 |
17-02-2007, 19:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.09.06
הודעות: 944
|
|
|
"פריצה לבסיס"
לפני שאתחיל בסיפור הספציפי שלי אני רוצה להפנות את תשומתליבכם לשני אשכולות,האחד בן חצי שנה והשני בן ארבעה חודשים.וזה לשם הדגשת העובדהשהבעיה ידועה גם בתקשורת וגם בצה"ל.
למרות האשכולות האלה אני רוצה לספר את הסיפור הקטן שלי ואתהמסקנות כבר ניתן להבין.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=242619&highlight=%F4%F8%E9%F6%E4+%EC%E1%F1%E9%F1
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=261832&highlight=%E0%E1%E8%E7%FA+%E1%F1%E9%F1%E9%ED
היום בבוקר יצאתי לטיול בהרים באזור המגורים שלי.אני,חברשני כלבים והרבה מים.במהלך הטיול כשבחרנו מסלול החלטנו לטפס במה שנראה כציר צבאיישן ונטוש שהוביל לראש הר.אחרי טיפוס מפרך שבסופו ציפינו לירידה נוחה גילינו שהצדהשני של ההר, שאותו לא ראינו קודם חסום בגדרות ותיל-יש שם בסיס צבאי.
ירידה בציר חזרה הייתה בלתי מתקבלת על הדעת,שיפוע קרוב ל80מעלות עם קרקע שיכולה להחליק מתחת לרגליים זה לא הדבר הכי נוח שיש.אחרי מנוחה קצרהשאלתי את החבר (לירן) מה דעתו על הבעיה.הוא ענה שאין לנו סיכוי לרדת ושצריך למצואדרך להמשיך.העפתי מבט על הגדר ושמתי לב שעשר מטר מכל צד היא נגמרת על המדרונותההריים.שאלתי את לירן עד כמה זה חמור אם ניכנס לבסיס ככה ב"שער האחורי" (אני מלש"בשלא מבין הרבה בכל העניין),לירן הרהר לרגע ואז ענה "נו טוב,במקרה הכי גרוע יעצרואותנו ויורידו אותנו לבסיס".
זינוק קטן על צלע ההר והליכה של עשר מטר הכניסו אותנו (ושניהכלבים כמובן) לתוך הבסיס.מולנו כביש אספלט נפרש לאורכו,התחלנו ללכת בו כשאני גומעבצמא את כל "נפלאות" בסיסי צה"ל.מצד ימין שלנו עמדה שורה של ריבועים מכוסיםבבד ושאלתי את לירן (בחור שסיים את השירות לא מזמן) מה הם.הוא הסביר שזה נגמ"שיםמכוסים והאמרים.צחקתי ואמרתי"יאללה,בוא נקח אחד לסיבוב",לירן הסתכל עלי ברצינותשמחקה לי את החיוך וענה שאלה רכבים מוכנים,מתודלקים ומסודרים לשחרור ביוםראשון,ושזה בכלל מחדל רציני שנכנסנו ויש לנו גישה אליהם.
אנחנו ממשיכים ללכת בלי לראות נפש חיה,מימין משאיות ריועמוסות-משמאל מיכלי דלק.בהמשך הדרך נגמ"שים ,חלקם פתוחים וחלקם מפורקיםלחלקים.אנחנו הולכים בכביש הראשי של הבסיס עם שני כלבים שרצים לפנינו ואני מצפהלשמוע בכל רגע פקודה לעצור,סימן כלשהו מחייל או זקיף באיזה עמדה-כלום,אנחנו האנשיםהיחידים בשטח.
ואז מגיח האדם הראשון שפגשנו,הוא ראה אותנו עם הכלבים ונעצרמופתע.הנפנו יד לשלום,בירכנו אותו,החלפנו כמה מילים והמשכנו ללכת בלי שהחייל יגידלנו משהו מעבר לזה ש"מאיפה אתם" ויקבל את התשובה "נכנסנו מהצד השני".
שוב ממשיכים ללכת,מסביב כבר רכבים פעילים.לירן ממשיך בסיורהמודרך והמתעצבן שלו "זו סופה-2,זה פורד.בקלות אני יכול לקחת אחד עכשיו".מתחיליםלראות מבני מפקדה ואזורי מגורים.כשאנחנו עוברים ליד בניין גדול מגיח מולנו אדםבשנות הארבעים לחייו,אחרי מבט מופתע בנו הוא עוצר אותנו ושואל "מי אתם?" לירןעונה,"מטיילים" כנראה שהתשובה קצת בלבלה אותו והוא ממשיך לשאול "איך נכנסתם?" אניעונה "מאחור",הוא מתחיל להתעצבן "מה זאת אומרת מאחור?" לירן ממשיך "עלינו בצירהישן,לא יודע אם אתה מכיר,יש שם גדר פרוצה רצח,יש לך מזל שאנחנו לא מחבלים" הגברמסתכל עלינו רגע ואז אומר "אתם יודעים שנכנסתם לבסיס צבאי? למה עשיתם את זה?" אניעונה "לא הייתה לנו ברירה,עלינו בציר ובגלל שלא יכולנו לרדת נשאר לנו רק לעבור דרךהבסיס". הגבר הסתכל עלינו כמה רגעים ואז אמר "טוב,תרדו לש"ג שמה כבר יעבירואתכם".
המשכנו ללכת והגבר פנה לעיסוקיו,שמתי לב שיש לו דרגות קצונהושאלתי את לירן באיזה דרגה הוא, "סגן-אלוף" הייתה התשובה.
הגענו לש"ג ואמרו לנו שאסור לשחרר אותנו עד שהקצין התורן לאיבדוק מי אנחנו,כרגע הודיעו להם עלינו.צחקנו עם החיילים,נתנו להם מהמים העודפיםשהיו לנו ופטפטנו עד שהגיע הקצין התורן.הוא דרש תעודות ואנחנו אמרנו שאין לנו,מיהולך לטייל בהרים עם תעודות זהות? הוא המשיך לתחקר-איך נכנסנו? איך עברנו את הגדר? מאיפה אנחנו? וכו'.
אנחנו עונים לו -הייתה גדר פרוצה אז עברנו כי לא הייתהברירה,לא אנחנו לא מחבלים אין לו מה לדאוג.הראינו לו את התיקים והוא שיחרראותנו.לירן עצר ופנה אל הקצין "שמע גבר,זה פרוץ ברמות.אם איזה מחבל נכנס לפה משם זהלא יגמר טוב",הקצין ענה לו "יש שם גדר לולים עם חוט תיל,והעליה הזאת כמעט ובלתיאפשרי לעלות ברגל". אני מתערב עכשיו בשיחה "אז איך אנחנו נכנסנו?ובכלל לא נראהשמישהו שם לב אלינו עד שהגענו למרכז הבסיס".הקצין מתבלבל קצת ועונה "שמעו כברנתקלנו במטיילים שהגיעו לפה,זה לא כזה סיפור". לירן מתעצבן עכשיו "מה לא כזה סיפור? כדאי שתסדרו שם את העסק זה יכול להגמר לא טוב".הקצין כבר כמעט דוחף אותנו מחוץלבסיס ואז שואל "תגידו מישהו בא לאסוף אתם?" אני עונה "לא,נרד עכשיו ברגל",הקציןנראה מופתע "זו הליכה של חמישה קילומטר עד הישוב" אני עונה ברוגע "נו,ו.." ויוצאיםלדרך.
לירן עוד הלך עצבני על מה שהיה שם,ודיברנו הרבה על ההזנחההזאת ועל העובדה שאם היינו מחבלים היינו יכולים להרוס הרבה.כל זה לאחר שהוכרזה "כוננות גבוהה" באזור ומגבניקים הציפו את העיר בסיורים ופטרולים.
לסיכום העניין,הבעיה כמו שאמרתי ידועה.משיחה עם אבא שלי הואהסביר לי שבדרך כלל זה תלוי במפקד של המקום ובהקפדה שלו על העניין.
הפתרונות לזה לא כאלה קשים,הצבת שמירה ותיקון המחסומים לאעולה מיליונים.זה לא פתרון לקטיושות או לגרעין האירני,רק טיפה יותר ערנותורצינות.אבל הנזק שיכול להעשות הוא גדול ומשמעותי.
האם ידוע לכם על צעדים שנעשים לתיקון העניין? האם אין פיקוחכלשהו מחוץ לבסיס על מנת לבדוק את רמת האבטחה שלו? האם אין הדמיה של חדירה ובדיקת המוכנות (כמושנעשה בקריה לפני כחודש) בבסיסים ברחבי הארץ?
אני פשוט מסרב להאמין שרמת האבטחה על המתקנים הצבאיים שלנוהיא כזאת ששני אנשים (ושני כלבים) יכולים להתהלך להם בבסיס מבלי שאיש ישים לב.אזנכון שלא מדובר בקריה,וגם לא בכור של דימונה-אבל מספיק שמישהו יפוצץ את מיכלי הדלקאו יפגע בנגמשים וברכבים,ירה בחיילים או יחטוף אותם,והנזק הוא כבד ביותר.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
