע שנים. הוא פחות מחויב להסכם שהיה ויותר פתוח להקשיב. אם ברור שיהיה הסכם איתנו או בלעדינו, עדיף שננסה להשפיע עליו.


לגבי הכסף שזרם לאיראנים, זו תוצאה עקיפה של ההסכם; ההסכם לווה בהסרת הסנקציות ואז כסף היה יכול להכנס. מנקודת הראות של יוזמי ההסכם היה בזה אלמנט חיובי: כשהכסף מתחיל לזרום והאזרחים מרגישים בזה, עשוי להיות להם פחות חשק להפר את ההסכם ולחזור למצב הישן. הענין הוא שההסכם, כפי שכתבתי, לא כלל את הפסקת החתרנות והטרור ולכן הכסף הביא גם להגברת שתי אלו (לא שבתקופת הסנקציות האיראנים לא מימנו את החיזבאללה וכל מיני מחתרות ומיליציות, רק קצת פחות). אחת התוצאות מזה היא ההתקרבות בין ישראל למדינות המפרץ. אגב, כאן מעניין לציין שטראמפ תרם להתקרבות הזו גם בחיוב וגם בשלילה: בחיוב בכך שהוא לחץ על המדינות האלה להתקרב לישראל, ובשלילה - בכך שהוא העביר להן מסר שארה"ב לא מתכוונת לסייע להן צבאית (למשל באי-תגובה על המתקפה האיראנית בסעודיה). שני הדברים האלה תרמו לזה שהן הבינו שישראל היא העוגן הצבאי האנטי-איראני החזק במזה"ת.

כתבתי את המעט שאני יודע, רק על פני השטח.
לי אין יותר מדיי בקיאות בנושא לכן רציתי לשמוע דעות/פרשנויות/עובדות שיעזרו לי להבין איך המצב החדש הזה הולך להשפיע עלינו במישרין ובעקיפין.
כרגע ממה שאני יודע איראן מרגישה הרבה יותר חופשיה לבצע פעולות כי ממשל ביידן רוצה לגשת איתם למשא ומתן ולכן כביכול יש להם קלף מיקוח.
אשמח לעוד אנשים שיתעמקו בעניין, הייתי שמח לדעת בבירור (עד כמה שאפשר) באיזה מצב אנחנו עומדים כרגע ולאן פנינו מועדות, האם הממשל החדש עדיף על הקודם/גרוע מהקודם או משאיר אותנו פחות או יותר באותו המצב כי במחינתי הסכם גרעין = איראן בעלת יכולות כלכליות = העשרת אורניום מתחת לשולחן ומימון ארגוני טרור ע"י תקצוב גבוה,אמל"ח ואימונים ברמה גבוהה יותר.