הביתה, לבגדאד
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


מאת צבי בראל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


הפליטים הפלשתינאים בעיראק מוצאים את עצמם במצב בלתי אפשרי: המדינות השכנות לא מסכימות לקלוט אותם ללא מסמכים מתאימים, ואילו העיראקים רואים בהם משתפי פעולה עם ארגוני הטרור
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P280207/b.0.2802.20.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


"טלבאני רוצה להפוך את כורדיסטאן לערבית, אל תניחו לו לעשות זאת", נזעק החודש בלוגיסט כורדי. כעסו נבע מהשמועה על האישור לכאורה שהעניק נשיא עיראק לפלשתינאים לעבור ולהתגורר בכורדיסטאן. עשרות המכתבים למערכת שנשלחו לעיתונים הכורדיים הבהירו היטב את התחושה: הכורדים לא מסכימים שערבים יתגוררו במחוזם המטופח והמוגן. ערבים הם כל מי שאיננו כורדי: מצרים, ירדנים, סעודים והעיראקים עצמם, אבל עיקר הכעס מופנה דווקא לעבר הפלשתינאים.

את המהומה האחרונה בעניין זה חולל המפגש שקיים בתחילת פברואר ג'יבריל רג'וב עם הנשיא ג'לאל טלבאני. רג'וב ביקש להגן על הפלשתינאים הנרדפים בכורדיסטאן, והכורדים מחו נמרצות. אחרי ימים ספורים יצאה ההודעה הרשמית מטעם הנשיא ולפיה שום הבטחה לא ניתנה לפלשתינאים. "הם כמובן מוזמנים לבקר במחוז הכורדי, אבל לא נאפשר להם להתיישב בו", הבהיר טלבאני.

קשה להעריך כמה פלשתינאים ממשיכים להתגורר בעיראק. לפי חלק מההערכות, לפני המלחמה גרו בה כ-35 אלף פליטים, שהגיעו מאז 1948. היום מדברים על 15-22 אלף פלשתינאים. לא מדובר במיעוט הגדול במדינה, אבל כנראה שזו הקהילה הנרדפת ביותר. עדויות של פליטים פלשתינאים שנמסרו לעיתונאים ולארגוני זכויות אדם, מציירות תמונה קשה ביותר: כנופיות רחוב עיראקיות פורצות בלילות לבתיהם ומצוות עליהם לעזוב אותם בתוך 24 שעות. במקרים אחדים נחטפו פלשתינאים ברחוב או ממשרדיהם וגופותיהם נמצאו אחרי כמה ימים בתעלות או בפחי אשפה, וגם הכוחות של משרד הפנים העיראקי, שמורכבים ברובם משיעים, מתנכלים לפלשתינאים.

בניגוד לכ-2 מיליון הפליטים העיראקים שעזבו את מולדתם, בידי רוב הפלשתינאים אין תעודות שיעידו על אזרחותם העיראקית או תעודה רשמית אחרת שתאפשר להם כניסה חוקית למדינה ערבית שכנה. סדאם חוסיין, שקלט את הפליטים בארצו, אמנם העניק להם תנאים משובחים: שירותי רפואה וחינוך חינם, מקומות עבודה מועדפים ובעיקר דיור ברמה יחסית גבוהה בבתיהם של שיעים שגורשו ממרכז בגדאד, או בבתי יהודים בשכונת באתויין (כל זאת תמורת תשלום סמלי של שני דולרים לחודש), אבל סדאם מנע מהם אזרחות או תעודות ישיבת קבע אחרות. מבחינתו די היה בחסות שהעניק להם בעל פה.

המחוות של סדאם כלפי הפלשתינאים הפכו אותם לקהילה שנואה. תגובת העיראקים באה מיד עם תום המלחמה. תחילה הגיעו השיעים, בעלי הבתים המקוריים, וסילקו את הפלשתינאים מבתיהם. אחר כך, כשהחלה עונת הפיגועים הגדולים, היה מי שטרח לסמן את הפלשתינאים כמשתפי פעולה עם ארגוני הטרור, ובעיקר עם אנשי אל-קאעדה בעיראק. החודש, למשל, קרא שייח' נאסר אל-סאעדי, איש דת שיעי שמתגורר ברובע סדר שבבגדאד, לגרש את הפלשתינאים מעיראק. הוא הציע להם "ללכת לפלשתין שלכם, שם תילחמו בכיבוש".

גם לעבדול סמאד סולטאן, השר העיראקי לענייני מהגרים, לא היו מלים חמות עבורם. בראיון עיתונאי הוא הסביר כי "הפלשתינאים אינם רצויים עכשיו בעיראק, משום שהם חשודים בביצוע פיגועים".

פלשתינאים שמבקשים להתנער מהאשמה הגורפת הזאת, מוצאים עצמם לכודים בין הממשלה לארגוני הטרור הסוניים. בשבוע שעבר הוציא ארגון שקורא לעצמו "מדינת האיסלאם של עיראק" - גוף שכולל ככל הנראה קבוצה של ארגוני טרור, בהם נציגים של אל-קאעדה - קול קורא למען הפלשתינאים: "בגלל התלאות והסבל שפוקדים עכשיו את אחינו הפלשתינאים בעיראק, אנו קוראים להם לבוא ולהתגורר בערי המדינה האיסלאמית של עיראק, שם יוכלו לחיות מוגנים... בערים אנבאר, דיאלה וסלאח א-דין, ממתינים להם בתים מוקפי נהרות שהוכנו במיוחד בעבורם, תחת הגנתם של אנשי המדינה האיסלאמית. בתים אלה נלקחו בעזרת אללה כשלל מהשיעים. שמחו אחים יקרים, אללה החליף את סבלכם בחיים קלים בעזרת כוחו ובעזרת דמם של השהידים".

בהמשך הכרוז מתחייבים אנשי המדינה האיסלאמית של עיראק לנקום את דמו של כל פלשתינאי שנהרג. זהו העידוד האחרון שלו נזקקים עכשיו הפלשתינאים. קול קורא כזה לא רק משמש "הוכחה" לברית לכאורה שמתקיימת בינם לארגוני הטרור, הוא גם מעניק לכנופיות השיעיות ולממשלה תירוץ מצוין לעודד את הגירת הפלשתינאים.

המהפך במעמדם בעיראק לא התרחש בין לילה. לפני שלוש שנים, בביקור במחנה אוהלים "אל-עוודה" (השיבה) שבפאתי בגדאד, אליו עקרו פלשתינאים רבים משכונת באתווין שממנה גורשו, הסביר לי פליט פלשתינאי כי עכשיו הוא חושש שהשיעים ינקמו בו ובמשפחתו על שהתגורר בבתים של משפחה שיעית. "האם הכרת את המשפחה שאת ביתה קיבלת?" שאלתי אותו. "לא, לא", הוא השיב. "אבל אמרו לי שאחרי שבעלי הבית גורשו, אב המשפחה נרצח כנראה על ידי אנשי סדאם".

במשרדו של מוחמד סאלח, מנהל מחנה הפליטים, הוסרה אז במהירות תמונתו של סדאם חוסיין ובמקומה נתלתה תמונה של ירושלים העתיקה על מסגדיה הקדושים. הוא לא שש לדבר על הסיוע שהגיש סדאם לפליטים הפלשתינאים. החלום שלו היה רק "לחזור הביתה". לפלשתין? "לא לא, לשכונת בתאווין". אבל הנקמה השיעית בפלשתינאים היתה רק שאלה של זמן.

עכשיו מסתבר לפלשתינאים כי לא רק בעיראק אין הם רצויים. על הגבול שבין עיראק לסוריה תקועים בימים אלה כ-700 פליטים שלא יכולים להיכנס לסוריה וכ-200 פליטים אחרים חיים במחנה אוהלים עלוב על הגבול בין עיראק לירדן. זה לא שסוריה וירדן לא קולטות פליטים: בירדן יש כבר כ-700 אלף פליטים עיראקים ובסוריה מדברים על כמיליון עיראקים שברחו אליה בשנים האחרונות.

מדי יום יוצאים עוד אוטובוסים ומוניות מסוריה אל ערי עיראק ותמורת 40 דולר לנוסע באוטובוס, או 80 דולר לנוסע במכונית מסחרית מפוארת, הם מביאים אל תוך המדינה עוד ועוד פליטים. אבל את הפלשתינאים הם נאלצים להשאיר על הגבול, בגלל בעיית המסמכים שלהם. הרשויות חוששות להכניס אותם לתחומם מבלי שיהיה אפשר לרשום אותם, ולפקח על תנועותיהם בסוריה, בירדן או בכל מדינה אחרת.

אונרוו"א, סוכנות הסעד לפליטים פלשתינאים של האו"ם, אינה יכולה לסייע להם. לא רק שהיא זקוקה לעוד 60 מיליון דולר כדי להמשיך ולתמוך באוכלוסיית הפליטים העיראקים הכללית - סכום שמממן חמש שעות לחימה בלבד של הכוחות האמריקאיים בעיראק - אלא שאין היא מוסמכת לשנות את תקנותיהן של ירדן או סוריה בנוגע להגדרת מעמד הפליט.

בקשת הסוכנות מירדן להעניק לעיראקים מעמד של פליטים לא נענתה עד כה, ובמיוחד תקיפים השלטונות כנגד הפלשתינאים, שחלקם מוצאים את עצמם במחנות פליטים בפעם השנייה או השלישית בחייהם. אלה כנראה שלא יוכלו אפילו לממש את "זכות השיבה" שלהם לבתיהם בבגדאד.

פליטים עיראקים רבים נוהגים לאחרונה לרכוש לעצמם תליוני צוואר שעליהם מופיעה מפת עיראק השלמה - סמל של געגוע ונאמנות למולדתם. גם הפלשתינאים התחילו לרכוש לעצמם תליונים כאלה, כדי להפגין את הסולידריות שלהם עם המדינה, או לפחות כדי שאחרים יראו בהם אזרחים נאמנים בזכות אותה השקעה בזהב.

אבל נראה כי גם המאמץ הזה אינו מסייע לפלשתינאים. "אנשי הכנופיות לא בודקים מה אנחנו תולים על הצוואר אלא איזה מבטא יש לנו", סיפר לאחרונה פלשתינאי לכתב העיתון הלונדוני "אל-חיאת". ברגע שהם מזהים שהמבטא איננו עיראקי, וחמור מכך, פלשתינאי, אין לקורבן מנוס אלא לצאת מביתו, זאת אם מאפשרים לו לצאת משם בשלום.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/831372.html

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הם ממציאי, מפתחי והמובילים בטרור! הם רצחו ילדים כשהחברה של זרקאווי עוד היו בגן פאטימה, או בוועדת הקישוט של בית הספר לבנים ע"ש כלאם פאדי.

.

הנה תראו יש אפילו התראה מראש ופור של עשרה ימים!


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img133.imageshack.us/img133/4872/flierspalestiniansnh3.jpg]



שלא תגידו שהאיסלאמו-פשיסטים לא 'הומניים'.