הדס: אישה שקרבה לשנות העשרים לחייה,גבוה ודקיקה.
שערה השופע והמתולתל, מגיע קמעה עד לרגליה.
עיניה חומות, כאשר חיוך נפרש קלות בפניה.
ממתינה גומת חן קטנה. שרק מעצימה יותר את יופייה.
לפני כמה חודשים,הגיעה מעיר מולדתה רמלה. אל לב העיר הגדולה,
לבית בין שני חדרים, סלון גדול, ומרפסת קטנה הפונה לים.
ביושבה במרפסת, הניחה בשולחן הפלסטיק בגוון כחלחל.
מפה משובצת, ספל קפה ועוגת גבינה שאפתה בתחילת השבוע לבדה.
והרהרה לעצמה, בחייה שקדמו לבואה לעיר הגדולה, שעליה חלמה, לאורך כל שנות ילדותה ועלומיה.
בדירה הקטנה ההיא,ליד השוק הססגוני,שם מכרו הוריה בגדים.
כה אהבה את השוק, מצבעיו ועד לניחוחותיו הערבים.
היא נזכרת, איך בגן הייתה ממתינה לסוף היום ליד השער הכחול,
שהיה מעוטר בפרפרים יפים ודמיות של ילד וילדה . וחיכתה לבואה של אימה , או אביה . בכדי ללכת איתם לשוק.שהיה עבורה,
גן המשחקים הפרטי שלה.
כשגדלה,והחלה ללמוד בבית ספר,בחופשים הייתה עוזרת להם למכור את מרכולתם, ואף הייתה מקבלת דמי כיס.
כך היה עד גיל תשע, כשהגיעה לגיל תשע, התהפכו חייה.
הוריה אהובה ונתן . הגיעו למשבר, במערכת היחסים בניהם.
והאהבה שהייתה גדולה , הפכה לאיטה לדעוך,ולהפוך לכעוס אחד גדול. לטריקת דלתות , ושתיקות ארוכות ומכאיבות מנשוא.
ושתיקות מכאיבות . שנתנו לאביטל להבין לפי יכולת הבנתה. את תחושת פירוק האיטי של משפחתה .ושהוריה כבר לא אוהבים זה את זו כמו פעם.
הדס הניחה את הספל הקפה, וניגבה דמעה שזלגה בלחייה.
כל כך הרבה דברים עברה בחייה . אך על כולן הצליחה להתגבר לבדה . למעט עזיבת אביה. שעד היום לא טרח לצלצל אליה. ולומר מדוע עזב ללא כל סיבה מוצדקת בעיניה .
ועכשיו שהיא כבר אישה, אשר מפרנסת את עצמה . כעובדת קבועה.
בצומת ספרים באחד הקניונים . ויש לה חבר בשם תומר העובד איתה. שגם לו יש סיפור דומה של עזיבה. רק לא אביו שעזב אותו אלא דווקא אימו . שקמה יום אחד והחליטה לפרק הכל. ונדמה לה שהחיים הם ששילבו אותו בחייה. היא מאוד אוהבת אותו. והוא אותה.
שוב שבה לזיכרונותיה העכורים, היא נזכרה, שלמרות החיכוכים שבניהם.כלפי חוץ הם היו משדרים עסקים כרגיל.בכל יום אימה או אביה היו לוקחים אותה בטנדר הכחול,לבית הספר וחזרה ממנו ישירות אל השוק.
עוד נזכרה,באותו בוקר נמהר,בו עזב אביה אותן לבדן.
ואימה ישבה בסלון בספה עטופה בבד משי.ובכתה . לעומתה היא כבר הייתה מוכנה ללכת לבית הספר. אימה חיבקה אותה. ואמרה לה.
זהו מעכשיו הדסי, רק שנינו לבדנו בעולם. אבא עזב לתמיד.
והיא חיבקה אותה חזק .כששמעה אותה אומרת.בנוסף לעבודתי בשוק.
אני אחפש עוד עבודה נוספת.אני לא יודעת מה היא.אבל אחפש.
בזמן שהיא שירקה את שערה המתולתל,אמרה היום תהיי אצל פרידה,
מוכרת התבלינים.
בסדר ענתה ושניהם יצאו לדרכם.
פרידה,הייתה אישה עגלגלה,ונושאה לשמואל.הם מוותיקי השוק. ונולדו להם שלושה ילדים שתי בנות ובן. היא נזכרת. כמה אהבה לשחק במיוחד עם הבנות אביטל וחמוטל. שהיו טיפה יותר גדלות ממנה.ואילו אם אחיהן רן. לא כל כך הסתדרה .מכוון שהיה מציק לה רוב הזמן.
כשפרידה, הייתה רואה, כמה קשה לאימה לעבוד לבדה.
עם ביתה הייתה אומרת לה. הניחי לביתך לבוא אלינו. היא תשחק עם בנותיי, ותכיר קצת את עולם התבלינים.
ואימה תמיד הייתה אסירת תודה לה על כך.
כך שלאחר שהייתה מסיימת את בית הספר,במקום שהייתה עומדת שעות ליד הבסטה והבגדים. הייתה הולכת אל פרידה. ופרידה הייתה מלמדת אותה על כל התבלינים.
כך יוצא שהיא מכירה את כולם,ובאותו הזמן גם הייתה משחקת,עם חמוטל ואביטל.ואפילו על אחיהן רן החלה להתחבב.
טלפון קטע את מחשבותיה, והשיבה אל המציאות, כשמהצד השני היה חברה ואהובה תומר. היי מה נשמע הדסי. רק לו הייתה מרשה לקרא כך. כה שנאה שאימה הייתה קוראת לה כך. ותמיד בקשה ממנה שתפסיק ותקרא לה רק הדס.
מה נשמע , בסדר רציתי להזכיר לך שאנו עובדים מחר על סידור הארגזים החדשים המלאים בספרי המבצע של סלקום. אין בעיה ואחר כך אם את רוצה נצא.וכמו כן בא לך לבוא אליי עכשיו.
לא ממש תומר פשוט אין לי מצב רוח היום .
למה נזכרת בעבר הרחוק. מנסה למצוא אולי קצה של חוט לאבי .
למה לך להיכנס לזה הדסי. הוא זה שעזב אותך . ונטרל כל אופציה של מחויבות כלפייך.אז למה לך לחפשו.
תראי אותי אני לא פותח פצעים,לא מנסה למצוא את אימי,
למה?אף פעם לא רצית למצוא תשובה מדוע היא נטשה אותך.
כי אני בניגוד אלייך כן רוצה תשובה. יש לי לפעמים משקעים מן העבר שלא מותירים בי מנוח.
ואם תמצאי אותו, נניח שתמציאי האם זה יכסה את כל השנים שהוא נתן לך לגדול בלעדיו .
זה לא יכסה אבל זה ייתן לי תשובה לשאלתי .
טוב איך שאת רוצה, ואם את צריכה עזרה אני מוכן לעזור לך.
היא סגרה את הטלפון, ונכנסה למחסן והוציאה משם,את הארגז עליו היא כתבתה בטוש כתום זיכרונות.
שם מצאה את האלבום התמונות. וצרור ציורים שציירה כשהייתה ילדה קטנה . הנה כאן ציירה בית עץ אימא אבא והיא.
כאן השוק ואת וצבעוניותו.
תמיד אהבה לצייר, הציור היה גם חלק ממפלט הדאגות שמלאו אותה.ועכשיו פתאום התגעגע לצייר , למראה צרור הציורים שציירה בהיותה כילדה.
אך לפני שתתחיל לצייר, היא החליטה בליבה החלטה מאוד ברורה,
היא תחפש את אביה לא תניח לו , עד שתמצא אותו.
אך מאיפה תתחיל, הרי אינה יודעת מה הכתובת או איפה גר עכשיו.
זכרה ששמעה פעם בתוכנית רדיו לפני החדשות של חמש, שיש דבר כזה מדור לחיפוש קרובים. למרות שרוב התוכנית עוסקת באנשים שאבדו במלחמת העולם השנייה. אך תנסה . היא שלחה פקס לתוכנית שמחפשת היא האדם העונה לשם, אבשלום כהן או בכינוי אבי. כך קראה לו אימה כל חייה.
נתנה רק את שמו מפחד שאולי אימה תשמע את התוכנית. ותראה שמנסה היא לפתוח את קופסת הזיכרונות של חייהן.
כך חלפו החודשים, הדס כבר הרגישה שהעיר הגדולה, נהפכה להיות לה הבית שכה חלמה עליו. יש לה חבר וחברות וחיים. אך בין כל אלא המשיכה לחפש אחר אביה .
כשראתה שהרדיו לא שב אליה, בידיעה שמצאו איש כזה.
גמלה בה החלטה,ללכת לשוק. לשוחח עם פרידה חברתה הטובה של אימה. מבלי ידיעת אימה כמובן.
אבל איך תעשה זאת,הלו אימה עוד עובדת שם.
כשהגיע לביקור אצל אימה, ידעה כי יש לה יומן כזה שהיא מסדרת את הימים בין עבודת השוק למשרד עורכי דין.
היא התבוננה ביומן, ורשמה בדף ביומנה שלה שבכל ימי שלישי. היא עובדת במשרד לעורכי דין.
כך עשתה, היא הגיעה באחד מימי שלישי לשוק, וראתה את פרידה.
פרידה שמחה מאוד לראותה,אך גם מאוד התפלאה איך היא באה ביום שאימה לא עובדת כאן.
היא סיפרה לה, שברצונה לשוחח עימה אבל שתישבע לה שהיא לא מספרת דבר לאימה.
ופרידה שמאוד אהבה אותה הסכימה.
הדס החלה לספר , שכבר כמה חודשים מחפשת היא אחרי אביה אבשלום . פרידה הרצינה. ושאלה אותה למה ?
הרי אימך כל חייך נתנה לך מה שהוא לא נתן מיום שהחליט לעזבך.
גם היא הייתה בטענת חברה שחבל לה על הזמן .אבל הדס הסבירה לה שהיא רוצה תשובות . לשאלות שמאוד מציקות לה.
למה עזב , הרי אימה מאוד אהבה אותו .
תראי ביתי כך קראה לה תמיד . אני לא יודעת מיום שעזב לא בא לכאן יותר.
הדס ראתה שאכן דוברת היא אמת, נשקה לה וביקשה שתשמור זאת בסוד. והיא אמרה אין בעיה שפתי חתומות.
הדס חזרה לביתה שבתל אביב. היא שוחחה עם תומר וסיפרה לו,
שתמשיך עד שתמצא אותו. פרידה וחבריה בשוק לא יודעים עליו דבר.
הוא יעץ לה לחפש בספר טלפונים משפחות שם כהן. ואכן עשתה היא החליטה להיות כמו עיתונאית ,עד שתמצא את האמת.
יום אחד אימה צלצלה אליה, ואמרה שהיא באה לביקור.
הדס שמחה מאוד,
וגילתה כי אין לה את מבטחות הבית החדש בשביל אימה .
והלכה לבית המבטח הקרוב לביתה,היא נכנסה לחנות, ואדם שמנמן,
וגבוה שערו המתולתל והכסוף ניגש אליה. ואמר לה אפשר לעזור.
הדס הסתובבה . וכשהיא הסתובבה, הוא הביט בה והיא בו.
והשתיקה שהייתה בחנות כבר אמרה הכל. למרות השנים הוא עדיין זכר אותה . זכר את הילדה שכה אהב ועכשיו היא למולו אישה קטנה.הבאה לשכפל מפתח.
כשהעוזר שלו עלם נאה, קראה לו אבשלום, אני לא מצליח לשכפל מבטח זה.
הדס התאבנה עוד יותר, ופניה החווירו . אבשלום שראה אותה כך הגיש לה מים . לאחר שגמעה אותם .
אבשלום אמר לה בואי נעלה למשרדי .
והם עלו ,הוא סיפר לה כשהסתובבה אליו, הוא ידע בליבו שתבוא לחפשו.
ולפני שהיא באה , לשאול את השאלות שהציקו לה, ראתה אישה העומדת בפתח הדלת. ואומרת לו שהשבוע באים הילדים לאכול אצלם.
הדס התאבנה שוב , והפעם גם הוא, לא ידע איך הפתיעה אותו האישה השנייה בחייו, שלדבריו הביאה לו המון אושר .
ואילו אותה את הדס ואימה נטש לאנחות.
עד היום, בו החליטה גם היא להפתיעו , ולומר לו שבאה לחפשו,אחרי כל כך הרבה שנים.
הוא הציג להדס , את אשתו שרה , שאחריה עלה בנו דן,שגם אותו הציג לפניה .
הדס אמרה שלום יפה , וירדה במדרגות.
אבשלום אמר למשפחתו החדשה חכו שנייה . וירד אחרי הדס .
הוא קרה לה הדס חכי
מה אתה רוצה , ענתה לו בבכי מר,
אני מצטער.
מצטער ענתה לו על מה , על זה שעזבת אותי ואת אימה .
מתמודדים בקושי עם עזיבתך.
או על שהקמת לעצמך משפחה חדשה על חשבוננו.
על מה בדיוק.
על שעזבתי אותך, לא היה מגיע לך שעזוב.
את היית ילדה מקסימה ובטוח אני שאת אישה מדהימה עכשיו.
ואם את רוצה שנמשיך להיפגש אין לי בעיה, גם לספר לשרה ולילדי שהם אחייך למחיצה.
לא תודה לך למשפחה שלך ,אם הסתדרתי עד עכשיו בלעדייך אני אמשיך להסתדר .
איך אימא, שאל.
הודות לך התבגרה מהר , לפעמים אני עוד רואה את התהייה שלה מדוע עזבת כך.
אתה יודע מה אבא, אני מקווה שלידייך החדשים אתה אבא הרבה יותר טוב , מאשר היית לי. כי לי לקח המון זמן להתגבר על עזיבתך.
אימא טיפלה בי היטב , רק בקשה אחת אלך אל תנסה ליצור איתי קשר.
חשבתי לעשות היום לאמא הפתעה, שהנה מצאתי את אבא , והוא יהיה מוכן לחזור אלינו. אבל כשראיתי את שרה וילדיה .
הבנתי שעשיתי שטות שפתחתי את קופסת הבנדורה של משפחתנו,
ומצאתי אותך. עושה חיים עם משפחה אחרת עובד בבית מפתח .
אני אמשיך בחיי ואתה בחייך שלום.
והלכה, הגיעה ישירות אל תומר, שנבהל שראה אותה נסערת כל כך,
אף פעם לא ראה אותה כך.
והיא החלה לספר צדקת תומר, אל תגיד לי אמרתי לך.
הוא אפילו הצטער, אך ההצטערות שלו לעולם לא תכסה את הבדידות שלי ושל אימי, את הקושי להתמודד ולשרוד למרות הכל בחיים הללו.
ותומר לא אמר מילה,הם ישבו בחדרו, והיא סיפרה וסיפרה.
שהוא כאן, לבטח כבר שנים,בעיר הגדולה.ואפילו לא ניסה למצוא אותי,או את אימי. הקים משפחה אחרת והותיר אותי לאנחות.
אני כבר א מחפשת ממנו תשובות לשאלות. כבר ראיתי את התשובה.
ראיתי בעינו שהוא מאושר,ואילו אני ואימי כל חיינו, היינו אומללות.
אימי מעולם לא התבגרה על עזיבתו. לא התחתנה, כי האמינה שהוא ישוב אליה חזרה לאהבה שהייתה בניהם.
אני לא אספר לה על שמצאתיו, זה יהיה הסוד שאשמור לעולם.
ואסגור את תיבת הזיכרונות הללו לעד,אפילו לצייר לא אשוב. כפי שתכננתי, זה כואב תומר זה כואב כל כך.
ותומר אסף אותה אל זרועותיו, ונשק על מצחה ולחייה . והיא הניחה את ראשה בכתפו.
ותומר חש, כמה היא שבירה , כמו עלה הניתק מגזע עץ בשלכת.
כמו ילדה קטנה אשר גילתה רק עכשיו אחרי כל כך הרבה חודשים.
את האמת על אביה .
והיא הוסיפה לאחר שישבה מולו, וניגבה דמעה. אני אוהבת אותך תומר גונן על האושר שהבאת לחיי. וכך גם תומר לחש לה באוזניה.
והם חתמו בנשיקה ארוכה.
כשהתעוררו, השמיים כבר היו בהירים, ולא היה זכר לרוח, ששרקה כל הלילה שישנו בזרועות אחד השנייה.
לגמו קפה, והמשיכו יחדיו לכיוון חנות הספרים , כשהדס אמרה לתומר,
כי עכשיו אחרי האמת פוצעת את ליבה . בידיעה שאביה חיי,והקים לעצמו משפחה חדשה.שלה אין מקום בתוכה .
תומר , אני הולכת להכיר לך היום, את אימי כי זה הזמן שתדע שאתה חלק מחיי.
ראשי
צ'אט
01-02-2007, 19:54
מצב כלאיים
