07-02-2007, 02:10
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.01.04
הודעות: 21,177
|
|
|
ככל שגודל המרכיב הבסיסי בייצור מעבדים קטן יותר ניתן על אותו
שטח ליישם יותר מרכיבים כאלה ובכך להגדיל את כושר הייצור, את כמות
המעבדים המופקת מאותו שטח ובכך להוריד את עלות הייצור של מעבד
בודד.
הדבר במיוחד חשוב כאשר כמות הרכיבים הבסיסיים במעבד (טרנזיסטורים)
עולה בקצב של פי שתיים בזמן האחרון (ליבה אחת, כפול ליבה, מרובע
ליבות), שלא נדבר על ההגדלה של זכרון המטמון.
מעבדים מייצרים על פרוסת סיליקון גדולה בצורת עיגול, לאחר שתהליך הייצור
מסתיים (10-9 שבועות בערך מתחילת פס הייצור עד סופו) חותכים את הפרוסה
לליבות הנפרדות ואורזים אותן (המשטח הגדול עליו מונחת הליבה, המגעים
בחלק התחתון, המכסה בחלק העליון)
פרוסת סיליקון בודדת:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.sematech.org/corporate/gallery/18-high.jpg]
כאן ניתן לראות את הליבות הבודדות על הפרוסה:
זאת פרוסה של 300 מ"מ עם ייצור ב 65 ננו מטר, אם היה מדובר ב 90
ננו מטר, היו הרבה פחות ליבות על אותה פרוסה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.amkor.com/services/300mm_wafer_processing/200vs300wafer.gif]
כעת, משך הייצור לא משתנה עלפי קוטר הפרוסה, לכן גם בגודל הפרוסה
חל גידול אבל בקצב איטי הרבה יותר, הדבר דורש החלפת כל מכונות
הייצור ומדובר בעלויות של מיליארדים.
בזמן האחרון היצרנים המובילים בעולם עברו מפרוסות בקוטר של 200 מ"מ
לפרוסות של 300 מ"מ
_____________________________________
ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל
נערך לאחרונה ע"י תפוחים בתאריך 07-02-2007 בשעה 02:21.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
