24-02-2007, 22:27
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.05
הודעות: 212
|
|
הגיוס הקרב-כמה עוד??
רוצה לשתף אתכם במחשבות שעולות שבוע לפני הגיוס:
כבר 7 חודשים שאני בבית..חוגג, עובד, מתאמן..ובעיקר נח.
בהתחלה חשבתי שאני אשתגע מרוב צ'יעמום..ולהפתעתי החודשים עברו יופי..יותר מדי מהר.
רק עכשיו, מספר ימים לפני הגיוס אני מתחיל להעריך את האזרחות..הראש מתחיל באמת לעבוד!
אז כן..כבר חרשתי את נושא הצבא מכל כיוון..אני יודע מה עושים בכל יום בכל סוג של טירונות, ומה כל יחידה עושה ואיפה היא נמצאת ומה החייל הכי צעיר בה עושה ברגע זה..
ופתאום..ככה בבום..תחושת עצב מלווה בבילבול גדול עוברת לי בראש. כבר מתחיל להתגעגע,
המחשבות על החברים שלא אראה בתקופה הקרובה, על ההורים הפולנים שיתקשרו 20 פעם ביום לשאול אם קר לי ואם אני אוכל (בתאכלס זה רק אמא ).
אני בחור שמסתדר מבחינה חברתית יופי..צופיפניק למופת, אחד ש"מסתדר" לפחות באזרחות..וגם החברים הפזמ"ניקים שלי רואים אותי כאחד כזה..ככה שקשיי הסתגלות הן לא הסיפור, גם משמעת לא,
קושי פיזי לא יהווה מטרד, בחוץ ישנתי, אוכל מגעיל כבר אכלתי, תחתונים לא החלפתי ועדיין המחשבה המפחידה הזו שאין לי באמת שמץ לגבי מה שעומד לפניי-לא עוזבת אותי.
אני במצב שכל מחשבה קטנה, או שאחד החברה מזכיר לי את הגיוס- מבאסת לי תתחת..וזה לא שאני לא רוצה, אני יותר מדי מורעל. האם זה אופייני? ומה הפתרון, מה יפיג את החשש..
תודה לעונים..
|